האנשים שלנו בבנגקוק
לבד מענייני כדורגל, מעסיקים היום את העיתונים שני עימותים אלימים: נכון לאתמול, האחד טרם פרץ ואולי גם לא יפרוץ, והשני כבר גבה מחיר דמים של 24, או 25, הרוגים. "24 הרוגים בעימותים בבירת תאילנד" היא כותרת היום בראש שער "הארץ", ולצדה הכותרת הראשית, "מאות שוטרים נערכים הבוקר סביב בית-החולים ברזילי". בתמונה הראשית נראים חיילים "צועדים לעבר המפגינים בבנגקוק".
"הארץ" מסתפק בדיווח של רויטרס על הנעשה בתאילנד, שם הפכה התסיסה הפוליטית של התקופה האחרונה למהומות אלימות הנמשכות כבר שלושה ימים. ב"ישראל היום" חתומים על הדיווחים בשני העמודים המוקדשים למהומות חמישה כתבים: בועז ביסמוט, דוד ברון, דני ברנר, שלמה צזנה ואילן גטניו, אולם נראה כי את המידע על המתרחש בתאילנד הם שואבים מהסוכנויות.
שני העיתונים האחרים, "ידיעות אחרונות" ו"מעריב", מביאים דיווחים מכתבים בתאילנד עצמה. רן עזר מדווח ב"ידיעות" "מלב המהומות"; "המפגין שלצדי צועק ומתמוטט. דם ניתז על רגלי. אני שולף תחבושת אישית וחובש לו את הירך", נפתח הדיווח שלו על שער העיתון, ובהמשך הוא מביא מונולוג של תושב העיר.
ב"מעריב" חתום על הדיווח מרטין וינשטיין, "כתב 'מעריב' בבנגקוק", והוא מדווח על עדויות לכך שכוחות הביטחון התאילנדיים משתמשים בצלפים נגד המפגינים. וינשטיין כותב גם כי הסיבה להסלמת המחאה היא ניתוק מחנה המפגינים, שהשתלטו על לב העיר, מחשמל ומים, ולאו דווקא הירייה בראשו של גנרל בכיר שערק לשורותיהם. המפגינים קוראים לפיזור הפרלמנט, ולפי וינשטיין, מדובר ב"מלחמת מעמדות בין האליטות הישנות והחדשות".
משרד החוץ קורא לישראלים שלא לנסוע לבנגקוק, וב"ידיעות אחרונות" מקדישים מסגרת לישראלים שנופשים בעיר למרות המהומות. ב"מעריב" פורשים כפולה שלמה "עם הישראלים בבנגקוק", ובה שלושה תצלומים גדולים של ישראלים בבנגקוק ("מבלים בקאו-סן"). ב"כלכליסט" מתפרסמת היום כפולת עמודים תחת הכותרת "7 לשבועות", כשהפעם ההמלצה לבקר בבנגקוק כללית ואינה מתייחסת לרחוב מסוים.
נערכים מסביב לחדר המיון
מלחמות הכדורגל משאירות מקום לא גדול לשאר אירועי אתמול על שער "מעריב". לצד הכותרת "בנגקוק בוערת" בתחתית השער מודפסת גם הכותרת "מלחמת הקברים". ב"ישראל היום", כמו ב"הארץ", מקדישים לאשקלון את הכותרת הראשית: "מאות שוטרים מול החרדים", וב"ידיעות אחרונות" מדווחים בשער על "כוננות שיא באשקלון".
לצד הכותרת ב"ידיעות" מודפסת הפניה לטור של נחום ברנע, "תרגיעו". ברנע, שסיקר מקרוב את הפרשה והיה מהעיתונאים שהעלו אותה לראש סדר היום, חוזר בטור המודפס בעמ' 7 על עיקרי התובנות שעלו בדיווחיו על הסוגיה. "אתרא-קדישא, הארגון שמתמחה במאבק נגד הזזת קברים, הוא לא יותר מחבורה קטנה, אלימה שמסונפת לעדה החרדית, קואליציה של קבוצות קיצוניות, שונאות המדינה, שמגיעות בסך-הכל ל-10% בערך מהמגזר החרדי כולו", כותב ברנע. "מיעוט בתוך מיעוט בתוך מיעוט. הצרה היא שלפעמים המיעוט סוחף אחריו את הרוב".
עוד הוא כותב כי "הניסיון למנוע בכוח את הזזת הקברים התחיל לאט, אבל עשוי להחריף ולהעצים בתקופה הקרובה. היעד לתקיפה איננו רק בית-החולים באשקלון. בהחלט ייתכן שיותקפו גם אתרים ארכיאולוגיים באזורים אחרים בארץ, יחוללו קברים של אישי מדינה, ויהיו הפרות סדר בשכונות חרדיות". לסיכום קורא ברנע לחרם על מוצרים בהכשר בד"ץ העדה החרדית (כלומר, לא קורא; "אינני מציע להחרים [...] אבל החרם יבוא מלמטה") וחותם באיום כי תאגידי המזון המשתמשים בהכשר בד"ץ יפסיקו להשתמש בו אם יוחרפו המהומות. כלומר, החרם יבוא מלמטה ואז יבוא מלמעלה.
כשסוגיית הקברים עלתה לכותרות וניצת ויכוח ציבורי, הסיקור בעיתונים, באופן נדיר למדי, התיישר כולו לצדה של עמדה תוקפנית נגד העמדה החרדית, או לפחות נגד העמדה החרדית של אותו "מיעוט בתוך מיעוט" (עמדה שהציגו גם נציגי החרדים בכנסת). היום הדיווחים החדשותיים בעיתונים מובאים באופן ישיר ומאוזן, ורק בעיתון אחד הם עוברים מסננת אידיאולוגית. הנה כך למשל נכתב בפתח הדיווח של מתן צורי, ניסן שטראוכלר וצבי זינגר ב"ידיעות":
"שנתיים אחרי שהתחילה שערוריית בית-החולים ברזילי, אמש היה נראה שניצח השכל הישר – וההכנות לבניית חדר המיון יצאו לדרך. הבוקר, אז אמורה להתחיל הוצאת הקברים, אפשר יהיה להאמין שסוף-סוף מעדיפים כאן את החיים על המתים".
המשבר חוזר
המשבר בגוש היורו, שהביא לסוף העולם כפי שאנחנו מכירים אותו ונעלם לאחר יממה של זינוק בבורסות, חוזר. "המשבר החמור מאז מלחמת העולם השנייה" היא הכותרת של "כלכליסט", ציטוט של נגיד הבנק האירופי."היורו מתרסק: 4.71 שקלים" היא אחת הכותרת על שער "ממון", "היורו בשפל של יותר משבע שנים מול השקל" היא הכותרת הראשית של "דה-מרקר" (מתוך כותרת המשנה: "נשיא התאחדות התעשיינים: להיערך להתמוטטות הכלכלה האירופית"), והכותרת הראשית של "עסקים" היא: "קריסת היורו מגיעה לכיס שלכם".
נתפסו
"נתפס" היא הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", והיא מתייחסת למשה בן-איבגי, מי שרצח ב-1994 את נהג המונית דרק רוט. סתמיותו של הרצח, והעובדה שהרוצחים, בן-איבגי וארבל אלוני, היו נערים בעת המעשה, חרתה את הפרשה בזיכרון הלאומי. השניים דאגו גם להישאר בתודעה כשחזרו לפשוע בחופשה מהכלא (שוד) ולבסוף ברחו ממנו. בן-איבגי הצליח להימלט לארגנטינה, שם מתנהל בשנים האחרונות מאבק להסגרתו. כעת יתחדשו הדיונים בעניין אחרי שבן-איבגי, שנמלט גם מהמשטרה הארגנטינית, נתפס שוב.
הרצח בוצע, כאמור, כשהרוצחים היו קטינים. ב"ידיעות אחרונות" מעטרים את הדיווח על בן-איבגי בטור ובו כותרות מגליונות של "ידיעות" הנוגעות למעלליו של בן-איבגי. גזיר העיתון הראשון הוא מ-1994, כך לפי כיתוב התמונה, וכותרתו: "הכין לעצמו כרטיס ביקור: 'כנופיית פשע בע"מ'". קורא ערני הסב את תשומת לבי לכך שבתצלום הגיליון נראית תמונתו של בן-איבגי הנער, תמונה שלפי חוקי מדינת ישראל לא היתה יכולה להתפרסם בעיתון ב-1994, עת היה בן-איבגי קטין.
קדימה הפועל, או משהו
אתמול היה משחק חשוב, של כדורגל זאת אומרת. ברחוב הסמוך צפרו מכוניות עד השעות הקטנות של הלילה, חבורות של נערים שיכורים עם צעיפים (אדומים?) צעקו מתחת לחלון, והשער של "מעריב" הוקדש כמעט כולו לתצלום של כדורגלנים שעוטר בניסוחים של שמחה מהקופסה: "אושר על הדשא" (כיתוב תמונה), "איזו דרמה" (כותרת גג), "לא ייאמן!" (כותרת ראשית), "ברגע האחרון, כשנדמה היה שהכל אבוד", "אליפות מתוקה" (כותרת משנה), וכמובן: "דאבל היסטורי" (שוב כותרת המשנה).
מאחר שזה רגע היסטורי, מצורף לעיתונים ("מעריב", "ידיעות אחרונות") פוסטר "של אלופת המדינה", טור של אריק איינשטיין (ב"מעריב", 200 מלה שמוכיחות שוב את החוכמה שבהתנזרות המסורתית של הזמר מהתבטאויות ציבוריות), המלה "מהפך" (שער "הארץ") וקביעה (הפעם: אורי משגב ב"ידיעות") שמועדון הפועל תל-אביב "מתמיד לייצג ישראל אחרת". אני, כשלעצמי, לא הצלחתי להבחין בהבדל.
מן הנעשה בתיאטרון
"תיאטרון החאן ותיאטרון באר-שבע הם הזוכים הגדולים של טקס פרסי התיאטרון", כותב יואב בירנברג בידיעה הראשית במדור בן העמוד "24 לילות" שבמוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות". "התיאטראות הגדולים – הקאמרי, בית-ליסין והבימה – משתרכים בסוף הרשימה, עם מספר זכיות מצומצם. המהפך, תוצאה של שינוי שיטת בחירות הזוכים, שכבר עוררה לא מעט ביקורת לפני הטקס, הניע חלק מהמפסידים לדבר על שינוי השיטה החדשה, בטענה שאינה משקפת את ההתרחשות התיאטרונית".
שוק הסלולר
רותם סלע מדווח ב"מעריב" על "הצעת חוק שעשויה לחסוך לאזרח הישראלי לא מעט כסף", "חוק הכוכביות" של ח"כ מירי רגב. רגב עצמה מצוטטת כמי שאומרת: "חברות הסלולר, אך גם חברות הטלפונייה הנייחת כדוגמת בזק, מפיקות רווחים נאים מהפניית שיחות של לקוחות למוקדים מרוחקים, ואין שום סיבה שאדם שמטלפן לסניף של חברת כבלים או סלולר בבאר-שבע יופנה למוקד בתל-אביב וייאלץ לשלם סכומים נוספים ומיותרים בשביל שירות שהוא צריך ויכול לקבל במוקד טלפוני המצוי במקום מגוריו". רגע, האם לא נהוג בישראל זה שנים תעריף אחיד לשיחות בכל חלקי הארץ? הלו?