קלפי של הבחירות הפנימיות במפלגת העבודה, אתמול (צילום: אורי לנץ)

קום בחר עצל וצא לעבודה

אתמול תמהה מזל מועלם, הכתבת הפוליטית החדשה של "מעריב", על העניין התקשורתי שמעוררת מפלגת העבודה, על עברה ההיסטורי כמפלגת שלטון "נצחית" וההווה שלה כמפלגה ספק בינונית, ספק נעלמת. למעשה כבר בסיקור הבחירות לכנסת הנוכחית הצבענו כאן על האנומליה שבתשומת הלב שהרעיפה התקשורת על מפלגת העבודה לעומת, למשל, ההזנחה של סיקור ישראל-ביתנו, הגדולה פי כמה. זוהי אינה עובדה פיקנטית בלבד. תשומת לב היא מוצר מתכלה, שלאופן חלוקתו משמעות גדולה. לפני כשנתיים הוא הביא לכך שהמנדטים הרבים שגרף ליברמן התקבלו בהפתעה מסוימת, ודמותו נחקרה ועובדה על-ידי כלל התקשורת רק אחרי הבחירות, כשהמידע איבד מתוקפו הרלבנטי.

כל זה אינו משפיע על התנהלותה של התקשורת, משום מה, והבחירות הפנימיות בעבודה תופסות זה היום השני את הכותרות הראשיות של העיתונים – גם היום למעט זו של "הארץ". "שלי נגד פרץ" היא הכותרת  הראשית האופיינית של "ידיעות אחרונות" הטבלואידי, המעדיף לעסוק בפרסונלי ובניתן לכימות (מספרים ממלאים את השער: 90% מהקולות נספרו, 30% מהקולות השיגו יחימוביץ' ופרץ, 25% להרצוג, 12% למצנע). הכותרת הראשית של "מעריב" מודיעה על "דרמה בעבודה", זאת חרף העובדה שכל התחזיות אתמול היו שהבחירות יוכרעו בסיבוב שני. "העבודה: מסתמן סיבוב שני", מודיעה בזהירות הכותרת הראשית של "ישראל היום". כותרת דומה מופיעה גם על שער "הארץ".

מה יהיה? העיתונים מציעים לקוראים לסור לאינטרנט ולקרוא שם. ב"הארץ" כותרת הדיווח של רועי צ'יקי ארד היא "בחירות בלי אף מלה על סוציאל-דמוקרטיה".

צניחה, קריסה, שפל ומשבר

"הבורסה בשפל של שנתיים, קופות הגמל איבדו עד 4% באוגוסט", נכתב אתמול בכותרת הראשית של "דה-מרקר". "מפולת באג"ח של הטייקונים", נכתב בכותרת מדור שוק ההון של "כלכליסט". "צניחה חופשית", נכתב בכותרת בולטת על שער "ממון" של "ידיעות אחרונות" (למעשה רק מוסף "עסקים" של "מעריב", השייך ל"טייקון" נוחי דנקנר, לא בישר בשער על המציאות הפיננסית שבעליו הוא אחד מכוכביה הנופלים).

כותרות בעיתונים הכלכליים המבשרות על ירידה בבורסות הן כמו מועמד מפסיד לראשות מפלגת העבודה: רגע הן פה, רגע היו כלא היו. אולם הירידות נמשכות והכותרות היום שבות כדי לבשר עליהן – הפעם גם בעיתונים הכלליים. הטון, כצפוי, דרמטי עוד יותר.

"צניחה חופשית", מודיעה הכותרת הראשית של "גלובס", לצד גרף נתוני הבורסה מ-2009. "מתחת ל-1,000", מודיעה הכותרת הראשית של "דה-מרקר", בצירוף גרף אדום ושור אדום גם הוא, שחניתות (אולי חצים יורדים?) מבצבצות מגופו. "מדד תל-אביב 25 ירד אתמול ב-2.5%, לרמה של 999.46 נקודות, והאג"ח של ממשלת ישראל קרסו", נכתב בכותרת המשנה. הגרף האמור משווה בין נתוני הבורסה בעת המשבר הגדול של 2008 ובין אלו של התקופה הנוכחית. בניגוד לרושם הכללי ולקביעה כי "שלוש שנים אחרי קריסת ליהמן-ברדרס, העולם רועד שוב", הגרף מציג תמונה אופטימית, לפחות להדיוטות: נקודת השפל הנוכחית רחוקה מאוד מזו שלפני שלוש שנים.

ב"כלכליסט" אין גרפים על השער, גם לא תמונות של שוורים, רק כותרת עצומה באותיות אדומות על רקע שחור: "משבר אמון". "הבורסות באירופה צנחו אתמול ב-2%–4%, החשש ליציבותם של בנקים ביבשת גבר, וגם המשקיעים בתל-אביב איבדו את הסבלנות: מדד תל-אביב 100, שירד אתמול ב-2%, נחתך ב-25% מתחילת השנה. שערי אגרות החוב והמניות של החברות הגדולות במשק המשיכו בצניחה חופשית גם אתמול, והם משקפים משבר אמון חריף ביכולת החזר החובות שלהן. פדיונות חריגים גם בקרנות הנאמנות".

ולא רק בעיתונים הכלכליים: "מדד תל-אביב בשפל של שנתיים", נכתב בכותרת על רקע אדום של חץ המצביע מטה, במעלה שער "ישראל היום". כותרת המשנה מזכירה פעמיים את הקלישאה "צניחה", אחת מהן בליווי המלה "חופשית". בתחתית החץ מוצג אדם המצולם מגבו כשהוא אוחז את ראשו בידיו (ברוקר? עמיל מכס? מנוי שהתבשר כי מעתה ייאלץ לשלם על החינמון?). כותרות דומות מודפסות גם על שער "הארץ" (המדגיש את הירידה באג"ח של ה"טייקונים").

אז מה יהיה? האם המשבר חוזר? האם ספטמבר 2011 הוא כמו ספטמבר 2008? או אולי כמו ספטמבר 2009, או אפילו כמו זה של 1929? ומה יהיה עם האג"חים? הקונצרנים יתמוטטו? הבנקים יפשטו רגל? הנושים יפשטו יד? שאלות רבות, שכמותן נשאלו מדי חודש מאז התמוטטה הבורסה לפני שלוש שנים. התשובות גם הן אינן משתנות: הפרשנים, למודי ניסיון, מעדיפים להיות פסימים. היום הם מצביעים על אירופה כמוקד הבעיה, אתמול הצביעו על אמריקה, מחר יצביעו על זו או על זו או גם וגם. ובכל זאת, יש ערך להררי הפרשנויות הנערמות. עם כל הרתיעה מהברברת הבלתי נגמרת והחוזרת על עצמה בקשר להיתכנותו ולאופיו של משבר כלכלי נוסף, האנושות לא מצאה עדיין דרך אחרת להתמודדות עם בעיות.

ב"ידיעות אחרונות", על כל פנים, הטון שונה. "הבורסה ואתם", נכתב בכותרת על השער, ומתחת לה הסלוגן הבלתי נשכח שטבע דאגלס אדמס: "בלי פאניקה". זו גם כותרת הדיווח בסגנון "שאלות ותשובות" החביב על העיתון, ושחתום עליו העיתונאי הוותיק גדעון עשת. "הבורסות מתנדנדות, ורק מי שזקוק לכסף מיידי מושפע מהשער היומי", מוציא עשת במשפט אחד את האוויר מהבלון.

משפחת עופר

יש, כמובן, גם עניינים בתחום הכלכלה שעונים לתואר "חדשות", ושאפשר לעסוק בהם בכלים עיתונאיים קלאסיים של תחקיר ודיווח. אתמול הודיעה הכותרת הראשית של "כלכליסט" על "הדיל של כיל". "אם לא תהיה הפתעה של הרגע האחרון", נכתב בכותרת המשנה לצד החותמת "בלעדי", "המדינה וכיל צפויות להגיע בקרוב להסכם על מימון הצלת מלונות ים המלח מהצפה. לפי המסתמן, כיל, שפעילותה אחראית לעליית המפלס, תממן 80%–90% מהעלות. בנוסף תסכים החברה להעלאת שיעור התמלוגים שהיא משלמת למדינה ל-10%. כיל בתגובה: טרם הגענו להסכמה על מספרים".

גם היום ממשיך העיתון לסקר את נסיונה של מדינת ישראל להחזיר לכיסה משהו מהממון שמשפחת עופר כורה מים המלח: עמודים 4–10 מוקדשים לסיפור, תחת הכותרת באותיות ענק, או יותר נכון, מספרי ענק: "5.7 מיליארד שקל". שאול אמסטרדמסקי, הדר קנה וליאור בן-דוד מטפלים בהרחבה בסוגיית מימון פתרון הצפת המלונות, ואינם שוכחים לעסוק גם בסוגיית התמלוגים הנמוכים שמשלמת המשפחה לאזרחי המדינה. בן-דוד מספק ניתוח מדוקדק של חוות הדעת המדוברת של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה אבי ליכט, ש"סיפק אקדח טעון לשר האוצר נגד החברה".

"רציתי להתעשר כי לא הלך לי עם בחורות", מצטטת כתבת הספד ב"מעריב" את יולי עופר, מעשירי ישראל שנפטר השבוע.

מלחמות כבר לא קורות בסתיו

"השב"כ: פעילי ימין קיצוני עברו לפעול כתאי טרור מאורגנים", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ", מתחת לתמונה של תוצאות ההתארגנות הטרוריסטית החדשה: גרפיטי בחדר מדרגות של פעילת שמאל ("שלום עכשיו") בירושלים.

"ארדואן משתולל", נכתב כותרת בולטת על שער "ישראל היום". "דיווח: חיל הים הטורקי ישגר שלוש ספינות קרב למזרח הים התיכון. המטרה: 'להבטיח חופש תנועה באזור'. ארדואן בביקור היסטורי במצרים: 'מעשי ישראל במשט היו עילה למלחמה'". התמונה הגדולה (יחסית לגודלו המיניאטורי של העיתון) במרכז השער היא של "ספינת קרב טורקית". מתחת לה נכתב: "ארדואן: 'חיל הים שלנו ערוך לגרוע מכל'". "ארדואן: עימות צבאי עם ישראל אינו עומד על הפרק", מדווחת כותרת ידיעה של אבי יששכרוף ואנשיל פפר ב"הארץ".

העולם התחתון והעולם העליון

"קשה להעריך את סיכוייה של מרגול במשפט", קובע נועם שרביט בכתבה הפותחת את המוסף היומי של "מעריב". "תוצאת משפט תלויה, כמובן, בראש ובראשונה, בחוזקן של הראיות, אך לעתים גם בזהות הנאשם, ולא פחות מכך – בזהות השופט". הכתבה מוקדשת כולה לעיסוק בזהותו של השופט, דוד רוזן, שופט המחוזי בתל-אביב.

האם יש פסול בעיסוק בביוגרפיה של שופט מכהן? בראיונות עם חברים ומקורבים? בניסיון לנחש את נטיותיו והטיותיו ואת האופן שבו יפסוק במשפט מתוקשר מסוים? על פניו, אין שום סיבה שלא לבצע עבודה עיתונאית כזו. ובכל זאת, מועקה.

ידיעת תקשורת אחת

"אתר האינטרנט החדש של 'הארץ' עלה לאוויר", מודיעה כותרת בתחתית שער הגרסה המודפסת של העיתון. הידיעה עצמה אינה מוסיפה מידע וכוללת בעיקר יחצנות עצמית, אולם התצלום המצורף מראה גרסה אוורירית ונעימה של האתר, שהיה ידוע לשמצה בקרב גולשי האינטרנט במיושנותו (שהיתה יכולה להתחרות בזו של אתר "העין השביעית") ובאי-הנוחות שבשימוש בו. הדמות המופיעה בתמונה הראשית באתר המצולם בשער העיתון היא זו של ח"כ שלי יחימוביץ'. מעליה: הדוגמנית בר רפאלי.