הדרך היחידה

ביום שישי הקדיש "הארץ" את הכותרת הראשית שלו לפירוד בין שני חלקיה של סודאן והקמתה הרשמית של מדינת דרום-סודאן. היום מקדיש העיתון ידיעה המתפרסמת בשער ("חדרן המלון מאילת הפך בן-ליל לקונסול דרום-סודאן בישראל") ואת מאמר המערכת שלו לסודאן. מזה האחרון אפשר אולי ללמוד על הסיבה לבחירה של "הארץ" להעניק דגש כה משמעותי להתרחשות:

"האו"ם הוכיח את יכולתו, באופן נדיר, לפתור סכסוכים עקובים מדם. תוכנית החלוקה של סודאן, שהתקבלה במשאל עם וזכתה לגיבוי הקהילה הבינלאומית, הוכיחה שגם לסכסוכים המרים ביותר ניתן למצוא פתרון בדרכי שלום. מעורבותו של האו"ם היתה גורם מכריע בפתרון הסכסוך. ישראל צריכה ללמוד את לקחי סודאן. לא רק להצטרף להכרה הכללית הצפויה במדינה החדשה, אלא גם להפנים שחלוקה לשתי מדינות בגיבוי הקהילה הבינלאומית היא הדרך היחידה לפתרון סכסוך דמים, דוגמת הסכסוך הישראלי-פלסטיני". כותרת המאמר, אגב, היא "תוכנית החלוקה".

"מתקפת פעילי השלום אכן צריכה לעורר בממשלת ישראל חרדה עמוקה. כי מאחורי המתקפה הזאת – פעם ייקרא לה משט ופעם מטס – עדיין מפעפעת השקפת עולם שאותה התאמצה ישראל לעקור במשך שנים", כותב צבי בראל באותו עמוד ב"הארץ". "השקפה זאת גורסת שישראל איננה חסינה מלחץ בינלאומי, שהיא מדינה ככל מדינה מערבית, שבה לדעת הקהל יש השפעה על ממשלתה, ושלפחות הזרם המרכזי בה יקבל בברכה את פעילי השלום הבינלאומיים כדי להציג אלטרנטיבה למדיניות המטורפת".

"מאז עמדתי על דעתי הפוליטית אני תומכת בפתרון 'שתי המדינות לשני עמים'", כותבת באותו עמוד רות גביזון. למרות זאת, היא מצהירה, לא תצטרף לצעדת הסולידריות בתמיכה בתביעה הפלסטינית להכרזת עצמאות. "צעדת הסולידריות היא התשובה של אלה מאיתנו הסבורים כי האחראית העיקרית לכך שחזון שתי המדינות לא מומש עד כה היא ישראל", היא כותבת, ומוסיפה כי היא אינה סבורה כך:

"יש בישראל רוב גדול של אלה המוכנים להסכם פשרה יציב. זאת ועוד, ממשלת ישראל הנוכחית, ימנית ככל שתהיה, מחויבת רשמית לפתרון שתי המדינות. מצד שני, לצד גורמים פלסטיניים המצהירים על נכונות לחלוקת הארץ – יש גורמים משמעותיים המכריזים כי היעד מבחינתם הוא ריבונות פלסטינית על כל השטח. לא פחות חשוב, נראה כי המנהיגות הפלסטינית כולה, לרבות הגורמים המתונים ביותר בה, אינה יכולה להכריז כי היא מבינה שחזון שתי המדינות משמעו ויתור על הכרה ב'זכות' הפליטים וצאצאיהם לשוב לבתיהם בתוך מדינת ישראל. המבוי הסתום במו"מ בנוי על עמדות הפלסטינים לא פחות מאשר על אלה של מתנגדי החלוקה בישראל".

גם "מעריב" מעניק חשיבות יתרה למתחולל מעבר לים האדום. "מדינה נולדה", מבשרת הכותרת הראשית שלו; "דרום-סודאן עושה היסטוריה וחוגגת עצמאות", נכתב בכותרת המשנה. "בבירה ג'ובה הונף דגל המדינה החדשה. השנאה לא חוסלה, אבל תקווה חדשה מתממשת". הכותרת מובילה למאמר של נדב איל, עורך חדשות החוץ של ערוץ 10. "נתחיל מהסוף", הוא פותח את המאמר, "דרום-סודאן מלמדת אותנו שסכסוכים יכולים להגיע לידי הסכם. מדינות חדשות יכולות לקום; פשרות כואבות למען מלה אבודה – 'שלום' – נחתמות ומבוצעות".

בכפולה הפותחת מתפרסמים גם ידיעה מאת סוכנויות הידיעות ושליח של רשת מקלאצ'י, טור של אלי ברדנשטיין על קשרי ישראל ודרום-סודאן, וטור של יובל גורן על מאות פליטים שהגיעו לישראל ויוכלו לחזור כעת לסודאן. אין בכפולה קריאה לישראל להיכנע לתכתיבים בינלאומיים ולאמץ התנהלות דומה לזו של מדינת הענק האפריקאית. לעומת זאת, איל מספק תזכורת: "זו מדינה ענקית, בגודל של ספרד ופורטוגל יחד, והתשתיות בה הרוסות או בלתי קיימות ברובן. אחד מכל שבעה ילדים ימות לפני שיגיע לגיל חמש. מקרי המוות בעת לידה הם בין הגבוהים בעולם. 84% מהנשים הן אנאלפבתיות, ועד היום למעלה מ-90% מהילדות לא יסיימו בית-ספר. בכלל, בית-ספר הוא מוצר לעשירים בדרום-סודאן: למעלה ממחצית הילדים בין גילאי שש עד 13 אינם לומדים במוסד חינוכי. אם מצרפים לזה צבא ענקי, שבע קבוצות חמושות שעסקו במלחמה בצפון ותרבות מיליטריסטית שעוצבה במשך עשרות שנים של מאבק אכזרי בחרטום, מקבלים מדינה שהוקמה כמדינה כושלת (faled state).

"החשש הבינלאומי", מסכם איל, "הוא חזרה על תקדים אריתריאה, שקיבלה עצמאות ב-1993 והפכה לאחת המדינות המדכאות ביבשת".

עסק מסריח

"מלחמת החיתולים לשיא", מכריזה כותרת על שער "הארץ" המצטטת את "תומר, בן 33, מירושלים, אב לאיתמר, בן שנתיים": "שטר של 50 מספיק לחבילה גדולה ול-3 גביעי קוטג'". תחת כותרת הגג "המונופול של חוגלה" מתפרסם בכותרת על שער "דה-מרקר" ציטוט של "רשת מגה": "הציבור התנפל על החיתולים המוזלים מטורקיה". "נמשך המאבק בין דודי ויסמן, בעל השליטה בדור-אלון וריבוע-כחול, לבין נוחי דנקנר, בעל השליטה בקבוצת אי.די.בי, המחזיקה בחוגלה-קימברלי", נפתחת הידיעה בעיתון. הסבר: מגה שייכת לריבוע-כחול, והיא מייבאת חיתולים כדי למכור אותם בזול יותר מהיבואנית חוגלה. הסבר להסבר: נוחי דנקנר הוא הסדין האדום של "דה-מרקר": אבי הריכוזיות הישראלית, תמנון רב-זרועות ומי שהעיתון שם לו למטרה לפרק אותו מ"פירמידות השליטה" שבנה.

אין בכך לרמוז כאילו "דה-מרקר" ממציא כאן סיפור יש מאין. ההפך הוא הנכון. "מלחמת החיתולים" מרתקת גם עורכים בעיתונים אחרים. "קרב החיתולים", נכתב על שער מוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות", "מחירי פמפרס יורדים". "אחרי ההוזלות הגורפות בהאגיס", נכתב בכותרת המשנה, "נאלצות הרשתות להוריד מחירים גם של חבילות חיתולים מתוצרת פמפרס. מחיר חבילת פמפרס החל מהשבוע: 39.90 שקל".

ומה קורה ב"עסקים", המוסף הכלכלי של "מעריב", העיתון שדנקנר רכש לאחרונה? בשבוע שעבר הפגין המוסף התעלמות כמעט מוחלטת מהמלחמה, ואפילו מהקרב (כן נמצא מקום לפרסום כותרת ראשית על האטה בגביית המסים ביוני, שהתבררה כעורבא פרח: הגבייה דווקא גדלה). היום מגיע שמעה של הוזלת המחירים בגזרת טואלטיקת התינוקות גם ל"מעריב": "מלחמת החיתולים: שופרסל הוזילה את חיתולי האגיס, קו-אופ תייבא פמפרס מטורקיה", נכתב בכותרת ידיעה בעמוד הפותח. שופרסל היא, כמובן, רשת המרכולים שבשליטתו של דנקנר.

אגב, ההבהרה "'מעריב' נמנה עם קבוצת אי.די.בי", מעין גילוי נאות כללי שהודפס באותיות קטנות בעמוד הפותח של המוסף, נעדרת משם היום.

ספין, ההמשך

האם הדיווחים על הפעילות הנמרצת של כוחות הביטחון, בהוראת הנהגת המדינה, לקראת בואם של פעילים פרו-פלסטינים לארץ דרך שדה התעופה בן-גוריון ("המטס") היה ספין? ספין שזו תחילתו (טיפוח פאניקה מחד ותדמית של פעלתנות ממסדית מאידך) וסופו בטפיחה ציבורית על שכם ההנהגה, שסיכלה את כוונות שונאינו? לפי נחום ברנע, שכתב כך ביום שישי, התשובה חיובית. לפי "ידיעות אחרונות" עצמו באותו יום, התשובה כנראה שלילית, משום שהעיתון סיקר את המטס באותו האופן שברנע הגדיר כספין.

היום ב"ידיעות אחרונות" עושים רברס – הדיווח המיוחל על תוצאות המפגש בין המשטרה לפעילים במהלך סוף-השבוע נדחק לעמ' 10 ללא הפניה מהשער, והוא כולל תצלום של הכותרת הראשית של "ידיעות" מיום חמישי ("כוננות המטס מוגזמת"), ולא זה של כותרת יום שישי ("אין כניסה לישראל"), ואת כותרת הגג "נחיתה רכה: החשש ממהומות של פעילי שמאל בנתב"ג התבדה".

הכותרות והידיעה עצמה עוסקות בפרטי ההתרחשות. "המטס לא המריא", כותרת הידיעה, "כ-200 פעילים פרו-פלסטינים נבלמו כבר בנמלי התעופה בחו"ל ולא הורשו לעלות לטיסה לישראל", נכתב בכותרת המשנה. "132 פעילים שהצליחו לנחות בנתב"ג נעצרו ויוטסו חזרה. רק בודדים הצליחו להיכנס – ויצאו להפגין נגד ישראל". "זה רק מוכיח שאין באמת תנועה חופשית בישראל", אומרת ל"ידיעות" פעילה שנחתה בארץ "למטרות תרבות, שיתוף פעולה וסולידריות" עם הפלסטינים. "אם ממשלת ישראל מוצאת שאני מאיימת על בטחונה, זה אומר הרבה מאוד על מצבה של הדמוקרטיה הישראלית". הידיעה חולקת את העמוד עם ידיעה על הירצחו בשיסוף גרון של הזמר הסורי אבראהים קאשוש, שפירסם שיר מגדף על הרודן בשאר אסד.

גם ב"ישראל היום" ממשיכים לסקר את המשט, אולם שם לא נרשמים שינויי מהלכים באופי הסיקור: גם היום הוא בולט, מודגש ופועל בהתאם לתוכנית שפרש ברנע. "שלום, ולא להתראות", דבר הכותרת הראשית (שיכולה להתאים גם למגוון אירועים אחרים, לסטיקרים או לכיתוב על חולצות טי בחנויות תיירים בעיר העתיקה בירושלים). "בירושלים מרוצים", נכתב בכותרת המשנה. "סיבוב מוצלח, ועכשיו – למו"מ?", קובע ותוהה הפרשן הבלתי תלוי דן מרגלית, ופרשן הבית מריע: "חשוב לסכל פרובוקציות".

שלושת העמודים הראשונים של העיתון מוקדשים ל"מטס". כותרת הידיעה בעמ' 5 נוסחה כתשובה לביקורת על היות המהלך "ספין": "זה עלול היה להיגמר אחרת".

חרם חרם תרדוף

"החרם ועונשו", מודיעה הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" (האם כל הקוראים יבינו את משחק המלים? נראה שכן. "החטא ועונשו" נכלל ברשימת החומרים לבגרות), המודיע על "הסערה שבדרך: חוק שיאסור קריאה לחרם על רקע גיאוגרפי. מי שיחרים את היכל-התרבות באריאל או ינהל קמפיין נגד מוצרים מיהודה ושומרון עשוי לשלם ביוקר".

יועז הנדל (בעד) ואריאלה רינגל-הופמן (נגד) נבחרו לכתוב טורי פרשנות. "שם הקוד הוא פאשיזם ומקארתיזם", מתלונן הנדל – לא על החוק, אלא על אלו שיתקוממו נגדו ויטיחו בו כינויי גנאי. רינגל-הופמן תוהה מדוע מותר להשתמש בחרם לצורך מאבק כלכלי, על מחיר הקוטג' למשל, אבל לא על עניינים כמו עתיד השטחים.

האמריקאים באים

"ארצות-הברית מתייצבת לצד לבנון במחלוקת על הגבול הימי עם ישראל", מודיעה הכותרת הראשית של "הארץ". "וושינגטון חוששת מהתלקחות בגבול הימי שבין שתי המדינות", נכתב בכותרת המשנה לידיעה של ברק רביד. "לבנון קבעה קו גבול הכולל שטחים העשויים להכיל מרבצי גז ונפט בשווי מיליארדים. היום תאשר הממשלה שרטוט נגדי של קו גבול שיוצג לאו"ם, ובמשרד החוץ מצהירים: נגיב בחומרה על פגיעה בקידוחי גז".

ב"ישראל היום" לא שמעו כנראה על ההתפתחויות האחרונות, ומדווחים בכותרת על השער "ישראל ולבנון: מחלוקת במי ים" (מה?) ו"מאגרי הגז: ישראל דורשת מהאו"ם להכריע מהו קו המים הטריטוריאליים מול לבנון". אין בכך פלא: הידיעה של שלמה צזנה נשענת כולה על מקורות ישראליים ממשלתיים.

ב"מעריב", מתחת לכותרת על סודאן, הנפרשת על פני כל רוחב השער, נכתב בכותרת: "לחץ אמריקאי לגבש נוסחה לחידוש המו"מ". לפי בן כספית, "לחץ אמריקאי כבד" מופעל על הישראלים והערבים כדי שיחדשו את השיחות ביניהם, זאת כדי "לדחות את 'מהלך ספטמבר' באו"ם".

תשמעו בדיחה

"למה לא פנית למשטרה?", שואל שמעון איפרגן את מוניר חלב, "קצין שב"ס בכיר שהבריח טלפונים למחבלים בכלא קציעות", שאותו הוא מראיין במוסף היומי של "מעריב". חלב הורשע ונגזר עליו מאסר לתקופה של שנה וחצי. לדבריו, "המחבלים איימו לרצוח את ילדי". "אתה מצחיק אותי", הוא אומר בתשובה, "ראיתי איך הם שמרו על הקצינים והשוטרים הנוקמים בנהריה, ממש עזרו להם. המשטרה זו בדיחה, בלוף אחד גדול. מה הם יכלו לעשות בשבילי? שום דבר".

"גם עכשיו, כשהזמרים המזרחים בולטים יותר בתקשורת, זה עדיין אנשים שמחקים את מה שאנחנו עושים", אומר ירמי קדושי, שיחד עם ימין מסיקה יוצר סרטי בורקס דלי תקציב ("סרטי שכונות", קוראת להם גילי איזיקוביץ, המראיינת את השניים ב"גלריה" של "הארץ"). "גם מי שמופיע בערוץ 24, ב'כוכב נולד' – הם לא צמחו בשכונות. אלו בובות שעווה שיצרו בדמות הזמרים האותנטיים".

חדשות העולם – הסוף

כל העיתונים ממשיכים לעסוק בפרשת האזנות הסתר שבהן מואשמים עיתונאי "ניוז אוף דה-וורלד". הטבלואיד הוותיק ורב-התפוצה הוא חלק מהסניף הבריטי של אימפריית התקשורת העולמית ניוז-קורפ של רופרט מרדוק.

הפרשה נחשפה לפני חמש שנים והסתיימה בהרשעה של עיתונאי אחד וחוקר פרטי, אולם היריבים הגדולים של מרדוק השמרני, "הגרדיאן" ו"הניו-יורק טיימס" הליברליים, החיו את הפרשה (מאז 2009) בסדרה של חשיפות על עומק השימוש בכלי האסור של האזנות לתאים קוליים של אלפי אנשים – סלבריטאים, פוליטיקאים, כוכבי קולנוע, שחקני כדורגל ועוד ועוד. האם העורכים הבכירים אכן לא ידעו דבר? שאלו העיתונים.

במהלך התגלגלות הפרשה האשימו עיתונאים את ראש ממשלת בריטניה דייוויד קמרון (שיועצו האסטרטגי, אנדי קולסון, היה העורך הראשי של "ניוז אוף דה-וורלד" בזמן שנחשפה הפרשה) ואת המשטרה הבריטית בטיוח החשדות נגד מרדוק ועיתונאיו הבכירים בשל התמיכה שזה מעניק למפלגה השמרנית ובשל הפחד מהשפעתם של כלי התקשורת שבשליטתו.

אחרי הגילויים של השבוע האחרון, שלפיהם אנשי העיתון האזינו גם לתאים הקוליים של קורבנות עבירה ושל חללי מלחמה ואף מחקו את ההודעות שהאזינו להן, ואחרי שחברות מסחריות גדולות הכריזו כי יחרימו את העיתון ולא יפרסמו בו מודעות, הודיע מרדוק הבן, האחראי על עסקי האימפריה בבריטניה, על צעד דרמטי: סגירתו של העיתון בן 168 השנה.

ב"מעריב" וב"הארץ" מקדישים כותרת בשער לגיליון האחרון של "ניוז אוף דה-וורלד", שיצא היום. "מהדורה אחרונה" היא הכותרת ב"מעריב", ו"הגיליון האחרון של 'ניוז אוף דה-וורלד" יופץ היום" ב"הארץ". תקציר של הפרשה אפשר לקרוא כאן. כאן ניתן למצוא ריכוז של הכתבות והמאמרים על "ניוז אוף דה-וורלד" ב"העין השביעית". היום נמשיך לעקוב אחרי ההתפתחויות בפרשה, ביניהן מעצרו של קולסון, החשד להשמדת ראיות על-ידי אנשי העיתון והשפעת הפרשה על עסקיו של מרדוק והרכישה המתוכננת של תאגיד התקשורת השולט בערוץ החדשות סקיי.