ראש הממשלה בנימין נתניהו, אתמול בכנסת (צילום: ליאור מזרחי)

ראש הממשלה בנימין נתניהו, אתמול בכנסת (צילום: ליאור מזרחי)

מאוחדים ואחראים

הניצוץ שהדליק אתמול יו"ר ההסתדרות עופר עיני, יחד עם יו"ר השלטון המקומי שלמה בוחבוט ונשיא התאחדות התעשיינים שרגא ברוש לא הצית גל של מחאה ציבורית, אבל מדליק גם היום את דפי העיתונים המקדישים לו, ולשריפות שחולל במערכת הפוליטית, את הכותרת הראשית.

"מתקפה בליכוד על נתניהו ושטייניץ: בגלל עליות המחירים נאבד את השלטון", דבר הכותרת הראשית של "הארץ". "נתניהו ביקש מהח"כים לרסן את התבטאויותיהם ולהיות 'מאוחדים ואחראים'. ההסתדרות מתכוננת להשבתת המשק במחאה על ההתייקרויות", נכתב בכותרת המשנה. "רגע לאחר שוך המהומות במצרים, וסיום מבוכת גלנט-ברק, הופכים המסים ועליות המחירים לנושא הפוליטי הלוהט בזירה", כותב יוסי ורטר בעמ' 2.

"נתניהו ושטייניץ קיימו בימים האחרונים כמה שיחות, לנוכח איומי יו"ר ההסתדרות, ולנוכח דרישות ח"כים מהליכוד לבטל את העלאות המחירים. עד כה לא הצליחו ראש הממשלה ושר האוצר לגבש כל פתרון או הצעת נגד. היום אמורים השניים לשוב ולהיפגש", נכתב בסופה של הידיעה הראשית של "הארץ".

מתקפה? ב"ידיעות אחרונות" כבר עברו מזמן למלחמה כוללת כשמדובר בראש ממשלת ישראל. "אינתיפאדה בליכוד", לשון כותרת המשנה על שער העיתון, שהכותרת הראשית שלו, צבועה אדום ולבן, זועקת: "הציבור זועק ואתה מתעלם". מרכאות מקיפות את הכותרת, וגם את הציטוט "לא מנצחים בחירות בקיסריה, הציבור מאס בממשלה", המודפס בכותרת המשנה.

על רקע ההתלהמות הכללית שמשדרים עמודי "ידיעות אחרונות", בולטת גישתו של הפרשן הכלכלי הבכיר סבר פלוצקר. פלוצקר מראיין את נתניהו (ובכל זאת נדחק לטור צד בעמ' 2), מביא את דבריו כהווייתם, ואחרי שהוא מפרט את שבחי הכלכלה הישראלית, כותב כי "שר האוצר מרגיש לפתע נדרס. אחוז אימה שמא יסודות מדיניותו הכלכלית יקרסו", בגלל "פופוליזם קיצוני". פלוצקר, נאמן למדיניותו העיתונאית המתונה, מציין את אורח חייו הצנוע של שטייניץ עצמו, ש"אינו מנותק מהרחוב הכועס". מכל זה מוציאים עורכי "ידיעות אחרונות" את הכותרת על השער: "נתניהו מטיל את האחריות על פקידי האוצר".

אבל גם למציאות אלטרנטיבית יש מציאות אלטרנטיבית, וכיאה למציאות שהיא חלופה לחלופה, היא אפילו דמיונית ומוגזמת עוד יותר. "שכר המינימום יעלה; שוקלים הפחתות מס", נכתב בכותרת הראשית של "ישראל היום", המסקר את הממשלה כאילו מדובר בפוליטבורו הישראלי. ב"ישראל היום" הח"כים מהליכוד לא יוצאים למתקפה ובוודאי שלא לאינתיפאדה, אלא רק "מזהירים" מפני הפסד בבחירות; ראש הממשלה לא מגלגל אחריות אלא מכריז: "אבצע מהלכים אחראיים, לא פופוליסטיים"; הזגזוגים בהחלטות על מסים הם "שינוי מדיניות", והפרשן הכלכלי חזי שטרנליכט קורא לשלטונות "להיטיב עם העם". לפחות לא מודפסת תחינה להורדת מחירי כרטיסי הקולנוע. על ההסתדרות, אגב, אין מלה על השער.

ומי אמר שהניצוץ לא הבעיר את העם, אותו עם שטרם היטיבו עימו? הכותרת הראשית של "מעריב" מכריזה על "מחאת המחירים": "ההסתדרות מאיימת בשביתת ענק. ראשי הערים מתכננים 'יום זעם' ברחובות. חברי-הכנסת מהליכוד תוקפים את נתניהו. ואזרחים מתאגדים כדי להיאבק בגל ההתייקרויות". בכפולה הפותחת מוצא יובל גורן אזרח שהתאגד כדי למחות על התייקרות מחירי הדלק ואירגן שיירה של עשרות מכוניות שיסעו לאט בכבישי הארץ. לא דווח מה יעשו כשיגיעו לכיכר.

במדור הדעות של "מעריב" כותב יהודה שרוני כי המחאה על מחירי הדלק – יחד עם המהפכה במצרים והשריפה בכרמל – מוכיחים כי תקציב דו-שנתי אינו מתאים לישראל: "בשכונה שלנו אי-אפשר לסגור עניינים לשנתיים מראש", קובע שרוני. במדור הדעות של "הארץ" ממשיל נחמיה שטרסלר את עופר עיני ושרגא ברוש לנחשים המכישים את שר האוצר. את שטייניץ מאשים שטרסלר בכניעה ל"פופוליזם", מלת הקוד המשמשת דווקא את העיתונים המתחרים למתקפות על "דה-מרקר", העיתון שהחליף את מדור הכלכלה ב"הארץ" ששטרסלר היה פעם עורכו.

כמו כן, יש לכונן שלום עם קרתגו

"ארצות-הברית חוזרת בה: אסור שמובארכ יעזוב עכשיו", נכתב בכותרת על שער "הארץ". "שבועיים אחרי הודעת אובמה כי 'עתיד מצרים ייקבע על-ידי תושביה', קלינטון מודה כי 'עזיבה מהירה של מובארכ תסבך את המצב. אנחנו לא רוצים להגיע לבחירות כושלות", נכתב בכותרת המשנה. "אובמה מזגזג", נכתב בכותרת על שער "ישראל היום". ב"ידיעות אחרונות" וב"מעריב" ענייני מצרים לא זוכים להגיע לשער.

ב"ישראל היום" מלגלג בועז ביסמוט, עורך חדשות החוץ של העיתון, על השינוי בעמדותיהם של האמריקאים, ומביע בוז לכך שרק כעת הבינו מה שהוא עצמו הבין כבר מזמן. ב"הארץ" מסבירים נטשה מוזגוביה ואבי יששכרוף את אילוצי המציאות המורכבת שבעטיים מתחייבת מדיניות זהירה ופתלתלה מצד האמריקאים.

"אל תפחידו ואל תפחדו" היא כותרת מאמרו של ראובן פדהצור במדור הדעות של "הארץ", המתייחס לקריאתה של מערכת הביטחון (פדהצור לא מציין מי ומתי) להגדלת תקציב הביטחון על רקע המהומות במצרים. "האמת היא שהאיום המצרי לא יגדל גם אם יופל משטרו של חוסני מובארכ", טוען פדהצור, שקובע כי אם האחים-המוסלמים יתפסו את השלטון, "הוא אף יקטן במידה ניכרת", וזאת בשל הפסקתו הצפויה של הסיוע הצבאי האמריקאי שתוביל לשחיקתו של צבא מצרים. פדהצור אינו מתייחס לאפשרות שארה"ב לא תפסיק את הסיוע הצבאי גם אם יקום שלטון מוסלמי בקהיר.

מאמר המערכת של "הארץ" מוקדש גם הוא לשינויים בשלטון הצפויים במצרים. כרגיל, רוב המאמר מוקדש לחזרה על תמצית הדברים המובנים מאליהם בנושא שעל הפרק (הטלטלה שעוברת מצרים מעוררת חרדה אצל נתניהו מעלייתם של גורמים שיבטלו את הסכם השלום. נתניהו צודק משום שההסכם אכן "חיוני לישראל וליציבות האזורית"), ולבסוף, פואנטה: "נתניהו לא יכול להסתפק בדרישות [לשמירה על ההסכם] ועליו לשאול את עצמו, מה על ישראל לעשות כדי שהשלום יישמר".

מאמר המערכת של "הארץ" מתנדב להסגיר את קווי המתאר של המהלכים שעל ישראל לעשות כדי שהשלום עם מצרים יישמר: לקבל את יוזמת השלום הערבית ולכונן מדינה פלסטינית. "כך תתרום גם ישראל את חלקה ליצירת מזרח תיכון חדש, דמוקרטי ויציב", מסתיים מאמר המערכת, כפי שהסתיימו המוני מאמרי מערכת של "הארץ" לפניו, באותה תגובה פבלובית לכל אירוע והתרחשות, שהיא אולי יציבה, אך אין בה שום דבר חדש.

מעבר לדף, בחלק ב' של "הארץ", עוסק עקיבא אלדר בגרסת אהוד אולמרט כפי שהובאה בפרק מספר הזכרונות שלו, שפורסם לאחרונה ב"ידיעות אחרונות". לפי גרסת אולמרט, הוא "הניח לפני עבאס את עסקת חייו" והלה החמיץ אותה. אלדר מצטט סיפור דומה, הפוך, של עבאס, ומסכם: "למי מהשניים צריך להאמין? הנה הצעה: מי שמעדיף את גרסתו של אולמרט בנוגע לפרשת מעטפות הכסף, הולילנד, ראשונטורס ומרכז ההשקעות, שיאמין גם לגרסה שלו בעניין המדיני".

באותו עמוד משווה הסופר והפרופסור למתימטיקה ענר שלו את תגובתו של הנשיא אובמה למהומות באיראן ב-2009 ולאלו במצרים כעת, ומביע את אכזבתו מכך שבניגוד לרושם שעורר הנשיא האמריקאי עם בחירתו, "המדיניות האמריקאית היא מדיניות נגררת, על גבול האופורטוניזם, שעיקרה ויתור מראש על יוזמה ועל פעולות לשינוי בכיוון הנכון למרות המכשולים, ברוח Yes, we can". "בוויתור האמריקאי הזה יש משהו עצוב מאוד", הוא מסכם.

מלחמת עצבים

המוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" מקדיש את כתבת השער ומדור (שתי) הדעות שלו לסוגיית הריטלין, גלולה המיועדת לטיפול בהפרעת קשב וריכוז, אחרי שאתמול דווח שם כי ההסתדרות הרפואית מכשירה מתן מרשם לגלולה גם למי שאינו סובל מהפרעות כאלה.

"חבל שגם כאן ניצח הפופוליזם את האחריות", כותבת ענת לב-אדלר בעמוד הפותח של המוסף, "הכדור הזה יכול גם לפגוע". "כל עוד השימוש בו מוגדר כחוקי, איש אינו רשאי למנוע את השימוש בתרופה ממי שסבור שהיא עשויה לשפר את חייו", כותב יקיר אלקריב באותו עמוד.

"כבר שנים שהריטלין לסוגיו משמש לא רק את מי שבאמת זקוק לו", כותבים נעם ברקן ודני סקפטור בכתבה המרכזית, ומפרטים את השימושים השונים לריטלין, מלבד זה שייעדו לו חברות התרופות: להשגת ריכוז והתמקדות על-ידי מי שאינם סובלים מהפרעות קשב וריכוז, להפחתת תחושת התיאבון במטרה להרזות, ולצורך השגת "אפקט הדומה לקוקאין". שימוש בריטלין, מוסיפים הכתבים, עלול להוביל להתמכרות.

להפוך דף

"אם נגבש הליך תקין לבחירת מועמדים לתפקידים בכירים, לא נצטרך למלא עם בג"ץ ומבקר המדינה את הוואקום שיצר השלטון הפחדני שלנו", נכתב בכותרת המשנה לטורו של עפר שלח במדור הדעות של "מעריב". "בשם 'טוהר המידות' ו'המינהל התקין' איבדנו את השכל הישר. במקום שלטון המשפט קיבלנו את שלטון המשפטנים", נכתב בכותרת המשנה לטורו של בן דרור ימיני באותו עמוד. האם קיים פרס הממתין למי שמביעים אותו צרור של עמדות מנוגדות בפעם האלף? נגיד, טיסה לבית-הבראה בלוצרן או תקליט של ג'ון קייג'? אם לא, אולי כדאי להפסיק.

שתו מים

ב"מעריב" וב"ידיעות אחרונות" החליטו, כאמור, כי המצב המעורער במצרים כבר לא רלבנטי, או לפחות לא מעניין, עבור קוראיהם, ופינו את השער לעניינים אחרים. ב"מעריב" אחד העניינים הללו הוא "מחאת הסטודנטים הפלסטינים נגד יצרנית המים הישראלית: קריאות לחרם צרכנים, ובקבוקים מלאים ב'דם' שהוצבו נגד הכוונה למכור את המים מ'סוריה הכבושה' בקמפוסים". הכותרת על השער היא "מי עדן: החרם הבריטי". את התצלום המטושטש על השער מעטר הכיתוב "מיצג השנאה", אולם לא מצורף הסבר מה בידל את הקריאה הזו לחרם על מוצרים ישראליים משלל קריאות אחרות שיצאו מהאיים הבריטיים בשנים האחרונות, והקנה לה חשיבות גדולה כל-כך דווקא היום.

ב"ידיעות אחרונות" מנצלים את המקום שלא הוקדש למהומות במצרים – או לחרם על מים מינרליים בבריטניה – למחווה פטריוטית לרמטכ"ל היוצא, שמילא בנאמנות את תפקידו כאויב אויבם של אנשי "ידיעות אחרונות", שר הביטחון אהוד ברק. "הצדעה מפרס" היא הכותרת המלווה תמונה של, ובכן, הצדעה מפרס. "הכרתי אישית את 18 הרמטכ"לים שקדמו לך, היית אחד הטובים ביותר", מצטט כיתוב התמונה את המחמאה המבאסת משהו של הנשיא לאשכנזי.

ב"הארץ" מוצאים מקום על השער לכותרת "צו מעצר נגד הרב ליאור, לאחר שסירב להתייצב לחקירה". כותרת המשנה לידיעה של חיים לוינסון היא "רבה של קריית-ארבע נתן אישור הלכתי לספר הדן בהריגת גויים". "לפרקליטות ולמשטרה יש עזות מצח להוציא צו מעצר נגד גדול תורה, שנועד למנוע מהרב לומר דעת תורה", מצטט לוינסון את "מקורבי הרב".

אילנה דיין וסרן ר' – הערעור

אתמול נשמע בבית-המשפט העליון ערעורם של אילנה דיין וטלעד, מפיקת התוכנית "עובדה", על הרשעתם בהוצאת דיבתו של סרן ר' – בד בבד עם ערעורו של הסרן ר' (שבינתיים הפך לרב-סרן) על הפיצויים שנפסקו לו ודרישה להגדלתם (הסכום הנוכחי עומד על 300 אלף שקל). אורן פרסיקו דיווח באתר זה על שהתרחש בבית-המשפט ומסר כי השופטים נטו להתעמת עם באי-כוחו של הסרן ולהכביד עליהם בשאלות, לעומת היחס הרך יותר שגילו כלפי בא-כוחה של דיין.

"פסיקת השופטים בערעור של אילנה דיין נגד פסק דינו של השופט נעם סולברג בפרשת וידוא ההריגה של סרן ר' ידועה מראש", טוען אורי ישראל פז היום ב"מקור ראשון", המרחיק לכת וקובע כי עמדתם של השופטים היא שוחד לדיין ולחברת הטלוויזיה קשת כדי להבטיח יחס חיובי מצדם: "מהדיון שנערך אתמול ברור כי לשופטים אליעזר ריבלין, עוזי פוגלמן ויצחק עמית אין מנוס מלקבל את הערעור של דיין. בכך יזכה בית-המשפט העליון לרוח גבית גם בעתיד מאשת התקשורת החזקה בישראל בפרט ומשידורי קשת בכלל, וההפך אם הערעור יידחה".

את הטענה הבוטה הזו מגבה פז בטענות משפטיות המצביעות כי לא זכה להיחשף לדיון עצמו, או למצער לא השכיל להבין את מה שנאמר בו, ובמלים אחרות, מהמאמר ב"מקור ראשון" ברור כי לעיתונאים מסוימים אין מנוס אלא לצאת נגד בית-המשפט העליון.

ענייני תקשורת

"אתר 'הפינגטון פוסט' נרכש ב-315 מיליון דולר", נכתב בכותרת על שער "הארץ" (באופן אירוני, מעל לכותרת "דמוקרטיה אינה מכונית").

"מהפכת השידור המסחרי: רשיונות במקום זכיונות", מכריזה כותרת בעמ' 10 של "מעריב". "הכנסת אישרה: החל מ-2013 יוענקו רשיונות השידור ל-15 שנה לפחות, במקום לשנים בודדות כיום", מדווחת חני יודל.

תקנו אותי אם אני טועה, אבל נדמה לי שמעולם לא קראתי בעמודי החדשות של היומונים העבריים את המשפט "כמה שוטרים צריך כדי לסגור בית-זונות". בכל אופן, היום הוא מודפס בכתבה של נתיב נחמני בעמ' 23 ב"מעריב". לא ברור רק מדוע, אם כבר, בכותרת הכתבה משתמשים במינוח "בית-בושת". אולי כהד לתגובת בעלי המוסד מרח' הירקון 98 בתל-אביב: "טענת המשטרה כי מדובר בבית-בושת אינה נכונה".

עוד ב"מעריב": כתב העיתון ברומא מדווח כי עיתוני איטליה מחפשים אחר תמונות עירום של ראש הממשלה סילביו ברלוסקוני, לאחר שצלם דיווח כי נגנבו ממנו תמונות כאלה של ברלוסקוני שצולמו במהלך מסיבות המין שקיים בביתו.