כבר שבועיים שרון קופמן נעלם מכל הבמות. לאחרונה נראה ב"יציע העיתונות" בתחילת אוקטובר, כשהוא מנהל ויכוח אלים עם אייל ברקוביץ'. בעקבות כך הושעה מהתוכנית עד להודעה חדשה. כמה ימים לאחר מכן הותקף באישון לילה ליד ביתו בגבעתיים. את הערב סיים במיון של איכילוב עם כמה חתכים בפנים. מאז לא נראה בטלוויזיה ולא נשמע ברדיו. היעדרותו בולטת, השקט צורם. האם לקח חופשה לזמן בלתי מוגבל? האם הוא שוקל את המשך דרכו?

לפני כעשר שנים היה קופמן עיתונאי רב זכויות במדור הספורט של "הארץ". מקצוען, סוס עבודה, אכפתי. הכוח המניע מאחורי אבי רצון, עורך המדור. ב-1999 פירסם את סקופ חייו, מה שכונה "פרשת הפיצה": מנהל מכבי תל-אביב, מוני פנאן, נפגש עם כוכב הפועל ירושלים, ראדיסב צ'ורצ'יץ', ערב סדרת הגמר בין שתי הקבוצות. מי שסיפר על כך לקופמן היה השליח עם הפיצה. הסיפור עורר בזמנו סערה גדולה, ומוזכר בהקשר לכוחניות המאפיינת את תופעת המכביזם.

כשרצון עזב, קיווה קופמן להחליף אותו. זה לא קרה, והוא מצא את עצמו בצומת דרכים. הוא בחר בערוץ הספורט בדיוק בתקופה שבה החל הערוץ לשנות את פניו. הערוץ של תחילת הדרך, שהתמסר לספורט מתוך אהבה, הלך והתמסחר. ההצגה וההתבהמות הפכו לחזות הכל. החמש פלוס לייב שיגיע בהמשך ישלים את המהפך לערוץ ציני, תאב בצע, עם יושרה מקצועית רופפת.

העיתונאי המעמיק והמשקיע התאים את עצמו למדיה. זאת אומרת, רידד את עצמו. במקום עובדות, עבר להשמעת סיסמאות. "כלומה ומאומה", "טינופות", "סמרטוטיאדה אחת גדולה", שנאמרו בטון הנכון ובארשת פנים מדויקת, דחקו את העבודה העיתונאית המהותית. קופמן הפך לפרשן-בדרן. עוגן של ערוץ הספורט, שחקן ראשי בהצגה. הוא התאהב בדמותו החדשה ושיכלל את עצמו. חיים שדמי, עיתונאי ובמאי שעבד איתו בעבר ב"הארץ", אומר לי: "הוא הפך את הפרובוקציה והמניפולציה לאידיאולוגיה". אין מלים מדויקות מאלה לתאר את קופמן.

קופמן הפך לסלב ולדמות קבועה במדורי רכילות. כישורי הצעקנות שלו נחטפו גם לתחנות הרדיו, לא תמיד לתוכניות ספורט. הוא גם זכה לכמה קמפיינים פרסומיים. הכסף זרם, הכוכבות פרחה והדמות העיתונאית התעמעמה. הפרשן והעיתונאי היודע-כל, שנוזף בצעקות בכולם, התגלה כידוען שמלא מעצמו.

ואז החלו מתפרסמים דיווחים על הסתבכותו בחובות, אם לאחר שנעקץ על-ידי אדם שבידיו הפקיד את כל חסכונותיו, ואם בגלל יצר הימורים. ברקע הלכה והתעבתה השאלה, איזה מנדט יש לעיתונאי עם קופת שרצים הולכת ותופחת להטיף לכל העולם, בעיקר כשהסחורה שהוא מוכר מכילה פחות ופחות עיתונאות ויותר ויותר שואו.

הרכילות המתלווה לאישיותו הצבעונית של קופמן מזכירה דמות אחרת שמזוהה עם ערוץ הספורט: איציק זוהר. בליין צמרת, מסובך בחובות, שהותקף אף הוא כמה פעמים ופניו נחתכו. עכשיו גם העיתונאי המעמיק ההוא מ"הארץ" נמצא באותה ליגה, באותו ערוץ, באותו הפאנל.

אלא שקופמן הוא לא זוהר. אמנם גם הוא מצא את עצמו מסתופף באלומת האור המפוקפקת והצפופה של "הטאלנטים", אבל עובדה: שבועיים שקולו לא נשמע, וחסרונו מורגש מאוד. לא הגידופים היצירתיים שלו חסרים, לא ההתלהמות שכבר הפכה לפוזה משומנת, אלא התכונה העיתונאית שעוד נשמרה בו, חרף המיתוג הפופוליסטי שכפה על עצמו.

דיון שקופמן לוקח בו חלק הוא דיון טעון מתח עיתונאי בריא. רמת הידע שלו, ולא רק הספורטיבית, יחד עם האינטליגנציה הגבוהה והשנינות הטבעית, מרחפות גבוה מעל שאר עמיתיו לגבעת הצעקות התורנית. מאחורי הפוזה הנמכרת-היטב ארב כל הזמן, גם אם צבוע בצבעי מלחמת הרייטינג, העיתונאי שלא פוחד לשאול שאלות קשות, לאגף מרואיין חמקן מכל כיוון, לסרב שוב ושוב להשתתף בחינגת החנופה שהתקשורת בכלל, ותקשורת הספורט בתוכה, טבועה בה.

המלכוד המורכב שאליו הכניס את עצמו – מסמוס הגבול שבין איש המקצוע לאדם הפרטי, בין העיתונאי לסלב, בין המראיין חסר הפחד לשור המועד ששוב ושוב נכשל בהגדלת נפח אישיותו הצבעונית על חשבון האייטמים שהוא מטפל בהם – הוא מלכוד שיש ממנו מוצא. דווקא היעדרותו ממחישה את התרומה המשמעותית, ובינתיים חסרת התחליף שלו, לתקשורת הספורט. את זה איש לא יכול לקחת ממנו, למעט הוא עצמו.

מועצת הכבלים והלוויין איננה

זו אמנם רק הליגה הצרפתית, הזניחה למדי בישראל, ובכל זאת אין סיבה שהיא תהפוך למסחטת כספים חדשה שנפתחת מהכיוון של הוט. קוראים לה "החבילה הצרפתית", והיא פונה אל קהל היעד של דוברי השפה, בדומה לשירות האקסטרה הקיים לדוברי רוסית.

החבילה החדשה נארזה בזכות פטריק דרהי, הבעלים הצרפתי החדש של חברת הכבלים. לקחו שלושה ערוצים צרפתיים, חדשות, אקטואליה ובידור, ובקרוב יוסיפו שני ערוצי ספורט, שאחד מהם משדר את הליגה בכדורגל.

זו אותה ליגה שערוץ הספורט שידר בערוץ פתוח במשך ארבע שנים החל מקיץ 2008. בעונה שעברה שיחקו בצרפת הישראלים בן סהר (אוקזר) ועדן בן-בסט (ברסט), והליגה הזו זכתה בישראל לעניין מסוים. רכישת זכויות הליגה הצרפתית סייעה לערוצים 5 ו-5 פלוס למלא את מכסת השידורים הישירים מליגות אירופיות משניות, כפי שקבעה מועצת הכבלים והלוויין. עד כאן כולם נהנו מהסידור. בינתיים פג תוקף הזכויות של ערוץ הספורט, ועכשיו מגיעות זמירות חדשות.

הליגה הצרפתית בערוץ הספורט

בדיווח שמסרה הוט לבורסה ב-27 בספטמבר 2012 התברר כי רכשה את זכויותיהם של שני ערוצי ספורט חדשים, שהם בבעלות חלקית של דרהי, תמורת מיליון שקל למשך שלוש שנים. אחד הערוצים הללו משדר את הליגה הצרפתית. לאחרונה הגישה הוט בקשה למועצת הכבלים והלוויין לאשר לה אותם ערוצי ספורט. כיוון שהחבילה עולה כעת כ-20 שקל, מחיר שמן הסתם עוד יתפח בעזרת הלקוחות, המשמעות היא שליגת כדורגל ששודרה בשנים האחרונות חינם הופכת למשקולת נוספת על כיסו של הצרכן.

קשה לראות את ההמונים צובאים על שערי הוט רק בזכות משחקיהן של ברסט, מונפליה או ליון. אבל מדובר בעיקרון. הצרכנים למודי ניסיון מר עם ערוצי הספורט בתשלום, שבעשור האחרון התנחלו בנשמה ובכיס. מועצת הכבלים והלוויין נמצאת כעת בוואקום ניהולי. מאז עזיבתו של ניצן חן לא מונה לה יו"ר קבוע, מה שמקל את יכולתה של הוט להשפיע על פקידי רגולציה. אישור המסחטה החדשה הוא הזדמנות לאחרים (מי אמר one?) לדרוש ערוץ תשלום משלהם.

אם מועצת הכבלים והלוויין תאשר ערוצי ספורט צרפתיים שיהפכו לחבילה בתשלום, היא תמעל בתפקידה כמייצגת האינטרס הציבורי, ותיתפס כמי שמשרתת עוד גחמה של בעל הון.

לתגובות: yegerm9@alla.co.il