בחודש הבא אמור להיכנס שחקן חדש לליגת הערוצים בטלוויזיה שלכם: ONE, שישדר חינם תוכניות ספורט. בימים הקרובים אמור ניצן חן, יו"ר מועצת הכבלים והלוויין, לקיים שימוע ציבורי בעניין הערוץ החדש, ועל פניו, אין סיבה שלא יאשר את כניסתו. לפי חוקי השוק החופשי, אין שום מניעה לאפשר לגוף תקשורת לזרוק את החמישה גרוש שלו למדורת השבט, על אחת כמה וכמה אם הוא עושה זאת בלי לקחת תשלום מהצופים. כל שנותר למועצה הוא לדאוג לסנדל את הערוץ החינמי, כדי שלא יחליט בעוד שנה או שנתיים שמגיע לו פרס עבור השידורים וידרוש כסף מהצופים.
גולת הכותרת של ערוץ ONE תהיה שידור ישיר של משחקי ליגת-העל לנשים בכדורסל. וכיוון שאין כמו ONE אתר המתמחה בקידום האינטרסים שלו עצמו, מדובר ביום חג לשחקניות ולאוהדי כדורסל הנשים, שעתידים לזכות לא רק בזמן מסך חשוב, אלא גם בעדכונים שוטפים ובולטים (וכמובן בלעדיים!) באתר הערוץ.
כניסתו של ערוץ הספורט החינמי החדש אינה אמורה לשנות מהותית את כללי המשחק. לא צפויה עדיין שום סכנה לעליונותו של ערוץ הספורט. הוא זה שימשיך לנהל את רוב סדר היום של תקשורת הספורט, כתחנת טלוויזיה מרובת ערוצים וכאתר אינטרנט מוביל. בערוץ הספורט בוודאי לא מרוצים מהשחקן החדש בזירה, שמן הסתם יאלץ אותם לשפר את ערוץ 5 הזנוח, זה שאלמלא מפרט השידורים שנקבע לו לפני שנה על-ידי מועצת הכבלים והלוויין, היה עלול לשדר כיום בעיקר סנוקר ותחרויות ג'ולות בלופ אינסופי.
מצד המהות, כניסתו של ONE למגרש הטלוויזיוני עלולה לדרדר אותו. המחשבה שאתר ספורט המתנהל בסטנדרטים ירודים של עיתונות ואתיקה, שנראה ונקרא כמו עלון לגימנזיסט, שנוהג להתייחס לקוראיו כאל חבורה של מטומטמים, עומד לשווק את תכניו גם בטלוויזיה – מעוררת חלחלה. אני כותב את זה לא רק כמי שמתנהל כרגע במערכה משפטית מול ONE, כנתבע וכתובע, אלא כקורא ספורט ומבקר תקשורת שעד להידרדרות של מדורי ואתרי הספורט, ש- ONEהוא אחד ממייצגיה המובהקים.
שתי דוגמאות מהשבוע החולף מעידות על הסחורה שעומדת להסתנן אל רצועת השידור הטלוויזיונית. יובל שפונגין, השחקן הישראלי של אומוניה ניקוסיה, נאלץ לשחק ביום כיפור בשבוע שעבר. כותרות מדורי הספורט, שעורכיהם כידוע נמנים עם יראי השמים, ציקצקו בקול גדול. הגדילה לעשות אופירה אסייג, מנהלת התוכן של ONE, שלמחרת יום כיפור, ביום ראשון, ברדיו 103FM, תקפה את שפונגין בראיון שערכה עימו. כשאייל ברקוביץ', שותפה להנחיית התוכנית, טען כי זכותו של השחקן לעשות מה שהוא רוצה ושהוא אינו מייצג את המדינה, הציגה אסייג את משנתה היהודית: "אם יש לנו כזה חג, צריך לכבד אותו. הוא (שפונגין) לא כיבד את החג [...] הוא היה צריך לשבת בבית או ללכת לבית-הכנסת, בטח שלא לשחק כדורגל. יש יום אחד בשנה שהוא כזה. שבת יש פעם בשבוע, יום כיפור זה פעם בשנה". מה נאמר? דברי צדיקה בנחת נשמעים.
צילם מסך: ידיעה באתר ONE, שפורסמה ביום כיפור
אלא מאי, מזהירים חז"לנו, נאה דורש, נאה מקיים. ביום כיפור עצמו, שבו מצווה עלינו "לשבת בבית או ללכת לבית-הכנסת", כמאמר הצדקת, התפרסם ב-ONE, כשעתיים לפני תפילת נעילה, סיקור משחקי הליגה באנגליה, ועוד בטרם תם הצום התנוססו באתר עוד אי-אילו ידיעות חדשות. זו אינה הפעם הראשונה שהאתר הזה מפרסם ידיעות במהלך יום כיפור. כמה אפשר להיות צבועים ומתחסדים?
ועוד קצת מהעולם התרבותי של ONE: "לא נוגע בה עם מקל, מכוערת טילים", "היא מורידה לי את החשק", "יותר מכוערת מהמחבט". אלה רק כמה מטוקבקים מרושעים במיוחד שכוונו אל הטניסאית שחר פאר, שכל חטאה היה שצלם פפרצי תפס אותה בחברת בן זוג במסעדה, ולמזלה העוד יותר רע, הפלטפורמה שבה פורסמו התמונות היתה באתר שאו-טו-טו יתרחב לערוץ טלוויזיוני.
מצד שני, חשבתי לעצמי, אולי רוממות חופש הדיבור היא שעמדה מאחורי החלטת ONE לאשר את טוקבקי הבלע נגד פאר. ואם כך, אנסה גם אני להשתתף בחגיגה. נכנסתי לידיעה על משחקו של שפונגין ביום כיפור וכתבתי טוקבק בזו הלשון: "מה זה עניינכם ONE ששפונגין ששיחק ביום כיפור?... אופירה אסייג תקפה אותו אתמול בשידור רדיו רק בגלל ששיחק ביום כיפור. בה בשעה שב- one עבדו ביום כיפור. צבועה ומתחסדת". הטוקבק הזה לא פורסם. נראה שכדי לקבל כרטיס כניסה לרשימת הטוקבקיסטים המכובדת הייתי צריך לכתוב על אסייג שהיא מכוערת טילים ושלא הייתי נוגע בה עם מקל.
לניצן חן הסמכות לאשר את כניסתו של הערוץ ONE לתפריט הטלוויזיוני, אבל אין לו סמכות לצנזר תכנים ירודים. חן למד על בשרו את נוהגיו של הערוץ החדש: כשנכנס לתפקידו לפני כשנתיים, קיבלו אותו ב-ONE בצהלות, בעיקר משום שקיוו שיתקע מקלות בגלגלי ערוץ הספורט. כשב-ONE החליטו שחן לא עשה די לבלום את 5 פלוס לייב, הם שלפו את הארסנל המוכר של גידופים והאשמות חסרי בסיס: תחילה קבעו שתפר דיל עם ערוצי התשלום, ואחר-כך כינו אותו ד"ר שקשוקה של מועצת הכבלים והלוויין. בשני המקרים לא טרחו להעניק לו את הזכות הבסיסית להגיב לטענות. אתיקה עיתונאית מעולם לא היתה הצד החזק של ONE. עכשיו, כשהם נזקקים לשירותיו הטובים, לא מן הנמנע שיעניקו לו תואר דוקטור לשם כבוד.
ניצן חן יעקם את האף, אבל יאשר בסופו של דבר את הערוץ החדש. סביר להניח שהחינם הזה יעלה לצופים ביוקר, אלא אם מישהו ב- ONEיחליט, לרגל ההתרחבות, לעשות בדק בית רציני, ואולי, מי יודע, לעשות טלוויזיה שתפנה לאוהבי ספורט ממש, ולא רק לאספסוף.
3 קטנות
1. "ידיעות אחרונות" הוא העיתון היחיד שהרשה לעצמו (ביום שישי) לפתוח עמוד עם כותרת על מכבי תל-אביב בכדורסל לקראת טורניר ידידות. פריוויו לקראת משחקה הקובע של האלופה גליל/גלבוע בגומלין מוקדמות היורוליג נדחק למטה. העיתון של המדינה למען הקבוצה של המדינה.
2. ציטוט של אחרים אינו פוטר מאי-ידיעת העובדות. ב"מעריב" פורסם כי באשקלון דורשים ניצחון טכני על הפועל תל-אביב בגלל אי-אישור חוזהו של המאמן אלי גוטמן. בידיעה הובא ציטוט של אשקלוני בעילום שם, ולפיו גם מכבי הרצליה זכתה בעבר בניצחון טכני על בית"ר ירושלים בגלל פריצת אוהדים למגרש, וכי בסופו של דבר הנקודות האלה עזרו לה להישאר בליגה: "אם במקרה ההוא העדיפו בהתאחדות את הפן החוקתי על הפן הספורטיבי, אין שום סיבה שגם אנחנו לא נהנה מכך." העובדות הן כי בית-הדין הורה על משחק חוזר, שבו הפסידה הרצליה ובסיום אותה עונה ירדה ליגה. כלומר, הציטוט מאשקלון מופרך לחלוטין. מסקנה: גם כשמביאים ציטוט, כדאי לבדוק אם הנאמר בו הוא נכון.
3. בדיווח החי ממשחקה של גלבוע/גליל פירסם nrgמעריב תוצאה שלא היתה ולא נבראה בשום שלב, ואף קבע בכותרת המשנה כי המשחק נכנס להארכה. בערוץ הספורט, לעומת זאת, פירסמו בדיווח החי מהמשחק תצלום של גל מקל וכתבו שהוא יוגב אוחיון, שמשחק בכלל בהפועל ירושלים. שני עורכי משמרת שתו כנראה יותר מדי בליל שבת.
לתגובות: yegerm9@walla.co.il