מאז יום רביעי האחרון, שבו הוצג בארה"ב האייפאד (iPad), מחשב הלוח החדש של חברת אפל, התמלאה הרשת באינספור דיונים על חשיבות המכשיר ומידת האטרקטיביות שלו. אמנם יש המתלהבים מהפלא, אך יש גם מי שמציינים את חסרונותיו, והם כלל לא מעטים. זירה מעניינת במיוחד של דיונים עוסקת בשאלה, "האם האייפאד יציל את העיתונים".
אל הקלחת הזו קפץ, באופן נדיר למדי, מאמר המערכת של "הארץ", שהכריז על "עידן חדש בקריאה" וקבע ש"על רקע המהפכה המתקרבת בהרגלי הקריאה, המאבקים הפוליטיים המתנהלים בישראל על 'הצלת' שוק הספרים והעיתונות המודפסת נראים כקרבות מאסף של טכנולוגיה ישנה, שתפנה את מקומה בקרוב לתרבות צריכה שונה בערוצי הפצה חדשים".
הטענה שלפיה העיתונים מנהלים "קרב מאסף על טכנולוגיה ישנה" עושה הנחה גדולה למציאות מורכבת בהרבה. העיתונים אינם נלחמים על שימור טכנולוגיה ישנה, כלומר על הנייר המודפס, אלא על עצם הרלבנטיות שלהם כעסק חי שיש לו ביקוש.
כאשר "מעריב" נלחם ב"ישראל היום" הוא לא נלחם כדי לשמור על העיתון המודפס שלו, אלא נלחם במודל כלכלי מתחרה שמציע עיתון מודפס בחינם. השאלה היכן יקראו ויקנו הצרכנים את "מעריב", אם באייפאד למיניהם או בעיתון מודפס שנרכש בקיוסק השכונתי, משנית לשאלה אם הם יקנו את "מעריב" בכלל. הבעיה של "מעריב", ושל שאר העיתונים, אינה כרוכה בפורמט האנלוגי, המתיישן והבעייתי הנקרא "נייר", אלא סביב עצם הרצון, או חוסר הרצון, של הקוראים להמשיך לשלם עבור המוצר שנקרא "עיתון".
יותר ויותר צרכנים הגיעו למסקנה שהם יכולים להסתדר בלעדיו. הם מקבלים את החדשות שלהם, ללא תשלום, באמצעות המוני אתרי אינטרנט, חלקם אתרים של עיתונים מודפסים. לא לחינם הודיע באחרונה ה"ניו-יורק טיימס" שהחל משנת 2011 יתחיל לגבות כסף עבור גישה לכתבות המתפרסמות באתר האינטרנט שלו. הוא הבין שהבעיה שלו כפולה: לשכנע את הקוראים שהם עדיין צריכים לקרוא את ה"ניו-יורק טיימס" כדי לדעת מה מתרחש בעולם, ואז לשכנע אותם שהם צריכים לשלם על כך.
תשובה שלילית על השאלה הראשונה (האם אתה זקוק לעיתון?) מובילה ממילא לתשובה שלילית על השאלה השנייה (האם אתה מוכן לשלם על העיתון?). האייפד לא ישנה את התשובות לשאלות האלו באופן מהותי. גם לא נראה שהוא יצמצם את הגישה החופשית לתוכן איכותי שנמצא באופן חופשי באינטרנט, צמצום שהוא תנאי חשוב לכך שאנשים ישקלו לשלם כסף בעבור תוכן כלשהו. לכן, לכשעצמו, האייפאד לא יכול להציל אף עיתון.
עיתונאים מכסים את אירוע ההשקה של האייפאד. סן-פרנסיסקו, 27.1.10 (צילום: סטיב רודס, רשיון cc)
ובכל זאת, מאמר המערכת של "הארץ" מסיים בהצהרה מעניינת: "שום שתדלנות בכנסת לא תשחרר את העיתונים והוצאות הספרים מהתמודדות עם האתגר הטכנולוגי החדש". בתוך ההצהרה הזו טמונות החדשות הטובות והרעות גם יחד לעיתונות המודפסת.
החדשות הטובות הן שהאייפאדים למיניהם אכן מהווים "הזדמנות שנייה", כפי שניסח "הארץ", לעיתונים, הזדמנות להיות פעם נוספת רלבנטיים, שכן מחשבי הלוח ייאלצו את העיתונים לבחון מחדש את כל הנחות המוצא שלהם, את כל מה שהם יודעים על עסקי העיתונות: מהמודל העסקי ועד ערוץ ההפצה.
כך, לדוגמה, המכשירים האלו דוחפים לפתח מודלים עסקיים חדשים המבוססים על צריכה דיגיטלית ששונה מצריכה אנלוגית, לדוגמה תשלום עבור כתבה אחת, תשלום עבור מדור מסוים וכן הלאה (חשבו על ההבדל בין העולם הישן בו היינו חייבים לקנות את התקליט כולו גם אם התעניינו בשיר אחד, לעומת שירותים דיגיטליים המאפשרים לרכוש שיר אחד תמורת סכום נמוך). אלו חדשות מצוינות עבור תעשייה שמוכנה לקפוץ על כל מודל פיננסי שיאושש אותה אחרי העשור הקשה בתולדותיה.
נוסף לכך, המכשירים האלקטרוניים מקפלים בתוכם הבטחה: לבנות חוויית קריאה מסוג חדש. מכשירים דוגמת האייפאד של אפל מסוגלים לא רק להציג טקסט ותמונה, אלא גם משלבים בתוכם את האפשרויות החדשות שמציע העולם הדיגיטלי: חיפוש, קישורים לאינטרנט, ממשק אינטואיטיבי ושילוב של קול ווידיאו. המשמעות מהממת: הדרך שבה האנושות התרגלה לקרוא עיתונים מאז סוף המאה ה-18 עשויה להשתנות באופן דרמטי.
האתגר הזה הוא שעשוי להציל את העיתונים, שכן הוא יחייב אותם לנסח באופן שונה את המוצר שלהם, את הדרך לייצר אותו , לארוז אותו ולצרוך אותו. הוא יחייב אותם לחשוב בצורה עשירה ותלת-ממדית (טקסט, קול ווידיאו), לעומת הדרך החד-ממדית שבה הציגו חדשות עד כה.
זו אינה הפעם הראשונה שטכנולוגיה חדשה מובילה למהפכה בתעשייה ותיקה. תהליך מעין זה הוצג לראשונה כבר במאה ה-19 על-ידי בן למשפחה של יהודים מגרמניה שהתנצרה. קראו לו קארל מרקס, והוא הראה כיצד שינוי באמצעי הייצור שמונע על-ידי פיתוחים טכנולוגיים מוביל לשינוי בדפוסי העבודה, בהייררכיות ארגוניות, ובסופו של דבר, לשינוי חברתי כולל.
אם כבר העזנו להזכיר את השם המפורש, כדאי לזכור שמרקס הציג גם את החדשות הרעות. בתהליך מעין זה, המונע על-ידי שינוי קיצוני באמצעי היצור, יש לא מעט קורבנות. ראו לדוגמה מה קרה למקצוע צלם העיתונות בעידן שבו כל כתב מצויד בטלפון הסלולרי ובו מצלמה 8 מגה-פיקסל.
זאת ועוד, שינויים טכנולוגיים אכן מייצרים הזדמנויות, אך טומנים בחובם גם לא מעט סכנות. אם אכן השינוי יתרחש, יגלו העיתונים שמי שלא יצליח לבצע את הזינוק מעולם הדפוס לעולם הדיגיטלי, מי שלא יצליח להגיש עיתון מסוג חדש המתאים עצמו לפורמט החדש ולצרכן החדש, יהפוך במהירות מסחררת לבלתי רלבנטי בדיוק כמו המפעלים במאה ה-19 שנותרו מאחור בשעה שמפעלים המבוססים על מכונות אריגה חדשות השתלטו על אירופה.
השורה התחתונה, אם כן, היא שגם אם התחזיות הוורודות ביותר בנוגע לאייפאד ודומיו יתממשו, צרותיהם של העיתונים לא נגמרו: הם רק שינו צורה והפכו לצרות אחרות, מעניינות יותר.