רשות השידור היא אולי המורסה הגדולה ביותר בתקשורת הישראלית. כמעט כל חולי שניתן להעלות על הדעת נוכח בה. ציוד מיושן? יש. פוליטיזציה של השידור? יש. מכרזים תפורים? יש. ניהול מזעזע? יש. ועדי עובדים משתוללים? יש. רייטינג הנושק אל התהום? יש.
היינו שמחים לחשוב שמדובר רק במטפורה, משל משעשע של שלום עליכם, אבל לא משל ולא שנינה היא, אלא גוף התקשורת הממלכתי-ציבורי של מדינת ישראל, שקיבל רק בשנה האחרונה תקציב של 870 מיליון שקל מכספי משלמי המסים, המשלמים את אגרת הטלוויזיה והרדיו בלי שרובם יצפו בערוץ שבגינו נלקחים מהם מאות שקלים בשנה.
קרן נויבך משדרת את תוכניתה "סדר יום" ממאהל המחאה החברתית בשדרות רוטשילד בתל-אביב, 31.7.11 (צילום: "העין השביעית")
בימים האחרונים נודע כי קיים ספק משמעותי בנוגע להמשך קיומה של רשות השידור כ"עסק חי". הספק הועלה בדו"ח של משרד רואי-החשבון של הרשות, סומך-חייקין KPMG, שמצא כי מצבה הכלכלי כה חמור – בעיקר עקב הוצאות שכר מנופחות – עד שכלל לא בטוח שתצליח לקבל אשראי מהבנקים כדי שתוכל לעמוד בהתחייבויותיה.
אם רואי-החשבון החרוצים של סומך-חייקין היו פונים אל הציבור, היה זה מספר להם שרק לרואי-החשבון יש עדיין ספק באשר למידת החיות של רשות השידור: רוב הציבור כבר השלים עם העובדה שמדובר בעסק מת.
ובכל זאת יש פינה אחת, חיה ובועטת, ברשות השידור. קוראים לה רשת ב', ואחרי שנים ארוכות שגלי-צה"ל כירסמה בה, היא התעוררה לחיים. לא סתם התעוררה לחיים, היא הפכה לדבר הכי חם ברדיו, בוודאי בשעות הבוקר, שבהן שיעורי ההאזנה לרדיו בשיאם.
דו"ח סקר TGI האחרון, שבדק את החשיפה לשיעורי ההאזנה לרדיו במחצית השנה הראשונה של 2011 והתפרסם בחודש יולי, מצא שבכל הקשור להאזנה בשעות הבוקר, רשת ב' מכה את גלי-צה"ל שוק על ירך.
הבוקר של רשת ב' מתחיל עם "יומן הבוקר", המשודרת בין שש לשמונה. היומן, שמגיש אריה גולן, היא התוכנית עם שיעורי החשיפה הגבוהים ביותר ברשת ב', עם 8.5% ו-9.8% בשעה הראשונה והשנייה, אל מול 7.9% ל"בוקר טוב ישראל" של גלי-צה"ל.
מדהימה לא פחות העובדה ש"סדר יום" של קרן נויבך מצליחה לנצח שני מתחרים חזקים שמשדרים מולה באותן השעות בגלי-צה"ל. בשעה הראשונה של נויבך, המשודרת ב-8 בבוקר ומתמודדת מול ניב רסקין בגלי-צה"ל עם "נכון להבוקר", זוכה נויבך ב-8.2% אל מול 7.2% לרסקין. בשעה השנייה רושמת "סדר יום" ירידה ל-7.5%, ואולם גם נתון זה מנצח את השעה הראשונה של רזי ברקאי הוותיק ("מה בוער") בגלי-צה"ל, הזוכה רק ל-6.4%.
ובצדק – לרוב נראה שנויבך מתכוננת לראיונות שהיא עורכת כמו תלמידה חרוצה, בעוד שברקאי מעדיף להתבסס על הניסיון שלו, כאומר לעצמו, "אני כבר אמצא איזו שאלה אחת או שתיים".
מגמת הניצחון של רשת ב' אינה נפסקת. ירון דקל עם "הכל דיבורים", המשודרת בין 10 ל-12 בצהריים, מנצח את השעה השנייה של ברקאי וגם את "המלה האחרונה", המשודרת מול השעה השנייה שלו; "בחצי היום" של רשת ב' לוקחת בהליכה את "עושים צהריים" עם יעל דן.
הנבחרת של רשת ב', גולן-נויבך-דקל, מורכבת מהעיתונאים הטובים ביותר שיש היום ברשות השידור. שלושתם ותיקים אך לא בשלהי הקריירה שלהם, שלושתם נמרצים, דעתנים, חברתיים וביקורתיים. בחוק רשות השידור נכתב כי על הרשות "לטפח אזרחות טובה". על-פי רוב, התוכניות של השלושה עושות בדיוק את זה, כיוון שאזרח טוב הוא בראש וראשונה אזרח חושב.
אפשר היה להניח שבעידן שבו רשות השידור אינה מצליחה להתרומם, היא תתפאר בהצלחה היחידה שהיא יכולה לזקוף לזכותה: יצירתה של רצועת בוקר אטרקטיבית המושכת קהל רב. במקום זה התפרסמו בימים האחרונים ידיעות שלפיהן רשות השידור שוקלת להדיח את קרן נויבך, הציר המרכזי של הבוקר, מתפקידה. זאת אחרי שמעל מירית הושמנד-מיטרני, עורכת "סדר יום", מרחף איום פיטורים (שבית-המשפט כבר נדרש לו), וחושף את הכוונה האמיתית של רשות השידור: לחסל את התוכנית.
הדבר הבולט בניסיון להדיח את נויבך מתוכנית הרדיו שלה הוא שמדובר בניסיון מגושם, כמעט מביך בשקיפותו. כאשר נויבך הודחה מ"מבט שני" נטענה כלפיה הטענה המבחילה שלפיה היא "אינה עוברת מסך". נו טוב, "לעבור מסך" זה עניין סובייקטיבי, ולכן אפשר לומר "מצד אחד" ואז להוסיף "מצד שני" ולהתכסות בכל מיני התפלפלויות דוחות. אבל שיעורי החשיפה לתוכניות הם נתונים המבוססים על סקר שמקובל על כלל התעשייה כמדד. באיזו אמתלה ידיחו את נויבך מ"סדר יום"? שהקול שלה אינו רדיופוני?
האמת צריכה להיאמר: רשות השידור היא מוסד בולשביקי הנשלט על-ידי פוליטיקאים שמפעילים פוליטרוקים גמדיים, אנשים שעיקר כשרונם הוא באיתור מדויק של מוקדי הכוח הפוליטיים הבוחשים ברשות ללא הרף ומבקשים, בין השאר, להשיג שליטה גם על הטלוויזיה החינוכית, תוך שהם חותרים לסגור כלי תקשורת שלא מיישרים קו. מה בין זה ובין עיתונות? שום דבר. זו בדיוק הסיבה שכל מי שנחשד בהיותו עיתונאי הפועל בנקיון כפיים מסומן כאויב השלטון.
מי שלא מבין שנויבך היתה עושה אותן צרות שהיא עושה לשלטון הנוכחי אם ראש הממשלה היה ציפי לבני, אהוד ברק או אחמד טיבי, אינו יודע מהי עיתונאית אמיתית. מצד שני, קשה להאמין שמישהו מופתע מכך שהמשאב שהכי חסר בהנהלת רשות השידור הם אנשים שיודעים מהי עיתונאות אמיתית.