"כשפרץ המשבר האחרון הנחתי שאני מוגן מפניו", מכריז יאיר לפיד בטור שהתפרסם ביום שישי האחרון במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות" ("ילדינו החדשים", 17.10.08). לא, לא משום שהוא יאיר לפיד, אלא כי הוא "שייך לאותו רוב ישראלי מוצק שמעולם לא השקיע בבורסה", לטענתו. אלא שכידוע לכולנו (וכעת גם ללפיד), החברות המנהלות את קופות הגמל והפנסיה של כולנו משקיעות בבורסה, ולכן הן ספגו, ואנחנו יחד איתן, הפסדים כתוצאה מהנפילות בבורסה. בטורו מקונן לפיד על ההפסדים, שבאו לו שלא בטובתו. "כשהתחלתי להתלונן", כותב לפיד, "הסבירו לי שהוא נמצא שם [כלומר, הכסף של קופות הגמל והפנסיה נמצא בבורסה; ש"ט] כבר הרבה זמן, ועובדה שלא אמרתי כלום כשהוא הרוויח בשבילי הרבה כסף.

"לא אמרתי כלום כי לא ידעתי", ממשיך לפיד, "אולי זה טיפשי קצת מצדי, אולי הייתי צריך לקרוא את כל האותיות הקטנות כשהחלה הרפורמה, אולי זוהי 'ההשכלה הפיננסית' שעליה מדברים עכשיו, אבל העובדה הפשוטה היא שאילו מישהו היה מצלצל אלי לפני שנתיים כדי לבדוק אם אני מוכן להשקיע את הכספים ששמתי לעת זקנה בעסקי הנדל"ן חובק העולם של לבייב, הייתי מתגלגל מצחוק. אחר-כך הייתי שואל אותו אם הוא יצא מדעתו"

"זה בטח נראה עכשיו תמים ופתטי כשאני עומד בצד ומייבב שלא הבנתי", ממשיך לפיד, "שמישהו היה צריך להגיד לי... כי יש דבר אחד שאיש לא יכול לטעון: שהוא הסביר לנו. בפשטות, במלים ברורות, כך שנבין. התהליך כולו נעלם לתוך פרוטוקולים של ועדות וישיבות מלומדות של אנשים בחליפות שדנו ברצינות רבה בשאלות איך ישקיעו את כספנו. איש מהם לא חשב שהוא צריך לשאול גם אותנו. זה הרי לא עד כדי כך מסובך. מצלצלים, אומרים 'שלום, מדברים מפריזמה', או מפקן, או מפיא, או מכל בית השקעות אחר...".

כרגיל אצל לפיד, הטון והתוכן של הדברים אמורים לעורר הזדהות אצל "האזרח הקטן" – מין אישון זעיר-בורגני מגושם מחשבה, שאמור לקנן בנפשו של כל קורא "ידיעות אחרונות". לפיד בונה דימוי של "אנשים בחליפות" (באיור המלווה את הטור נוסף גם האפיון של "האיש המעשן סיגר" כסמל לבעל הון. קצת מצחיק, מאחר שסיגר הוא אחד המאפיינים הוויזואליים הבולטים שנקשר בלפיד עצמו), השולחים יד תמנונית לכיסו של אזרח קטן "תמים ופתטי", שלא נותר לו אלא לייבב (אמנם במדור הפותח את מוסף סוף השבוע הפופולרי במדינה).

כשסיימתי לקרוא את הטור, נזכרתי באנקדוטה הבאה: לפני כשנה, לצורך עריכת כתבה שהתפרסמה בגיליון המודפס האחרון של "העין השביעית", מצאתי עצמי מתחקה אחר ציטטה מפיו של יאיר לפיד. בעל טור מכובד באחד העיתונים כתב אז כי לפיד העיד על עצמו בראיון טלוויזיוני כי "הוא אינו עיתונאי". באותם ימים התמנה לפיד למחליפו של אהרן ברנע בתפקיד מגיש מהדורת סוף השבוע של חברת החדשות של ערוץ 2, "אולפן שישי", ובעיתונות ובבלוגוספירה סער דיון ער בשאלת כישוריו העיתונאיים של לפיד. היה מי שטען כי האופי הפופוליסטי והמתחטא של תוכנית האירוח הפופולרית שהנחה והחנופה שבה הוא עוטף את מרואייניו אינם מתאימים לתפקיד עיתונאי רציני הדורש עמדה תקיפה, שאינה נושאת פנים. לפיד, הם אמרו, הוא בדרן ולא עיתונאי, ובחירתו כאיש חדשות היא תעודת עניות לחברת החדשות של ערוץ 2.

הכתבה שהיתה מונחת לפני הביאה גם היא טענות כאלו, ורציתי לשבץ בה את הציטוט הנ"ל, "הודאה" מפי הסוס עצמו. אלא שבשיחה עם בעל הטור הוא הודה כי אינו זוכר את נוסח הדברים והפנה אותי ל"תיק תקשורת", היכן שהדברים כביכול נאמרו. הצוות הנחמד של "תיק תקשורת" שמח להמציא לי את הדברים שאמר לפיד לחיים זיסוביץ', מנחה התוכנית, כלשונם. תוכן הדברים היה הפוך. "אני עיתונאי", הכריז לפיד בתוקף כשנשאל על-ידי המנחה כיצד הוא מפשר בין היותו כוכב הפרסומות של בנק הפועלים ובין הבחירה בו להיות מגיש חדשות בכיר.

לפיד, כידוע, ויתר, בינתיים, על הקריירה שלו כ"מגישן" של בנק ("פרזנטור") לטובת הקריירה שלו כמגיש מהדורת הדגל של חברת החדשות הנצפית בארץ. הוא גם היה עורך המהדורה במשך זמן לא מבוטל. מתוקף תפקידו ומתוקף הצהרותיו, לפיד הוא, אם כן, עיתונאי. עיתונאי בכיר אפילו. כזה שמעצב דעת קהל, משפיע על תכנים, קובע סדר יום, גם את זה של תוכני הכלכלה במהדורה שלו. אבל מסתבר שעל ועדת בכר הוא לא שמע. בכר, כנראה, לא צילצל אליו. זה מובן. מה שלא מובן הוא, מדוע לפיד לא צילצל אל בכר, או אל פריזמה, או אל פקן או אל פיא, או אל מישהו שיכול היה לבאר לו, ולצופי מהדורת החדשות שהוא מגיש וערך, את השינויים שמתחוללים כבר שנים בשוק ההון ונוגעים לכל אחד ואחד מאיתנו.

בשבוע שעבר כתב כאן פרופ' דן כספי על הסיקור הכלכלי החלש והמגמגם של חברות החדשות של ערוצי הטלוויזיה המסחריים. הוא תלה זאת בצל המאיים של "בעל הבית", בעלי ההון השולטים בערוצים המסחריים. ייתכן שהסיבה פשוטה יותר: כנראה אף אחד לא סיפר להם על הדבר הזה, אתם יודעים, כלכלה.