התחושה שעלתה ביום ראשון (29.12.13) מטקס הענקת פרסי סוקולוב לעיתונות הכתובה והאלקטרונית לגיא רולניק, שאול אמסטרדמסקי, גל גבאי וברוך קרא, במרכז עינב בתל-אביב, היתה שונה מאוד מזו שאיפיינה את טקס פרסי סוקולוב הקודם, שנערך באותו האולם לפני שנתיים.

גם בטקס הנוכחי, כמו בקודם, עמדה דליה מזור מאחורי דוכן המנחים; גם הפעם מילא רון חולדאי את תפקיד ראש העירייה המעניקה את הפרס; אפילו בצוות מקהלת מעיין, שליוותה את האירוע בשירת פזמונים עבריים, דומה כי לא נערכו שינויים מרחיקי לכת מאז שהתקיים טקס הענקת פרסי סוקולוב האחרון. אלא שהפעם עלו מן האירוע גם סימני אופטימיות.

גיא רולניק, שאול אמסטרדמסקי, זהר שביט, ברוך קרא, רון חולדאי, גל גבאי ודניאלה לונדון-דקל, טקס הענקת פרס סוקולוב, 29.12.13 (צילום: כפיר סיוון)

גיא רולניק, שאול אמסטרדמסקי, זהר שביט, ברוך קרא, רון חולדאי, גל גבאי ודניאלה לונדון-דקל, טקס הענקת פרס סוקולוב, 29.12.13 (צילום: כפיר סיוון)

אם לפני שנתיים חשו מקבלי הפרס כמו תחת מצור והתריעו מפני המתקפה המתוזמרת על חופש העיתונות בישראל, הפעם ניתן היה, גם אם לשעה קלה בלבד, ליהנות מההישגים של העיתונות הישראלית, ועוד יותר מכך – להסתכל קדימה בתקווה, לנוכח ההכרה כי ניתן עדיין לשנות את המציאות באמצעות העיתונות.

יותר מכל אחראים לכך שני הזוכים בפרס סוקולוב לעיתונות כתובה, רולניק ואמסטרדמסקי. בחודשים האחרונים קצר רולניק פרי עבודה של שנים ארוכות, כשמליאת הכנסת אישרה בקריאה שנייה ושלישית את חוק הריכוזיות. ללא "דה-מרקר", העיתון הכלכלי שייסד והוביל כעורך ראשי, קשה לדמיין מצב שבו החוק הזה היה קורם עור וגידים.

אמסטרדמסקי הספיק בתקופה הקצרה יחסית שבה כיהן כראש מערכת החדשות של "כלכליסט" להוביל קמפיין להורדת דמי הניהול שמשלמים החוסכים לפנסיה. מאז שחזר לעמדת כתיבה בעיתון לקח על עצמו משימה גדולה עוד יותר – לשנות מן היסוד את מנגנון הפנסיה בישראל (ראיון עם אמסטרדמסקי לרגל קבלת הפרס ניתן לקרוא כאן, באתר "העין השביעית").

==

מקבלי פרס סוקולוב 2013 (צילומים: כפיר סיוון)

==

מובן שאלה נצחונות נקודתיים, חריגים (וככאלה אכן ראויים להוקרה ופרס). מצבה הכללי של העיתונות בישראל עודנו קשה, ולו בשל הקשיים הכלכליים שמגבילים ומשחיתים אותה. "העיתונות עדיין מתקשה להתרומם מהבצה שמאיימת להטביע אותה", הבהיר ברוך קרא, שקיבל את פרס סוקולוב לתקשורת האלקטרונית כהוקרה על תחקיריו בתחום המשפט. כדוגמה לקשיים שעודם עומדים בפני כלי התקשורת בישראל הציג קרא את חברת החדשות של ערוץ 10, שבה הוא מועסק.

"אנחנו, עיתונאי חדשות 10, לא מבקשים צדקה", אמר. "נכון, עובדי החברה לא מתביישים בכך שהם רוצים להגן על מטה לחמם, אבל מהו לעזאזל המטה הזה? הלחם של עובדי חדשות 10 הוא גם הלחם של הדמוקרטיה הישראלית. הלחם שלנו הוא הלחם שמזין את השיח המגוון בחברה הישראלית. הלחם שלנו הוא מזון הבריאות של התרבות השלטונית בישראל. אנחנו לא מבקשים צדקה, אנחנו מבקשים שותפות. שותפות במשימה ההרואית הזאת, להגן על הדמוקרטיה הישראלית".

עובדי ערוץ 10 מפגינים מול משרד האוצר בירושלים במחאה על סגירתו האפשרית של הערוץ בשל חובות מיליונים למדינה, 7.11.12 (צילום: אורן נחשון)

עובדי ערוץ 10 מפגינים מול משרד האוצר בירושלים במחאה על סגירתו האפשרית של הערוץ בשל חובות מיליונים למדינה, 7.11.12 (צילום: אורן נחשון)

בהמשך דבריו התריע קרא מפני הסכנות שאורבות לעיתונות החופשית בישראל. "כל עוד כלי התקשורת יהיו בסכנת סגירה, כל עוד מערכות עיתונאיות רק יחפשו כל הזמן את מי לפטר והיכן לקצץ, כך יזהו אותנו האינטרסנטים כמפוחדים וחלשים וינצלו כל הזדמנות לקדם חקיקות קוטלות עיתונות, קוטלות חופש ביטוי וקוטלות דמוקרטיה", אמר.

לדבריו, אותם גורמים עוינים לתקשורת החופשית "נלחמים בנו לא פעם תחת כסות כאילו ערכית. 'עיתונות', הם אומרים, 'צריכה להיות אובייקטיבית, לא נוקטת עמדה'. זה נשמע אולי טוב, אבל האמת היא שמה שמסתתר באמת מאחורי האמירה הזאת זה הניסיון להפוך את העיתונאים לא לאובייקטיביים, אלא פשוט לאובייקטים, לצינורות שמעבירים גרסאות מלוטשות על-ידי יוצרי ספינים. אנחנו, עם כל הכבוד, מעדיפים את חיפוש העובדות".