טיטניום
התבטאות של שר החוץ האמריקאי ג'ון קרי בדבר עתיד מדינת ישראל תופסת את הכותרות הראשיות בכל עיתוני הבוקר. "יש כרגע שגשוג וביטחון רגעיים בישראל, אבל זו אשליה", אמר קרי במהלך סוף-השבוע, לפי התרגום שמופיע ב"ידיעות אחרונות". "כל זה ישתנה אם השיחות ייכשלו", הוסיף.
"קרי מאיים", נכתב בראש שער "ידיעות אחרונות". בעיתון, שהקדיש לאחרונה את שערו לאזהרה דומה מפי "100 בכירים במשק", מציעים לשקול בתשומת לב את האיום. "עדיף להיות חכם מצודק", נכתב בשער "ידיעות אחרונות", מעל תמצית טורו של העיתונאי הבכיר שמעון שיפר. "לדברי ישראלים המשתתפים בוועידה [במינכן, שם דיבר קרי], במערכה הזו כבר הפסדנו, והאשמה בכל מקרה תיפול עלינו, שכן הפלסטינים נחשבים לצד הפגוע, ל'אנדרדוג'", מסביר שיפר. "גם אם זה לא בדיוק המצב ויש הרבה צביעות בעמדה האירופית, הרי שכדאי שנתחיל להפנים שזה המצב ועדיף להיות חכם מאשר צודק [...] אם ישראל תסרב, היא תשלם במטבע קשה".
ב"מעריב", המתעקש על כותרות ראשיות של יותר משתי מלים, נכתב בראש השער: "קרי מאיים: אשליית השגשוג של ישראל תשתנה אם המו"מ ייכשל". לידיעה המרכזית נלווים כמה טורי דעה, ובהם טור מאת אמנון לורד, שאינו רואה עין בעין עם מזכיר המדינה האמריקאי. לדעתו, מדינת ישראל והרשות הפלסטינית שרויות ב"יציבות מבורכת", או במלים אחרות, "ביטחון שהוא שלום". לורד מאשים את קרי כי דבריו (שנאמרו "במינכן מכל המקומות") מסוכנים, שכן הם "כאילו מזמינים טרור ומוציאים מכרז פתוח להצעות חרם על ישראל".
"הארץ", שמזהיר זה שנים מפני לחץ כלכלי בינלאומי על מדינת ישראל בשל המשך כיבוש השטחים בגדה המערבית, דווקא אינו מדגיש את אזהרת קרי מפני השלכות כשלונו של המשא-ומתן. תחת זאת מעניק העיתון את הבכורה ללוח-הזמנים שהציב שר החוץ האמריקאי. "קרי לוחץ: הסכם מסגרת לפני שחרור האסירים במרץ", נכתב בכותרת הראשית של עיתון זה. בכפולה האחרונה של העיתון חתום דניאל אברהם על טור דעה המבקש לשכנע את הקוראים כי אסון גדול יתרגש על מדינת ישראל אם שליחות קרי תיכשל. מאמר הדעה המרכזי ב"הארץ" שמור הבוקר לגדעון לוי, שמכריז דווקא על מותו של פתרון שתי המדינות וקורא להקמת מדינה אחת בין הירדן לים.
חיים שיין, 13.3.13 (צילום: מעט מן האור, CC-BY-SA-3.0)
"ישראל היום", כרגיל במקרים כאלה, מדגיש את התגובה לדברי קרי ולא את הדברים עצמם. "זעם בימין על קרי: שילחץ על אבו-מאזן", נכתב בכותרת הראשית. "הימין", במקרה זה, הם השרים נפתלי בנט ואורי אריאל מהבית-היהודי, שמצוטטים בעמוד השער כאומרים: "לא נולד העם שיוותר על ארצו בגלל איומים כלכליים" ו"זה לא 'מתווך הוגן'", בהתאמה.
בנימין נתניהו טרם הביע דעתו בפומבי, אולם סגן השר אופיר אקוניס, הנחשב מקורב לו, מצוטט בכפולה הפותחת של "ישראל היום" כאומר: "קרי מרחיק השלום". גם עיתון "ישראל היום" עצמו, הנחשב מקורב לנתניהו, מוחה נחרצות על דברי קרי. הפרשן הבכיר דן מרגלית ממליץ לנתניהו להמשיך במשא-ומתן, אך מבקר את קרי על התעלמותו מתרומת הפלסטינים לכשלון השיחות. בעל הטור חיים שיין, הכוכב העולה בשמי העיתון, שמאמרו נבחר להוביל את הידיעון היומי של "ישראל היום", בוטה בהרבה.
שיין מאשים את שר החוץ של ארה"ב באנטישמיות ("כיהודים, אנחנו זוכרים היטב אמירות בנות מאות בשנים כי יהודים מבינים רק פגיעה בכיסם"), מייחס למדינות ערב אופי נכלולי ("הפכו את השקר והכזב לאמנות ייחודית"), מזהיר כי לחץ על ישראל יביא לתוצאה הפוכה ("כאשר מנסים להכות ביהודים – בוודאי במדינתם – הם מתאחדים, מתחשלים ומחזקים איש את רעהו. הופכים לטיטניום בלתי ניתן לכיפוף"), ומשווה אפשרות של נסיגה מהשטחים הכבושים להשמדת היהודים ("לעולם לא נהיה הרמפה שעליה יבנו ויניעו הזיות ואשליות שמסכנות את קיומנו").
בסיום המאמר מאיים שיין בהשמדת הפלסטינים. הוא מתייחס לטענת סאיב עריקאת, שאמר במהלך סוף-השבוע כי הפלסטינים הם צאצאיהם של הכנענים ועל כן בעלי הזכויות על אדמת ארץ ישראל, ומזכיר: "איך לטפל במורשת הכנענית כבר קיבלנו הוראות מדויקות בתורה". ההוראות, מפי הגבורה, ניתנו בספר "דברים", פרק כ': "לֹא תְחַיֶּה כָּל-נְשָׁמָה".
איש פנים
"הכרזתם על גיוס אהוד ברק לתפקיד יועץ מיוחד למנכ"ל יוליוס-בר בשווייץ. מה לדעתך גרם לבנק להעסיקו כיועץ, אף שאין לו רקע פיננסי?", שואל ב"דה-מרקר" סיוון איזסקו את סטפן קמפ, מנכ"ל בנק יוליוס-בר בישראל.
"ברק הוא יועץ למנכ"ל יוליוס בר בנושאים גיאופוליטיים", משיב קמפ. "חשוב לגופים פיננסיים לדעת מאיש פנים וממי שהיה בעולם הפוליטי שנים רבות מה קורה מאחורי הקלעים, איזה דיונים נמצאים על סדר היום, מה קורה באזורים שונים של העולם – ולנצל הזדמנויות במקומות אלה".
אהוד ברק בחתונת בתו של השר אלי ישי (צילום: יואב ארי דודקביץ')
"[...] בנוסף, מכיוון שאנחנו חזקים בקרב קהילות יהודיות, למינוי של ברק יש אפקט פנטסטי עבורנו. כשהמנכ"ל שלנו מגיע לאירוע עם ברק, זה דבר חשוב ביותר לחברים בקהילה היהודית, שעבורם זה סימן למחויבות גדולה של הבנק למדינה, היות שהוא דמות חשובה בהיסטוריה הישראלית. זה בהחלט מסייע לנו בעסקים [...] כשברק מגיע יחד עם מנהל אזור דרום אמריקה לאירועים שם, האנשים נלחמים כדי לזכות בפגישה עימו".
ג'סטין ביבר הישראלי
בכפולה הפותחת של המוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" מתפרסם ראיון קצר שערך משה רונן עם בן ארצי, בנו של הזמר שלמה ארצי. ארצי האב הוא אחד הטאלנטים הבכירים של העיתון, הזוכה לקידום מסיבי דרך קבע. ארצי הבן הוא זמר ומלחין בפני עצמו, אולם פחות מצליח מאביו.
הבוקר נשאל ארצי הבן חמש שאלות "בעקבות הנפילה של ג'סטין ביבר". מנוסח השאלות עולה כי ארצי הבן יכול להסביר לקורא את העובר בזמן האחרון על כוכב הפופ הבינלאומי בשל נסיונו האישי. "גם אתה פרצת בגיל צעיר", אומר רונן לארצי. "איך מתמודדים עם המעריצות?", הוא שואל בהמשך. לסיום מזכיר רונן את הייחוס: "אתה דור שני של זמר מצליח". "דווקא בבית שבו גדלתי היה משהו מאוד נורמלי ועם פרופורציות", משיב ארצי.
אפשר לשאול כל שאלה
במדור חדשות החוץ המורחב של "מעריב" מתפרסמת ידיעה מתורגמת מאת ויל אנגלנד, כתב ה"וושינגטון פוסט", בדבר התנכלות שלטון פוטין לערוץ טלוויזיה שהעז לפקפק באתוס המצור על לנינגרד. לפי הידיעה, במלאות 70 שנים לסיום המצור, החליטו בערוץ דוז'ד להציב בפני הצופים את השאלה: "האם מוטב היה אם לנינגרד היתה נכנעת כדי להציל את חייהם של אלפי בני-אדם?".
"לסיפור עמידתה העיקשת חלק חשוב בנארטיב הרוסי, שכל סטייה ממנו אינה מתקבלת בברכה", מדווח בידיעה. ואכן, בעקבות הצגת השאלה הגדירה זאת חברת פרלמנט ממפלגת השלטון כניסיון לשקם את תדמית הנאצים. פוליטיקאים אחרים האשימו את הערוץ ב"גילויים של קיצוניות", מעשה פלילי ברוסיה. משרד התובע בסנט-פטרבורג (שמה החדש-ישן של לנינגרד) הודיע שהוא בוחן אם הערוץ חצה את גבולות המותר. כמה חברות כבלים אף הודיעו על הסרת הערוץ מחבילותיהן, וכעת הוא בסכנת סגירה. תומכי הערוץ טוענים לנקמנות פוליטית מצד השלטון, שכן בערוץ דוז'ד סיקרו בהרחבה את הפגנות האופוזיציה שנערכו ברוסיה בשנים האחרונות.
תושבי לנינגרד הנצורה אוספים מי שתייה משלולית מים שנקוו בחור באספלט בשדרות נבסקי לאחר הפצצה ארטילרית, דצמבר 1941 (צילום: בוריס פ. קודויארוב)
לאות הזדהות עם הערוץ האופוזיציוני ברוסיה, החליטו בערוץ 9 בישראל להעלות בפני צופיהם שאלה פרובוקטיבית, כדי להראות כיצד נוהגת מדינה דמוקרטית מתקדמת שנהוג בה חופש ביטוי. על היוזמה הזו מדווח הבוקר ערן סויסה ב"ישראל היום". "המטרה היתה להראות שבישראל אפשר לשאול כל שאלה", מצוטטים גורמים בערוץ 9. השאלה שנבחרה לאתגר את הסובלנות בישראל היתה "האם יהודי אירופה גרמו לשואה?".
נכון לעכשיו, חברת-כנסת ממפלגת השלטון לא מחתה, פוליטיקאים אחרים לא האשימו את הערוץ בקיצוניות ובמשרד היועץ המשפטי לא שוקלים להעמיד את ראשיו לדין. יחד עם זאת, ב"ישראל היום" הוחלט לדווח על מפגן ההזדהות של הערוץ הישראלי עם הערוץ הרוסי תחת הכותרת "סקר בערוץ 9: 'האם יהודי אירופה גרמו לשואה?".
שינוי מגמה
יסמין גואטה משוחחת ב"דה-מרקר" עם דפני ליף על העמדתה לדין באשמת תקיפת שוטר. "הדבר הכי חשוב שיש לי להגיד זה שאם אני יכולה להוסיף מסר לכל הצעירים שנמצאים בשנות התיכון, ואולי מסתכלים על מה שקורה, שלא יפחדו להביע את דעתם, להילחם על מה שחשוב להם וללכת עם האמת שלהם. לא משנה כמה מנסים לדחוק אותך לפינה", אומרת ליף.
לפי גואטה, על רקע הביקורת הציבורית הנרחבת שנמתחה על משטרת ישראל על רקע היחס לליף, התערב היועץ המשפטי יהודה וינשטיין במקרה, ובעקבות התערבותו הודיע מפכ"ל המשטרה יוחנן דנינו כי אף הוא רוצה לבחון את העניין.
ב"ישראל היום" מתארים מצב עניינים מעט שונה. "המפכ"ל דנינו: לבחון מחדש את תיק ליף", נכתב הבוקר בכותרת ידיעה מאת איציק סבן ועדנה אדטו, המתפרסמת בתחתית עמ' 15 של העיתון. לפי דיווח זה, היה זה המפכ"ל דנינו (הזוכה מהעיתון ליחס מחניף במיוחד) שפנה ליועץ המשפטי לממשלה וביקש את התערבותו. לסיום מוזכר כי דנינו ציין גם בעבר שהמעצר של ליף היה מיותר.
דפני ליף, בהפגנה בכיכר המדינה בתל-אביב (צילום: תומר נויברג)
ניחא, אלה הבדלים פעוטים. מעניינת הרבה יותר התמורה שחלה בתיאור ההליך המשפטי עצמו. בכותרת המשנה לידיעה הבוקר ב"ישראל היום" נכתב כי "הראיות והעדויות מהמעצר התגלו במשפט כבעייתיות". סבן ואדטו מדווחים כי "פעולותיו של דנינו באו לאחר שבשבוע שעבר התבררו במהלך שלב ההוכחות במשפט סתירות בנוגע לראיות ולעדויות ממעצרה של ליף". זהו מסגור שונה בתכלית מזה שניתן לסיקור שלב ההוכחות במשפט בזמן אמת ב"ישראל היום" עצמו.
בשבוע שעבר, בעקבות הדיון בבית-המשפט בעניינה של ליף, הדגישו ב"הארץ" את הביקורת של השופט כלפי המשטרה, וב"דה-מרקר" השווה רותם שטרקמן את משפט ליף למערכון של הגשש-החיוור. אך באותו הזמן ב"ישראל היום" התפרסמה ידיעה תחת הכותרת "עדות בבית-המשפט: 'ראיתי את ליף דוחפת שוטר'". דיווחו של צבי הראל מבית-המשפט התמקד בעדות שמסר שוטר סיור, שראה לדבריו כיצד ליף דוחפת שוטר. נראה שכעת, עם שינוי היחס בקרב משטרת ישראל, מותר גם לקוראי "ישראל היום" לדעת שבעדויות השוטרים התגלו סתירות.
ענייני תקשורת
ב"כלכליסט" מתפרסם פרויקט מיוחד המוקדש לרשת החברתית פייסבוק, וזאת לציון עשר שנים לקיומה. רויטל חובל מדווחת ב"הארץ" כי ועדה מיוחדת לבחינת השימוש של שופטים ברשתות חברתיות ממליצה לאפשר לשופטים לפתוח חשבון בפייסבוק, תוך הגבלת פעילותם: ייאסר עליהם להציע ולקבל חברות של עורכי-דין, להתבטא בתיקים שבהם הם דנים, להגיב על דברים שמפרסמים עליהם, להעלות פסקי דין שכתבו ולצפות בעמודי פרופיל של צדדים בהליך המתנהל בפניהם.
רוגל אלפר פונה לקוראי "הארץ" בבקשה שישלמו על תוכן חדשותי באינטרנט.