שרון

משה ליכטמן כותב ב"גלובס" על "יחסו של שרון לקרקע", ש"נבע מתוך תחושת קניין עמוקה" ש"עברה לו בירושה מאמו, שהיתה לוחמת גדולה למען זכויות קניין מוחלטות של החקלאים באדמתם", ו"מתוך היחס הזה נבע הדחף של שרון לשלוט במינהל מקרקעי ישראל ולצרף את הגוף הזה לכל משרד ממשלתי שבו כיהן". ליכטמן מזכיר גם כיצד הרוויחה משפחת שרון ממון רב משינוי שעשה שרון בתקנות בנוגע לקרקע חקלאית, וכיצד ניסיון אחר שלו להתערב בתקנה אחרת, שגם שבשינויה היה טמון עבורו רווח כספי, כמעט שעלה לו בהעמדה לדין. "כשתסתיים שעת החסד עם מותו, בוודאי יישמעו טענות על אתר קבורה משפחתי פרטי על קרקע חקלאית חכורה", חותם ליכטמן ביחס ל"חוות השקמים".

כל העיתונים מקדישים גם היום את כותרותיהם הראשיות לראש הממשלה והמצביא המנוח אריאל שרון. "אריאל שרון יובא היום למנוחות בחוות שקמים; חשש לירי קסאמים" היא הכותרת הראשית של "מעריב". העיתונים מדווחים כי סוללות טילי כיפת-ברזל יוצבו כדי לאבטח את ארונו של הוגה תוכנית ההתנתקות מפני טילים הנורים מעת לעת מעזה על תושבי ישראל.

ארונו של אריאל שרון מובא לקבורה בחוות שקמים שבנגב, 13.1.14 (צילום: מרים אלסטר)

"גם רבים ממתנגדיו התפללו אתמול לעילוי נשמתו", נכתב בכותרת המשנה לטור הספד של שלום ירושלמי, המתפרש על פני כל עמ' 4 של "מעריב". "הוא גם היה אדם אנושי מאוד", מצטט ירושלמי את רס"ר גדוד 890 שלחם עם שרון בשנות ה-50. "לפני אחת הפשיטות החיילים היו במשאית ושרו שירים. שרון קרא לי הצדה. 'לא חבל על כל הבחורים האלה?', הוא שאל אותי". "ייתכן שאריאל שרון היה מצביא דגול", לא מתחייבת כותרת המשנה להספד של בן-דרור ימיני, המקבל את העמוד העוקב, "אבל כמדינאי מדובר במנהיג שגם הכניס את מדינת ישראל לבוץ הדו-לאומי וגם תרם לעלייתו של חמאס".

באותו גיליון של "גלובס" כותב אילן כהן, מנכ"ל משרד ראש הממשלה תחת שרון בשנים 2004–2006, על החותם החברתי-כלכלי שהשאיר שרון: צמיחה גבוהה, הפרטות ענק, התפלת מים, השקעות עתק ברכבת, מפעל הזנה בבתי-הספר ("הוא לא אהב קצבאות ילדים הניתנות ללא הבחנה ודרש לגבש תוכניות שיסייעו ישירות לאוכלוסיות החלשות"), חוק לסיוע לאוכלוסיות עם מוגבלויות, תוכנית לאומית למניעת תאונות דרכים ו"הקמת משטרת ההגירה, שעצרה בדקה ה-90 את מבול העבודה הזרה".

"האם הדיבוק לאריאל שרון באמנות הישראלית ביטא עמדה אוטונומית או הערצת כוח סמויה?", שואלת גליה יהב בכתבת השער של "גלריה", מוסף "הארץ". "האם היתה כאן תמונה של שנאה תהומית המעידה על אוטונומיית האמנות, המשוחררת מסדר היום של המדינה ובזה לה – או דווקא תמונת נפש של הערצת אדון, המייסדת את הכרתו של העבד הנרצע במי שקובע עבורו". יהב אינה עונה, אך קובעת: "כך או כך, האמנות הישראלית עסקה בשרון כבטקס גירוש שדים, כתראפיה חוזרת ונשנית של הוצאת דיבוק".

"22.4% רייטינג לחדשות 2 במוצ"ש בעקבות מותו של שרון", נכתב בכותרת דיווח של לי-אור אברבך ב"גלובס" (המסתמך, כמובן, על הנתון המנופח של משקי בית יהודיים). "נתח צפייה נדיר של 54% ל'מאסטר שף'". שער הגיליון, מאמש, מוקדש כמעט כולו לאיור של שרון, הכיתוב "נפרדים משרון" והפניות למאמרים על אודותיו. רק בתחתית השער נשמרת רצועה צרה לידיעה חדשותית. בגליון "גלובס על הבוקר" המצורף ל"מעריב" זו כבר הופכת לכותרת הראשית: "האקזיט מהסרטים של משפחת גרידינגר" ("המשפחה, מבעלי יס-פלאנט, תקבל 1.4 מיליארד שקל ממכירת עסקי הקולנוע שלה במזרח אירופה").

"כמנהיג גדול, שרון ניצל את ההומור שלו לעבודתו", נכתב בכותרת המשנה לטור של אלי אבידר ("היה יועצו המדיני של שרון בתקופת כהונתו כשר החוץ ב-1998–1999") במדור הדעות ב"מעריב".

האריק האישי

כותרת המשנה לראשית של "ידיעות אחרונות" מכילה הדרכה רגשית: טקס האשכבה לאריאל שרון בכנסת ייערך, כך הכותרת, "לצלילי שירה המרגש של נעמי שמר". שורה מהשיר היא הכותרת הראשית של העיתון, הממחישה שוב את הפמיליאריות שנוקט העיתון בסיקור שרון (בעמ' 5 מודפסת ידיעה אחת, המוקדשת ברובה לראיון עם חבר קיבוץ דתי בדרום שהכין את בניו ונכדיו של שרון לבר-המצווה שלהם). מעבר למגוון הקשרים בין העיתון למנוח שנמנו כאן בימים האחרונים, מעניין לזכור כי גם לעורך הראשי, רון ירון, קשר רגשי מיוחד לשרון: אביו של ירון, האלוף בדימוס עמוס ירון, היה מנפגעיה הבולטים של ועדת החקירה בעניין סברה ושתילה, שהעבירה אותו מתפקידו ועיכבה מאוד את קידומו.

ואולם, כפי שנכתב בעמ' 6 של "ידיעות אחרונות" מפי ארז חלפון, "יועץ לרה"מ שרון בין השנים 2001–2006", "בימים אלו כולם מדברים על אריק הלאומי – המצביא, איש הצבא, האסטרטג, בונה הארץ, הפוליטיקאי. אבל מה שנוגע יותר בכולם הוא האריק האישי". ו"ידיעות אחרונות" הוא הרי עיתון שרוצה לגעת, ולגעת בכולם.

ראובן אדלר, מיועציו של שרון בתקופת חייו האחרונה, שנודעו בכינוי "פורום החווה", בהלווייתו של שרון בחוות שקמים, 13.1.14 (צילום: נתי שוחט)

אין זה אומר שהעיתון מוותר על אריק הלא-אישי, שעבור העיתון גם הוא אישי למדי. "כמו רבות מהפעולות שאליהן יצא בימי חייו, גם ההכנות להלווייתו של ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון התנהלו אתמול כמו מבצע צבאי מאורגן היטב", נכתב בפתח הידיעה הראשית בעיתון, המוקדשת כולה לטקס ההלוויה. העורך כנראה חיפש מליצה מלאת פתוס ולא העניק למשמעות הדברים שכתב חשיבות יתרה, אולם האמת היא שהפעולות הצבאיות היותר זכורות מהקריירה הצבאית של שרון הן אלו שלטוב ולרע היו רחוקות מלהיות "מבצעים מתוכננים היטב", מקיביה דרך המיתלה ועד התעלה.

במוסף היומי של "ידיעות" מראיין ירון קלנר את הצוות הרפואי במחלקה שבה היה מאושפז שרון במשך שמונה שנים. קלנר מתאר את העצב העמוק של האחות והרופאה שטיפלו בשרון. "רק בנושא אחד מתחלף העצב בכעס", לדבריו, "כשעולה הטענה, הנשמעת מדי פעם, לפיה שרון זכה ליחס מיוחד", טענה שהמרואיינות מכחישות מיד. מהכתבה עצמה עולה כי שרון היה יוצא דופן במשך האשפוז הארוך שלו (הארוך מאז הוקמה המחלקה) ובכך שלא התעורר מהתרדמת (כפי שהתעוררו, לפי הכתבה, 99% מהמאושפזים).

"אם היום הראשון לשידורי האבל על שרון היה ראוי אך מפוספס, השני הבהיר עד כמה הפולחן הזה נושק לאבסורד", כותב בעמ' 18 של העיתון עינב שיף, בטור ביקורת הטלוויזיה.

אפשר גם כך

ב"ישראל היום", הנראה גם היום כהעתק חיוור של גליון שרון של "ידיעות", נדפס על השער לוח זמנים (09:30, 12:00 ו-14:00) תחת הכותרת "לו"ז דרכו האחרונה".

השלום

"ידיעות אחרונות" ממשיך לעקוב באובססיביות אחרי הצעת החוק הקיקיונית של ח"כ מירי רגב, שלה העניק בשבוע שעבר לא פחות מכותרת ראשית. אתמול נפלה ההצעה, שביקשה לחשק את נתניהו מימין בנושא חלוקת ירושלים ולהצריך את אישור הכנסת לניהול מו"מ על הבירה. העיתון, שאינו ידוע דווקא בעמדותיו הנציות בנושאים מדיניים, ממסגר את הדיווח ככזה העולב בחברי הליכוד כאילו אינם ימנים דיים ("שומרים על הבקעה, על ירושלים פחות"), ומעורר את הרושם שמאחורי שטף הדיווחים על ההצעה יש אינטרס זר.

"מסמך אמריקאי: שרון הביע נכונות לפשרה בירושלים", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ".

העיתונים מדווחים בעמודים הפנימיים (רק ב"הארץ" מודפסת הפניה לא גדולה בשער) ובאופן מוצנע למדי על ההתקדמות בהסכם הגרעין בין איראן לארה"ב ("איראן מתחילה להשמיד מאגרי אורניום מועשר"), שאך לא מזמן תפס כותרות ראשיות ומפרנס את שערי העיתונים במחזוריות כבר כמה שנים.

יוקר המחיה

"הישראלים משלמים כפול מהאמריקאים והאירופים על מוצרי כחול-לבן", נכתב בכותרת כתבה של גבריאלה דוידוביץ'-ויסברג ב"דה-מרקר". "המוצרים של אוסם, ויסוצקי ושטראוס נמצאים כמעט בכל בית בישראל, אך מי שירצה לרכוש אותם בחו"ל, ברשתות כמו וולמארט וטסקו, יגלה פערים של עשרות אחוזים מהמחירים המוצעים ברשתות הישראליות שופרסל, מגה ויינות-ביתן", נכתב בכותרת המשנה.

"אנשים מורידים את רמת החיים שלהם כדי לקנות דירה" הוא הציטוט שנבחר לכותרת ראיון של שניר הנדלר ב"כלכליסט" עם ראש מערך המשכנתאות בבנק לאומי, ש"מעריך כי ביקושי השיא בענף לא יפחתו בקרוב, ומחירי הדירות אף יעלו השנה ב-5%". לטענתו, הפתרון נמצא בידי המדינה, "שטרם נקטה צעדים אגרסיביים לייצור מלאי זמין, זול ורלבנטי". במסגרת בתוך הכתבה מדווח הנדלר על "שיא של כל הזמנים" בלקיחת משכנתאות ב-2013, "קפיצה של 11% לעומת 2012".

זו גם הכותרת הראשית של "ממון", מוסף "ידיעות אחרונות": "ארץ ממושכנת". מתחת לה נכתב: "קנו דירות יקרות יותר, הימרו על הלוואה גדולה יותר: הישראלים לא חיכו ששוק הנדל"ן יירגע – ולקחו משכנתאות בסכום שיא ב-2013". כותרת הדיווח עצמו היא "משתעבדים: שיא בנטילת משכנתאות".

זרים

המוסף "24 שעות" מציג ככתבת השער שלו כתבת ריאליטי: כדי להמחיש את ההזדקקות של שוק המסעדנות לעבודתם השחורה של מהגרים אפריקאים, בילה כתב העיתון (דני ספקטור) במטבח מסעדה (טוטו, הזוכה לפרסום וקומפלימנטים חינם) כשוטף כלים. "לא משנה איך תנסחו את זה, מדובר בעובדה קיימת", טוען ספקטור, "הישראלים לא מוכנים לעבוד בניקיון ובשטיפת כלים במסעדות". את אבחנתו הוא מבסס על נתונים שהוא אינו חולק עם הקוראים. "השבוע שעבר, יעידו כל השפים ובעלי המסעדות בישראל, היה קשה במיוחד עבורם" היא הקביעה הגורפת הפותחת את הכתבה.

באותו מוסף כותב יורם ירקוני על גטהון טפרה, גם הוא מאפריקה, אך בעורקיו זורם דם יהודי. טפרה עבד בחניון שאחת מלקוחותיו קיללה אותו על רקע צבע עורו הכהה. טפרה תבע וזכה בפיצוי כספי. "לא עליתי לפה כדי שיקראו לי אתיופי מסריח" היא כותרת הכתבה.

על שער "הארץ" שתי כותרות סמוכות: "שביתת המהגרים הסתיימה; כאלף איש נדרשו להתייצב במתקן בנגב", ו"השרים אישרו: חצי שנת מאסר למי שיכנה אדם נאצי".

עסק קטן

"בעולם כולו גוברת ההכרה בחשיבותם של עסקים קטנים", נכתב לפני עשרה ימים בטור מאת מנכ"ל בנק הפועלים, ציון קינן, בגיליון מיוחד של "ממון", שהוקדש לשיתוף פעולה בין "ידיעות אחרונות" לבנק בנושא "עסקים קטנים". "גם בישראל העסקים הקטנים הם עמוד השדרה של המשק. בנק הפועלים מודע לחשיבותם ומשקיע מאמצים רבים במתן מימון, ייעוץ וליווי מקצועי לעסקים קטנים. גם תחרות העסקים הקטנים, הנערכת על-ידי 'ידיעות אחרונות' בשיתוף בנק הפועלים והסתיימה השבוע, מהווה חלק ממאמצים אלה". זו לא היתה הפעם הראשונה השנה ששיתוף הפעולה המגוון בין "ידיעות אחרונות" לבנק הפועלים התמקד בנושא "עסקים קטנים", וגם לא הפעם הראשונה שמנכ"ל הבנק זכה לקבל במה בולטת כדי להשתבח ביחס הטוב שנותן הבנק שהוא מנהל ל"עסקים קטנים".

היום מתפרסם גליון "ממון" רגיל, שאינו פרי שיתוף פעולה של המערכת עם גורם מסחרי שהיא מסקרת. בעמ' 7 מתפרסמת ידיעה קטנה של נווית זומר ולפיה 2013 היתה "שנה רעה נוספת לעסקים", ומרואיינת בה חוקרת המעידה כי "המשך הירידה בפתיחת עסקים ובקריסה של עסקים מגיע על רקע הקושי הקיים לעסקים קטנים ובינוניים". אחד משני הגורמים לאותו קושי, על-פי הכתבה של זומר, הוא "מחנק אשראי".

גליון "ממון" היום אינו מוקדש לשיתוף פעולה עם גורם מסחרי, אבל כן מציע לקוראים כפולת עמודים שהופקה בשיתוף עם גוף ממשלתי: מחלקת חינוך פיננסי במשרד האוצר. שער המוסף מפנה ל"מדור חדש" מאת רועי ברגמן, כתב ועורך במוסף, "שיעזור לכם להתמודד עם הדבר שהכי מפחיד אתכם: הכסף שלכם". למדור, המוקדש היום ל"ניהול נכון של תקציב המשפחה", נלווה טור של דורית סלינגר, המפקחת על שוק ההון, ביטוח וחיסכון במשרד האוצר.

שיתוף הפעולה הזה מצטרף לשיתופי פעולה קודמים של "ידיעות אחרונות" עם משרדי ממשלה בראשותם של שרים ממפלגתו של יאיר לפיד, יש-עתיד.

עבודה מאורגנת

שי ניב מדווח ב"גלובס" כי עובדי חברת AIG הקימו ועד עובדים. יובל אזולאי מדווח באותו עיתון כי ועד העובדים של מפעלי ים-המלח הכריז על סכסוך עבודה בשל צפי למהלך פיטורים נרחב – שההנהלה מכחישה.

ובינתיים, במצרים

"השלטון הצבאי במצרים מדכא ביד ברזל את תומכי מורסי ומסמן את מתנגדיו כ'טרוריסטים'", נכתב בכותרת משנה לכתבה מתורגמת מה"וושינגטון פוסט" במוסף "המגזין" של "מעריב". בפתח הכתבה נכתב: "יש תחושה גוברת כאן, במדינה הגדולה בעולם הערבי, כי הדרך הטובה ביותר ליציבות – אחרי שלוש שנים של תהפוכות פוליטיות – היא אולי דרכו של הצבא: למחוץ את האסלאמיסטים שהכעיסו את האנשים מספיק כדי לתמוך בהפיכה שהדיחה אותם מהשלטון, להשתיק את ההתנגדות ולשאול מעט מאוד שאלות".

הכתבת, אביגיל האוסלונר, מראיינת את טארק מסעוד, "מדען פוליטי ומומחה למצרים באוניברסיטת הארוורד": "פרט למקרים מעטים מאוד, דמוקרטיה נוטה להופיע במקומות שבהם המצב הכלכלי טוב ויש באוכלוסייה שיעור גבוה של יודעי קרוא וכתוב. במצרים אין לא את זה ולא את זה", הוא אומר לה.

ענייני תקשורת

"ספקי אינטרנט וחברות תשתית מתנגדים לתיקון רשיון החברות של משרד התקשורת שמטרתו מתן דיווח מדויק על קצב הגלישה: 'הוא לא בשליטתנו'", מדווח אופיר דור ב"כלכליסט".

"יפעת בקרת פרסום: עלייה של 4% בהוצאות הפרסום ב-2013", מדווח עוד דור. "שוק הפרסום צמח ב-4% ב-2013, אך מצבו של הענף מוסיף להיות קשה" היא כותרת הדיווח של נתי טוקר ב"דה-מרקר".

"שש קבוצות מתמודדות על רכישת 'פורבס'", מדווח "גלובס".

עורכי "ידיעות אחרונות" מקדישים את כפולת האמצע לשערוריית המין האחרונה בצרפת, שם נתפס הנשיא כשהוא בוגד, לכאורה, באשתו עם שחקנית קולנוע מקומית. העורכים מצרפים לדיווח תמונות של גיבורי משולש האהבים, ותמונה נוספת של השחקנית: "גם בעירום: גאייה באחד מסרטיה", נכתב מתחת לתמונה, שבה נראית השחקנית עירומה כשעל חזה פס שחור – הפקה משותפת של מחלקת המציצנות ומחלקת הפוריטניות של העיתון.

שיתוף הפעולה של "ידיעות אחרונות" עם משרד האוצר אינו היחיד בגליון היום. המוסף "מסלול" מוקדש לשיתוף פעולה מסחרי-מערכתי עם הקרן הקיימת לישראל. במוסף היומי של העיתון מתפרסם פרק נוסף בסדרה "שולחן משפחתי", שיתוף פעולה מסחרי-מערכתי עם חברת המזון אוסם.