אחרי הבחירות

אחרי שהזניחו את סיקור הבחירות המקומיות בחודשים ובשבועות שקדמו ליום הבחירות, ואחרי שיום לאחריו הטיחו בציבור קוראיהם כי הם אדישים, נזכרים העיתונים להעלות את השלטון המקומי לראש סדר היום. וסדר היום ביום שאחרי לא שונה מהותית מהאין סדר יום שבימים שקדמו לו. גם כעת, מערכת הבחירות העירונית שמצליחה לעורר מעט את האדישות העיתונאית נותרה זו של העיר ירושלים. ולא בכדי: נדמה שהבוטות והחוצפה שלא ייאמנו של המזימה שהכתיבה את ההתמודדות בעיר הבירה מקבילות לחולשתה ואדישותה של התקשורת – וכן, גם לנכלוליותה הגוברת והולכת.

ב"הארץ" וב"מעריב" ממשיכים לנסות להעמיד סיקור עיתונאי חקרני של המתרחש בשלטון המקומי בימי הנשורת של הבחירות העירוניות. "המועמד החרדי שהפיל את ברית דרעי וליברמן: ברקת הבטיח שאמונה לסגנו", נכתב בכותרת הראשית של העיתון, הנשאבת מידיעה של ניר חסון ויאיר אטינגר. "חיים אפשטיין, שפיצל את הקול החרדי בבירה והחליש את ליאון, טען שקיבל הבטחות קואליציוניות מראש העיר המכהן ניר ברקת", נכתב בכותרת המשנה.

ב"מעריב", שהוביל את הסיקור החדשותי של המערכה בירושלים, נכתב בכותרת הראשית: "בעקבות הכישלון בירושלים: קרע בין ש"ס ודרעי לליברמן". עוד על השער, ציטוט של ראש עיריית ירושלים הנבחר, ניר ברקת: "עמדתי מול שני הקומבינטורים הכי גדולים במדינה. הייתי יכול להיות הבובה שלהם, לעשות איתם קומבינה ולקבל תמיכה מקיר לקיר. סירבתי, שילמתי מחיר ולקחתי סיכון, אבל בסוף ניצחתי". הציטוט, נכתב על השער, נמסר ל"מעריב", אולם הוא עומד בפני עצמו, ללא הפניה לראיון או לידיעה בעמודים הפנימיים. ב"ישראל היום", לעומת זאת, מפנה הכותרת הראשית – "ברקת: היתה קומבינה להשתלט על ירושלים" – ל"ראיון מיוחד" של ראש העיר עם יורי ילון ועדנה אדטו, בעמודים הפנימיים ומחר במוסף השבועי.

ח"כ אביגדור ליברמן (משמאל) ורואה-החשבון משה ליאון אחרי ששמעו על תוצאות הבחירות לראשות העיר ירושלים, 23.10.13 (צילום: פלאש 90)

אולם למרות מה שמספרות היום ההפניות בשער, דווקא "ישראל היום" הוא מי שהתנהל, כרגיל, באופן לא עיתונאי. בדיוק כמו פטרונו, ראש הממשלה בנימין נתניהו, שישב על הגדר, לא הביע תמיכה בברקת ואיפשר לאביגדור ליברמן, שותפו למפלגה, לעמוד מאחורי משה ליאון כמועמד הליכוד-ביתנו – כך גם "ישראל היום" עשה את השימוש המוטה שהוא רגיל בו בעמודי החדשות כדי להביע את תמיכתו הסמויה בברקת, אולם לא הביע בו תמיכה בגלוי או יזם תחקירים עיתונאיים על ה"קומבינה" שהוא מתחלחל ממנה בתדהמה היום בכותרתו הראשית. "מעריב", לעומתו, סיפק עוד ועוד פיסות מידע על אותה "קומבינה" – בזמן שלמידע זה היה ערך עיתונאי של ממש, ולא כפולקלור בלבד, ו"הארץ" סיפק את הבמה לברקת שישמיע את טענותיו החמורות – כשטענות אלה היו יכולות לבוא למבחן הבוחר ולא למבחן החינם.

ומה ב"ידיעות אחרונות"? העיתון, שהתנהל כשותף של ליברמן ודרעי באותה "קומבינה" להרצת המועמד הבובה משה ליאון לראשות העיר ירושלים, מציע היום ככותרתו הראשית ("הראשים החדשים") תמונה קבוצתית של כמה מראשי הערים הנבחרים. "מיוחד: 'ידיעות אחרונות' הפגיש את המנצחים הטריים", מתפאר הכיתוב בהישג העיתונאי. ניר ברקת, כמובן, אינו בין המצולמים.

היום שאחרי: מה יעשו החפים מפשע?

"יודחו על-ידי בג"ץ או ימשיכו?", שואלת הכותרת הראשית של "גלובס" ("יודחו על-ידי בג"ץ או ימשיכו לכהן", מפרטת מעט הכותרת הראשית של "גלובס על הבוקר"). כותרת המשנה מוקדשת לציטוט של עו"ד אילן בומבך, פרקליטו של ראש עיריית רמת-השרון יצחק רוכברגר, שבג"ץ הדיח לפני הבחירות, שבהן זכה: "אני מאמין שבג"ץ לא יפסול את בחירתם של ראשי העיריות המודחים. הוא הרי איפשר להם להתמודד. אם רוצים לשנות את החוק, שיתחילו עם חברי-כנסת. ליברמן הוא ח"כ ויו"ר ועדת חוץ וביטחון, אבל אף אחד לא הגיש עתירה להדחתו". כותרת הגג מדווחת כי עתירות מחודשות להדחת ראשי הערים החשודים בפלילים, שלמה לחיאני, שמעון גפסו ורוכברגר, כבר הוגשו לבג"ץ.

"מבט על המצב המשפטי מגלה אכן סיטואציה בלתי נסבלת", כותב יובל יועז בטור פרשנות. "קל להאשים את המערכת המשפטית כמי שאחראית על המציאות ההזויה, שבה ראשי ערים פופולריים, שהציבור שב והביע בהם את אמונו, יידרשו לעזוב שוב את כסאותיהם, והרשויות המקומיות שבחרו בהן ייקלעו לסערה מחודשת של בחירות, אי-יציבות ניהולית ובזבוז משאבים. הפניית אצבע מאשימה היא ממילא ספורט לאומי, בפרט כשהמוטיבציה מצויה במקרה זה בקרב גורמים פוליטיים בעלי אינטרס מובהק, מצוידים בפעילים וטוקבקיסטים שזה מקרוב סיימו קמפיין בחירות".

ראש עיריית בת-ים שלמה לחיאני יוצא מבית-המשפט בראשון-לציון, 29.12.09 (צילום: יוסי זליגר)

"בכל אחת משלוש הערים האלה, מועצת העיר שנבחרה תהיה מחויבת להתכנס בקרוב ולדון בשאלת הדחתו של ראש העיר הנאשם בפלילים ונבחר מחדש", כותב יועז, ומוסיף: "חשוב להדגיש כי בשורה התחתונה, כל החלטה שתתקבל תעמוד גם היא למבחן הביקורת השיפוטית. במלים אחרות – אם מועצות העיר יחליטו שלא להעביר מכהונתם את ראשי העיר הישנים-חדשים, עשוי בית-המשפט לשוב ולהורות על הדחתם, תוך ביטול החלטת המועצה כבלתי סבירה באופן קיצוני – פעם נוספת. הבעיה: במצב המשפטי הנוכחי, לא רק בג"ץ יכול להתעקש, אלא גם ראשי הערים עצמם, שיוכלו לשוב ולהתמודד שוב ושוב, עד אין קץ. אולי ציבור הבוחרים יתעורר וישים קץ לפארסה".

"לחיאני, גפסו ורוכברגר יכולים לחלץ את בג"ץ", קובעת מנגד הכותרת לטור הפרשנות המשפטית של עידו באום ב"דה-מרקר". "מה חשבו שם בבג"ץ? שהציבור לא יבחר שוב בראשי הערים? שאמירות על חשיבות שלטון החוק ישפיעו על מישהו מהבוחרים? לא למדו שכתב אישום על שחיתות ציבורית בישראל הוא דרך בטוחה לבוא לחזק ולצאת מחוזק?", מתריס באום. "אם לא הבינו זאת בבג"ץ, היו יכולים לעיין במקרה של ראש מועצת גן-יבנה, דרור אהרון, שהגיע החודש לסיומו. לפני חמש שנים הואשם אהרון בגניבה, הפרת אמונים ועוד עבירות. הוא התעקש להתמודד בבחירות המקומיות הקודמות למרות כתב האישום המרחף מעל ראשו וזכה ברוב מוחץ, עם כתב האישום – ואולי בזכותו. אגב, החודש הוא זוכה זיכוי מוחלט בתום חמש שנים". למרות הביקורת שהוא מותח על החלטת בג"ץ, מציע באום כי ראשי הערים העומדים בפני משפט ישעו את עצמם עד לסיומו: "הפתרון טוב לכל הצדדים", והוא פתרון "ג'נטלמני".

ואילו ב"מעריב" טוען ברוך קרא כי דווקא שר הפנים גדעון סער "בהחלט יכול לפתור את הפלונטר", וזאת על-ידי הצעת חוק שהוא מקדם ולפיה "ראשי ערים נאשמים לא יודחו אלא יושעו, כלומר יוכלו לחזור לכהן לו יזוכו או יורשעו ללא קלון". או במלים אחרות – משרד הפנים מעוניין להכריח את ראשי הערים להיות ג'נטלמנים.

עוד ביום שאחרי

"כל המפלגות טוענות לניצחון" (כותרת ידיעה של זאב קם במסגרת סיקור הבחירות המקומיות ב"מעריב").

"אני ממליץ לכל מי שהאמין במניות של בתי-זיקוק לחכות עוד קצת, כי העניינים יתחילו להשתפר. צריך סבלנות", אומר יוסי רוזן, "עד לא מזמן יו"ר בז"ן", לארי ליבסקר בטור "הון אנושי" במוסף "כלכליסט". "אמרתי לו שקראתי בעיתון שלראש עיריית חיפה יונה יהב אין סבלנות והוא הודיע שלא יאשר את הרחבת בתי-הזיקוק אם יפוטרו עובדים", כותב ליבסקר. "רוזן אמר: 'טוב, הוא אומר את זה כי עכשיו תקופת בחירות, וצריך להבטיח משהו לבוחר. אחרי שהוא ייבחר הכל יסתדר והוא יאשר גם יאשר'".

בכלכלה

גם היום מציעים הכלכלונים סדר יום אקלקטי. "דה-מרקר" מתמקד בשינוי חשבונאי, "כלכליסט" במצבה של חברה בורסאית, "ממון" בחשוד בנוכלות.

"המדינה חותכת 1.5 מיליארד דולר מרווחי הגז של תמר", מודיעה הכותרת הראשית של "דה-מרקר". "הודעת הבהרה לקונית שפירסמה אתמול רשות החשמל מחוללת סערה בענף האנרגיה – לאחר שהתברר כי היא עשויה לקצץ את שווי חוזי הגז הטבעי במשק בכ-10%", מסייג אבי בר-אלי בפתיח לכתבתו. השינוי המדובר (או המסעיר, לפי "דה-מרקר") הוא באופן חישוב ההצמדה של מחיר הגז בחוזים עם יצרניות החשמל הפרטי.

"יאהו עוצרת את חגיגת ההכנסות של בבילון", נכתב בכותרת הראשית של "כלכליסט". בבילון, שהחלה את דרכה כחברת תרגום, פועלת היום בשוק המפוקפק של סרגלי כלים וכיוצא בהם. לפי אסף גלעד וניר צליק, "מנכ"לית יאהו טענה שבבילון ושותפיה השתילו פרסומות לא מורשות בעמודי האתר, ואיימה להפסיק את ההתקשרות עימם מחשש לפגיעה במפרסמים. כדי לצמצם את הליקויים עד תיקונם חתכה בבילון ב-70% את גיוס המשתמשים החדשים. מניית החברה צנחה ב-28% מתחילת השבוע", נכתב בכותרת המשנה, המסתיימת במה שנראה כמערוף לנעם לניר, בעל השליטה בחברה, שתמונתו מעטרת את עמוד השער: "אך בסביבתה חשים כי המשבר קרוב לסיום".

בכתבה עצמה מתארת אינפוגרפיקה תחת הכותרת "למה יאהו לא מרוצה" את דרכי הפעולה של החברה: "משתמשים מורידים את סרגל הכלים של בבילון או תוכנה של חברה אחרת שעימה בבילון עובדת בשיתוף פעולה. במהלך הליך ההתקנה נשאל המשתמש אם הוא מוכן להתקין עוד תוסף, ובאותיות הקטנות מצוין כי מדובר בתוסף מודעות. רוב המשתמשים מאשרים את ההתקנה הנוספת באופן אוטומטי בלי שהם מודעים לכך שמדובר בתוסף ששותל מודעות באתרים שבהם המשתמש גולש. יאהו, שמנוע החיפוש שלה משרת את משתמשי בבילון, זעמה על השימוש בהתקנת בבילון שעימה היא מזוהה לשם הפצת התוסף הבעייתי".

עוד ב"כלכליסט": אתמול נכתב בכותרת הראשית של "גלובס על הבוקר" על "המבחן הראשון של פלוג: המשנה ליועמ"ש יכריע בעימות בין בנק ישראל למבקר על בחירת הדירקטורים בלאומי". היום בכפולת העמודים הפותחת של "כלכליסט" כותבים על הנושא תומר גנון ושניר הנדלר תחת הכותרת "בנק ישראל מצפצף על מבקר המדינה". "בעלי המניות בבנק לאומי התכנסו אתמול לבחור שישה דירקטורים. זאת, אף שמבקר המדינה ביקש מהמפקח על הבנקים להורות על דחיית האסיפה עד שיסיים לבדוק את התלונות על הליך מיון המועמדים".

וב"ממון" הכותרת הראשית מוקדשת לטענה של משקיע: "עמי סגל, מהבעלים של בית-ההשקעות אלפא-פלטינום, הפסיד את כל כספי בהונאת פונזי מתוחכמת". הכותרת עצמה היא "כך גנבו לי 29 מיליון שקל". "שלמה מעוז, הכלכלן הראשי של בית-ההשקעות: 'אין לי שום קשר למקרה'", נכתב עוד על השער.

סימנייה

"הרציונל מאחורי הקמת בית-הספר הפרטי בכפר-הירוק, אשר יעניק לבוגריו תעודת בגרות בינלאומית, נשמע הגיוני. עד שמבינים מה ההשלכות העמוקות של בית-ספר כזה על המערכת הכללית", נכתב בכותרת המשנה לכתבה של שאול אמסטרדמסקי במוסף "כלכליסט".

"שום דבר [...] לא מסגיר את העובדה שבתוך הכפר-הירוק מוקם כעת מה שעשוי להפוך לסמן הימני של מערכת החינוך הישראלית", כותב אמסטרדמסקי, "נקודת הקצה של ההפרטה וקרע זעיר במציאות המקומית, שיאפשר לבני העשירון העליון להימלט מהשלולית הישראלית כמו דרך קוף של מחט. את המקום שאליו הם בורחים בשנות העשרים בדמות לימודים בתוכניות בינלאומיות במרכז הבינתחומי בהרצליה הם יוכלו לקבל משנה הבאה כבר בגיל תיכון, עם בגרות בינלאומית ושכר לימוד תובעני".

תקדים

"מייסד פייסבוק התברג בראש רשימת המנכ"לים בעלי השכר הגבוה ביותר בארה"ב בזכות חבילת שכר של 2.2 מיליארד דולר", נכתב בכותרת המשנה לידיעה מתורגמת מסוכנויות הידיעות ב"כלכליסט" על סקר שנתי של שכר בכירים שערך מכון GMI רייטינגס. "לראשונה: כל אחד מחברי העשירייה הפותחת נהנה משכר שנתי גבוה מ-100 מיליון דולר, הרבה בזכות מימוש אופציות. מחבר הסקר: 'לא ראיתי דבר כזה'".

"קם מעמד חדש של עניים – בני 40 פלוס", נכתב בכותרת כתבה של הילה ויסברג וצבי זרחיה ב"דה-מרקר", ציטוט מדברים שאמר אתמול ח"כ איתן כבל בכנס היסוד של שדולה להעסקת בני 40 פלוס. "על-פי מרכז המחקר והמידע של הכנסת", נכתב בכותרת המשנה לכתבה, "אף שתוחלת החיים נמצאת בעלייה מתמדת, בישראל וברוב מדינות OECD עדיין לא מפעילים תוכניות מספקות להתמודדות עם אבטלת המבוגרים".

מספר

"מחירי הקרקעות בתל-אביב זינקו בעשור ב-513%", מדווחת כותרת כתבה של עינת פז-פרנקל ב"כלכליסט".

ענייני תקשורת

"איחוד הרגולטורים בטלוויזיה יגיע לכנסת בשבוע הבא", מדווח נתי טוקר ב"דה-מרקר". "משרד התקשורת מתכוון להעלות ביום שני לקריאה ראשונה בכנסת את הצעת החוק למיזוג שני גופי הרגולציה המפקחים על ענף הטלוויזיה – הרשות השנייה ומועצת הכבלים והלוויין. שר התקשורת גלעד ארדן נחוש לקדם את הצעת החוק על אף איומי ההשבתה מצד עובדי משרד התקשורת".

"ארדן יוכל לבחור יו"ר חדש למועצת הכבלים", מדווח אופיר דור ב"כלכליסט". "בג"ץ איפשר לשר התקשורת למנות ועדה חדשה לאיתור יו"ר מועצת הכבלים והלוויין", למרות ששר התקשורת הקודם בחר באריאל משעל לתפקיד זה. עוד מדווח דור כי "הנהלת רשות השידור עשתה לוועד תרגיל": "העבירה אתמול את שידור 'הכל דיבורים' מתל-אביב לירושלים כדי למנוע מוועד עובדי קול-ישראל בתל-אביב לעצור את השידור. בוועד הפסיקו בשבוע שעבר את שידור התוכנית במחאה על שרק אנשי הערוץ הראשון מתמנים למגישיה".

"רפורמה בשמירה על הפרטיות מאיימת על ענקיות האינטרנט", נכתב בכותרת דיווח של אור הירשאוגה ו"ניו-יורק טיימס" ב"דה-מרקר". "הלחץ האמריקאי לא עזר: האיחוד-האירופי אישר שורה של תקנות שמטרתן לשמור על פרטיות הגולשים ולמנוע ניצול מידע. המשתמש יוכל כעת למחוק מידע על אודותיו או למנוע את השימוש בו".

עמי אראל בבית-המשפט המחוזי מרכז. 23.10.13 (צילום: "העין השביעית")

"עמי אראל: 'בחלום השחור שלנו לא חשבנו שנצטרך להזרים סכומים כאלה ל'מעריב'", נכתב בכותרת דיווחו של נתי טוקר ב"דה-מרקר" על עדותו של מנכ"ל דסק"ש לשעבר עמי אראל אתמול בבית-המשפט המחוזי מרכז, במסגרת הבקשה לאישור תביעה נגזרת בגין מניעי הרכישה של "מעריב" על-ידי אי.די.בי של נוחי דנקנר. גם אורן פרסיקו היה שם.

"מי שרצה לקבל תוצאות רשמיות של הבחירות ממשרד הפנים, ולא באדיבות אתר חדשות זה או אחר, נתקל בלא מעט קשיים. האתר של המשרד עורר בעיקר מבוכה", כותב עומר כביר ב"כלכליסט".

"גם אחרי שנים ארוכות של חשיפה להודעות יח"צ, עדיין מדהים לגלות כזו רמה של קריאייטיביות שגם מצליחה להסתיר מהלך פיטורים דרמטי בפסקת אגב התחובה בקצה טקסט פומפוזי, וגם הופכת אותו לסיבה למסיבה, א-לה מהפכת המחירים של קופיקס. על החתום: זאביק דרור יחסי-ציבור", כותב אמיר זיו במוסף "כלכליסט".