הכרה מינימלית
"מה הופך את הספר הזה לרב-מכר?", שואלת עלית קרפ במדור "רב-מכר" במוסף "ספרים" של "הארץ". "נדמה שהתשובה ברורה: העיתונות, ואפילו זו המודפסת, עדיין נראית לרבים כמקצוע זוהר".
קרפ כותבת כך לקראת סיום הסיקור של ספרה של העיתונאית ענת לב-אדלר, שבמרכזו דמותה של העיתונאית יעל אלדר. "הקשר ההדוק שמייצרת לב-אדלר עם הגיבורה שלה, בשם ובמשלח היד", כותבת קרפ, "מספק אשליה של הצצה לעולמם של מי שחתומים על מוצרי בידור המשעשעים את הקהל הרחב".
בשער מוצר הבידור המשעשע "ידיעות אחרונות" אין הבוקר כמעט מידע חדשותי. רובו המכריע של עמוד השער מוקדש להפניות לכתבות וטורי חג. רק שתי כותרות אינפורמטיביות שובצו בעמוד: "הקונגרס צפוי לאשר תקיפה בסוריה" ו"שרון נותח בבטנו". הקונגרס הוא הקונגרס האמריקאי, שעל-פי הדיווח יצביע על התקיפה ביום שני הקרוב. שרון הוא אריאל שרון, לשעבר ראש ממשלת ישראל ומי שמאושפז קרוב לשמונה שנים במצב של "הכרה מינימלית".
"יעלון: 'הסדר ביניים לא על הפרק'", נכתב בכותרת הראשית של "מקור ראשון". "קרי: ישראל מצפה שנעמוד במלתנו", נכתב בזו של "ישראל היום". הכותרת הראשית של "הארץ" שאובה אף היא מדברי שר החוץ האמריקאי. "קרי בסנאט: איראן ממתינה לראות כיצד ננהג בסוריה".
הכותרת הראשית ב"מעריב" מוקדשת לתוצאות סקר דעת קהל. "63% מהישראלים: לפיד הוא הפוליטיקאי המאכזב של השנה". "לפיד חוטף על כל צדי הפנים", כותב שלום ירושלמי בטור פרשנות נלווה. "[...] הרוב הגורף רואה בלפיד כישלון חסר תקנה, גם אם הוא מתראיין על פני עמודים רבים בעיתון הבית שלו ומנסה לשכנע שהכל בסדר".
מריחואנה (צילום: יוסי זמיר)
במוסף החג בעיתון הבית של לפיד מופיע אזכור ראשון בעיתון זה לפולמוס השאכטות של שר האוצר. "הרשתות החברתיות עמוסות בירידות על יאיר לפיד, על שהכחיש בראיון לרענן שקד ב'ידיעות אחרונות' שאי-פעם עישן מריחואנה", כותב נחום ברנע בשולי מדורו הקבוע. "עם כל הכבוד לקריירת העישון של לפיד, זאת הבעיה הקטנה שלו. לפיד לא מבין מה קורה לו. זאת הבעיה הגדולה שחושף הראיון".
ברנע אינו מציין כי בעקבות הכחשתו של שר האוצר הודיעו עדים בפנים גלויות וקול גדול כי עישנו איתו גראס, וזו הסיבה שבגינה ספג "ירידות" (עגה עדכנית בערך כמו הטענה שפעם עישנת עם לפיד "צינגלה של נאפאס").
תנאים של צמיחה
הקונטרס הראשי של "הארץ" נפתח הבוקר בתריסר עמודים המוקדשים ל"פרויקט חג". בעמודים 14–20 מתפרסמות ידיעות חדשותיות ובהמשך העיתון מופיעים המדורים הקבועים, עד לטורו של בני ציפר בשער האחורי שבעמ' 26. שנה חלפה מאז נסגר המוסף הפוליטי השבועי של "הארץ" בשל המצוקה הכלכלית של העיתון. האיחוד בין ידיעות חדשותיות לטורי עומק, שנכפה על הקונטרס הראשי בגליונות שישי וחג, עדיין נראה מוזר.
העיתון איבד מיוקרתו (לכל יתר היומונים מוסף פוליטי שבועי), אבל חמור מכך – הוא איבד את אחת הבמות המרכזיות שהיה יכול להעמיד לרשות עיתונאיו. לא כל התכנים שהופיעו במוסף הפוליטי השבועי שרדו את המעבר לקונטרס הראשי. ב"הארץ", כמו בכל מקום אחר שבו נדרשים לעשות יותר עם פחות, עושים בפועל פחות עם פחות.
ב"פרויקט החג" של "הארץ" לבוקר זה בוחרים כתבי העיתון את אנשי השנה הבאה במגוון תחומים. על תחום הכלכלה כותב סמי פרץ, שלאחרונה מונה לעורך הראשי של המוסף הכלכלי "דה-מרקר", דפוס ודיגיטל. פרץ בוחר ביעל אנדורן, מנכ"לית משרד האוצר. הדרך שלה להשפיע בשנה הקרובה, הוא כותב, "היא באמצעות טיפול בקידום רפורמות כלכליות". לדבריו, לאנדורן יש "תנאים די טובים כדי להפוך לאשה החזקה באוצר, ובעיקר לייצר סדר יום כלכלי-חברתי עדכני, שייתן מענה לבעיות בוערות. מספר האתגרים עצום".
יעל אנדורן, 16.9.09 (צילום: משה שי)
אנדורן עצמה מעניקה ראיון לעורכת מוסף "ליידי גלובס", ורד רמון-ריבלין. "מהי התפיסה הכלכלית שלך?", שואלת רמון-ריבלין, ואנדורן משיבה: "המדינה צריכה לאפשר לסקטור הפרטי תנאים של צמיחה".
בהמשך מוסיפה מנכ"לית האוצר: "יש היום שיח ציבורי שלא מכיר בחשיבות של המגזר העסקי כאחד מקטרי הצמיחה המרכזיים של המשק. יש היום הלך רוח מאוד אנטי-תאגידי, גל נגד המגזר העסקי, והתפקיד של הממשלה הוא לאפשר למגזר הזה לשגשג [...] האווירה האנטי-תאגידית היא תופעה שמתקיימת כעת בכל העולם. זה נובע, בין היתר, מהתעצמות הרשתות החברתיות [...] אני ערה לתחושה של ראשי המגזר העסקי שרודפים אותו".
התבטאויות אלו מצוטטות בהבלטה בפתח הראיון.
"אני בהחלט מוטרדת מהעליהום הכללי על המגזר העסקי", אומרת קרנית פלוג בראיון לסבר פלוצקר, במהדורת החג של "ממון", מוסף "ידיעות אחרונות", "ועוד יותר מכך אני מוטרדת מההקצנה והדמגוגיה שהשתלטו על השיח הכלכלי. גוברת בו נטייה להתלהמות ולחיפוש פתרונות פינתיים, פתרונות קצה לא מאוזנים [...] רואים הכל בשחור ולבן".
"את מרגישה את שנאת העשירים?", שואלים סמדר שיר ועופר פטרסבורג את גל נאור, בתו של יצחק תשובה, במסגרת ראיון למוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות". "לא", משיבה נאור. "לדעתי זה נשאר ברמת הכלל ולא עבר לקנאת הפרט".
"אני חייב לשאול אותך על הכסף שעשית", אומר שלום ירושלמי לשר יעקב פרי במסגרת ראיון ל"מוספחג" של "מעריב". "אני נותן לך ערבות בנקאית שרוב הפרסומים לא היו נכונים", אומר לו פרי. "יש לך מאה מיליון שקל?", מתעקש ירושלמי. "יש לי חמישית מזה", משיב השר. "אמרת פעם שאתה קרוב למעמד הביניים ועוררת זעם רב", ממשיך ירושלמי. "זה נכון, אני יותר קרוב לזהבה גלאון מאשר ליצחק תשובה".
גלאון חשפה את הצהרת ההון שלה לפני כחצי שנה. לפי "כלכליסט", ברשותה "דירה בשווי של כ-4 מיליון שקל שעליה נטלה משכנתא של 2 מיליון שקל. כמו כן היא מחזיקה בשותפות בבעלות על משרד לייעוץ תוכנה של בעלה בשווי כ-800 אלף שקל ובקרן השתלמות של כ-280 אלף שקל שכנגדה הלוואה בסך 180 אלף שקל. מעבר לכך לגלאון ביטוח מנהלים בשווי כ-1.4 מיליון שקל ותיק השקעות בבנק דיסקונט ובמגדל שוקי הון בשווי של כ-1.6 מיליון שקל". סך-הכל הון: 4.08 מיליון שקל.
פרי סירב לחשוף בזמנו את הונו, אך השבוע פורסם באתר "פורבס" כי הונו עומד על כ-19 מיליון שקל, "כאשר שליש מההון שייכים, על-פי ההצהרה, לרעייתו לשעבר בכפוף להסכם הגירושים. הוא לא מחזיק נכסי נדל"ן, למעט בית ביישוב קהילתי בגליל המערבי שנרכש במיליון וחצי שקל. כל הונו נמצא בחשבונות בנק ובתוכניות חיסכון פנסיוניות".
הונו של יצחק תשובה הוערך השנה ב"פורבס" ב-2.2 מיליארד שקל. אכן, הונו של פרי קרוב יותר לזה של גלאון מאשר לזה של תשובה, אבל הונו של פרי גם קרוב יותר להון של ילדה בדואית שחיה בפחון חלוד ביישוב לא מוכר בנגב בלי ביוב וטיפת-חלב מאשר להון העצום שצבר תשובה. לא בטוח שזו הדרך הנכונה לעמוד על מידת העושר של השר.
"אז צריך לרחם עליך כמו על כל אחד אחר ממעמד הביניים?", שואל ירושלמי, שכבר כולל את פרי בשכבת האוכלוסייה שהשר מתיימר לייצג. "לא, תודה", משיב פרי. "אני לא מקבץ נדבות. יש לי כסף לעשות את החג בלי לבקש סיוע מאף עמותה".
מרגלת-מבקרת
"לא עפתי על 'כתום'", מתמצתת ענת קם את דעתה על סדרת הטלוויזיה "כתום הוא השחור החדש", שעלתה לאחרונה בטלוויזיה הישראלית. קם, שהורשעה בריגול לפני שנתיים ומרצה את עונשה בכלא נווה-תרצה, הפכה לרגע למבקרת טלוויזיה מטעם "ידיעות אחרונות" ומשווה בין בית-הסוהר המתואר בסדרה "כתום הוא השחור החדש" לזה שבו היא כלואה. כשרק נחשפה הפרשה, הצמיד "ידיעות אחרונות" לקם את הכינוי "חיילת-מרגלת". מרגלת מוצלחת היא לא היתה. גם בביקורת הטלוויזיה שלה יש מקום לשיפור.
ענת קם על שער גליונות "ידיעות אחרונות". צילום: עידו קינן, "חדר 404" (cc-by-sa)
עורך-דינה, אילן בומבך, מוסר בראיון נלווה כי הוא משוכנע שבקרוב יוחלט על ניכוי שליש מתקופת מעצר של קם (מי מראיין אותו? בומבך עונה לשאלות המופנות כלפיו, אולם אין איש הלוקח קרדיט על נוסח השאלות. האם עורך-הדין ריאיין את עצמו?).
צפיחית בדבש
הנשיא שמעון פרס אוכל תפוח בדבש בחברת שגרירים זרים, 3.9.09 (צילום: פלאש 90)
בשעריהם של כל עיתוני הבוקר, ערב ראש השנה תשע"ד, מודפס תצלום חגיגי של אכילת תפוח, בדרך כלל בדבש. בשער "ישראל היום" נראים לוחמי צה"ל אוכלים תפוחים ברמת-הגולן, על רקע טנק. בשער "מעריב" אוכלים תפוחים ילדי עולים שחוגגים לראשונה את ראש השנה בישראל. בשער "ידיעות אחרונות" נראים שני ילדים מבאר-שבע אוכלים תפוח בדבש. בשער "מקור ראשון" נראה נשיא המדינה שמעון פרס אוכל תפוח בדבש בחברת שגרירים זרים. רק בשער "הארץ" אין תצלום של אדם אוכל תפוח בדבש.
דבש מפרחי הרע
במוסף "תרבות וספרות" של "הארץ" מודפס תרגום לשיר הפתיחה של "פרחי הרע" מאת שארל בודלר, בתרגום עירן דורפמן וניר רצ'קובסקי. הנה כמה שורות:
"אִם הָאֹנֶס, הָרַעַל, הַפִּגְיוֹן, הַדְּלֵקָה,
טֶרֶם רָקְמוּ אֶת רִשּׁוּמָם הָאָהוּב
עַל הַבַּד הַנָּדוֹשׁ שֶׁל גּוֹרָלֵנוּ הֶעָלוּב,
אוֹת הוּא שֶׁנַּפְשֵׁנוּ, אוֹיָה! אֵינָהּ דֵּי חֲזָקָה".
המשך הצפיחית בדבש
בנימין נתניהו בבית מרגלית וזיו שילון (צילום: קובי גדעון)
ב"ישראל היום" ניגר הדבש גם מעמודים רבים אחרים בגליון החג. גדי גולן, כתב העיתון בדרום, מדווח על ביקורו של בנימין נתניהו בבית משפחת סרן זיו שילון, שנפצע לפני כשנה במהלך שירותו הצבאי. לפי הדיווח, נתניהו סעד עם בני המשפחה. "הארוחה היתה עתירת מטעמים [...] אבל גם עתירת רגש", מדווח גולן. דני ברנר, כתב העיתון בצפון, מקדיש ידיעה למפלס הכינרת. לפי דיווחו, המפלס עלה בשנתיים האחרונות בלמעלה מ-4 מטרים. "גם באיכות המים חל שיפור ניכר", נמסר, ועוד מדווח כי מספר האצות המשמשות מאכל לדגים גדל וכך גם מספר הדגים. בידיעה המתפרסמת בעמ' 27 מדווח שלומי דיאז על חייל שנפצע קשה מאש כוחות צה"ל ובכל זאת הצליח להגשים חלום ולשרת כמ"פ בחטיבת הצנחנים.
הרוח המעודדת נושבת מכיוונו של העורך הראשי עמוס רגב. במוסף החג של "ישראל היום" מתפרסם ראיון שערכו איציק סבן ורגב עם מפכ"ל משטרת ישראל יוחנן דנינו. בכותרת המשנה מתואר דנינו כמי ש"הביא את המשטרה למקום טוב יותר". הראיון נפתח במחמאות למשטרה, מפי מפקדה. "יישום תוכנית 'מיפנה' החזיר לנו את אמון הציבור", אומר המפכ"ל. "בכל מקום שאני מגיע, בכל מגזרי הציבור, אני שומע את מחיאות הכפיים למשטרה. אין מקום שבו אנחנו לא מקבלים תשבחות. הציבור מקבל שירות טוב יותר. כשאני רואה את זה, לבי מתרחב. השנתיים האחרונות היו סיפור הצלחה, וגם השוטרים יודעים את זה. ואנחנו רק באמצע הדרך".
העיתונאים מספרים כי התלוו לביקור המפכ"ל בירושלים ומבהירים שהתפארותו מבוססת. "זו לא העמדת פנים, לא חנופה, לא ליקוק ל'בוס'. המפכ"ל מתקבל שם במאור פנים", הם כותבים. "שוטרים מהשורה וחיילי מג"ב בסדיר, ובעיקר – אזרחים – ניגשים אליו, לוחצים ידיים, משוחחים, מחייכים. לא נולדנו אתמול, וביקור בכיר אצל הכפופים לו הוא מראה מוכר היטב. במקרה הזה אין כאן 'עבודה בעיניים': יחסי המפכ"ל והמשטרה הם יחסים של אהבה וכבוד הדדי. הוא אוהב את המשטרה ואת השוטרים; הם מחזירים לו באותו מטבע".
"אנו מנווטים את ספינת המדינה באחריות, בניסיון ובשיקול דעת", מצוטטת ברכת ראש הממשלה בנימין נתניהו בידיעה המרכזית של הכפולה הפותחת ב"ישראל היום". אתר "ישראל היום" מפרסם גם את הברכה במלואה. "השנה הקרובה תהיה שנה מדהימה לכל אחד ואחת מאיתנו", כותב דרור אידר בטור נלווה.
ענייני תקשורת
ג'קי חורי ו-AP מדווחים ב"הארץ" כי בית-המשפט המינהלי במצרים הורה אתמול על הפסקת שידורי רשת אל-ג'זירה במדינה, לצד שלוש תחנות טלוויזיה אחרות המזוהות עם פלגים אסלאמיסטיים. לפי בית-המשפט, כך מדווח, התחנות "פגעו בביטחון הלאומי", "שידרו שקרים לעם המצרי", "הוציאו את דיבת הכוחות המזוינים", "הפרו את כללי האתיקה המקצועית" ו"הסיתו מדינות זרות נגד מצרים".
הדס שטייף מעניקה ראיון לתחיה ברק ממוסף "ליידי גלובס". "חזרתי עכשיו ממוסקבה עם סיפור שיטלטל מדינה", היא מוסרת. בהמשך הראיון נשאלת שטייף מדוע תיארה מהגר אפריקאי כמי שחושב שהוא בג'ונגל. "איך אני יכולה להיות גזענית כשיש לי אמא מרוקאית ואבא שווייצרי?", היא עונה.
כתבת השער של "סופשבוע" היא ראיון שערך אביעד פוהורילס עם מוטי קירנשבאום. "נורא מוזר, הקירשנבאום הזה", כותב פוהורילס בפתח הראיון. "כל-כך כוכב, ועדיין כל-כך זמין. לפחות לי. קירשנבאום נותן לי את התחושה הטובה, הנקייה הזאת, שאין לו שום דבר להסתיר, שאפשר לשאול הכל, שלא יהיו חסימות או שתיקות". בהמשך הראיון פונה פוהורילס לקירשנבאום ואומר: "ביקשת שלא אשאל אותך על החיים האישיים שלך, אבל בוא נדבר על הזוגיות שלך עם ירון לונדון".
דן כנר, מגיש "צפיחית בדבש", מתראיין אצל נבו זיו עבור "7 לילות", מוסף "ידיעות אחרונות". כנר מדבר על רשות השידור ("כשמדברים על סגירת רשות השידור מדברים בעצם על ערוץ 1, יודעים שהרדיו טוב"), פוליטיקה ("שמאלנים פשוט יותר צעקנים ובולטים") ועל "הראשון שזיהה" ("אסרו עלי לשנות").
לצד זאת חושף כנר את תחביבו – איסוף מלים אחרונות שאמרו בני-אדם לפני מותם. כנר מספר על מלותיו האחרונות של השחקן שמוליק סגל, כפי ששמע מאשתו נדיבה. "באמצע ערב ראיונות הוא סיפר סיפור חסידי על חסיד ופתח בשירת 'יה-בה-בם-בם, יה-בה-בם-בם'. פתאום הקהל, וגם רופאה שהיתה שם, שמו לב שה'יה-בה-בם-בם' נמשך יותר מדי זמן – סגל קיבל שבץ מוחי". "ואלה היו מלותיו האחרונות", מחדד נבו. "כן", משיב כנר, "יה-בה-בם-בם".