כמי שהיה כתב צבאי בראשית הדרך ועסק הרבה משנותיו בדוברות והסברה, אתה רואה עצמך בקטיגוריית הח"כים העיתונאים?

"חלקית. כשדורשים ממני לציין מקצוע אני עדיין כותב 'עיתונאי'. בכל זאת הייתי כתב ברדיו וכתב צבאי בטלוויזיה, מפקד גל"צ, יו"ר רשות השידור, מנכ"ל הרשות השנייה. למעשה עשיתי את כל תפקידי הרוחב והגובה העיתונאיים: דיווח, פרשנות, עריכה, ניהול, הסדרה ופיקוח".

אז מה אתה?

"אילו נכנסתי לחיים הפוליטיים לפני 15 שנה, במעבר חד מן העולם העיתונאי, ייתכן שהייתי רואה את עצמי כעיתונאי, כפי שחברי מיקי רוזנטל רואה בוודאי את עצמו. את המעבר לפוליטיקה לא תיכננתי מראש. הרבה לפני כן יצאתי להתנסות בעולמות אחרים: קריירה דיפלומטית בניו-יורק ובוושינגטון, מנכ"ל משרד המדע, התרבות והספורט, שבע שנים סגן נשיא בכיר בפדרציות היהודיות של צפון אמריקה. ההתמודדות על מקום בכנסת היא המשך מתבקש של המסלול הציבורי שעליו אני נע".

"להערכתי, מספר עובדי יחידת דובר צה"ל גדל פי ארבעה מאז שסיימתי את תפקידי"

איך אתה רואה את מאזן הכוחות בין עיתונות להסברה? לנוכח היחלשות העיתונות והתעצמות ההסברה הצבאית והלאומית, האם המאזן הופר?

"נכון שמול העיתונות הנחלשת, התחזקו מאוד מערכות הפצת ודחיפת מידע, דוברות, יחסי-ציבור, שיווק. כך בוודאי גם בצבא. לא מזמן אירגנה יחידת דובר צה"ל כנס מורשת, ונדהמתי לראות אולם מלא חיילים. כששאלתי מיהם החיילים שנוהרים לאירוע, השיבו לי כי אלה הם חיילי היחידה שמשרתים עכשיו. להערכתי מספר עובדי היחידה גדל פי ארבעה מאז שסיימתי את תפקידי [בשנת 1991]. צה"ל הוא בוודאי הארגון המשופע במשאבים במדינת ישראל, ובראש וראשונה במשאבים אנושיים בלתי נדלים".

כך נראה, לפי מספר והיקף המצגות שהוא מייצר ומקרין, בין השאר במושבי הכנסים שבהם אני משתתף.

"אל תשכח שבצה"ל לא עובדים עד חמש. אם צריך, נשארים חמישה-שישה חיילי מטה עם הרב-סרן ועובדים לתוך הלילה, עד שיש מצגת. ביקרתי לאחרונה במפקדת פיקוד העורף, שם ממוקמים ארבעה צגים גדולים בארבע פינות החדר, כך שהצופים לא יצטרכו לסובב את עצמם כדי לצפות בה. כמה ימים לאחר מכן הופיע צוות הפיקוד עם המצגת בישיבת ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, ושם, כמובן, היה רק מקרן אחד, שלמרבה הצער לא עבד".

נראה שצה"ל סובל מתסמונת היכולות העודפות.

"בגלל היכולות העודפות האלה, צה"ל הוא תמיד ראשון לאתגר את המערכות האזרחיות מבחינת המקצועיות וההיקף, והוא משיג את כולן. הנה, העמידו מולו את המועצה לביטחון לאומי, והפיקוד הצבאי הבכיר אוכל אותה בלי מלח. לצה"ל יש יכולות ארגוניות ולוגיסטיות שאין לארגון אחר. אני מתפלא על שלא הטילו על צה"ל את חיסון הילדים נגד פוליו. צה"ל היה מחסן בתוך 48 שעות את כל האוכלוסייה".

"כשהשתתפתי בישיבות ממשלה ראיתי את נציגי הצבא מופיעים בפני השרים. אין מי שיכול להתמודד כראוי עם הידע וקווי הפעולה שהם מציגים"

אנו רגילים לדבר על זרועו הארוכה של צה"ל. האם מתגברת אותה לשונו, הארוכה לא פחות?

"במשברים הגדולים של השנים האחרונות הייתי בקשר עם לשכת דו"צ וביקשתי, 'תנו לגורמים אזרחיים להופיע, אל תקפצו'. זה קשה, כי הם נסחפים לתוך זה. לצבא יש יכולות שהן גדולות לפעמים על מדינת ישראל. כשהשתתפתי בישיבות ממשלה ראיתי את נציגי הצבא מופיעים בפני השרים. הם באים מוכנים, אחרי שהכינו שיעורי בית, וניכר שאין מי שיכול להתמודד כראוי עם הידע וקווי הפעולה שהם מציגים".

אם כך, הפרחים לצה"ל, החותר למצב שבו יהפוך את עצמו למעצמת סייבר.

"'תשאירו משהו למלכ"רים, תנו להם לעשות את העבודה', אני אומר להם. יש עשרות גורמים ממלכתיים וציבוריים שיכולים להתמודד עם הנעשה בשטח בלי השליטה המוחלטת של דו"צ בזירה. הנה שמענו שדני איילון מקים עכשיו ארגון הסברה. הוא מדבר על גיוס – אזרחי – של אלפי מסבירנים באינטרנט וברשתות החברתיות. אם להתרשם מן הדיווח בתקשורת, זה בהחלט ברוח ההצעה שלי".

דובר צה"ל נחמן שי והרמטכ"ל אהוד ברק, 1991 (צילום: משה שי)

דובר צה"ל נחמן שי והרמטכ"ל אהוד ברק, 1991 (צילום: משה שי)

מה שמחזיר אותנו לשאלה אם באמת צריך כל-כך הרבה מסבירים. מה אתה אומר על הידיעה הראשית החודש ב"הארץ", שבה מדווח הכתב המדיני שמשרד ראש הממשלה מגייס סטודנטים ליחידת הסברה לאומית מוסווית ברשת? מה זה אומר עלינו, כמדינה שבה סייבר הוא תמיד במובן הסברה?

"אני מאלה שמכבדים ומדגישים את הנושא של דיפלומטיה ציבורית. אני לא נגד הסברה, אני שמח על הפעולות האלה. השאלה היא אם הן נעשות בחוכמה".

אתה מאמין שאפשר לרכוש את אהדת גולשי העולם לאורך זמן? נניח שסיירות המסבירים יצליחו לזכות בתשומת לבם, ואולי לרגע לזכות גם באמונם. הרי ברגע שתיחשף היד המכוונת, אותה הרשת שלרגע טיפחה – תחשוף ותוקיע.

"אני רוצה שאת המערכה ברשת לא תעשה המדינה, אלא ארגונים לא-מדינתיים, לא-ממשלתיים. כל מה שמוכתם בכותרת 'מדינת ישראל' או מדינה בכלל, אין לו מקום, כי הוא נדחה על פניו. לכן חשבתי שזה צריך להתנהל על-ידי גורמים לא-ממשלתיים. המדינה צריכה להישאר ברקע. מול ריבוי מקורות המידע והדעה צריך להעמיד כמות, ומול גיוון צריך להעמיד גיוון".

"מישהו במדינה כלשהי, בעיר כלשהי, שמעורה במה שקורה שם – אדם כזה הוא החוליה הקדמית המרוחקת שלי בקבלת ובהפצת מידע"

ב"מלחמדיה" הספר שפירסמת לאחרונה, המבוסס על עבודת הדוקטורט שהשלמת ב-2009, אתה מציג שני צירים שלכאורה סותרים זה את זה: מצד אחד מטה הסברה לאומית משולב, ומן הצד השני "מולקולות אזרחיות של דיפלומטיה ציבורית" הפזורות בכל העולם. איך אתה מיישב את הסתירה הזו?

"המטה אמור לרכז את הפעולות הממלכתיות בלבד. כל השאר אמור להיעשות באמצעות גורמים לא-ממלכתיים. הדיפלומטיה הציבורית היא אזרחית מטבעה. הגוף הממלכתי אמור לאפשר לה להתנהל כשחקן בתוך הזירה הגלובלית. ה'מולקולות' האלה הן חוליות-קצה מרוחקות, גם פיזית. מישהו במדינה כלשהי, בעיר כלשהי, שמעורה במה שקורה שם – מכיר את מרכזי הכוח שם, מי הפוליטיקאי הבולט, מיהם הפעילים החברתיים, בעלי הטורים, הבלוגרים – אדם כזה הוא החוליה הקדמית המרוחקת שלי בקבלת ובהפצת מידע".

החוליה הקדמית "שלי"? שלנו? מי זה "אנחנו"? השלטון? האופוזיציה?

"כאן, בישראל, המחלוקות מחודדות מאוד. בזירה העולמית עוסקים ביסודות, בשורשי הסכסוך. בלגיטימציה של מדינת ישראל להתקיים, להתגונן. על-פי ההגדרה הרחבה הזו, אין כאן מחלוקות בין זרמים בציבור הישראלי. תחת ראשי התיבות BDS, המאבק הפלסטיני הבינלאומי מכריז על שלוש דרכים לדה-לגיטימציה של ישראל: Boycott, Divestment, Sanctions. חרם, משיכת השקעות, סנקציות".

נדמה שבהגדרה הזאת יוצרים דה-לגיטימציה דווקא לאותם ישראלים שלמען המדינה שהם אוהבים מבקשים לדבר בקול שונה. להטיל ספק, להציג דעה שונה, להמחיש שיש בציבור הישראלי קשת דעות.

"הסברה נכונה יכולה להציג את מגוון הדעות, את הפלורליזם הרעיוני ואת הוויכוחים שמתנהלים כאן".

המטה המשולב

התוכנית שלך היא לרכז את מערכי ההסברה המבוזרים ולאחדם תחת מטה אחד. מה שאתה מגדיר "שילוב בין חמש חזיתות במערכה ההסברתית (הצבאית, המדינית, המשפטית, הכלכלית והציבורית)". אתה מציע להקים "רשות לדיפלומטיה ציבורית". אינך חושש שמא תיצור את קריית האח הגדול למידע מטעם?

"כשהייתי מציג את גישת המטה המשולב, היו אומרים לי, 'אתה עלול לשתק את הדיון הציבורי ואת הוויכוח הפנימי'. במערכה הזאת שכולנו תלויים בתוצאותיה צריך להיות מסר אחד. אם תחבר את כל השחקנים יחד, תצליח ליצור מרכז כוח. הדרך שבה כל גוף ממלכתי פועל לבד אינה יעילה, בזבזנית ויוצרת גמגומים".

אתה מאמין שאפשר היה להשמיע קול אחד במשבר כמו מוחמד א-דורה או בזה שבעקבות פעולת הקומנדו במשט המרמרה?

"התקרית עם מוחמד א-דורה התרחשה בתחילת האינתיפאדה השנייה. למרות שאפשר היה להבין די מהר איפה אנחנו עומדים, לא הצלחנו. המשט הוא מקרה אחר. כאן היה ברור לגמרי שאנחנו עומדים בפני מאבק רב-פנים, באמצעים מגוונים, לא בהכרח בהתנגשות צבאית".

לא עדיף היה להנחיל תודעה תקשורתית למקבלי ההחלטות, ושכל גורם יפעל כמיטב יכולתו?

"אם לא יגדל כאן דור שמבין את החשיבות של המערכת התקשורתית, הוא לא יידע לשתף פעולה. הזרועות צריכות לשתף פעולה. מנהלי המערכה הצבאית אינם עומדים לבד. במרכז רבין עומד להתקיים, ביום השנה להירצחו, מפגש בין מטכ"ל 1967 למטכ"ל של היום. האלופים של אז יכלו להתרכז בניצחון הצבאי. היום צריכים להיות אנשים שיפקחו עין כל ההיבטים שנגזרים מכל פעולה צבאית. המציאות הבינלאומית החדשה כופה עלינו לבחון כל פעילות בעיניים המשפטיות. כמפקד וכגורם מדיני – אף אחד לא רוצה להגיע להאג".

"בשעתו חשבו שזו בושה שמפקד הולך עם העורך-דין הצמוד שלו לוועדה. היום צריך משפטנים בינלאומיים"

המפקד הצמוד ליועצו המשפטי.

"בשעתו חשבו שזו בושה שמפקד הולך עם העורך-דין הצמוד שלו לוועדה. כן, היום צריך משפטנים בינלאומיים, מומחים להשתקפות האירוע בעיניים התקשורתיות שילוו את הפעילות. כשדן שומרון, אז הרמטכ"ל, גייס אותי לפני 24 שנה, הוא אמר, 'אני צריך אדם שיגיד לי איך מה שאנחנו עושים ייתפס בעיני התקשורת'".

הרמטכ"ל דן שומרון וראש הממשלה יצחק שמיר, 1989 (צילום: משה שי)

הרמטכ"ל דן שומרון וראש הממשלה יצחק שמיר, 1989 (צילום: משה שי)

אני מודאג ממצב שבו תצוץ רשות שאפתנית, לא רק במובנים הביורוקרטיים והתקציביים, אלא גם במובנים של צבירת כוח ושימוש בו. רשות עם חזון משל עצמה, שתאפיל על מגוון קולות אחרים.

"יש די איזונים מבניים בתוך הממשל בישראל, ואני לא מודאג מצמיחה של כוח-יתר בידיים מסוימות. לא רק שקיים ויכוח מתמיד בין הגופים הממלכתיים השונים, אלא לפעמים הם אפילו שמים רגליים זה לזה. השאיפה היא להגיע לשימוש מושכל ביכולות של כל גוף ממלכתי, לצורך פעילות משותפת. לשם כך יהיה צורך במרכז כובד שיבוא מן הסמכות הבכירה ביותר".

"דני סימן הוא לא הסברה. הוא אדם שיש לו רקורד של סכסוכים עם התקשורת המקומית והעולמית"

ב"הארץ", כאמור, דיווחו על הקמת יחידת מתסברים (על משקל מסתערבים) סמויה, שבראשה יעמוד דני סימן, מי שהיה ראש לשכת העיתונות הממשלתית. בתפקידו זה ייצג את ישראל בפני דורות של עיתונאי חוץ וגילם את התוקפנות, החשדנות והעוינות הישראלית כלפי מי שאינו חושב כמו משרד ראש הממשלה. סימן ממחיש את הנזק שהסברה קלוקלת עלולה לגרום. אתה מאמין שמהלך כמו זה ייטיב עם הדימוי שלנו?

"בוא נפריד. החיים מלמדים שבכל אדם אפשר להשתמש בדרך מסוימת. מה שהטילו עליו לעשות, ומה שהוא הולך לעשות, נעשה בצורה מגושמת, וזה יצא עקום. אני לא מתנגד למסבירנים ישראלים ברשת. שם שדה המערכה, ואתה לא יכול להוציא אותם משם. דני סימן הוא לא הסברה. הוא אדם שיש לו רקורד של סכסוכים עם התקשורת המקומית והעולמית. בסכסוכים ובעימותים ובצחצוחי חרבות עם עיתונאים לא תגיע לשום הישג. במקום להעביר מסר באמצעות העיתונות, איש כזה הופך את עצמו למסר".

איך אתה מתייחס לפרדוקס שחווינו לא מזמן: בעוד שמשרד החוץ ממתג את ישראל כסטארט-אפ ניישן, כדמוקרטיה טכנולוגית צעירה ותוססת, ומשתמש בבר רפאלי כהיפוך הגמור למוטיב החיילים בשטחים שמייצג אותנו בכל מסך טלוויזיה בעולם – בא דובר צה"ל ומוקיע את גיבורת הקמפיין כמי שלא שירתה בצה"ל.

"לזה התכוון המשורר כשאמר שצריך לעשות את הדברים ביחד. שיהיה גורם אחד שיסתכל על התמונה הכוללת ויגיד – הולכים לעשות קמפיין שמובילה אותו בר רפאלי, אבל צה"ל מתנגד. אז בוא ניקח מישהי אחרת, בר פאלי, נניח, אם היא כן שירתה בצה"ל. לכן הצעתי שיהיה שר בכיר, בדרגת סגן ראש הממשלה, שיתאם בין הגורמים השונים".

אתה מאמין שקמפיין מתואם בין אינטרס אזרחי לבטחוני ייתן תוצאה טובה יותר?

"בוודאי. וגם קמפיין מתואם בין שני גורמים אזרחיים. משרד הקליטה, לדוגמה, עשה קמפיין להחזרת ישראלים שחיים בחו"ל, והעביר מסר כאילו אי-אפשר לאהוב את ישראל מרחוק. התברר שהיתה בכך פגיעה בסנטימנט של הקהילות היהודיות באמריקה, אותן קהילות שבשם האהבה-מרחוק הזאת, אנו מבקשים שיסייעו לנו. בראייה נכונה, לא כל משרד עושה קמפיין משלו, אלא יש גורם שמתכלל".

החזית הטכנולוגית

צה"ל, ככל ארגון המבקש להבקיע לשדות חדשים, נכנס בפרופיל גבוה לטיפול במורשת השואה, ומציג לא רק לחייליו, אלא לציבור כולו לקח אחד: טיפוח הכוח. האם צה"ל לא חורג מן המנדט שנותנת לו המדינה? האם דוקטרינת "לא עוד", כפי שצה"ל מציג, אינה דוקטרינה פוליטית?

"תמיד היינו במתח בשאלת האמינות. תמיד דיברנו על אמינות דובר צה"ל. האמינות הזאת מאוימת במה שאתה תיארת כמהפכה התקשורתית"

"הגישה הזו מתחילה בראש הממשלה, בראשי הממשלה, במשרד החינוך ששולח תלמידי תיכון, ובצבא ובמשטרה ואפילו בשב"ס. מדינה שלמה חיה עם הנארטיב הזה. הצבא אינו מוביל את המהלך. במקרה זה הוא הולך עם הזרם. אני רוצה את הצבא בתוך המערכת ולא מחוץ לה, ובוודאי לא נגדה. צה"ל הוא כלי בתזמורת. גם אם התופים שהוא מפעיל יכולים לגבור בעוצמת קולם על כל כלי נגינה אחר, אסור שכך יהיה. בתזמורת ראויה, גם התופים הם קול אחד מרבים".

בשנים שחלפו מאז ימינו בעיתונות ובדוברות הצבאית, הביאה המהפכה הדיגיטלית שינויי ערכים. שקיפות ציבורית היא אחד מן הערכים. על-פי אילו ערכים היית מצפה מדו"צ בן זמננו לפעול?

"תמיד היינו במתח בשאלת האמינות. תמיד דיברנו על אמינות דובר צה"ל. האמינות הזאת מאוימת במה שאתה תיארת כמהפכה התקשורתית. כי עד שתדע מה קרה ותרצה לבסס את זה ותחפש אימות, הידיעה תמצא דרכה החוצה על-ידי מישהו אחראי פחות ממך. אני מציע גישה פרקטית: אם תדבק במאה אחוז מידע במאה אחוז אמינות, אתה תפסיד. אתה חייב להגמיש את עמדתך, למהר להופיע עם מידע חלקי תוך הסתייגות שזו התמונה החלקית. זה מה שלא נעשה בתקרית המרמרה. אמרו, נחכה עד שנדע יותר, ובינתיים כוחות אחרים השתלטו על הסיפור".

תיעוד מסיפון המרמרה שדובר צה"ל פירסם באיחור (צילום: דובר צה"ל)

תיעוד מסיפון המרמרה שדובר צה"ל פירסם באיחור (צילום: דובר צה"ל)

איך אתה רואה את העיתונות של היום בהשוואה לעיתונות של זמנך כדו"צ? לאן אתה צופה שתתפתח?

"אני חסיד גדול של טכנולוגיה, ואני חושב שהיא מכתיבה לנו דרכי חיינו. לכן אני סקרן מהו הדבר הבא. כדו"צ היה לי טלפון בגודל של מכשיר קשר, וגם הוא נראה לי כחדשנות בהתגלמותה. אני מוכן לשים את ראשי בשביל לדעת מה הדבר הבא שיעצב את העולם. בינתים אני ממליץ שיהיה גוף שיעסוק ללא הרף ב-cutting edge של הטכנולוגיה. לגלות מה הדבר הבא ולהיות שם כשזה קורה".

כחבר-כנסת, מהו אזור הבחירה המקצועי שלך? אתה רואה את עצמך כנציג התקשורת?

"אנחנו לא הראשונים שחושבים שצריך לדבר עם הסביבה הגלובלית והאזורית בשפותיה השונות. גם למי שחי בווילה בג'ונגל יש אנטנה שמדברת עם ואל הסביבה. אנחנו דיכאנו בעקביות את השיח הזה, כאילו החלטנו שהערבים מדברים עברית"

"אני רוצה לייצג אנשים שמאמינים בצורך בתנאים שווים לכולם, בדמוקרטיה ובצורך בשלום".

אחד החוקים שהצעת קובע כי רשות השידור תפעיל ערוצי חדשות רדיו וטלוויזיה לכל המזרח התיכון, כחלק מאמצעי ההסברה שאתה מציע. איך אתה רואה את ערוץ i24news החדש?

"התשובה היא במשפט 'אם אתה לא שם – אתה לא קיים'. רק השבוע אל-ג'זירה השיקה את 'אל-ג'זירה אמריקה', שתשדר באנגלית ותופץ למיליוני אמריקאים ברשתות הכבלים. אנחנו לא הראשונים שחושבים שצריך לדבר עם הסביבה הגלובלית והאזורית בשפותיה השונות. אם להידרש לדימוי של אהוד ברק, הרי גם למי שחי בווילה בג'ונגל יש אנטנה שמדברת עם ואל הסביבה. אנחנו דיכאנו בעקביות את השיח הזה, כאילו החלטנו שהערבים מדברים עברית. הנה דוגמה לחלל שהמדינה לא יודעת למלא, והוא מתמלא ביזמות פרטית".

אתה לא מוטרד מהתכנים שישודרו בערוץ כזה, תכנים בשירות אינטרסים פוליטיים אלה ואחרים?

"מה שישודר, ראוי בעיני. מאותה סיבה שאני לא מוכן לשתף פעולה עם חוק שיאסור על שלדון אדלסון להפיץ עיתוני חינם, לא הייתי מונע ממי שרוצה ויכול להקים תחנת שידור. יהיה זה אדלסון, דרהי או כל אחד אחר, בין אם גורם פרטי ובין אם ציבורי".

בין ג'נין לרוממה

אתה חתום על לא מעט הצעות פרטיות לחקיקה בענייני עיתונות. רוב ההצעות רפורמיסטיות, ואפילו רדיקליות לאיש מרכז שכמותך, אם תסכים להגדרה –

"אני מסכים".

למשל "חוק הגנת האמת בגילוי הפרת חוק" ("מסירת ידיעה ללא הסמכה לא תיחשב לעבירה כשהידיעה אמת ומובילה לחשיפת שחיתות, בשם האינטרס הציבורי"). תמכת גם במתן תוקף חוקי לחיסיון העיתונאי, בסייגים מסוימים. מצד שני, אתה נמנה עם יוזמי הצעת חוק החריגה (יחד עם יוני שטבון ויריב לוין) שתאפשר לחיילי צה"ל לתבוע כ"חבר בני-אדם" את מי שמטיח בהם לשון הרע.

"היה לי פה איזה חשבון פתוח עם פרשת 'ג'נין ג'נין'. בהחלטתם בתביעת חיילי המילואים שלחמו בג'נין, אמרו שופטי בית-המשפט העליון שאילו היה להם הכוח, כלומר החוק המתאים, הם היו פועלים אחרת".

על סמך מקרה יוצא דופן שבו בית-המשפט התלבט והחליט שלא לקבל את ערעור החיילים שתבעו את יוצר הסרט, אתה מבקש לחוקק חוק לדורות שכל פלוגה בגולני או בפיקוד העורף תוכל לתבוע את מי שבעיניה יטיל בה לשון הרע, במנותק מן העובדה שכל "חבר בני-אדם" אחר אינו יכול לתבוע?

"הסכמתי ללכת על היוזמה הזאת, ובדיעבד למדתי שהלכנו שתיים או שלוש מדרגות גבוה מדי. אני עובד עם היועצת המשפטית של ועדת החוקה על שכלול ההצעה. אני מבקש לצמצם את היקף ההיתר שיינתן לתבוע, ודורש כי במקרה של קבוצה, כל אחד מהפרטים בה יזוהה. שתהיה זו קבוצה מזוהה. אמרתי ליריב וליוני שלא אלך איתם על החוק כפי שהוא".

ואם לא יקבלו את הצעתך המרוככת?

"אם לא תהיה ברירה, אמשוך את תמיכתי בהצעת החוק. אני לא יכול לתאר לעצמי את הדמוקרטיה שלנו, כולל הכנסת, בלי תקשורת חופשית, פתוחה וביקורתית".

ראש הממשלה בנימין נתניהו בהופעתו הראשונה בקדנציה בפני ועדת ביקורת המדינה, שאליה הגיע כשר הממונה על רשות השידור כדי להסביר מדוע אינו ממנה לה יו"ר. יולי 2010 (צילום ארכיון)

ראש הממשלה בנימין נתניהו בהופעתו הראשונה בקדנציה בפני ועדת ביקורת המדינה, שאליה הגיע כשר הממונה על רשות השידור כדי להסביר מדוע אינו ממנה לה יו"ר. יולי 2010 (צילום ארכיון)

לאור נעוריך בטלוויזיה הישראלית והיכרותך הקרובה עם רשות השידור, יש לה לדעתך תקומה תחת השר הממונה? גל"צ, שהיית מפקדה, כפופה לשגיונותיו של שר הביטחון, החינוכית כפופה לשר החינוך. האם יש תקומה לשידור הציבורי בישראל?

"הממשלה שיעבדה את רשות השידור לרצונות הפוליטיים שלה והתעלמה מן המחדלים הארגוניים. היא השתעשעה בצעצוע הזה. מנכ"לים נבחרו לא לפי יכולות, אלא לפי התאמות לרצון שר זה או אחר"

"ברור שצריך להיות שידור ציבורי במדינת ישראל. צריך לשמור עליו ולטפח אותו. הוא מאזן את הגורמים המסחריים. מה שקרה ברשות השידור זו הידרדרות ברמה הניהולית והמקצועית".

איך אתה מסביר אותה?

"זה קרה כי הממשלה שיעבדה את הרשות לרצונות הפוליטיים שלה והתעלמה מן המחדלים הארגוניים. היא השתעשעה בצעצוע הזה. מנכ"לים נבחרו לא לפי יכולות, אלא לפי התאמות לרצון שר זה או אחר".

כל ערוץ שידור ציבורי הוא בן-ערובה בידי השרים שלו?

"בעוצמה זו או אחרת. ועדיין עדיף מצב שבו שרים שונים ממונים על מוסדות שידור שונים ממצב שבו גורם אחד שולט בכל השידורים".

ומהו בעיניך המצב הרצוי?

"רצינו, בחוק רשות השידור החדש, לשחרר את הרשות מן השר הממונה – שהוא בעצם ראש הממשלה עצמו. אלא שבין צאתו של החוק לדרך לבין השלמת חקיקתו, נקבע בחוק שמושג 'השר הממונה' יישאר בתוקפו כמי שאחראי על מינויים בכירים ועל תקציבי הרשות, והוא למעשה השולט בארגון כולו".

איך ניתן היה לשחרר את הרשות מעול השר הממונה?

"בבחירת בעלי תפקידי ניהול על בסיס מקצועי, ועדה בראשות שופט עליון בדימוס שתסנן מועמדים שאינם עומדים בהגדרות. זה היה בהצעת החוק, וברגע האחרון הוצא ממנה".

הזכרנו כי מערכות ההסברה הלאומיות נהנות ממשאבי עתק. אולי עדיף שהמדינה תשקיע קצת פחות במערכי דברור ישירים, ותעשה משהו שיאפשר סיוע עקיף לעיתונות? האם תתמוך בעזרת המדינה לעיתונות – לדוגמה, בהקלות מיסוי על תורמים לעיתונים ללא מטרת רווח – בלי ליצור בכך הכפפה לגורמי שלטון?

"אני מוטרד מאוד ממצב העיתונות, אבל איני מספיד אותה. בטרנספורמציה שהעיתונות עוברת, היא לא נעלמת אלא לובשת פנים חדשות. אמנם המיזוג האינטרנטי של 'ניוזוויק' ו'דיילי ביסט' לא עלה יפה, אבל הנה בא עוד ניסיון מעניין, ג'ף בזוס וה'וושינגטון פוסט'. כל דור מאופיין על-ידי כלי תקשורת חדש, והכלים הקיימים אינם נעלמים, אלא מתאימים עצמם לעולם המשתנה. לשאלתך, חשבתי על כך הרבה, התייעצתי, אבל אני לא רואה דרך פשוטה לתמיכת המדינה בעיתונים. כל התערבות במערכת הזאת צריכה להיעשות בזהירות, שלא יקומו לנו פטרונים חדשים. הרי אותה מדינה שתעשה הקלות לתקשורת היא זו שתשעבד את התקשורת לרצונה. זה מה שמפחיד אותי".