בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל, הפיץ אמש מכתב הממוען לאזרחי המדינה (קרי: הודעה לעיתונות), וזאת על רקע החלטתו לשחרר כ-100 אסירים פלסטינים.

ראש הממשלה הסביר לאזרחים כי החליט, בניגוד לדעת רובם, לשחרר 104 אסירים למען התנעת משא-ומתן מדיני עם הפלסטינים. "כדי לקבל החלטות שנתמכות בדעת הקהל אין צורך בראשי ממשלה", ציין במכתבו. נתניהו הוסיף כי החליט לפעול כך משום ש"בעת הזאת נראה לי חשוב ביותר שמדינת ישראל תיכנס לתהליך מדיני".

נתניהו הזכיר במכתבו שממשלות קודמות בישראל שיחררו למעלה מ-10,000 אסירים (כאן השתנה הנוסח שבו השתמש ראש הממשלה להגדרתם מ"אסירים" או סתם "פלסטינים" ל"מחבלים"). נתניהו ציין עוד שהוא ומשפחתו "מכירים אישית את מחיר השכול של הטרור" (הכוונה למות אחיו, שנהרג בפעולה של הצבא הישראלי באוגנדה לשחרור נוסעי מטוס חטוף), וסיים בעמדה המנוגדת לכאורה לזו שבה פתח – התחייבות להביא הסכם עתידי למשאל עם. אמנם "כדי לקבל החלטות שנתמכות בדעת הקהל אין צורך בראשי ממשלה", אולם "החלטה גורלית כזאת אסור לקבל על חודם של כמה קולות בכנסת. יש לאפשר לכל אזרח ואזרחית להשפיע ישירות על עתידנו וגורלנו בסוגיה כל-כך מרכזית".

"ישראל היום", האספקלריה התקשורתית למסרים מלשכת ראש הממשלה, מציג הבוקר בנאמנות תמונה של אדם שהחליט על מהלך קשה, לאחר לבטים רבים. בכפולה הפותחת של העיתון מופיע מכתב נתניהו המלא, כשעליו חותמת המכריזה "המכתב המלא" ומעליו ההגדרה הבומבסטית "מסמך" (השינוי היחיד שעשו עורכי "ישראל היום" למסר הארוך שיצא מדוברות לשכת ראש הממשלה הוא המרת "פלסטינים" ב"פלשתינים"). סיפור המסגרת של "ישראל היום" הבוקר מבליט את ייסורי נפשו של ראש הממשלה, כפי שהם עולים מהמכתב. מעל דפי העיתון ניתן ביטוי מוחשי לקונפליקט הפנימי שמייסר אותו. "נתניהו: שחרור האסירים – החלטה קשה מאוד וכואבת", נכתב בראש שער "ישראל היום". "החלטה קשה מאין כמוה", מצוטט נתניהו בראש הכפולה הפותחת של העיתון.

העיתון מעניק במה למצדדים בשחרור האסירים ולמתנגדים לו. בעמ' 5 מתפרסמת ידיעה מאת דן לביא על התנגדות בני משפחות שכולות לשחרורם של רוצחי יקיריהם. הביקורת נגד שחרור האסירים אמנם מופנית ל"רה"מ והצמרת המדינית", אולם השם המפורש "נתניהו" אינו מוזכר. לצד הידיעה מתפרסם מאמר דעה של דן מרגלית תחת הכותרת "בחירה ברע במיעוטו". כאן מוזכר שמו של ראש הממשלה. בעמ' 7 מתפרסמים שני מאמרים. העליון והארוך שבהם, מאת נדב שרגאי, מתנגד לשחרור האסירים. מתחתיו מתפרסם מאמר מאת יוסי ביילין, התומך במהלך. בשולי הסיקור מזכיר "ישראל היום" שמות של שלושה אסירים שאמורים להשתחרר בקרוב ואת המעשים שבהם הורשעו.

בלב הכפולה הפותחת של "ישראל היום" מתנוסס תצלום של נתניהו על רקע סמל המדינה. בתחתית עמ' 2 מודפסת ידיעה שלפיה צפוי רוב בממשלה להחלטתו של נתניהו לשחרר את האסירים. תצלום דומה מתפרסם בשער "מקור ראשון", שמעניק לנתניהו את הכיסוי החיובי ביותר הבוקר (יחד עם "ישראל היום"). הכותרת הראשית בעיתון זה יכולה להסביר מדוע הגישה כלפיו הבוקר חיובית. "נתניהו: 'לא הסכמתי להקפיא בנייה כדי להתחיל את המו"מ'".

אסיר פלסטיני ששוחרר בעסקת שליט נפגש עם משפחתו, 18.10.11 (צילום: קובי גדעון)

בעוד ש"ישראל היום" מציג את הדילמה שבה שרוי ראש הממשלה, ב"ידיעות אחרונות" כותבים על "דילמה", אך מציגים עמדה ברורה. "דילמת האסירים", מכריזה הכותרת הראשית בעיתון זה, המודפסת בלב שער העיתון, כשהמלה "האסירים" גדולה וצבועה באדום. בראש עמוד השער מתנוססים תצלומיהם, שמותיהם ומעשיהם של חמישה מחבלים בולטים שעתידים להשתחרר במסגרת המהלך. השמות מופיעים בצבעי אזהרה, שחור על רקע צהוב.

בהפניות למאמרי הדעה מעמוד השער בולטת ההתנגדות לעסקה. "מדרון חלקלק", נכתב מעל הפניה לרשימה של הפרשן הבטחוני אלכס פישמן. "שוב, אלתור", נכתב בהפניה למאמר של פרופ' אסא כשר. "לאן נעלמו הקווים האדומים?", שואלת הפניה אחרת, המודפסת גם היא בצבעי אזהרה, צהוב על רקע שחור. את המאמר שאינו מתנגד נחרצות למהלך (ולמעשה כלל אינו מתייחס אליו), מאת איתן הבר, מיקמו העורכים במדור הדעות, בעמ' 25 של העיתון.

שתי הכפולות הפותחות של "ידיעות אחרונות" מבססות את עמדת העיתון: התנגדות נחרצת לשחרור אסירים (הם מוגדרים בדרך-כלל כ"מחבלים"). בעוד שבמהלך הדיונים לשחרור החייל השבוי גלעד שליט מיעט "ידיעות אחרונות" (כמו יתר כלי התקשורת המרכזיים בישראל) לתת פתחון פה למתנגדי העסקה, הפעם יכולים קרובי הנרצחים לראות בעיתון זה הבמה המרכזית להעברת מסריהם.

האיגרת שיצאה אמש מלשכת ראש הממשלה מצוטטת חלקית בידיעה הראשית של "ידיעות אחרונות", שמוקפת מכל עבריה בביקורת על המהלך. בידיעה עצמה מצוטטים בהרחבה המבקרים. לצד הידיעה מובעת ביקורת מטעם פרשן העיתון (פישמן: "ראש הממשלה בנימין נתניהו מביא היום לממשלה החלטה שמרסקת את כל 'הקווים האדומים' שעוד נותרו לגבי שחרור אסירים בטחוניים מן הכלא הישראלי"). הידיעה המרכזית בכפולה השנייה מעניקה פתחון פה למשפחות השכולות. ידיעה אחרת מוקדשת להעדר מדיניות מסודרת בנושא שחרור אסירים חרף ההמלצות של ועדת שמגר. לצדה מתפרסם מאמר ביקורתי נוסף, מאת חבר בוועדה (כשר: "כשלעצמי, אני מניח שתהיה עוד חטיפה").

פישמן מבליט את העובדה כי בין המשתחררים יהיו גם אזרחי מדינת ישראל, ומסביר שמדובר בתקדים, שכן על אף שכמה ישראלים יצאו לחופשי במסגרת העסקה לשחרור שליט, מעולם לא שוחררו ישראלים במסגרת "מחווה" לרשות הפלסטינית. ב"ישראל היום", אגב, כל סוגיית שחרור הישראלים מוצגת תחת סימן שאלה. "בסביבת רה"מ מסרבים לאשר כי ייכללו גם ערבים ישראלים", נכתב בשער "ישראל היום". "האם גם ערבים ישראלים?", נזרקת לאוויר השאלה בכותרת המשנה לידיעה הראשית של עיתון זה.

בכותרת המשנה לראשית של "מעריב" מצוין כי "כדי למנוע תמונת 'ניצחון', הם [המשוחררים] יועברו בקבוצת קטנות ולא באוטובוסים". מתחת לכותרת זו מתפרסם תצלום ניצחון של שחרור אסירים במסגרת עסקת שליט. האסירים בתצלום נראים מציצים מבעד לחלונות אוטובוסים, מסמנים וי באצבעותיהם ומחייכים.

"רוב דחוק בממשלה לשחרור 104 אסירים פלסטינים", מבשרת הכותרת הראשית של "מעריב". אלי ברדנשטיין מגדיר את הצפוי היום לראש הממשלה "קרב קשה". להבדיל מ"ישראל היום" ובדומה ל"ידיעות אחרונות", ב"מעריב" ניתן ביטוי נרחב למתנגדי הצעד, בלי להעניק ביטוי דומה לתומכיו. בעמ' 4 מתפרסמת ידיעה על המשפחות השכולות שמתנגדות למהלך, והפרשן בן-דרור ימיני כותב בטור נלווה: "ישראל המטופשת עושה כל מה שלא צריך למען שלום, כמו שחרור רוצחים לפני שלום, וגם לא עושה את מה שצריך, כמו הפסקת הבנייה מעבר לקו ההפרדה".

"אזרחי ישראל שפתחו את תאי הדואר שלהם הבוקר או ריעננו את תיבות האימייל במוצאי-שבת התאכזבו לגלות שלא מצאו מכתב מראש הממשלה בנימין נתניהו", כותב ברק רביד ב"הארץ". "האיגרת של נתניהו לעם בישראל בנוגע לשחרור האסירים הפלסטינים, כחלק מחידוש המו"מ עם הפלסטינים, היתה הודעת סמס שנשלחה לכתבים כמה דקות לפני מהדורות החדשות של שמונה בערב. מאחורי התיאור הפומפוזי של 'מכתב לאזרחי ישראל' עמד כתב הגנה אפולוגטי".

רביד, הכותב בעיתון שתומך באופן נלהב ביותר בחידוש המשא-ומתן המדיני עם הפלסטינים, מבקר את נתניהו בחריפות. רביד מתאר את ראש הממשלה כמי שבחר "לגמגם, לזגזג ולהיגרר" במקום להפגין מנהיגות ולהוביל בעוז לפתרון של שתי מדינות בין הירדן לים.

בידיעה המרכזית של העיתון, מאת רביד וג'קי חורי, מוזכרת תרעומת בקרב שרי הממשלה על שלא עודכנו בזמן בדבר ההסכם המתגבש. "לא ברור לנו כמה אסירים ישוחררו, ואם יש שינוי, מה הסיבה לכך", מצוטט "אחד משרי הליכוד". שר אחר במפלגה אמר ל"הארץ": "את התקשורת עידכנו, אבל לנו לא אמרו כלום". בעוד שלפי "ישראל היום" "צפוי רוב בממשלה" ולפי "מעריב" יש "רוב דחוק", ב"הארץ" כותבים רביד וחורי כי "נתניהו חושש מאוד מתוצאות ההצבעה בממשלה", ועל כן עורך סבבים של שיחות בניסיון לשכנע את שריו.

בשונה מכל יתר העיתונים הפונים לאוכלוסייה היהודית בישראל, "הארץ" מספק לקוראיו גם עמדה דעתנית על הצד שעימו, אולי, יחל בקרוב משא-ומתן מדיני – הפלסטינים. עמירה הס, העיתונאית הישראלית היחידה שחיה בשטחי הרשות הפלסטינית ומסקרת אותה (ואחת משני עיתונאים יהודים-ישראלים היחידים שאינם סובלים מחרם איגוד העיתונאים הפלסטינים), חתומה הבוקר על מאמר המציג את תמונת המציאות הנוכחית מנקודת המבט של תושבי הרשות.

בעוד שנתניהו מדגיש בהודעתו לציבור כי לא הסכים להקפיא באופן רשמי את הבנייה בהתנחלויות, הס כותבת כי לדברי בכירים באש"ף ופת"ח, "הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס היה חייב להראות לתנועת הפת"ח ולארגוני אש"ף אחרים הישג אחד, כדי להשתיק את קול המתנגדים הרבים לשיבה למו"מ הישיר והגלוי עם ישראל בלי הפסקת הבנייה בהתנחלויות".

ב"ידיעות אחרונות" מבקר הפרשן הבטחוני אלכס פישמן את העובדה שנתניהו קובע תקדים בנוגע למעשי המשוחררים. "ישראל, כמדיניות, לא שיחררה מעולם במסגרת מחווה רוצחים של אזרחים ישראלים או יהודים", הוא כותב. ב"הארץ" מציגה הס אותו תקדים מן הזווית הפלסטינית.

"קרובים של משפחות 14 האסירים אזרחי ישראל – שבשבועיים האחרונים חיו במתח גדול בשל הידיעות הסותרות – היו בקשר מתמיד עם הרשות הפלסטינית, כדי להבטיח שהפעם לא ינטשו את יקיריהם", כותבת הס. "אסירים אלו הופלו לרעה משני כיוונים: כאסירים בטחוניים, ובניגוד לאסירים פליליים ישראלים ולאסירים יהודים (שהורשעו ברצח פלסטינים), הם לא זכו להקלות שונות, כמו יציאה לחופשות וקשר טלפוני עם בני משפחתם, בהפחתת שנות המאסר שלהם ובשחרור מוקדם. ומצד שני, כאזרחי ותושבי ישראל – גם מי שלא הורשעו בהריגה וברצח – לא שוחררו יחד עם שאר חבריהם לכלא במסגרת תהליך אוסלו".

סקרי אפרטהייד

ב"ישראל היום" מתפרסמת ידיעה קצרה מאת יורי ילון תחת הכותרת "תמימות דעים בסקרים: רוב הציבור נגד שחרור אסירים". בידיעה זו מערבב ילון בין סקרי דעת קהל שבחנו את העמדה בקרב הציבור היהודי בלבד, כמו הסקר שנעשה עבור "ישראל היום" והסקר שנעשה עבור ארגון אלמגור ותנועת ישראל-שלי, לבין סקר דעת קהל שנערך בקרב כלל האוכלוסייה בישראל עבור "הארץ" (וכלל לא עסק בשאלת שחרור האסירים).

כדי להגביר את הבלבול, ובעצם את הונאת הקוראים, ילון מתייחס לסקר שנערך מטעם עיתונו ככזה שבחן את עמדות "הציבור", ולסקר מטעם אלמגור וישראל-שלי כסקר שבחן את עמדת האוכלוסייה היהודית בישראל, בעוד שבפועל שניהם בחנו את עמדת האוכלוסייה היהודית בישראל בלבד.

הערך העיתונאי – מיליון שקל

כל עמ' 26 בקונטרס החדשות של "ידיעות אחרונות" תפוס על-ידי מודעה מטעם משרד החינוך, המקדמת את המיזם "מחנכים מסביב לשעון". זו אחת מסדרת מודעות שעבורן שילם משרד החינוך ל"ידיעות אחרונות" כמיליון שקל, באמצעות לשכת הפרסום הממשלתית.

שר החינוך שי פירון (צילום: מרים אלסטר)

אולם מסע הפרסום של משרד החינוך חורג גם הבוקר מעמודי המודעות, וחודר אל התוכן המערכתי של "ידיעות אחרונות". כמו בכל יום בשבועות האחרונים, גם הבוקר נרתם המוסף "24 שעות" למשימה. היום מוקדשת כפולת עמודים שלמה למיזם "מחנכים מסביב לשעון". כרגיל, לוגו המיזם מופיע בראש הכפולה, מודעה למיזם מופיעה בתחתיתה, וביניהם רצף של טקסטים שנראים כתוכן מערכתי, אף כי לא ברור אם מקורם ב"ידיעות אחרונות" או בדוברי משרד החינוך.

פלישה בוטה עוד יותר של תוכני הקמפיין הפרסומי לעמודי העיתון ניכרת בראש עמ' 16 של קונטרס החדשות, שם מתפרסמת ידיעה מאת תלם יהב, כתב קבוצת "ידיעות אחרונות" לענייני המיזם. יהב מדווח על אירוע המתקיים בכיכר החתולות בירושלים כחלק ממיזם "מחנכים מסביב לשעון".

במסגרת הידיעה מצוטטים המפקח הארצי על קידום הנוער במשרד החינוך והממונה על קידום נוער במחוז ירושלים של משרד החינוך, וגם נער לדוגמה, שאומר: "אמנם אין כאן אלכוהול, אבל די סבבה פה. החבר'ה נחמדים, ומתברר שגם בלי וודקה אפשר ליהנות". העובדה שהאירוע הוא חלק ממיזם "מחנכים מסביב לשעון" מוזכרת בגוף הידיעה, אך גם מי שלא יקרא אותה יוכל להבין זאת. לוגו המיזם צמוד לכותרת הידיעה, כמו שלוגו של חברות מסחריות צמוד לחליפות של נהגי המירוץ הממומנים על-ידיהן.

בתגובה לידיעה שפורסמה באתר זה על שיתוף הפעולה בין משרד החינוך ל"ידיעות אחרונות" הבהיר העיתון כי בדפיו אין תוכן מערכתי ממומן. "כל החומר המערכתי שמתפרסם בעיתון ובאתר בנושא הנדון הוא חומר בעל ערך עיתונאי", נטען. עיינו נא בידיעה של יהב על הנעשה בכיכר החתולות בירושלים והשיבו על השאלה: האם "ידיעות אחרונות" היה מחליט שיש בה ערך עיתונאי גם לולא קיבל ממשרד החינוך מיליון שקל לפרסום המיזם?

ובינתיים, עוד אי-הבנה בהונג-קונג?

משה גורלי מדווח ב"כלכליסט" כי במכתב רשמי של הרשויות בהונג-קונג לעורכת-דינו של יעקב פרנקל, שרון סר, לא כלולה התנצלות בגין עוגמת הנפש שנגרמה לנגיד לשעבר, "אלא משפט שבו פרקליט המדינה מהונג-קונג מניח שלא תהיה תביעה מצדו של פרנקל". גורלי כותב כי "ההתנצלות היא למעשה פרשנות של סר, ואולי דברים שנאמרו לה בעל-פה".

תלת-קיום פורה ומפרה

"השכיחות הגבוהה של העוני בארץ, טוענים המבקרים בשמאל החברתי, אינה גזירה משמים או בחירה חופשית של העניים, אלא תוצר של מדיניות ממשלתית מודעת", כותב סבר פלוצקר במדור הדעות של "ידיעות אחרונות". "ההסבר הזה לוקה, לדעתי, בחסר", מוסיף הפרשן הכלכלי הבכיר של העיתון. "הבעיה אינה בהעדפות הממשלות, אלא בהעדפות הציבור".

הפרשן הכלכלי סבר פלוצקר. תל-אביב, יולי 2012 (צילום: שוקי טאוסיג)

פלוצקר כותב זאת מיד אחרי שהוא מציג בפני קוראיו נתונים קשים. "ההוצאה הציבורית החברתית בישראל [...] היא הנמוכה ביותר מבין 30 המדינות המפותחות החברות ב-OECD", מציין פלוצקר. ההוצאה על חינוך, בריאות, רווחה, קצבאות וכדומה עומדת בצרפת על 32.5% משיעור התוצר המקומי. באוסטריה, בלגיה, דנמרק ופינלנד על 30% מהתוצר. בארה"ב על 20% מהתוצר ואילו בישראל רק 15% משיעור התוצר המקומי מנותב לתקציבים חברתיים.

כיצד, אם כן, ניתן לקבוע כי לא מדיניות ממשלתית מודעת אחראית לשיעור העוני הגבוה בישראל? פלוצקר מסביר: "ממשלות במדינות דמוקרטיות לא יכולות לאורך זמן לנהל מדיניות כלכלית שאינה משקפת, או אף נוגדת, את סדר העדיפות של ציבור הבוחרים – והרוב המכריע של הבוחרים הישראלים מתנגד להקצאה של עשרות מיליארדי שקלים נוספים כדי לשפר את מצבם הכלכלי של החרדים והערבים, שתי הקהילות המהוות יחד כ-70 אחוז מהאוכלוסייה שמתחת לקו העוני".

משום כך מציע פלוצקר: "במקום להתעסק עוד ועוד בשיטות זולות, ולכן לא יעילות, להעלאת רמת חייהם של הערבים והחרדים לזו המקובלת בישראל ה[יהודית אבל] לא-חרדית, עדיף להתרכז בהבטחת תלת-קיום פורה ומפרה בין שלוש הקהילות. להעניק לכל אחת סוג של אוטונומיה כלכלית-חברתית, שתתחשב גם בייחודן התרבותי".

ברור? ייחודם התרבותי של חרדים וערבים כולל חיי עוני, ועדיף למדינה לא להילחם בכך. במקום להשקיע ביישובים ערביים וחרדיים תקציבים עבור שירותי בריאות, רווחה, דיור ציבורי, עידוד תעסוקה, שירותים לקשישים ובעצם כל מה שמדינה אמורה לספק לאזרחיה באופן שוויוני (ולאזרחיה העניים ביותר בשיעור מפלה לטובה), עדיף להעניק להם את ה"אוטונומיה" להיות עניים כרצונם, מתוך התחשבות במסורת שלהם. הפערים החברתיים יגדלו, אבל לפחות רוב הציבור יהיה מרוצה (וכיצד לא יהיה מרוצה? התקציבים המעטים שמועברים כיום לערבים וחרדים ישתחררו ויוכלו לעבור ליהודים שאינם חרדים).

"מנכ"ל משרד הרווחה תומך בקיצוץ בקצבאות הילדים: לא מתים פה מרעב", לשון כותרת המופיעה הבוקר בשער "הארץ". הכותרת הראשית בשער "דה-מרקר" מוקדשת לציטוט אחר מפיו: "הקיצוץ בקצבאות הילדים הכרחי, יש אנשים שמתפרנסים מהן".

טלי חרותי-סובר וליאור דטל ריאיינו את יוסי סילמן, המנכ"ל החדש של משרד הרווחה. "במדינת ישראל לא מתים מרעב. יש רעבים, יש אולי ילדים רעבים, אבל לא מתים מרעב", הוא מרגיע בפתח הראיון. "נכון שיש משפחות שאוכלות בשר רק פעם בשבוע, אבל אנשים עם בטן נפוחה, כמו במדינות אחרות בעולם, אין פה. ממש לא. למרות זאת אני לא אומר שהמצב פה מושלם".

הנה עוד ציטוטים מפי מנכ"ל משרד הרווחה:

"נשנה סדר עדיפויות. כבר עכשיו עשינו קיצוץ במוסדות ציבור חרדיים לטובת מוסדות טיפוליים לבעלי מוגבלויות, למשל"; "הגיע הזמן שנלמד גם את אומנות התעסוקה, ולא רק שיחיו על קצבאות ילדים. יש אוכלוסיות שלצערי חיות מקצבאות ילדים. זה נפוץ יותר במגזר החרדי. אני חושב שיש במגזרים כאלה ואחרים, גם במגזר הבדואי, אנשים שמתפרנסים מהעניין הזה"; "אין ספק שמדינת ישראל הגיעה לנקודה קריטית, שבה היא צריכה לשאול כמה היא משקיעה בצמיחה וכמה ברווחה. כולם רוצים שתהיה עוד רווחה, אבל המדינה יכולה להתמוטט אם לא נשקיע גם בצמיחה במשק. אני בהחלט תומך בהחלטות שקיבל שר האוצר, כולל בקיצוץ בקצבאות"; "אני לא מסכים לכל דבר [שקובע שר האוצר יאיר לפיד], אבל תפקידי הוא לא לבקר אותו, עם כל הכבוד".

"אני מודה שהרשויות הערביות הוזנחו בשנים האחרונות בתחום הרווחה, אבל בהרבה מהן אין שיתוף פעולה, כי זה עולה כסף, וזה גם לא תמיד בסדר העדיפויות שלהן. לפעמים לראש רשות מקומית קל יותר לתעדף פרויקטים אחרים, ולא מיזמי רווחה. אנחנו לא יכולים לתקן את כל העולם. בסוף, ראש רשות שלא ישתף פעולה – יקבל פחות".

במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" מדווח גד ליאור כי הכנסת תאשר מחר 27 סעיפי חוק בניסיון לצמצם את הגירעון. בין היתר יקוצצו קצבאות הילדים ומס ההכנסה יעלה. "רק סעיף אחד שהממשלה אישרה לא הובא לאישור ועדות ומליאת הכנסת: העלאת המס המשמעותית על מוצרי המותרות והיוקרה, שנרכשים בעיקר על-ידי העשירים. [...] לפי ההערכות, לחצים של יבואני המוצרים היוקרתיים הביאו לשינוי, וההצעה לא נכללה בסעיפי התקציב שהובאו לאישור בקריאה הראשונה בכנסת ולהמשך הדיונים בוועדות הכנסת, ובראשן ועדת הכספים".

ענייני תקשורת

עמירה הס מדווחת ב"הארץ" כי חמאס סגר ברצועת עזה את משרדיהם של שלושה כלי תקשורת: סוכנות הידיעות מען, תחנת הטלוויזיה אל-ערבייה וסוכנות לנס. "שוטרים ממחלקת החקירות הפליליות הופיעו בשלושת המשרדים והציגו לעובדיהם צו מטעם התובע הכללי המורה על הסגירה", מדווחת הס.

יוני הרש מדווח ב"ישראל היום" כי ארה"ב התחייבה בפני רוסיה כי המדליף אדוארד סנודן לא יעונה ולא יוצא להורג אם ישוב למדינה.

אחרי הפסקה של שבוע שב להידפס בעמודי "ישראל היום" המדור המוקדש ל"אימפריית הרשע של נוני מוזס". גונן גינת כותב כי בעיתון המתחרה, "ידיעות אחרונות", מתקשים לבקר את ממשלת נתניהו ביעילות, וזאת לאור הישגיה הרבים.