לקראת כינוס תקציבי

האגף לייצוא בטחוני במשרד הביטחון (סיב"ט) העביר לאחרונה תדרוך לעיתונאים ובו מסר נתונים עדכניים על הייצוא הבטחוני של ישראל. "גלובס" הקדיש אתמול את עמ' 8 בקונטרס הראשי לידיעה על כך. יובל אזולאי דיווח כי 2012 היתה שנת שיא בייצוא של התעשיות הבטחוניות בישראל. לפי נתוני סיב"ט, היקף החוזים למכירת ציוד בטחוני עמד על כ-7.5 מיליארד דולר.

ראש סיב"ט, תא"ל (במיל') שמעיה אביאלי, ציין כי ישראל מדורגת ברשימת עשר היצואניות הבטחוניות המובילות בעולם, ומבחינות מסוימות היא מעפילה לרשימת חמש המדינות המובילות. מאז 2003, נמסר בידיעה, הכפיל את עצמו היצוא הבטחוני של ישראל. בכל העיתונים מדגישים את העלייה בייצוא הבטחוני לעומת השנה הקודמת ולאורך כל שנות העשור האחרון, בהתאם למסרים שיצאו מיחסי-הציבור של סיב"ט. רק ב"כלכליסט" מחרבים את המסיבה ומדגישים כי בשלוש השנים האחרונות עלה הייצוא הבטחוני ב-0.7% בלבד, וכי בקרב היצרניות הבינוניות והקטנות חלה ירידה.

מכל מקום, אין ויכוח כי 71% מכלל התוצרת הבטחונית בישראל מיועדים לייצוא, וכי עיקר הרוכשים של ציוד בטחוני מישראל (4 מיליארד דולר) באו מאזור אסיה והפסיפיק, מדינות כמו הודו ואזרבייג'ן. לפי ידיעה מאת יוחאי עופר ב"מעריב", הייצוא הבטחוני הוא כ-10% מכלל הייצוא של מדינת ישראל. "בעקבות הקיצוץ בתקציב הביטחון", מציין עופר, "ישראל צפויה לנסות לייצא גם עשרות מטוסי קרב וטנקים שייצאו משימוש".

"שוב לא יהיה קיצוץ? משרד הביטחון דורש תוספת של 4 מיליארד שקל לתקציבו", נכתב בכותרת ידיעה אחרת שהופיעה אתמול ב"גלובס". אדריאן פילוט דיווח כי שר הביטחון משה יעלון אמר לוועדה המשותפת לתקציב הביטחון כי "התוכנית לשנה וחצי הקרובות לא מתכנסת מבחינה תקציבית".

גם אם לא יתבצע בסופו של דבר קיצוץ בתקציב הביטחון הישראלי והתוכנית של משרד הביטחון לתקופה הקרובה תצליח להתכנס מבחינה תקציבית, תהא משמעות ביטוי זה אשר תהא, צמיחה נוספת בייצוא של מערכות הנשק הישראליות אינה מובטחת. "העולם נמצא במיתון, בכל המדינות מקצצים תקציבי ביטחון", מצוטט ראש סיב"ט בידיעה מאת אודי עציון, המתפרסמת במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות". "היציאה של כוחות ארה"ב מעיראק ומאפגניסטן מקטינה גם היא את השוק הפוטנציאלי למערכות נשק ישראליות. [...] העולם מוצף בעודפים, כי כולם סוגרים יחידות ומקצצים. [...] עד היום, יש לזכור, טרם הצלחנו למכור אף-16 משומש אחד".

אבוי, ארה"ב מוציאה את כוחותיה מעיראק ומאפגניסטן. הימים היפים של ג'ורג' דבליו חלפו לבלי שוב. אם לא די בכך, מלחמות העתיד חומקות לנו בין האצבעות. "ידיעות אחרונות" מקדיש הבוקר את עמ' 9 לסיקור התבטאות של ראש המטות המשולבים בצבא ארה"ב. גנרל מרטין דמפסי הבהיר כי ארה"ב מהססת להתערב בסוריה מפני שפעולה כזו תעלה מיליארדים (ומצד שני, היא הרי תכניס מיליארדים ליזמים שיהיו במקום הנכון ובזמן הנכון עם הקשרים הנכונים. חבל שדמפסי מסתכל רק על צד אחד במשוואה).

אורלי אזולאי מדווחת כי לפי דמפסי, בפני ארה"ב עומדות שתי אפשרויות עיקריות ביחס לסוריה: לתקוף (מאות מטוסים וספינות, עלות של כמה מיליארדי דולרים), או לאמן את כוחות האופוזיציה (שיגור אלפי חיילים למדינה, במחיר של חצי מיליארד דולר). כפיית סגר אווירי על שמי סוריה, מעריך דמפסי, תעלה מיליארד דולר בחודש. מחיר דומה יעלו הקמת אזורי מקלט לפליטים והגנה עליהם. הגנה על האתרים הכימיים בסוריה תעלה אף היא מיליארד דולר בחודש.

"תירוצים, תירוצים", נכתב מעל טור דעה הצמוד לדיווח של אזולאי, מאת הפרשן הבטחוני אלכס פישמן. ברור כי פישמן אינו שבע רצון מהחסכנות של הצבא האמריקאי. יד קפוצה צריכה להכניס סנוקרת לצבא אויב, לא לשמור על כספי ציבור. "לא צריך לקרוא בין השורות כדי להבין שהפנטגון יעשה הכל כדי להכשיל כל רעיון שיעלה בסביבתו של הנשיא אובמה לצאת לפעולה צבאית, אפילו מוגבלת, בסוריה, קל וחומר באיראן", כותב פישמן באכזבה גלויה.

דומה כי באכזבתו של פישמן מהדהדת האכזבה הכללית של צה"ל מעמדת ארה"ב. הידיעה על דברי דמפסי ב"ידיעות אחרונות" וב"מעריב" מסתיימת בפסקה המביאה מדברי ראש אמ"ן אביב כוכבי אתמול בטקס סיום קורס קציני מודיעין. "סוריה מושכת אלפי פעילי ג'יהאד עולמי וקיצונים מוסלמים מהאזור ומהעולם, המבססים את עצמם במדינה, לא רק כדי להפיל את אסד, אלא כדי לקדם את חזון מדינת ההלכה האסלאמית", אמר.

אגב, לפי הדיווח של יוחאי עופר ב"מעריב" על הייצוא הבטחוני של ישראל, ראש סיב"ט אישר בפני העיתונאים כי ישראל ממשיכה לייצא נשק לרוסיה, על אף שזו מספקת נשק לכוחותיו של בשאר אסד. ראש סיב"ט ביקש להרגיע ואמר כי ייצוא הנשק הישראלי לרוסיה "נבחן כל העת". בעולם מושלם אולי לא היו מלחמות, אבל איננו חיים בעולם מושלם. במציאות הנוכחית ניתן לכל היותר לקוות כי בעולם הלא מושלם שלנו יתקיימו שלל מלחמות וישראל תייצא נשק לשני צדי החזית.

ספר הזכרונות היהודי

העיתונות החרדית מקדישה הבוקר תשומת לב רבה לאישור בקריאה ראשונה של "החוק לגיוסם בכפייה של לומדי תורה", כפי שמוגדרת ב"המודיע" הצעת חוק שירות אזרחי לתלמידי ישיבות. מהסיקור בעיתונות החרדית אפשר להסיק שאסון גדול פקד את הציבור, אסון בממדים של שואת יהודי אירופה, או לפחות אישור הצעת החוק בקריאה שנייה ושלישית ויישומו.

העיתונים החרדיים מבזבזים את כותרות האימה עוד לפני שהצעת החוק גייסה בכפייה לומד תורה אחד. כרגיל, עיתונות זו מגיבה לאירועי היום הנוגעים לציבור החרדי ברגשנות מופרזת, המעוררת רושם היסטרי. אפילו מן הבחינה הטקטית, נראה כי מדובר בשיקול דעת מוטעה.

"המודיע" מקדיש הבוקר את חלקו העליון של השער ועוד שלושה עמודים לסיקור המאורע. בצד שמאל של השער, מלעלה למטה, מתפרסמת רשימת חברי-הכנסת "שחתומים על החרפה, שידם לא רעדה בשעה שהצביעו בעד חוק הגיוס בכפייה ללומדי התורה והשלכתם לכלא". הכותרת הראשית של "המודיע" מבשרת כי "נציגי סיעת יהדות-התורה קרעו 'קריעה' בבגדם לאות אבל על הפגיעה בכבוד התורה ובלומדיה".

לאורך שער "המבשר", מלמעלה ומטה, מתנוססת הכותרת "הזעקה ההיסטורית". כותרת דומה מלווה את כל ארבעת העמודים הראשונים במהדורה הדיגיטלית של "המבשר" (מתוך שבעה עמודים בסך-הכל), המוקדשים לסיקור האסון. כותרת הגג לראשית בעיתון זה מנוסחת כך: "בטרם חשפה הקואליציה טלפיה בבוקר יום האתמול והרימה ידה על לומדי התורה".

הידיעה המרכזית, מאת מאיר ברגר, נפתחת בקביעה כי "ט"ז אב תשע"ג ייזכר בספר הזכרונות היהודי כיום שחור וכיום אבל למדינת ישראל. [...] יום אשר בו חברו מפלגות שלטון למפלגות נאצה ועשו עימן יד אחת נגד בחורי הישיבות. יום אשר בו איחדו כוחות מחרפי שמים וחובשי כיפות יחדיו נגד פרחי החמד החובשים ספסלי בית-המדרש יומם וליל ואישרו בקריאה ראשונה את חוק הגיוס שאמור בעוד מספר שנים להשליכם לבית-האסורים בעוון לימוד התורה".

ברגר, המכנה את אישור הצעת החוק בקריאה ראשונה "מהלך נפשע", מתאר באריכות כיצד חברי-הכנסת החרדים התכנסו סמוך לאולם המליאה, פצחו בתפילה "שהרטיטה לבבות", קראו מזמורי "תהילים" ואמרו סליחות. ח"כ מאיר פרוש תקע בשופר "שלוש תקיעות שהחרידו את קירות בית-המחוקקים".

עוד בעיתון: סיקור נרחב מאוד של דברי כל חברי-הכנסת החרדים, הסבר בנוגע להשלכות הצעת החוק, דיווח על "זעזוע עמוק" שחל בקרב "ריכוזי היהדות הנאמנה בארה"ב" לשמע הבשורה, מאמר מערכת בוטה ואפילו שיר יגון וכאב ("[...] השבוע בחשכת לילה נראתה יגונה/ במליאה הריקנית בקריעה ראשונה/ מרקחת פרי באושים הובלה/ בושלה ותובלה בידי אנשי עוולה").

שער הטבלואיד "הפלס" מעוצב כמודעת אבל, כאילו החברה החרדית כבר נפטרה ונקברה. הכותרת הראשית קוראת: "ט"ז באב תשע"ג. התאריך שייחרט בהיסטוריה היהודית כיום בו הצביעו 64 צוררי התורה בעד החקיקה להרס הישיבות ולחורבן היהדות ח"ו – לדיראון עולם". גם עיתון זה מקדיש עמודים רבים לסיקור האירוע. על פני כל עמ' 3 בעיתון מתפרסמות כמה שורות מהקינה "אלי ציון ועריה", וזאת, לדברי העיתון, "במקום מאמר מערכת":

"עֲלֵי מַחַץ וְרֹב מַכּוֹת אֲשֶׁר הֻכּוּ נְזִירֶיהָ, וְעַל לוֹחֵץ אֲשֶׁר לָחַץ וְשָׂם שַׂקִּים חֲגוֹרֶיהָ/ עֲלֵי שִׂמְחַת מְשַׂנְאֶיהָ בְּשָׂחְקָם עַל שְׁבָרֶיהָ, וְעַל עִנּוּי בְּנֵי חוֹרִין נְדִיבֶיהָ טְהוֹרֶיהָ/ עֲלֵי פֶשַׁע אֲשֶׁר עָוְתָה סְלוֹל דֶּרֶךְ אֲשׁוּרֶיהָ, וְעַל צִבְאוֹת קְהָלֶיהָ שְׁזוּפֶיהָ שְׁחוֹרֶיהָ/ עֲלֵי שִׁמְךָ אֲשֶׁר חֻלַּל בְּפִי קָמֵי מְצֵרֶיהָ, וְעַל תַּחַן יְצַוְּחוּ לָךְ – קְשׁוֹב וּשְׁמַע אֲמָרֶיהָ".

מה שעורכי העיתונים החרדיים אינם מבינים, ככל הנראה, הוא שאף אירוע לא ייחרת בהיסטוריה היהודית אם כל אירוע שולי, כמו אישור בקריאה ראשונה של הצעת חוק שאם תיושם תביא לצמצום לומדי התורה, מקבל סיקור כאילו נחרב בית-המקדש וקהילת היהודים בארץ ישראל הושמדה.

בעיתונות החילונית, לעומת זאת, כמעט שאין מתייחסים לאישור הצעת החוק בקריאה ראשונה. בתחתית הכפולה הפותחת של "מעריב" מתפרסמת ידיעת תצלום של ח"כ פרוש אזוק לדוכן הנואמים ("מפגן מחאה", "דרמה"); ידיעת תצלום מופיעה בראש עמ' 29 של "ידיעות אחרונות" ובה נראה פרוש אזוק לדוכן הנואמים וח"כ משה גפני קורע קריעה בבגדיו ("גימיקים"). "ישראל היום" מעניק מעט יותר תשומת לב למחאת החרדים ומעניק לה דיווח נרחב יחסית, מאת גדעון אלון, בתחתית עמ' 5; יהונתן ליס מדווח עבור "הארץ" בידיעה המתפרסמת בראש עמ' 8.

"ח"כ מאיר פרוש אזק עצמו לדוכן הנואמים במליאת הכנסת במחאה על הצעת חוק השוויון בנטל השירות בצה"ל. באו הסדרנים ושיחררו אותו מהאזיקים. למה? טעות גדולה. היו צריכים להשאיר אותו כבול כמה שעות, אולי אפילו קצת יותר, וזה אולי היה מוציא לו את התיאבון להפוך את הכנסת לקרקס", כתב אתמול מתי גולן ב"גלובס".

בראש סדר היום

ליד זירת הרצח בירושלים, אתמול (צילום: סוזנה ינקו)

הכפולה הפותחת ב"ידיעות אחרונות" מוקדשת לאירוע פלילי. "הוא רוקן עליהם מחסנית שלמה" היא הכותרת לידיעה על מאבטח שירה בעורך-דינו ובבתו של עורך-הדין. הסיקור פלסטי ומניפולטיבי כפי שאפשר לצפות מ"ידיעות אחרונות".

"למה נתתם להם אקדחים", נכתב בשער מוסף "24 שעות" של העיתון. משה רונן חתום על כתבת מגזין בנושא המאבטחים, כלי הנשק שברשותם ומעשי הפשע שביצעו בעזרתם בשנים האחרונות. "אין צורך באישור פסיכיאטרי או במבחן פסיכולוגי [כדי להתקבל לעבודה כמאבטח]", אומר לרונן פיני שיף, מנכ"ל הארגון הארצי של חברות השמירה והאבטחה בישראל. "אלה הדרישות שהרגולטור, מחלקת האבטחה במשטרת ישראל, קבע לנו. [...] אם יעלו את הקריטריונים, לא יהיו מאבטחים בישראל. הרי לא כל לוחם משוחרר בסיירת ולא כל פרופסור באוניברסיטה מוכן להיות מאבטח. עובדים בזה סטודנטים, חיילים משוחררים, פנסיונרים, עולם חדשים מארצות מצוקה" (כמעט כל הצעות העבודה בלוח של "ישראל היום" הן למשרות של מאבטחים).

הכפולה הפותחת ב"ישראל היום" מוקדשת לבחירות לתפקיד הרבנים הראשיים לישראל, שיתקיימו היום.

בכפולה הפותחת של "מעריב" מתפרסם דיווח מאת זאב קם, ולפיו סיעת הבית-היהודי החליטה לפרוש מהממשלה אם תוקפא הבנייה ביהודה ושומרון.

בעמ' 3 של "הארץ" מתפרסם דיווח מאת גילי כהן, שהתלוותה למשלחת של סבא"א, שביקרה בכור בשורק והגיעה למסקנה שהוא בטוח.

איך להיכנס לידיעון של "ישראל היום"

"ישראל היום" ממשיך לתת ביטוי למתנגדים לשחרור אסירים פלסטינים "עם דם על הידיים". אם בתחילה יישר העיתון קו עם הסכמת ראש הממשלה לשחרור אסירים, והסביר מדוע המעשה מתקבל על הדעת, בימים האחרונים מסתמן שינוי בביטוי שמקבלים מתנגדי המהלך. הבוקר מתפרסם דיווח מאת דן לביא בראש עמ' 13 על עמדת בני משפחת אברהם ברומברג, שנרצח על-ידי מחבלים. הם מתנגדים לשחרור הרוצח.

הידיעה, יש לציין, אינה מזכירה את שמו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. במקום זאת משתמשים בשמות קוד. לא העיתונאי המדווח דן לביא, אלא מרואייניו. בנו של הנרצח אומר: "הנשיא פרס והצמרת המדינית מודים לאבו-מאזן על הוויתורים הקשים שעשה למען המו"מ, ואילו אנחנו עלולים לשלם את המחיר הכבד [...] מדובר בהתנהלות מבישה עבור הדרג המדיני".

אף שהידיעה אינה מזכירה את שמו של נתניהו כמושא לביקורת, היא לא הצליחה להתברג אל הידיעון היומי של העיתון, המספק למנויים בדואר האלקטרוני מדי בוקר רק את המיטב שבמיטב של תוכני "ישראל היום". ידיעה אחרת, על ההתלבטות של הממשלה לאן לגרש את האסירים, דווקא נכללה בידיעון. ידיעה זו מזכירה את ראש הממשלה נתניהו בשמו ובתוארו כבר בשורה הפותחת.

בגטו

"גלובס" הקדיש אתמול שלושה עמודים בקונטרס הראשי למיזם "עסקאות הנדל"ן הגדולות של השנה". לצד חגיגה ויזואלית ראוותנית של דירות יקרות מדי שקנו אנשים עשירים מדי, דיווחה שלומית צור כי "הגירעון בתקציב המדינה הביא את משרדי הממשלה להתנפל על שוק הנדל"ן בדגש על דירות יוקרה ותושבי חוץ".

יום קודם לכן הגדיר אביב לביא במדור הדעות של "גלובס" את שוק דירות היוקרה "מוטציה חברתית וכלכלית". "מגדלי היוקרה הם גטאות אנכיים שכמעט לא מקיימים קשר עם העיר שסביבם", כתב לביא. "הם מופרדים ממנה באמצעות שומרים וקונסיירז'ים, מעליות חכמות וזגוגיות עבות. יש להם בריכות שחייה וחדרי כושר משלהם, ובחלקם אפילו חנויות מותגים שממוקמות ב'שדירת מעצבים' פרטית. חלק מהדיירים אינם ישראלים ולא נמצאים בארץ רוב ימות השנה. תרומתם לחיי המסחר העירוניים זניחה. לעומת זאת, הם תורמים לגרירתו של שוק הנדל"ן למעלה, והפיכתו של לב גוש דן למתחם לעשירים בלבד.

"עיר מקיימת וירוקה היא עיר שבה עיקר הפעילות מתרחש על המדרכה: הולכי רגל ורוכבי אופניים, יושבי בתי-הקפה, גינות המשחקים, החנויות הקטנות והשכונתיות, גני הילדים ובתי-הספר – כל אלה מתמזגים זה בזה, מאפשרים חיים שיש בהם נגישות תחבורתית ואנושית. פה ושם הערים הישראליות, ובראשן תל-אביב, עדיין יודעות להיות כאלה; אבל כל מגדל-שן חדש שנבנה, מנותק ומנוכר על אף מערכות מחזור המים המתוחכמות שבהן הוא מצויד, מטיל צל הן על הבניינים שלצדו והן על האפשרות שהעירוניות החיה והתוססת הזו תמשיך להתקיים כאן לאורך זמן".

ענייני תקשורת

בתחתית עמ' 24 של "כלכליסט" מתפרסמת "תגובה" מאת אדם שטוען כי ביקשו להכפיש את שמו. שמו של המגיב אינו מוזכר.

נתי טוקר מדווח ב"דה-מרקר" כי נילי רייכמן, יועצת התקשורת של שר האוצר יאיר לפיד, הוציאה אתמול הודעה לכתבים הפוליטיים בעקבות פרסום מאת לילך ויסמן ב"גלובס" על ניגוד עניינים לכאורה בהחלטת האוצר לתמוך במבשלות בירה, ובהן מבשלה שבה שותפים יועציו. בהודעה נאמר כי בעקבות הפרסום שוקלים הלל קוברינסקי ויורם באומן להגיש תביעת לשון הרע.

"ההודעה נשלחה בעיקר כדי למנוע מכלי תקשורת נוספים לסקר את הפרשה מחשש לתביעות דיבה", מסביר טוקר. הטקסט שלו מתפרסם מתחת לדיווח מאת צבי זרחיה על קריאת ליועץ המשפטי לממשלה לבחון את תמיכת האוצר בסיוע למבשלות הבירה. גם ב"גלובס" לא נרתעים ומדווחים על הפנייה ליועץ המשפטי בשער האחורי.

רוני לינדר-גנץ מדווחת ב"דה-מרקר" כי התנועה לחופש המידע עתרה לבג"ץ בדרישה שוועדת גרמן לחיזוק מערכת הבריאות הציבורית תנהל פרוטוקולים מלאים.