ביום שישי האחרון, 21.6.13, התפרסמה במוסף "ישראל השבוע" של החינמון "ישראל היום" כתבה בת שני עמודים תחת הכותרת "סיפורו של הרבי", ובה הובאו פרטים היסטוריים מעניינים בנוגע לחייו של מנחם מנדל שניאורסון לפני שהגיע לברוקלין והפך לרבי מלובביץ'. בתת-הכותרת הובטחו לקוראים "גילויים חדשים מתוך הספר החדש", ספרו של ד"ר יחיאל הררי, "סודו של הרבי", שיצא לאחרונה בהוצאת ידיעות-ספרים. על הכתבה עצמה לא היה חתום איש.

כפי שהובטח, הכתבה אכן מלאה גילויים: היא שופעת פרטים מעניינים על חייו של מנחם מנדל הצעיר בברלין ובפריז, על זמנו כשומע חופשי באוניברסיטה בברלין, על לימודיו לתעודה במכון להנדסת חשמל בפריז, על אירוסיו לחיה-מושקה, בתו של אדמו"ר חב"ד השישי, הריי"ץ, ועל בריחתם מהנאצים בשנת 1941. אמנם הכתבה אינה מביאה פרטים לא מחמיאים (בעיני חסידיו) על הרבי, כגון העדויות על מנהגו ללכת לקולנוע, או עובדת לימודיו המשותפים בפריז עם חתן אחר של הריי"ץ, שהיה זה מכבר חילוני, אבל זאת אינה הבעיה המרכזית בה. הבעיה החמורה ביותר אף אינה הבאתן של עובדות שאינן נכונות על חייו של הרבי, כגון הטענה שסבו היה "רב העיר" ניקולייב, או שאביו היה רבה של העיר יקטרינוסלב. למעשה שניהם היו רק רבני קהילת חב"ד הקטנה במקומות מגוריהם.

הכתבה ב"ישראל היום"

הבעיה בכתבה, נוסף להדפסתה ללא חתימה, היא שמרבית הגילויים שהובאו בה מקורם לא בספרו של הררי, אלא בספרם של הפרופסורים מנחם פרידמן ושמואל היילמן, "הרבי מלובביץ': בחייו ובחיים שלאחר חייו". הספר של פרידמן והיילמן יצא באנגלית, בהוצאת אוניברסיטת פרינסטון, ב-2010, ופורסם בתרגום לעברית בהוצאת דביר ומרכז זלמן שזר כשנה לאחר מכן. מדובר בביוגרפיה היחידה הקיימת על הרבי מלובביץ', שכן שלל הספרים שנכתבו על חייו אינם אלא הגיוגרפיות, כלומר סיפורי-קדושים שמטרתם האדרת מושאיהם, ולא הנאמנות לאמת ההיסטורית.

ספרם של פרידמן והיילמן כולל חידושים רבים על חייו של הרבי, ובעיקר על חייו המוקדמים באירופה, בעת שלמד בברלין ובפריז. פרטים אלה נאספו במסגרת מחקר דקדקני שכלל נסיעות ושהות בערים אלה ונבירה סבלנית בארכיונים שונים, ממשלתיים ופרטיים. כמה מהגילויים אף פורסמו מעט לפני שיצא הספר, בסדרת מאמרים של אבירמה גולן ב"הארץ", שבהם ריאיינה את פרופ' פרידמן ("משיח בשר ודם", 20-22.4.98).

"סודו של הרבי", עטיפת הספר

ספרו של הררי, למיטב ידיעתי, אינו מביא גילויים עובדתיים חדשים, שלא התפרסמו קודם לכן, על חייו של הרבי באירופה (אם לא נחשיב את אי-הדיוקים כגילויים). נוסף לכך, כמו הכתבה בחינמון, הוא מתחמק מהתמודדות עם עובדות פחות מחמיאות (מבחינת חב"ד) על הרבי. ברם, בשונה מהכתבה, הררי כן מציין את ספרם של פרידמן והיילמן כמקור (גם אם בצורה קמצנית למדי). יש, אם כן, לתהות על המעשה המכוער שנעשה ב"ישראל היום": פרסום כתבה ללא חתימה, המייחסת "גילויים מתוך הספר החדש" לספר שאינו מביא גילויים שכאלה, וזאת תוך התעלמות מהספר שאמנם הביא גילויים אלה (כמו גם מכמה גילויים פחות נעימים לחסידות חב"ד).

נדמה ש"ישראל היום" מתמחה בכתיבה הגיוגרפית, וכשאינו הופך את בנימין נתניהו לקדוש, הוא עסוק בהפיכת הרבי מליובאוויטש לכזה. אמנם לרבי יש מליצי יושר רבים הרבה יותר מאשר לנתניהו, אולם דווקא משום כך היה כדאי לדווח בצורה הוגנת יותר, הן כלפי ההיסטוריה והן כלפי הפרופסורים היילמן ופרידמן.

תומר פרסיקו הוא חוקר בתוכנית לדתות זמננו באוניברסיטת תל-אביב