לרגל צאת ספרו של עו"ד ד"ר ישגב נקדימון על אודות החיסיון העיתונאי, התכנסו בשבוע שעבר באוניברסיטת בר-אילן עיתונאים, אנשי אקדמיה, נציגי מערכת המשפט ורשויות אכיפת החוק ליום עיון שעסק כולו בסוגיה. באירוע, שנערך על-ידי המרכז לתקשורת ומשפט ובחסות מועדון העיתונאים בירושלים ומשרד יחסי-הציבור רימון-כהן-שינקמן, שררה הסכמה בקרב הנוכחים כי העידן הנוכחי מספק אתגרים חדשים לחיסיון העיתונאי.
אמנון אברמוביץ' (צילום: "העין השביעית")
"הבעיה המרכזית שמרחפת כיום מעל ראשי העיתונאים, מעבר לחולשה הכלכלית, זו הטכנולוגיה", טען העיתונאי אמנון אברמוביץ', איש חברת החדשות של ערוץ 2, שנקדימון הוא היועץ המשפטי שלה. לדברי אברמוביץ', העיתונאים כיום "שקופים לחלוטין" עבור רשויות החקירה, כיוון שאלו יכולות לבדוק עם מי דיברו והיכן היו בכל רגע נתון. בהמשך יום העיון החרה החזיק אחריו נקדימון, שטען כי כתוצאה מהפעלת אמצעים טכנולוגיים למעקב אחר עיתונאים, נוצר בפועל "ריקון מוחלט מתוכן של החיסיון העיתונאי".
בעוד שניסוח הבעיה היה פשוט, התקשו משתתפי יום העיון להציע פתרונות. נשיאת מועצת העיתונות, השופטת בדימוס דליה דורנר, הציעה לקדם, בזהירות רבה, "הסדר חוקי" שייתן הגנה וביסוס לחיסיון העיתונאי. אברמוביץ' התנגד. "באקדמיה ובעולם המשפט ישנו הביטוי 'המחוקק'", אמר. "אנחנו העיתונאים יודעים שאין דבר כזה מחוקק. יש מר יריב לוין וגברת מירי רגב ומר זאב אלקין ומר משה פייגלין. לכן אני אומר כנקודת מוצא, לא צריך לגעת. המצב הנוכחי לא רע. לא שהוא לא טומן בעיות, אבל הוא יותר טוב מהמצב שאינני מכיר". נקדימון טען אף הוא שעדיף שלא לקדם מהלך חקיקתי. "אולי הפתרון הטוב יותר הוא להמשיך לפתח את ההלכה השיפוטית", אמר.
העיתונאית כרמלה מנשה הציעה לנהוג משנה זהירות. "התפקיד הוא שלנו", הבהירה. "אלה שמדליפים נמהרים, הם לא מבינים תקשורת". לדבריה, יש לוותר על פרסום מידע שעלול לסכן את המקור, גם אם המקור עצמו לא דרש זאת. במקום פרסום מיידי, טענה, יש לנסות להלבין את המידע על-ידי עבודה עיתונאית נוספת, שתאפשר את פרסומו ברבים. אברמוביץ' שיתף בדרך העבודה שלו: "אצלנו במערכת יש 'נוהל שכן'", אמר. "מישהו מספר לי ידיעה רגישה, ואני מעביר אותה לחבר, עמית, גיא פלג, רוני דניאל, נוסבאום. קרה יותר ממקרה אחד שהעמית שידר את הידיעה, והמקור התקשר אלי. אני הייתי בטוח שהוא יצרח עלי, אבל הוא שואל אותי אם שמעתי את הידיעה. אני אומר לו 'לא', והוא אמר לי, 'אתה רואה שלא עבדתי עליך?'".
ג'ודית מילר (צילום: "העין השביעית")
העיתונאית האמריקאית ג'ודית מילר, שנידונה בעבר למאסר בשל סירובה להפר את החיסיון העיתונאי, נשאה הרצאה בפני באי יום העיון ובה הביעה חשש מפני הידרדרות מעמדם של העיתונאים בארצות-הברית, בשל ההתערבויות הגוברות של ממשל אובמה בעבודתם. מילר התייחסה לפרשות האחרונות בארה"ב, כולל העמדתו לדין של ברדלי מנינג, החשוד בהדלפת הענק ל"ויקיליקס", והאפשרות להעמדתו לדין של מפרסם המידע ג'וליאן אסאנג', כמו גם ציתות הממשל לעיתונאי AP ופוקס-ניוז.
לטענתה, כתוצאה מהליכים אלה ייאלצו העיתונאים בארה"ב לשנות את דרכי עבודתם. "אנחנו נשתמש בטלפונים חד-פעמיים וטכנולוגיית הצפנה", חזתה, "אלה טקטיקות של סוחרי סמים, לא של עיתונאים, אבל זה מה שקורה כשמנסים לחדור לפרטיות שלנו. זה מה שקורה כשמפלילים את עבודתנו".
בהמשך דבריה סיפרה כי היא עצמה כבר נוקטת גישה זהירה במיוחד מול מקורותיה. "אני לעולם לא מצלצלת למקור רגיש מקו משרדי או ביתי", אמרה. "אני לעולם לא שולחת מייל למקור רגיש מחשבון הגוגל או יאהו שלי, ובוודאי שלא מהחשבון של פוקס-ניוז. פשוט לא אעשה זאת. זה מסוכן מדי. חזרנו לתקופת בוב וודוורד. יש 250 אלף מצלמות בדאון-טאון מנהטן, ולאף אחד אין פרטיות. עליך להיות יצירתי בעבודה, וכשאני מקדישה יותר מחשבה לשאלה איך לפגוש אדם מאשר לשאלות הקשורות לסיפור שאני עושה, משהו לא תקין. הדמוקרטיה נפגעת, וזכות הציבור לדעת נפגעת".
יואב סגלוביץ' (צילום: "העין השביעית")
ניצב יואב סגלוביץ', ראש אגף החקירות במשטרת ישראל, ביקש להרגיע את החששות. "הרגישות שלנו כאנשי משטרה למקורות שלכם כעיתונאים גבוהה מאוד, הרבה יותר ממה שאתם מדמיינים", אמר. בהתייחס לחוק נתוני תקשורת, המאפשר לשוטרים לקבל מידע על נתוני תקשורת של אזרחים (ובהם עיתונאים), טען ניצב סגלוביץ' כי רוב הצווים להשגת הנתונים נועדו להצלת חיי אדם, וכי החוקרים אינם בודקים אם המספר שייך לעיתונאי או לא, אלא מתמקדים במידע שיסייע לחקירה. "גם אם יסתבר שזה עיתונאי, אני אשיג את זה אפילו במחיר חשיפת מקורותיו", אמר, ובהמשך הדגיש כי בשנת 2012 ניצלו 903 איש כתוצאה מהפעלת סעיף זה בחוק.
"בכל הכבוד הראוי", אמר ניצב סגלוביץ', "שימו את עצמכם קצת בצד. אתם לא במרכז העולם. יש מידע שהולך להתבצע רצח או שוד מזוין, עושים פעולות דחופות לסכל את האירוע. לקחת את סעיף 4 [הסעיף בחוק המתיר למשטרה לקבל נתוני תקשורת בלי צו של בית-משפט] כאילו פה הסיפור הקשה של חיסיון עיתונאי, זה כמו שאמר מישהו - הבית נשרף והסבתא מסתרקת. זה לקחת זוטי דברים, זה לא הסיפור". לדברי סגלוביץ', רוב החקירות שמתבצעות בישראל נגד עיתונאים נוגעות לחשד להפרת צווי איסור פרסום, וכלל אינן קשורות למקורותיהם.
שופט בית-המשפט העליון חנן מלצר, שהחזיק בדעת מיעוט בהרכב שדן בעתירה נגד החוק, הדגיש כי החיסיון העיתונאי שונה מכל יתר החסיונות, שכן הוא עלול להיפגע גם בלא חשיפת תוכן המידע. במלים אחרות, ברוב המקרים די לדעת מי התקשר למי ובאיזו שעה כדי לחשוף מקורות של עיתונאי, גם בלי לגלות מה בדיוק נאמר בשיחה.
חנן מלצר (צילום: "העין השביעית")
"לכן חשבתי שאין שום סיבה לאפשר חשיפת נתוני תקשורת של כל בעלי החסיונות, ובמיוחד של עיתונאים, בדרך אדמיניסטרטיבית על-ידי קצינים במשטרה", הסביר השופט מלצר את עמדתו בפסיקת בג"ץ. "עכשיו קיבלתי חיזוק לזה. אם אומר ניצב סגלוביץ' שזה מעט מאוד מקרים, אז בשביל המאוד מעט האלה לא צריך לשבור את הכללים. צריך ללכת לבתי-משפט, ובתי-המשפט פתוחים כל השנה, 24 שעות ביממה. אם באמת יש דבר דחוף, במקום שקצין א' יפנה לקצין ב' כדי לקבל היתר, תפנו לבית-משפט שיוכל לשקול את כל השיקולים".
בהמשך דבריו העריך השופט מלצר כי לנוכח הפרשות האחרונות בארצות-הברית, יתוקנו שם הנהלים של חקירות הנוגעות לעיתונאים. בעקבות השינויים בארה"ב, הוסיף, סביר שיתוקנו בעתיד גם הנהלים בישראל, בין עם על-ידי פסיקה ובין אם בחקיקה.