רטוריקה של נקמה
"46" היא הכותרת לטורו של איתן הבר, המתפרסם במדור הדעות של "ידיעות אחרונות" ומוקדש למלאות 46 שנה לפרוץ מלחמת ששת-הימים. "על חסרונותיה ויתרונותיה של המלחמה כבר נכתבו מאות ספרים ואלפי מאמרים", כותב הבר, "אבל דומה שאין מחלוקת על עובדה אחת: בשבועות שקדמו למלחמה היתה באוכלוסייה הישראלית אווירה של ערב שואה חדשה. הסוף".
"ישראל מגלמת היום את תפקידה של צ'כוסלובקיה כשיהודה ושומרון הם חבל הסודטים", כותבת סופיה רון-מוריה במאמר המערכת של "מקור ראשון".
"ביקורם של צעירי ישראל באתרי הרצח של העם היהודי בשואה או באתרים המרוממים את העבר האימפריאלי העתיק, בניצוח הכוריאוגרפים של עמותת אלע"ד בסילואן וכיוצא בה, מחיים ומקבעים עמוק בתוך התודעה היהודית-ישראלית נארטיב הגמוני של מוצא, ייסורים וגאולה", כותב ירון אזרחי במסגרת סקירתו עבור מוסף "ספרים" של "הארץ" את ספרה של ניטה שוחט "אילו אדם הייתי: רטוריקה של נקמה ושל השלמה בישראל".
"חיל החינוך קיבל תקציב מיוחד של 4 מיליון שקל להדרכות עמותת אלע"ד", מדווח עמוס הראל בעמודי החדשות של "הארץ". "השנה ה-47" היא כותרת טורו של מיכאל ספרד, המתפרסם במדור הדעות של העיתון. "מיליוני בני-אדם נאנקים זה עשור חמישי תחת שלטון צבאי של בנות ובני הלאום שמכיר טוב מכל לאום אחר את כאב אובדן החירות, הקניין והכבוד האנושי", הוא כותב. "[...] ברוכים הבאים לשנה ה-47".
בשער "הארץ" מדווח ניר חסון כי בניגוד לקודמיו, היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין מתיר תפיסת נכסי נפקדים במזרח ירושלים.
תעריפי סחר מועדפים
ב"גלובס" פורסמה אמש ידיעה מתורגמת מה"פייננשל טיימס" ולפיה יצואנית הנעליים הסינית הואג'יאן, שמייצרת נעליים עבור טומי הילפיגר, גס, נטורלייזר, קלארקס ומותגים אחרים, תשקיע מיליוני דולרים בפיתוח מפעלים באתיופיה. "זהו סימן לכך שיצרניות סיניות שוקלות להעביר פעילויות לאפריקה כדי ליהנות מתעריפי סחר מועדפים ומעלויות עבודה נמוכות יותר", הוסבר בידיעה.
איתמר אייכנר מדווח הבוקר ב"ידיעות אחרונות" כי חגי הדס, שליחו של ראש ממשלת ישראל, הגיע ל"הבנות עקרוניות" עם מדינה באפריקה ולפיהן אותה מדינה תסכים לקלוט 1,500–2,000 מבקשי מקלט ("מסתננים", בלשון העיתון) בתמורה ל"חבילת סיוע נרחבת" שתכלול גם "סיוע בטחוני". אייכנר אינו נוקב בשם המדינה, אך מזכיר כי הדס ביקר בחודשים האחרונים באוגנדה, גאנה, קונגו, מלאווי, אתיופיה, קניה וניגריה.
"לא על הקיום הלאומי מאיימים הזרים לעת עתה, אבל כן על הקיום האזרחי של תושבי השכונות והערים החלשות", כותב אמנון אברמוביץ' במדור הדעות של "ידיעות אחרונות". "העובדים הזרים הם בני אנוש, הם אינם חפצים דוממים ולא סחורה לשינוע במכולות. אבל תושבי השכונות אינם עכברי מעבדה של שוחרי זכויות אדם. מימוש ערכים אוניברסליים צריך לצרום ולהעיק על בעלי מצפון כשהוא מתבצע על גבם השחוח של הזנוחים והשכוחים בחברה".
בידיעה של אייכנר על ההסכם המתגבש מוזכרים מכשולים שעלולים להקשות על מימוש העסקה: התנגדות נציבות האו"ם לפליטים, הצורך לבחון את בקשות המקלט של המגורשים, והמחויבות "לדאוג לכך שהמגורש ייקלט בהצלחה במדינה השלישית שתקבל אותו".
מבצע "חוזרים הביתה", יולי 2012 (צילום: תומר נויברג)
במרכז שער "מעריב" מתפרסמים כותרת ותצלום על גורלם של מבקשי מקלט שגורשו לאפריקה. "ארגוני הסיוע: לפחות 22 פליטים שגורשו מישראל לדרום-סודאן, ובהם ילדים, מתו בשנה החולפת", נכתב בכותרת, לצד תצלום של שני פעוטות מביטים למצלמה בפה פתוח. התמונה צולמה זמן קצר לפני הגירוש, מצוין בכיתוב. אחד משני הפעוטות מת בינתיים ממלריה.
כל הכפולה הפותחת ב"מעריב" מוקדשת למבקשי המקלט מדרום-סודאן שגורשו חזרה לארצם, במבצע שהחל השבוע לפני שנה. "במהלך השנה שחלפה מאז מבצע ההחזרה המתוקשר", כותב יובל גורן, "נפטרו לפחות 22 מבוגרים וילדים ששבו מישראל, רובם ממלריה או מזיהום במערכת העיכול בעקבות שתיית מים מזוהמים". חאלד לורלה, שגורש מישראל לפני שנה, מספר לגורן: "מי שהיה יכול ללכת מכאן ברח ברגע הראשון. יש הרבה שחזרו למצרים, מעדיפים כבר למות מירי חיילים שם ולא להישאר פה בלי עבודה, בלי אוכל, בלי כלום. אחרים הלכו לאוגנדה כי שם אולי קצת יותר טוב ולילדים יש שם איזה בית-ספר. חלק הלכו למחנות פליטים באתיופיה".
הארגון הישראלי א.ס.ף, המסייע למבקשי מקלט, מסר לגורן כך: "שלחנו מכאן אנשים ללא הכנה ראויה, ללא הכשרה מקצועית, ללא כלים אמיתיים, לאחר שנים ארוכות שבהן חיו כפליטים. תוצאות הגירוש האלה היו ידועות מראש, ולצערנו הממשלה, משרד החוץ ומשרד הפנים הלכו אליהן בעיניים פקוחות".
שבוע הספר
"כל הסופרים המובילים בראיונות מיוחדים", מבטיחה כותרת בשער "ידיעות אחרונות". הכותרת מפנה למוסף "24 שעות", שיוצא היום במהדורה מיוחדת לרגל פתיחת "שבוע הספר" [כתיבה: אלעד זרט. עורכת: ענת לב-אדלר]. אמנם בגיליון מתפרסמים ראיונות עם תריסר סופרים בולטים, הישג נאה, אולם מדוע הנוסח המוגזם "כל הסופרים המובילים"? מנין העוז להבטחה בלתי ניתנת למימוש? מאותו המקור שממנו נובעות כותרות על ראיונות עם ידוענים "כפי שלא קראתם מעולם". מאותו המקור שממנו באות ההכרזות על "2 ספרים במתנה", "3 ספרים ב-99" ו"רק 33 ש"ח לספר!" (הכרזות ממודעות הפרסום שמשולבות במוסף). מעולם השיווק. אין הולם ממנו ל"שבוע הספר".
"ב'חודש הקריאה' אנחנו לוהטים", כותבת דורית רביניאן בטור חדש המתפרסם במוסף "ספרים" של "הארץ" (104 עמודים). "בשאר ימות השנה: ארבע במאה, ערוץ 2, טאבלטים, פייסבוק, נינט ויהודה – אך משמתקרב 'חודש הקריאה', הסלבס החמים הם אמיר גוטפרוינד וחגי ליניק ושהרה בלאו. משרד יחסי-ציבור נשכר מטעם 'מרכז הספר והספריות' (הגוף שמפיק את האירועים למשרד התרבות), וצי של מכוניות מוזנק אז להסיע אותנו. מצוחצחים ורהוטים כמו פוליטיקאים בעיצומה של מערכת בחירות, אנחנו מחוזרים ומשוגרים מכאן לשם – הרצליה, טבעון, באר-שבע, מרום-גולן, ערד, קריית-אונו – חוצים לאורכה של הארץ ולרוחבה ומספרים בתהליכי הכתיבה שלנו, מספרים במקורותיה ובייסוריה".
וודסטוק
"נכון לאמש ניכרה ירידת מתח", מאבחן נחום ברנע הכותב ל"ידיעות אחרונות" מאיסטנבול. המחאה שפרצה שם, הוא מעריך, קרובה לסיום.
ב"מעריב" מתפרסם דיווח ראשון מאת מתן דרורי, שליח העיתון לאיסטנבול, שהגיע קצת באיחור. "המקום נראה כמו יום הסטודנט באוניברסיטה. או יום העצמאות. אולי וודסטוק", הוא כותב על כיכר תקסים. "[...] אתמול נשמר השקט, אבל אף אחד לא מעז להמר מה יהיה הלילה".
"סוף-השבוע מתקרב, ואז ההפגנות יהיו גדולות יותר וסוערות יותר", מבטיח סטודנט טורקי בשם גוליאר לשליח "ישראל היום" דניאל סיריוטי. "אנחנו רק בתחילת הדרך, וממש לא מתכוונים לוותר".
לפיד (הנכד)
"בנו של לפיד נכח בישיבת קבינט סגורה", לשון כותרת בשער "מעריב". אלי ברדנשטיין מדווח, בעקבות חדשות ערוץ 2, כי ליאור לפיד, בן 17, נכח שלשום בישיבת קבינת הדיור של הממשלה. התגובה של השר לפיד לדיווח משועשעת: "הזמנתי את בני לארוחת צהריים והכרחתי אותו להמתין לי בדיון שנמשך שעתיים בקבינט הדיור. אני מקווה שהוא לא יפנה למועצה לשלום הילד ויתלונן ששיעממתי אותו". התגובה של אמנון לורד משועשעת פחות. בטור דעה צמוד הוא מגדיר את יש-עתיד "המפלגה הילדותית" וקורא לנתניהו להתייצב "כמבוגר האחראי".
כתב "ישראל היום" זאב קליין קיבל מלשכת לפיד תגובה נוספת, מעבר למשועשעת, וזו לשונה: "מותר לילד לבוא למקום העבודה של אביו". גם קליין נותן קרדיט לחדשות ערוץ 2.
ב"ידיעות אחרונות" אין קרדיט לחדשות 2, אולם הכתב איתמר אייכנר מציין בדיווחו פרט חסר כל ערך חדשותי, שרלבנטי רק בקושי לעובדה ששר האוצר הכניס לדיון סגור את בנו בן ה-17. אייכנר מציין בפני הקוראים כי בשל הכנסת ליאור לפיד לישיבת הקבינט, "נוצר מצב שבו חדר ישיבות הממשלה אירח כבר שלושה דורות של משפחת לפיד: סבא טומי לפיד ז"ל; שר האוצר יאיר לפיד וכעת גם הבן ליאור".
כלכלה
"אם ראש המטה הכללי, רב-אלוף בני גנץ, מעריך-מאמין שבגלל קיצוץ תקציבי מינורי למדי (3 מיליארד שקל לשנתיים, שיוחזרו ויותר החל ב-2015), יחסית לגודל הכולל, הוא לא יוכל לקיים את רמת המוכנות והאחריות הראויה לסבב הלחימה הבא – שיהיה ישר עם עצמו, עם הציבור, עם הורים ששולחים את ילדיהם לשירות ביטחון וגם עם אלה שזקוקים לעוד כמה מאות שקלים בחודש כדי להישאר מעל המים – ויתפטר", כותבת סטלה קורין-ליבר בפתח טור פרשנות ב"גלובס". מומלץ לקרוא גם את ההמשך.
רחלי בינדמן מדווחת במוסף "השוק" של "כלכליסט" על הדרכים שבהן חברות הביטוח מעודדות את סוכניהן להעביר את הלקוחות למסלולים עם דמי ניהול גבוהים. חברת הראל מבטיחה טיול בקרפטים, למשל. בחברת מגדל מקיימים הגרלה נושאת פרס (קורס לנהיגה ספורטיבית אתגרית) לסוכנים שהעבירו לקוחות למסלולים עם דמי ניהול גבוהים.
אדוארדו אלשטיין, במסיבת עיתונאים בתל-אביב (צילום: יוסי זליגר)
"בבוקר בוחבוט, בערב אלשטיין – באמצע הרבה ספינים", מסכמת כותרת טור הפרשנות של רותם שטרקמן ב"דה-מרקר" את אירועי אתמול בפרשת אי.די.בי. שטרקמן פותח את טורו באזכור איום של שלמה בוחבוט לתבוע אותו בגין הוצאת דיבה.
כמה עמודים קודם לכן מתפרסמת "הבהרה" ולפיה "בפרסום 'אי.די.בי והבנקים משחררים סחרירים' (עידו באום, 'דה-מרקר', 4 ביוני 2013) לא נטען כאילו הערת עסק חי שהוצמדה לדו"חות הכספיים של אי.די.בי פיתוח היא בגדר סחריר (ספין) של החברה או מי מטעמה, אלא הובעה הערכת הכותב, שלפיה מטרת הסחריר בעקבות הערת העסק החי היתה ניסיון להשפיע על בית-המשפט [...]".
את מסיבת העיתונאים שהוביל אתמול בוחבוט למען נוחי דנקנר מגדיר שטרקמן "עצובה". "הם אמנם קיבלו כסף למשימות חשובות", הוא כותב, "אבל דנקנר אחראי להשמדת כסף ציבורי בהיקפים אדירים, ולכן הוא צריך ללכת". למרות העצב, שטרקמן מצא שם גם מעט הומור: "נציג הערבים [...] אמר שלא קיבל שקל מדנקנר, אבל הוא בטוח שאם דנקנר לא היה פושט רגל, בסוף היה מגיע גם אליהם".
כותרת מוסף "שוק ההון" של "גלובס": "את ה'תנו לי זמן' של דנקנר אני מכיר כבר תשעה חודשים", ציטוט מפי יואב ערמוני, מנציגות האג"ח של אי.די.בי. כותרת בשער "כלכליסט: "אנחנו עושים את זה כעסק, אנחנו אוהבים את הנכסים של אי.די.בי", ציטוט מפי אדוארדו אלשטיין, שקיים אתמול מסיבת עיתונאים "שכולה תמיכה בנוחי דנקנר". בשער "ממון" נבחר ציטוט אחר מפי אלשטיין לכותרת: "נוחי דנקנר ואני שותפים אמיתיים". ב"דה-מרקר" מדווח מיכאל רוכוורגר כי אלשטיין הגיע למסיבת העיתונאים בליווי ניר חפץ, עד לאחרונה עורך "מעריב".
ב"מעריב", כמו ב"דה-מרקר", "גלובס" ו"ישראל היום", מוזכרת הפגנת מחאה שהתקיימה מחוץ לאולם מסיבת העיתונאים של ראשי העיריות והרשויות המקומיות. ב"ממון" מסתפקים בדיווח מאת עופר פטרסבורג על דברי המשתתפים במסיבת העיתונאים ("נוחי דאג לתושבים שלנו במלחמה" הוא הציטוט שבכותרת).
ענייני תקשורת
אופיר דור מדווח ב"כלכליסט" כי עמותת "הצלחה" עתרה לבית-המשפט בדרישה לחייב את הרשות השנייה להעביר לידיה פרוטוקולים של ישיבות שנערכו בנוגע למגזין החדשות "השבוע". עד לעתירה, הרשות סירבה להעביר לידי מן את הפרוטוקולים.
עוד מדווח דור ב"כלכליסט" כי המועצה לשידורי כבלים ולוויין בלמה את שידורי הפרסום לקראת עליית ערוץ החדשות הבינלאומי i24news, שהופיעו באפיק שבו שודר עד לאחרונה ערוץ צרפתי.
במדור הרכילות של "גלובס" נכתב אתמול כי שלמה בן-צבי, מו"ל ועורך "מעריב" ו"מקור ראשון", הגיע לחגיגות יום-הולדתה ה-87 של המלכה אליזבת בשגרירות בריטניה בישראל. האייטם קיבל את הכותרת "בן-צבי חוגג למלכה", ולווה בתצלום של בן-צבי. האייטם, על כותרתו והתצלום, מתפרסם הבוקר במוסף "גלובס על הבוקר" שמגיע לקוראי "מעריב".
במוסף "ספרים" של "הארץ" סוקר דניאל בן-סימון את ספרו של גדעון אלון "ארבעים על ארבעים". את אלון מגדיר בן-סימון "דידקטי להדהים ורציני להחריד". לדבריו, "בזמנו ראיתי בכך לעתים גלישה לטרחנות. היום אני מכה על חטא ומתגעגע לאותו סוג של עיתונות של טרום המהפכה הדיגיטלית, עיתונות שבאה לספר סיפור; לא לשעשע את הקורא או להצית בו ריגושים".
"לראשונה: צרכני התוכן גולשים יותר על חשבון הטלוויזיה והעיתונים", מדווח נתי טוקר ב"דה-מרקר". כתבת העיתון סיון פינגולד מראיינת את מנהלת אתר ה"ניו-יורק טיימס" קארון סקוג. "החשיבה שלי היא לגמרי בדיגיטל", אומרת סקוג.