נטל השוויון
"השוויון בנטל", מונח שנולד לקידום התפיסה שלפיה ראוי שכל אזרחי ישראל יגויסו לצבא (ולפי גרסאות שונות, גם לשירות מסוג אחר), שב ומתנחל הבוקר במרכזן של כותרות העיתונים, על רקע הגעתה של הוועדה הממשלתית לבחינת הסוגיה למה שנראה כישורת האחרונה. חברי הוועדה, בראשות השר וראש השב"כ לשעבר יעקב פרי, מזיעים בימים האחרונים על הכנתו של מתווה שיסדיר את גיוסם של בני החברה החרדית לצה"ל.
מאחורי המונח הפופוליסטי, שהעסיק בשנים האחרונות פוליטיקאים ופעילים פוליטיים מכל קצוות הקשת הפוליטית, עומדת מערכת ביורוקרטית מסובכת שאיפשרה במשך שנים לפטור אוכלוסייה שלמה מעול גיוס חרף חוק מפורש המחייב את כל בני ה-18 היהודים בישראל לשרת בצבא. "חוק טל", שהכשיר את המצב, נפסל בשנה שעברה בבג"ץ – מהלך שאנס את ממשלת נתניהו הקודמת להרכיב במהירות ועדה למציאת חלופה שתאפשר, ובכן, שוויון בנטל.
הוועדה ההיא, בראשות חבר-הכנסת דאז יוחנן פלסנר, פוזרה בלי שחבריה יצליחו להגיע לנוסח מוסכם של הצעת חוק להסדרת גיוס החרדים. עד מהרה החלו לצוץ בקיעים בקואליציה, וכשהגיע מועד פקיעת החוק הבלתי חוקי, נקט ראש הממשלה פעלול ביורוקרטי: פטירתם האוטומטית של חרדים לומדי תורה אמנם בוטלה, אך היות ששר הביטחון רשאי לפטור אותם משירות או לדחות את גיוסם, כפי שהוא רשאי להחליט בנוגע לכל אדם – הסטטוס-קוו נשמר. הצבא קיבל יד חופשית לגייס חרדים לפי צרכיו, אך אלו התבררו במקרה זה כצנועים למדי.
ההסדר העקמומי הספיק מאז להתגלגל שוב לבג"ץ, אך עלה מחדש על סדר היום הפוליטי בעקבות ההסכם הקואליציוני שכרתה סיעת יש-עתיד עם סיעתו של נתניהו. לשם כך הוקמה עוד ועדה. שלשום, למשך כמה שעות, נראה היה שדיוניה הקדחתניים של הוועדה הזאת הגיעו למבוי סתום.
איתמר אייכנר ויובל קרני מביאים הבוקר ב"ידיעות אחרונות" תצלום של עמוד מתוך טיוטת המתווה הנידונה בוועדה, ולפיו שר הביטחון משה יעלון ביקש לקבל לידיו את הסמכות להטיל סנקציה פלילית על חרדים שלא יתגייסו, אם תיכשל החברה החרדית במילוי מכסת מתגייסיה.
בסיעת יש-עתיד התרעמו ואיימו במשבר קואליציוני; על-פי הטיוטה שהובאה ב"ידיעות אחרונות", לפיד, פרי ועמיתיהם דרשו שבמקרה שמכסת הגיוס לא תתמלא, "תפקע סמכותו של השר [...] ויחולו הוראות חוק שירות ביטחון". מיהו "השר"? שר הביטחון, יעלון. אם תפקע סמכותו, היא תימסר לידי השר האחראי על קיום חוק שירות ביטחון. מיהו השר הזה? גם כן יעלון, שיוכל, אם יחפוץ, להמשיך לפטור חרדים מגיוס מתוקף הסמכות שנמצאת בידיו גם כיום. כך או כך, הסמכות תינתן לו.
מה קרה אפוא שלשום ואתמול על שולחן הדיונים, ומדוע התפוצצו השיחות? והאם חברי הוועדה מבקשים להפקיע את סמכותו של שר הביטחון להפעיל שיקול דעת בבואו לקבוע מי יגויס ומי לא ומי ראוי לעונש? מדובר, כאמור, בסוגיה מסובכת, בלתי קריאה כמעט, והעיתונים עוקפים אותה באלגנטיות כדי להתמקד במשחקי הכוחות בין השרים ושלוחיהם.
אדם חרדי לוקח חלק בתרגיל הכנה לשעת חירום, אתמול (צילום: שרה שומן)
ב"ידיעות אחרונות", שכתביו הביאו את הסיקור המפורט ביותר של המשבר הקואליציוני הקצרצר והדיונים שקדמו לו, נמנעים מלהסביר מה ההבדל המהותי בין הצעת החוק המתגבשת כעת לבין החוק הקיים. נחום ברנע, ששוחח עם השר יעלון, מקבל ממנו את הציטוט הסתום "לא אסכים שחוק שירות ביטחון יחול על החרדים באופן אוטומטי" (החוק, נזכיר, כבר חל עליהם באופן אוטומטי מאז אוגוסט 2012).
חלקים נרחבים מקונטרס החדשות של העיתון מוקדשים לתיאור תחרות הורדות הידיים בין שתי הסיעות המרכזיות בממשלה ולקידום הרעיון הכללי של "שוויון בנטל" ("מומלץ מאוד להתגייס, זה בריא וזה בונה", אומר חרדי יוצא צבא בפנייה לאחיו למגזר, המובאת בכתבה המוקדשת להחלטתם של בוגרי הנח"ל החרדי להצטרף להתיישבות העובדת).
"הושגה הסכמה על רפורמת הגיוס", מדווח יהונתן ליס על שער "הארץ". "נתניהו אמר לבוגי שלפיד בסך-הכל מנסה לעשות סיבוב פוליטי על גבם, ומאחר שהמרחק בין הצדדים לא גדול, אין סיבה לפוצץ את החתונה על הנושא הזה דווקא", אומר לו גורם בליכוד. גורם אחר במפלגה מוסיף: "צריך לזכור שהאישור בוועדה הוא צעד ראשוני ביותר של החוק הזה. בדרך עד לאישורו הסופי בכנסת הוא יעבור גלגולים ושינויי נוסח ואפשר יהיה להכניס בו דרישות נוספות של הצדדים השונים".
ב"ישראל היום" טוענים הכתבים שלמה צזנה ומתי טוכפלד כי המחלוקת בין הצדדים בכלל קשורה לאפשרות שיוטלו סנקציות כלכליות, ולא פליליות, על חרדים שיימנעו מגיוס. "ביום ראשון, סמוך לחצות הלילה, נועדו יעלון ופרי וניסחו פשרה: סנקציות פליליות יושתו על חרדים שישתמטו מגיוס וגם לא יימצאו לומדים בישיבה. ואילו אלה שיישארו בישיבה – יספגו סנקציות כלכליות בלבד", כותב טוכפלד בטור פרשנות.
"התזכיר כבר נוסח בידי היועצים המשפטיים, אולם רגע לפני שהדבר הובא לאישור הוועדה, ביקש פרי, לדברי יעלון, לטלפן לבוס לבקש את אישורו. [...] שיחת הטלפון נמשכה דקות ספורות. פרי שב ממנה בפנים חמוצות. אין אישור, אמר" (פרי, מנגד, אומר לטוכפלד כי הדברים אינם מדויקים).
מי מקוראי "מעריב" שירצה להבין הבוקר על מה הסכימו חברי הוועדה ועל מה הם עודם חלוקים יעשה לעצמו טובה אם ייקח לידיו עיתון אחר. הכותרת הראשית של היומון החבוט מוקדשת הבוקר לקמפיין העיתונאי נגד פנסיה תקציבית שמריצים עורכי "גלובס", העיתון שמסקר עבור "מעריב" ענייני כלכלה. סוגיית הגיוס לצה"ל נפרשת אמנם ב"מעריב" על כל שטחה של כפולת העמודים הפותחת, אך מוקדשת כמעט כולה לספינים שנפוצו סביב המשבר הקואליציוני הרגעי ולפרפראות שבראשן סוגיית משך שירותם של חיילי ישיבות ההסדר.
ידיעה נוספת הקשורה לסוגיה מוקדשת למעידת לשון של השרה ציפי לבני, שבטעות כינתה אתמול את סיעתה "קדימה", ומיד תיקנה את עצמה. הסיבה שלדעת "מעריב" הביאה לפיצוצן הרגעי של השיחות נחבאת בטור הפרשנות-דיווח שמנפק שלום ירושלמי, המציג גם הוא את פיסת המידע שלפיה יעלון ביקש להסתפק בסנקציות כלכליות.
"השאלה היא כמובן מה זה סנקציות כלכליות? ולמה צריך להטיל אותן על חרדים ולא על חילונים, שגם הם יהיו מוכנים לוותר על תשלום ארנונה כדי להשתחרר משירות צבאי?", כותב ירושלמי. גם לא לשלם ארנונה וגם להשתחרר משירות? זה לא נשמע כמו סנקציה.
ואולי
"ח"כ יריב לוין טען שההתמקדות של יאיר לפיד בגיוס החרדים נועדה למעשה להסיט את תשומת הלב מהגזירות שהוא מטיל", מדווח יובל קרני ב"ידיעות אחרונות". "אולי זה ספין שנועד להסיט את תשומת הלב מהעלאת המע"מ שאושרה היום בוועדת הכספים", מצטט קרני את ח"כ לוין, יו"ר הקואליציה, שמדגים יפה כיצד ניתן ללכת עם (צעדים כלכליים להעלאת יוקר המחיה) ולהרגיש בלי (אחריות להטלתם).
השרים לפיד ופרי בישיבת סיעתם, אתמול (צילום: יונתן זינדל)
העלאת המע"מ באחוז לרמה של 18%, שתייקר את רוב השירותים והסחורות בישראל, אושרה אתמול בוועדת הכספים של הכנסת, הנשלטת על-ידי סיעות הקואליציה. ההתייקרות תיכנס לתוקפה בעוד חמישה ימים. ההחלטה להעלות את המע"מ פורסמה בהרחבה כחלק מחבילת ה"גזירות" שגובשו במשרד האוצר בשבועות האחרונים, אך בניגוד לרוב הסעיפים הכלולים בה – היא זקוקה לאישור מוועדת הכספים כדי להיכנס לתוקף. אתמול ניתן האישור הזה. הבוקר מצניעים זאת כל העיתונים.
ב"ידיעות אחרונות" המידע מוכמן בשתי ידיעות זעירות המוקדשות לנושאים אחרים (הדיווח המצוטט לעיל ובוקסת נדל"ן ב"ממון"); ב"ישראל היום" הידיעה בנושא נדחקת לטור צד בעמ' 15; בגליון "גלובס" שראה אור אמש מקדישים לכך ידיעה בת 60 מלה בעמ' 24; ב"מעריב" וב"כלכליסט" החלטת ועדת הכספים אינה מוזכרת כלל; ב"דה-מרקר" וב"מקור ראשון" מדווחים על אישור ההחלטה בכתבות בינוניות באורכן בעמודים הפנימיים, ללא הפניה בשער.
תקיפה כמעט פיזית
"במוצאי השבת האחרונה תקפו אנרכיסטים מתנועת המחאה החברתית את נגיד בנק ישראל סטנלי פישר ורעייתו בעת שאלו יצאו מבילוי בתל-אביב", כותב ב"מקור ראשון" אסף גולן, במאמר הזוכה להפניה בעמוד השער ומספק הזדמנות לבחון את גמישותה של השפה העברית בכלל ואת גמישותה של תפיסת המציאות של היומון הדתי-לאומי בפרט.
המאמר, המוכתר בכותרת ההיסטרית "האנרכיזם מסכן את ישראל", תופס הבוקר את משבצת מאמר המערכת של עיתון זה. "התקיפה סוקרה בהרחבה בחלק מכלי התקשורת", ממשיך וכותב גולן, אם כי לא מציין כי בכלי התקשורת הללו לא הוצגה הסיטואציה כתקיפה, אלא כהפגנה: פעילים חברתיים הקיפו את נגיד בנק ישראל ורעייתו המלווים בשוטרים וקראו קריאות בגנות המדיניות הכלכלית המזוהה עימו.
"אתם צודקים", אמר להם פישר בפישריות אופיינית והמשיך לצעוד. בהמשך הטור מתקן עצמו גולן ומציין כי כשהוא כותב "תקיפה" (גם מהסוג שמסכן את ישראל), הוא מתכוון גם לכזו המתבצעת באופן "כמעט פיזי".
נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, מחוץ למשרד ראש הממשלה בירושלים, 17.3.13 (צילום: יונתן זינדל)
לשונאות גמישה מסוג זה, המרחיקה את הסיטואציה מהדיווח עליה אף יותר מהנהוג ברוב כלי התקשורת הישראלית, היא בת משפחה של הז'רגון הצבאי-משטרתי שמאפשר להגדיר התקהלויות מסוגים שונים כ"התפרעות", ו"התפרעות" כ"אלימות". ו"אלימות" היא כבר אור ירוק לפיזור בכוח, למעצרים ולכתבי אישום. השימוש בשפה מסלפת הוא פטיש גדול וחשוב בארגז הכלים של רשויות השיטור והאכיפה, הנזקקות לו גם בהתדיינויותיהן מול רשויות השיפוט והתביעה. בעיתונות אין לדבר הזה מקום לגיטימי.
בטל בשישים
"עלייה בהיקף הפיצויים עקב רשלנות המשטרה", מדווח יניב קובוביץ' בכותרת הראשית של "הארץ", המוקדשת לתוכנו של מסמך המוגדר כ"דו"ח פנימי" שהגיע לידי העיתון. "הפיצויים שולמו בגין התנהלות בעייתית, חוצת מחוזות, הכוללת אי-טיפול בתלונות, תקיפה, שימוש בכוח ושמירה לקויה על עצורים", מפרטת כותרת המשנה.
קובוביץ' מזכיר בכתבתו כמה מקרים מהתקופה האחרונה שבהם רשלנות של שוטרים הסתיימה במוות, ובכלל זה רצח הילדות אוסנאד ורימאס דנדיס בכפר הבדואי אל-פורעה. אמן של השתיים טוענת כי התריעה על הסכנה הנשקפת לחייהן, אך נתקלה בהתעלמות משום שהיא אינה אזרחית ישראל, אלא פלסטינית. "המשטרה פרושה בשטח 24 שעות ביממה במאבק מתמיד על איכות חייהם ובטחונם של האזרחים", מובהר בתגובת המשטרה שנמסרה ל"הארץ", שבה נטען גם כי שגיאותיהם של השוטרים הן בגדר "בטל בשישים".
זוטות
ציפי חוטובלי נישאה לבחיר לבה. בכל העיתונים, למעט "מעריב", מאזכרים הבוקר את חתונתה של סגנית שר התחבורה, שנערכה אתמול. ב"ידיעות אחרונות" וב"ישראל היום" מסתפקים בידיעות קצרניות. ב"הארץ", שבו הועלתה לאחרונה הסברה שלפיה ייתכן כי אורחי החתונה ינצלו את המאורע כדי לנסות לשחד את הפוליטיקאית, הצליחו להביא מהאירוע רפורטז'ה. "את המתחתנים בירך העיתונאי הוותיק דן מרגלית, איש 'ישראל היום', שהזוג 'חב לו הרבה'", כותב רועי צ'יקי ארד ברשימתו. "'תאכלו משהו, אתם נראים רע', התבדחה יו"ר ועדת הפנים מירי רגב לעבר שולחן הצלמים שבו ישבתי", הוא מוסיף בהמשך. ארד אינו מדווח אם נצפה ניסיון למתן שוחד.
רוחות ושדים. "קללת הסרטן של אנג'לינה" היא הכותרת שנתנו עורכי "ידיעות אחרונות" לידיעה המוקדשת למותה של דודתה של כוכבת המסך ההוליוודית אנג'לינה ג'ולי. הכתבת, ציפי שמילוביץ', מציינת כי הדודה מתה משום שלקתה בסרטן השד, שהתפרץ אצלה בשל גן נדיר שנושאות בנות המשפחה.
דמעות. "הבאנו 70 קילו בצל וכאילו הצבנו דוכן אוכל יוקרתי. עמדנו שם בשמלות ואיפור כבד, חתכנו בצל לצלילי 'ארבע העונות' של ויוואלדי, והתחלנו לבכות את החיים שלנו" (האמנית לימור מקס, "הארץ").
תפסת מרובה. בעמ' 8 של "ידיעות אחרונות", המוקדש כולו לרצח של אשה בידי בנה, מופיעות שלוש תמונות של החשוד כשבכולן דיוקנו מטושטש. מחלקת הגרפיקה של העיתון הנמכר בישראל עשתה כל שביכולתה כדי להסוות את זהותו של החשוד. מחלקת התוכן של "ידיעות אחרונות", שנמנעה גם היא מאזכור שמו המלא, עשתה עבודה פחות יסודית: שמו הפרטי של החשוד השתרבב לפסקה השלישית בידיעה; בתוספת שם המשפחה של האם המתה, המופיע גם הוא, יצליח קורא ערני להרכיב בנקל את שמו המלא של החשוד.
ענייני תקשורת
עדנה אדטו מביאה ב"ישראל היום" מדבריה של ח"כ זהבה גלאון (מרצ), שטענה בכנס לשכת עורכי-הדין באילת כי כלי התקשורת נוהגים באהוד אולמרט כבאתרוג. "כשטענתי נגדו אמרו לי כי אם אולמרט ישוב לפוליטיקה, יש סיכוי שהוא יחדש את התהליך המדיני", מצוטטת גלאון. "עיתונאים ירו חצי ביקורת בפרקליטות, ולי אמרו, 'מה זו ההתחסדות הזו כשיש אפשרות לשנות דברים העומדים ברומו של עולם כגון התהליך המדיני?'. התקשורת לא באה איתו חשבון. במקום להיות כלב השמירה של הדמוקרטיה, היא הפכה לפודל של המושחתים".
"לינדנשטראוס: 'עיתונאים ניסו להשפיע עלינו בפרשת הרפז", מודיעה כותרתה של ידיעה נוספת מאת אדטו, המוקדשת לדברים שאמר מבקר המדינה לשעבר באותו כנס. לדברי לינדנשטראוס, מעורבותם של העיתונאים בפרשה מעוררת מבוכה.
עוד ב"ישראל היום": ידיעה מאת אילן גטניו המבשרת על הענקת פרס מטעם משרד התיירות לשלדון אדלסון, המממן את החינמון מכיסיו. הפרס, שיעניק לאיל ההון שר התיירות עוזי לנדאו, ניתן לו בזכות תרומתו ארוכת השנים לפרויקט "תגלית". "אדלסון יקבל את הפרס עבור תרומה חדשנית וחסרת תקדים לענף התיירות העולמי", כותב גטניו, המזכיר כי האיש "עומד בראש אימפריית תיירות בינלאומית הכוללת פרויקטים מצליחים בלאס-וגאס, במקאו, בסינגפור, בפנסילבניה ועוד". המלים "הימורים", "קזינו" ו"פרשת השוחד בסין" אינן מוזכרות בידיעה המפרגנת.
שלדון ומרים אדלסון עם נשיא מדינת ישראל שמעון פרס, 17.8.11 (צילום: מרים אלסטר)
ב"כלכליסט" מדווח אופיר דור כי הרשות השנייה מאשימה את זכיינית ערוץ 2 רשת בחריגה ממכסת שעות הריאליטי המותרת. "הערה נוספת שהפנתה הרשות השנייה לרשת בשבוע שעבר היא שכמות התוכן השיווקי בשני הפרקים הראשונים של 'המירוץ למיליון' לא היתה סבירה", נמסר בהמשך הכתבה, בלי לציין כי מבחינת החוק, שום כמות של "תוכן שיווקי" בשידורי ערוץ 2 אינה סבירה: על-פי חוק הרשות השנייה, שילובו של פרסום סמוי בשידורים אסור לחלוטין.
"פרשת שרון גל: המשטרה בודקת", מבשרת כותרתה של ידיעה מאת רז שכניק המתפרסמת בשער האחורי של "ידיעות אחרונות" ומקדמת כתבה שתתפרסם בסוף-השבוע במוסף התרבות של העיתון. "בתקופה האחרונה נפתחה בדיקה חשאית במשטרה בחשד להטרדה מינית לכאורה שביצע גל כלפי עובדים ועובדות בערוץ 10. לצורך הבדיקה מונה במשטרה צוות מיוחד, שכבר זימן כמה עובדים בערוץ לצורך תשאולם בפרשה", מדווח שכניק, ומציין כי בערוץ 10 "לא הכחישו את דבר הבדיקה, אך סירבו להתייחס לתוכנה". פנייה לגל לא הניבה תגובה, אך "מקורבים" למגיש טוענים כי מדובר ב"נסיון חיסול מצד הערוץ".