הבדידות המזהרת של רוממה מבחינת השידורים הישירים ממשחקי לונדון 2012 הופכת מגאווה למבוכה. מה שווה כל זה כשהערוץ מחמיץ דרמות רק משום שהן מתרחשות בשעות שהוא אינו משדר בהן, או כי איזה משחק מועבר פתאום למגרש צדדי וירושלים נתפסת לא מוכנה?
זה מה שקרה עם סנסציית הניצחון של צמד הטניסאים הישראלי, שגבר על הזוג השווייצרי, שלא שודרה. בערוץ 1 השמיעו תירוץ עלוב שלפיו שינוי מיקומו של המגרש מנע את השידור. הפקה אחראית וערנית היתה דואגת להעביר את השידור ללוויין משני, שמציג את התחרויות שאינן משודרות על-ידי איגוד השידור האירופי. הפספוס של ערוץ 1 באי-שידור ישיר של ספורטאי ישראלי באולימפיאדה הוא כישלון קולוסלי. יותר ממתעמלת שנופלת מהקורה או ג'ודאי בכיר שעף מהזירה בתוך חצי דקה.
המשחק שלא שודר בשידור ישיר
לזה יש להוסיף לו"ז תוכניות שגוי. במקום לעבור ללונדון עם סיום "מבט" ב-20:30, ביזבזו בערוץ הממלכתי זמן על תוכנית אוכל בשידור חוזר ואחריה מופע בידור עם אלי פיניש. בגלל ההחלטה השטותית הזו נמנעו כמה אירועים דרמטיים בשידור ישיר, ובראשם שערוריית שיפוט בהתעמלות.
המבוכה נמשכת בדיון הציבורי הער סביב מופע הסטנד-אפ היומי של משה גרטל. היום (2.8.12) הוא זכה לעשרה אזכורים בעיתונים, רובם צולפים ולעגניים. ספריית הווידיאו באתרים וביוטיוב של כל שטויות גרטל הוכפלה ושולשה. החינניות שהיה מי שייחס לו עד כה הפכה בלונדון למופע נלעג. דומה שהשדר ביקש להפוך בכוח לשוטה הכפר האולימפי.
מרוצה מהראיונות שחילק בתקשורת לפני פרוץ האולימפיאדה, ביקש משה גרטל להעצים את התופעה "משה גרטל". כשהשדר הופך את עצמו לעיקר ואת האירוע למשני, השידור בבעיה. ההופעות ההזויות שלו התחרו בכוח בדרמות הגדולות. זה היה מטריד ומציק. לא כך ארצה לזכור את גרטל, שהאולימפיאדה הזו היא כנראה האחרונה שלו בטרם ייצא לגמלאות.
ההתפארות של הנהלת הטלוויזיה הישראלית בהיקף שידורים חסר תקדים היתה מוקדמת. שיחכו עד שהכל ייגמר בשלום. למזלם, רוב הישראלים כבר סיימו להתחרות, והסבירות לפאשלה דוגמת זו שאירעה עם תחרות הטניס היא אפסית. מצד שני, לך תדע. בכל זאת, רוממה.
ובינתיים, בערוץ הספורט
על רקע המונופול האולימפי של ערוץ 1 בולט ערוץ הספורט, שלא הוציא הפעם שקל אחד על שידורים ישירים. למה בחרו בערוץ הספורט להתקמצן על טורנירי הכדורסל והטניס האולימפיים, אבל לשלם על משחקי ההכנה של הקבוצות הספרדיות בכדורגל? לא מופרך לקבוע שהסיבה היא שמשחקי האימון בכדורגל משודרים ב-5 פלוס לייב, והשקעה בהם תניב מנויים חדשים. משחקים אולימפיים חייבים להיות משודרים בערוץ חינם, ולכן תשלום עבורם הוא בזבוז כסף, לשיטת הערוץ.
ואיך בכל זאת ימלא ערוץ הספורט את תפקידו עלי אדמות? יוציא כמה לירות לרכישת תקצירים וירקח תוכנית מרכזית של ארבע שעות רצופות. כך הפך האולפן האולימפי הפתוח לעוגן שידורים יומי, כשהוא מתחרה במשך שעתיים במקביל בשידורים הישירים של ערוץ 1. מתחרה, ולפחות מצד העניין גם מנצח.
האולפן האולימפי משלב פאנל מקצועי של ספורטאי עבר, עמית ענבר ואיתן אורבך המצוינים, עם אורחים מתחלפים (מאמנים, פסיכולוגים, קרובי משפחה של ספורטאים, נתן דטנר, דן שילון, זוהיר בהלול), שיחות טלפון עם אנשי המשלחת הישראלית לאולימפיאדה, פינות של אייטמים צבעוניים, מבזקי חדשות, דיווחים של מאיה רונן מלונדון ועוד. כל זה עטוף באריזה גרפית מפוארת של עדכונים ונתונים, כולל תקלות אולפן, משעשעות כשלעצמן ונסלחות בגלל הדינמיקה של השידור.
את החלק הראשון מנחה אחד ממגישי מהדורת חדשות הערב (עמיחי שפיגלר או יונתן כהן), שמדלג בסיום תוכניתו שני מטרים לעמדה ממול ומחזיק את האירוע כשעה וחצי עד בואו של המנחה הבכיר, רון קופמן, היישר מתוכנית הרדיו ב-103.
האולפן הפתוח של ערוץ הספורט
על פניה, אין לתוכנית פטפוטים סיכוי רב מול שידור ישיר במקביל. אלא שבערוץ הספורט אילתרו פתרון קסם: הם משדרים את התחרויות כדקה אחרי ששודרו ישירות ברוממה. רק הסתיים לו משחה מרתק בבריכה, משה גרטל סוחט בהתרגשות דימויים אחרונים ("האם זה משחה טקטי או משחה של תמות נפשי עם פלישתות?"), ברוממה חותכים אותו לטובת גודש החסויות, ובשלב הזה אפשר לזפזף בשקט לערוץ הספורט.
המעבר לערוץ 5 הופך למהלך משלים: כאן אפשר לראות מיד את המשחה פעם נוספת, מגובה בפאנל מעניין. מבחינת עלות-תועלת, פער הדקה מערוץ 1 הופך לרווח נקי של ערוץ הספורט. השחיינים עוד לא יצאו מהמים, והערוץ, שחסך מאות אלפי שקלים על שידורים ישירים, משדר את האירוע כמעט בזמן אמת. זו אינה המלצה להמיר שידור חי בשידור דחוי, גם אם מדובר בהפרש של דקה. שידור ישיר הוא נשמת אפו של כל אירוע ספורט. אבל לצופה יש אפשרות בחירה בין צפייה בדקות המתות שבין משחה למשחה, כשברקע הלהג של גרטל והפרשן בוקי צ'יש, לבין מונולוגים של פרשני ערוץ הספורט ואורחיו. תחת הנחייתו הזועפת של קופמן, הרגעים הנפיצים רודפים זה את זה. הוא תוקפני, חשדני ונוהם. לשיטתו, כל העולם מושחת ומכור, וחובה לשתול בצוות שופטי ההתעמלות את שוטרי מפלג ההונאה.
ואז עולה לשידור בטלפון יו"ר הוועד האולימפי, צבי ורשביאק. קופמן מחלץ ממנו הודאה שהוא לא היה בחצי הגמר של השחיינית עמית עברי בגלל איזה קוקטייל עם עסקנים בעוד הפאנליסטים באולפן כובשים בקושי את צחוקם, וגם סוחט ממנו כותרת על המתעמלת הכושלת ("מקסיוטה חשבה שהיא יודעת יותר טוב מהמאמן שלה"). יום אחר-כך מגיע דן שילון ומותח ביקורת על חברו אלכס גלעדי מצמרת הוועד האולימפי הבינלאומי. ביום הבא זה זוהיר בהלול הצבעוני, שמגן בלהט על הקולגה המושמץ מהבריכה: "משה גרטל הקדים את זמנו. המלים שלו אלמותיות יותר מההישגים של מייקל פלפס".
האולפן האולימפי מבטא את היכולת של ערוץ הספורט לאלתר במקצועיות מראית עין של "יש". התוכנית מסתירה היטב את קמצנות הערוץ, ומנצלת את האולפנים הנוצצים ואת היכולת להפיק תוכן ראוי מצוות עריכה מיומן וטאלנטים מקומיים. התוכנית בערוץ הספורט תופסת את הצופים בשעה שבה ערוץ 1 משדר את "מבט" ואחר-כך מבזבז עוד שעה שלמה על תוכניות אוכל ובידור. כשהשידור הממלכתי הישיר עובר סוף-סוף ללונדון, ערוץ הספורט כבר עמוק בעניינים, עם מספר נכבד של צופים שסביר להניח שיישארו איתו, למעט גיחות קצרות לרוממה.
לא ברור איך ערוץ 1 מאפשר לערוץ הספורט להעביר בתוך דקה אירוע ששודר אצלו בישיר. לכך כנראה מתכוונת הכתובית "באדיבות ערוץ 1". התמורה לאגרה של ערוץ הספורט כדאית לא פחות.
בקטנה
בתוך קדחת השידורים האולימפיים בולט בחוורונו ערוץ one, שוויתר עקרונית על משחקי לונדון. מלבד תקצירים במהדורת החדשות היומית, האולימפיאדה כמעט שאינה קיימת בערוץ, שצמא להכרה ולכל מאית של רייטינג. ייתכן שזה לא לגמרי מקרי. בשבוע שעבר התרחש אירוע דרמטי בשוק תקשורת הספורט, שנבלע בהמולת טרום-האולימפיאדה: one רכש לארבע שנים את תקצירי האינטרנט והסלולר של משחקי ליגת-העל והליגה הלאומית בכדורגל, שהיו עד כה בידי ערוץ הספורט. בהנחה שלא יעשו עסקים עם אתר ערוץ הספורט, עבורם זהו ניצחון ענק. כיוון שהשקיעו באתר, כנראה שלא נשאר להם לאולפן אולימפי בטלוויזיה. רכישת הזכויות לאינטרנט תבטיח שהסדר הישן יישמר. אתר one ימשיך להוביל על אתר ערוץ הספורט, בעוד שערוץ הספורט בטלוויזיה, בזכות הוותק, הניסיון והמוניטין, ימשיך להיות בלתי מושג עבור ערוץ one.
את האולימפיאדה הקודמת בסין סיקרו ב-one מהבית, כלומר מהמערכת. הפעם הם הואילו לשלוח מישהו מטעמם, עמיר יניב, אלא שלנסיעה הזו יש ניחוח משונה. מיד אחרי שסיקר את טקס הפתיחה בלונדון, נסע יניב לעיירת החוף וימות, שמארחת את תחרויות השיט, על אף שהשיוטים החלו רק ביום החמישי למשחקים. בימים שבהם הדבר המשמעותי היחיד בווימות היה משק כנפי השחפים, יכול היה יניב לסקר את הישראלים בלונדון שהתחרו בהתעמלות, בג'ודו או בשחייה. מדוע בחר להיתקע דווקא שם? האם זה קשור לכך ש-one מפיק סרט תיעודי על השייטת לי קורזיץ באולימפיאדה, ובחר לצוד שתי ציפורים במכה?
התיקונים
לאפליקציה של ynet בסלולר לא נרכשו זכויות שידור מהאולימפיאדה. למרות זאת האתר מפרסם בסלולר כתבות וידיאו ממשחקי לונדון, מפציר במשתמשים לצפות בהן ואז מודיע שבעצם הסרטון אינו מורשה לצפייה. חלמאות בהתגלמותה.
ב"ידיעות אחרונות" המדליות הן חזות הכל. הקורא אליהו ביטון מצביע על כך שמטבלת המעקב היומי בשיט נפקד שמה של נופר אדלמן, כנראה כעונש על אי-הצלחתה.
לתגובות: yegerm9@walla.co.il