כל גל נושא מזכרת
"בין ספין לספינה", נכתב באוזן שמאל של שער "מעריב", המפנה לדיווח ב"גלובס על הבוקר" על אודות האמת מאחורי "קריאות התיגר של הפוליטיקאים כנגד ועדי העובדים של הנמלים". זוהי גם כותרת יפה לכותרות היום עצמן בעיתונים, המשייטים בים האקטואליה של הרגע פעם כמיירטי ספינים ופעמים רבות הרבה יותר כספינות הנושאות אותם ליעדם. אל העיסוק המתמסר או הביקורתי בהצהרות שרי הממשלה על רקע תקציב המדינה נוספת היום פרשה ישנה יותר, זו של הילד מוחמד א-דורה, שתיעוד מותו מכדורים ששודר בטלוויזיה הצרפתית היה לאחד מסמלי ההתקוממות הפלסטינית נגד ישראל.
"עוד זיג-זג של יש-עתיד", נכתב בכותרת בתחתית אותו שער של "מעריב"; "פירון מתנגד להארכת שירות חיילי ישיבות ההסדר, לפיד לא דורש מהחרדים לצאת לעבודה כתנאי לסבסוד מעונות". "השקר כבר ניצח" היא כותרת הפניה אחרת באותו עמוד, למאמר של בן-דרור ימיני על דו"ח ממשלתי שהתפרסם אתמול וקובע כי א-דורה כלל לא נהרג לפני 13 שנה בצומת נצרים – הסרטון בוים, ספין.
מפת הספינים היומית היא כדלהלן: בעיתוני בן-צבי אינדוקטרינציה ימנית-לאומית (ערבים שקרנים), לא ימנית-כלכלית (הוועדים הם השטן): לא קונים את הספין הממשלתי בנוגע לתקציב ומאמצים את הספין הממשלתי ביחס לא-דורה. עיתוני שוקן מציגים עמדה הפוכה. "ישראל היום" ו"ידיעות אחרונות" מציגים עמדת ביניים: את הספין בעניין א-דורה הם מחבקים בשתי ידיים, את הספין בעניין התקציב גם. בשני העיתונים הנפוצים בישראל השקר כבר מזמן ניצח.
"מס החברות יעלה ל-27%", נכתב בכותרת הראשית של "כלכליסט", מתחת לכותרת הגג, "מקצה השיפורים של יאיר לפיד". "ספין" היא מלה שיפוטית, היא מניחה חוסר תום לב. ייתכן שמדובר בסך-הכל במקצה שיפורים.
עבודת נמלים
שי ניב ועמירם ברקת כותבים במוסף "גלובס על הבוקר" המצורף ל"מעריב" כי האחריות על נמלי ישראל כלל אינה נחלתו של שר הכלכלה נפתלי בנט, שהכריז כי יבצע רפורמה בנמלים; כי הכרזתו ב"ידיעות" על רפורמה כזו נועדה לגנוב את הקרדיט משר התחבורה כץ; כי מדינת ישראל דווקא מרוויחה ממון רב מהמצב הנוכחי בנמלי הים וכי ההכרזות על רפורמה נועדו להסיח את דעתו של הציבור מהגזירות הכלכליות. "הספין של בנט", נכתב בכותרתו הראשית של המוסף. "קפץ לו הבנט" היא כותרת טור הפרשנות של ברקת. "בין אידיאולוגיה לספינולוגיה" היא כותרת טורו של ניב.
ניב מצטט את עו"ד נחום פינברג, המזוהה, לפי ניב, עם הנהלות הנמלים והתאחדות התעשיינים, ולא עם ההסתדרות או הוועדים. "ברור שיש פה מתקפה מתואמת של כולם, וההערכה שלי שזה ספין, גם אם בסוף היום ספין יכול להתממש", הוא אומר לניב. "פתאום שומעים על תוכנית סודית שבמקרה מישהו הניח על השולחן ובכל העיתונים יודעים עליה. להכניס צבא לנמלים? זה לא נראה לי הגיוני". הידיעה של ברקת ב"גלובס" נפתחת כך: "'לממשלה אין כל כוונה או תוכנית להפעלת הנמלים באמצעות כוחות צבא', כך הבהירו אתמול (א') גורמים ממשלתיים בתגובה לפרסומים בנושא".
"שר הכלכלה מאשר את חשיפת 'ידיעות אחרונות': 'במקרה של שביתה יש תוכנית שכוללת אמצעים מרחיקי לכת'", נכתב בכותרת המשנה לראשית של "ידיעות אחרונות". הכותרת הראשית, מלווה בתמונתו של בנט, כתובה בפונטים משתנים: "הקרב על הנמלים מחריף. בנט: הממשלה הקודמת התקפלה מול הוועדים. הפעם נלך עד הסוף". "אין הוכחה שא-דורה מת", נכתב מתחת לכותרת הראשית, "ועדת שרים ישראלית מפריכה את העלילה שהפכה לסמל האינתיפאדה השנייה".
הכותרת הנוספת על שער "ידיעות אחרונות" מודיעה על "הח"כית שנאבקת כדי ללדת". "חברת-הכנסת הטרייה עדי קול חושפת באומץ: 'אני בטיפולי פוריות ממושכים, אך לא מצליחה להביא ילד לעולם'", נכתב בכותרת המשנה המפנה לידיעה של צביקה ברוט. מדוע בעיתון מציינים כי דרוש אומץ לחשיפה ציבורית של פרטי חיים אינטימיים? הרי זה ברור מאליו. הכוונה כמובן שחברת-הכנסת (הטרייה; כמו לחמניות טריות) מקריבה כאן את פרטיותה לטובת האינטרס הציבורי. זהו האומץ שלה, וממילא גם השליחות של העיתון.
אבל איזה אינטרס ציבורי יש בחשיפת העובדה שפלונית עוברת טיפולי פוריות? אין אינטרס ציבורי. ממילא גם אין כאן אומץ, רק פוליטיקאית שמוכרת אינטימיות (כולל תצלום מטושטש, "אותנטי", שבו היא נראית שוכבת במיטת בית-חולים) ועיתון שמשלם בפרסום. רגע, אז האם בנט לא באמת ילך עד הסוף? האם שר הכלכלה לא באמת אישר את חשיפת "ידיעות אחרונות"? האם מוחמד א-דורה חי או שהוא בעצם מת?
כולם יודעים מדוע כלה נכנסת לחופה
הכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות" מוקדשת בכלל לרפורמה אחרת של הממשלה החדשה. "מהפכה מתחת לחופה" היא הכותרת: "בשורה למתחתנים: רפורמת 'חוק צהר' תאפשר לכם להירשם לנישואים גם מחוץ לעיר מגוריכם. המטרה: לשבור את המונופול של המועצות הדתיות, ולאפשר לעקוף רבנים שמערימים קשיים על זוגות שהתגיירו. בנוסף: יצומצם מספר המועצות הדתיות. החרדים זועמים על הפגיעה ברבנות: 'היום זו הקלה טכנית, מחר זו חלילה תהיה פריצה במסורת'".
"הבטחת הבחירות המרכזית של הבית-היהודי יצאה אתמול לדרך", נכתב במשפט הפותח את הידיעה של עקיבא נוביק ב"ידיעות אחרונות". "רפורמה חשובה, אך המבחן של בנט עוד לפניו", נכתב בכותרת טור הפרשנות של יאיר אטינגר ב"הארץ". "ההכרזה על הרפורמה צפויה להנחיל לבנט הישג פוליטי, בימים שבהם המלים רפורמה וחרדים הולכות טוב יחד", כותב אטינגר, "אבל היא גם מסיטה את תשומת הלב מהמערכה הבוערת באמת שהוא מנהל בימים אלה בענייני דת ומדינה. בנט מהסס, ועדיין לא אמר את מי הוא רוצה לראות בתור הרב הראשי לישראל. כאן הוא מנהל עימות עדין ומסובך עם רבנים חרד"לים ועם גורמים שמרניים בתוך סיעתו, בראשות השר אורי אריאל, שמבקשים לכפות עליו רב כרצונם, בעוד שהציבור הגדול של דתיים-לאומיים מתונים ושל חילונים שבחרו בבנט מצפים כי יביא לבחירת רב ראשי שיתרחק משמרנות וחרד"לות. בנט מהסס להחליט ולעשות אקט מנהיגותי".
"הארץ" מעלה את הרפורמה שבנט כן אומר שינהיג לכותרת הראשית: "רפורמה בשירותי הדת תאפשר לזוגות להירשם בכל הארץ ותקל על מתגיירים"; "'חוק צהר' עבר בקריאה ראשונה בכנסת הקודמת – ונפל בלחץ החרדים. כעת מתכנן שר הדתות לקדמו מחדש". "אז נכון שהרבנות הראשית תמשיך להחזיק בלעדית בסמכות להשיא יהודים בתחומי ישראל, ועל נישואים אזרחיים אין מה לדבר, אבל אם אכן תמומש הרפורמה, לשירותי הדת בישראל ייכנס לראשונה המושג המהפכני והנחוץ 'תחרות'", כותב אטינגר.
"תוכנית החירום למקרה של שביתה בנמלים: הטסת עובדים מחו"ל", נכתב בכותרת הראשית של "דה-מרקר". "בנימין נתניהו נכשל בעשור האחרון בנסיונות להפריט את הנמלים באשדוד ובחיפה – אבל נחוש לקדם הקמת רציפי נמל מתחרים". "נתניהו: כץ יגבש את הרפורמה – אני אדון בה עם לפיד ובנט", נכתב בכותרת ידיעה בכפולת העמודים הפותחת. "אף אחד לא מספר לגברת כהן שאת התעריפים בנמלים קובעים היום משרדי התחבורה והאוצר", כותב שי ניב ב"גלובס". "המדינה מעדיפה למשוך מאות מיליוני שקלים בצורת דיבידנדים מתוך הרווחים של הנמלים".
אפילו מופרך
"מסמך לא רלבנטי המכוון לצורכי פנים", נכתב בהפניה לטור של ברק רביד על שער "הארץ". "משכנעים את עצמם" היא כותרת הטור עצמו. הדו"ח הקובע כי א-דורה לא מת, כותב רביד, "הוא אחד המסמכים הפחות רלבנטיים שנכתבו על-ידי ממשלת ישראל בשנים האחרונות. העובדה שחלפו 13 שנה מאז האירוע אותו בדקה הוועדה הפכה את מעמד הגשת הדו"ח לסוריאליסטי".
רביד טוען כי "הדו"ח אינו כולל ראיות חדשות שמשנות את התמונה בצורה משמעותית. גם הפרשנות החדשה לחלק מהמידע הישן נשמעת מופרכת. [...] חוות הדעת שצורפה לדו"ח נשמעת כאילו נכתבה על-ידי מבקר קולנוע ולא על-ידי פתולוג". מתקבל הרושם, כותב רביד, "כי הדו"ח נכתב לתצרוכת פנים-ישראלית. הראיות והטיעונים שהוצגו אולי ישכנעו את המשוכנעים, אבל לא מעבר לכך. הוועדה לא הצליחה להביא אף 'אקדח מעשן'".
ראש הממשלה בנימין נתניהו והשר לנושאים אסטרטגיים יובל שטייניץ מציגים את דו"ח הוועדה לחקר פרשת א-דורה (צילום: משה מילנר, לע"מ)
"דו"ח ממשלתי: הילד מוחמד א-דורה נראה חי לאחר הירי", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב". "דו"ח ועדת הבדיקה הממשלתית: הדיווח על מות א-דורה היה כוזב", נכתב בכותרת הראשית של "מקור ראשון". "רשמית: צה"ל לא הרג את א-דורה", נכתב בכותרת הראשית של "ישראל היום". "הדו"ח הרשמי מרוכך מדי", קובל דרור אידר בכפולה הפותחת של החינמון. אידר מאשים את הכתב היהודי-צרפתי שארל אנדרלן ואת עיתונאי ישראל בהשחתה מוסרית ובעידוד הטרור הנפשע נגד אזרחי ישראל. "ההוכחה", נכתב מעל לתצלומון מטושטש: "הקטע שלא שודר. הילד עדיין חי". אמנון לורד מזכיר ב"מעריב" כי הוא היה הראשון לכתוב בעיתון ("מקור ראשון") כי מדובר בתיאוריית קונספירציה.
"נזקו של הדו"ח עלול לעלות בהרבה על תועלתו המוטלת בספק", כותב עוד רביד ב"הארץ". "פרסום הדו"ח והקמפיין התקשורתי וההסברתי הבינלאומי שיבואו מאיימים להעיר דובים מרבצם. הדיווח על ממצאי הוועדה בתקשורת העולמית, אם בכלל יהיה כזה, עלול להפוך לדיון בינלאומי מחודש בפגיעה בילדים פלסטינים בפעולות צה"ל".
"נתניהו: נמשיך למנוע מסוריה לחמש את חיזבאללה", נכתב בכותרת ידיעה ב"הארץ". "ראש הממשלה הבהיר כי הפרסום ב'טיימס' הלונדוני, לפיו ישראל מעוניינת בהמשך שלטונו של אסד בסוריה, אינו מייצג את עמדת ישראל", נכתב בכותרת המשנה. "אני מוצא את הציטוט ב'טיימס' לא אמין, הייתי אומר אפילו מופרך", מצטטים כתבי "הארץ" את דובר צה"ל.
חזון הצמחונות
"תנובה מודה: בעלי חיים נלקחים לשחיטה כשהם גועים באימה, הציבור מעדיף להדחיק", נכתב בכותרת על שער "הארץ". אולי תקום כעת ועדה שתבדוק אם העגל מת.
ענייני תקשורת
ב"ידיעות אחרונות" מתפארים בידיעה בשער האחורי – כולל תצלום של גזיר עיתון מ"לפני כחודש" – כי היו הראשונים לדווח על כך שזמרת פופ אמריקאית תגיע להופיע בישראל.