מלחמה ושעשועים

"השאלה היומית: האם התקיפה של ישראל בסוריה היתה מהלך נכון?", נכתב בצדו של שער המוסף היומי של "ידיעות אחרונות". נח קליגר (ניצול שואה, פטריוט) סבור שכן ("Thumbs Up" הוא הסימול הגרפי שהחליף את המלה "בעד" שנכתבה בעבר מעל לטור). אורלי אזולאי (כתבת חוץ, שמאלנית) סבורה שלא ("Thumbs Down"). "איראן מעבירה באופן קבוע טילים ותחמושת לחיזבאללה, ונתיב ההברחה חוצה את שטחה של סוריה. למה דווקא עכשיו החליטה ישראל לתקוף?", תוהה אזולאי. "מטוסי הקרב הישראליים", היא מזהירה, "יכולים להיות אלו שיחברו את אסד למכונת הנשימה השלטונית" בכך שיכריחו את המורדים להיכנס להפוגה. "באשר לתרחיש האימים של מלחמה כוללת, ארגיע את הרוחות", כותב קליגר תחת הכותרת "חייבים לשמור בטחוננו".

כותרתו הראשית של העיתון היא "מסר חשאי לאסד". "מאמץ להרגיע המתיחות אחרי התקיפות בסוריה", נכתב בכותרת הגג. את השער תופס תצלום גדול של בית חרב, כנראה מחסן טילים. "המטרה הושמדה", מנפח את חזהו כיתוב על רקע צהוב. "'זה היה כמו רעידת אדמה', אמרו בדמשק על התקיפה", הוא משוויץ. מתחת לתצלום, הפניה ותמצית של ארבעה טורי פרשנות. נחום ברנע צופה כי לא תהיה מלחמה, בין השאר משום שנתניהו לא ביטל את ביקורו בסין ("במונחים צבאיים, אפשר ללכת לישון בלי נעליים"). אלכס פישמן סבור כך גם ("אפשרות פחות סבירה") ומעריך כי "הצד השני יעלה את הרף במלחמה החשאית, מה שיתבטא בפעולות טרור, בפגיעה באינטרסים ישראליים בעולם ובירי אפשרי מרמת הגולן או מלבנון". יוסי יהושוע תוהה, תחת הכותרת "על חבל דק", על התבונה שבהתקפות: "האם הסיכון האפשרי לא גובר על ההישג?". סמדר פרי מספקת תרחישים אפשריים להתנהלותו של אסד.

בכתבת השער של המוסף היומי מדווח לירן לוטקר מ"סקנדינביה" על "התוכנית שמסעירה את דנמרק" ו"שוברת את כל הגבולות": "מדי שבוע מתפשטות נשים מול מנחה טלוויזיה מפורסם, שמעביר ביקורת על גופן החשוף מול מצלמות". "ערוצי הטלוויזיה מאבדים עשתונות על רקע מאבקי הרייטינג שהפכו לחזות הכל", מזהיר בטור פרשנות הכתב רז שכניק. "'אני רוצה יותר תחת-ציצי-תחת' הפך למשפט נפוץ בחדרי עריכה", הוא חושף וקורא לרגולטור להתערב (לא ב"סקנדינביה", אלא בישראל). כותרת המשנה על שער המוסף נפתחת בסימן שאלה: "'האח הגדול'? מתברר שיש עוד לאן לרדת", ומסתיימת בו: "בקרוב אצלנו?".

"זהו המזרח התיכון, לטוב ולרע, בעיקר לרע", כותב איתן הבר (פרשננו ב"מזרח התיכון") בטור בעמוד הפותח, "אדם קם בבוקר, מדבר על יעדי הגירעון, על הטיול שיעשה בסוף-השבוע לצפון, על סרט הקולנוע שיראה בערב – ופתאום משתבשים סדרי החיים, וכותרות העיתונים מבשרות על אפשרות של מלחמה".

בשער האחורי של "ידיעות אחרונות" מצולמת דוגמנית ישראלית עירומה (כמו בתצלומי הנשים הדניות הנדפסות בכתבה במוסף, גם שדיה וערוותה של הדוגמנית מוסתרים על-ידי העורכים הגרפיים). הידיעה עצמה מוקדשת לקידום מכירות של "גליון בגדי הים" של מגזין גברים מבית "ידיעות אחרונות". במוסף היומי, כפולת האמצע מוקדשת למונולוג של "אלופת אירופה בריקוד על עמוד, ואם זה נשמע לכם סליזי – זה כנראה בגלל שאתם גברים או שמרנים". את הכתבה מלווה תצלום של האלופה, בתחתונים וחזייה, כשהיא פושקת רגליים סביב עמוד. "בינינו, גם נשים הן לא טהורות וקדושות. כל אשה היא באיזשהו מקום זונה", נכתב מתחת לתמונה. כותרת טור הפרשנות של שכניק היא "על מסלול התרסקות" (עוד על היחס הדו-ערכי של "ידיעות אחרונות" לעירום אפשר לקרוא כאן).

טנק ישראלי ברמת הגולן, אתמול (צילום: ניל בדח)

ילד ישראלי מתכונן לחג השבועות בשדה חיטה, אתמול (צילום: מנדי הכטמן)

"האם ישראל נוהגת נכון בתקיפה לכאורה של הטילים ששולחת איראן לחיזבאללה?", שאל יורי ילון חמישה עוברים ושבים במבשרת-ציון, ותשובותיהם מודפסות בעמ' 5 של "ישראל היום", במדור הקבוע "משאל עם". "ישראל פעלה נכון", "זה חיובי", "דבר מעולה", "אין מנוס" ו"חבל להיגרר" הן התשובות. כותרת כפולת העמודים 4–5 היא "הלילה שבו דמשק רעדה". מתחת לתמונה זעירה ומטושטשת על שער העיתון נכתב "עשן ואש בשמי דמשק", ולצד תמונה מטושטשת גדולה יותר נכתב "ממדי ההרס לאחר התקיפה". "בפעם השנייה בתוך 48 שעות – שוב רעדו הבתים בדמשק", פותחת כותרת המשנה על השער. "נגד איראן בכל הגזרות" היא ההפניה על שער העיתון לטור פרשנות של מפקד חיל הים לשעבר, שעיקר פרסומו בא לו כשהתפרסם ב"ידיעות אחרונות" שהוא מבאיו הקבועים של מועדון חשפנות תל-אביבי.

כותרת ההפניה הנוספת, לטור של דן מרגלית, היא "סיכון בלית ברירה". הכותרת הראשית מודיעה על "דריכות", וכותרת המשנה לראשית בכפולה הפותחת מוסרת כי "בירושלים מרגיעים – ורומזים: אם אסד ישתגע, משטרו עלול להיות בסכנה. 'המצב רגיש, אבל לא נראה שאנחנו לפני מלחמה'". ערב מלחמה אפשרית, בטאון ראש הממשלה מודיע על דריכות אבל משדר זחיחות, מפטיר שאין ברירה אבל פותח שמפניות. אם "ישראל היום" היה משרת בצה"ל, הוא היה ש"ג, כזה שחוזר כל היום הביתה ומספר בשכונה שהוא טייס.

דילמות

"דריכות שיא בישראל מחשש להסלמה בצפון", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". "ישראל תקפה שוב בסוריה, כוננות מוגברת בגבול הצפון", נכתב בכותרת השקולה יותר של "מעריב". בעמוד השער של "מעריב", מתחת לתמונות של אתר הפצצה בדמשק וטנק ישראלי בגבול עם סוריה, הפניות לשלושה טורים. הפרשן הצבאי עמיר רפפורט חוזר ומציג את הדילמה שבה נתונה ישראל, המעוניינת למנוע את זליגת הנשק ממשטרו המתפורר של אסד, אך גם להימנע ממלחמה איתו. בן-דרור ימיני כותב "בזכות העמימות" וקורא לעיתונאים להפסיק לעשות את עבודתם, ואילו אודי הירש (עורך אתר העיתון) כותב את הדעה ההפוכה (באופן אירוני, העורכים מעניקים למאמר את ההפניה "שקט, יורים").

ראש הממשלה בנימין נתניהו בביקור בתערוכת טכנולוגיה, אתמול בשנגחאי, סין (צילום: אבי אוחיון, לע"מ)

גם ב"הארץ" מתפרסמות הפניות לשלושה טורים מתחת לכותרת הראשית. עמוס הראל כותב על הדילמה הישראלית ("בישראל מעריכים כי נשיא סוריה מעדיף שלא להיגרר לעימות עם ישראל מחשש שתהיה זו מהלומת מוות לשלטונו. אבל התקיפה שלשום, השנייה בתוך 48 שעות, פותחת חשבון נוסף עם איראן וחיזבאללה. הלחץ שהן יפעילו עשוי לשנות את כללי המשחק"), אולם החידוש היחסי של העיתון הוא בעיסוק המודגש בדילמות שמחוץ לישראל. חמי שלו כותב כי "אובמה מגבה את ישראל, אך התקיפה מגבירה את הלחץ עליו", וצבי בראל עוסק, באופן לא תמיד מקובל בעיתונות הישראלית, בניסיון להיכנס לראשו של זה שמעבר לגבול: "המשטר הסורי בדילמה קשה, וכמעט ללא אפשרויות פעולה", נכתב בהפניה על השער לטורו.

האב הגדול

אתמול נפתחה בערוץ 2 תוכנית הבידור הפופולרית בז'אנר הריאליטי, "האח הגדול". בהתאם למגמה שנצפתה כאן גם לפני שנה ושנתיים, הפעם אף עיתון אינו מקדיש לתוכנית בדל מלה בשער. התוכנית, מדווחים נתוני הצפייה, זכתה ל-38 אחוזי רייטינג.

שקט, מיטיבים

"אל תצעקו על אינטל", מצווה הכותרת הראשית של מוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות". מתחת לכותרת נדפסת תמצית מאמרה של נווית זומר, כתבת העיתון: "דו"ח הכנסות המדינה שהתפרסם אתמול עורר מיד את המקהלה הרגילה של הזעם הקדוש. מה פתאום חילקנו לאינטל ולטבע הטבות מס אדירות? מי הן בכלל, שירוויחו מיליארדים בלי להתחלק בהם איתנו? לפני שאתם ממהרים להנהן בהסכמה, כדאי לזכור: תרומתה של אינטל למשק הישראלי, לתעשיית ההייטק ולמוניטין שלנו כמוח של העולם עולה בהרבה על הטבות המס שלה. מדינת ישראל יצאה מגדרה כדי לשכנע אותה לבוא לכאן, והיא עשתה זאת כי חשבה שזה כדאי".

בעמ' 3 של המוסף מלווה מאמרה של זומר בעובדות שבאמצעותן הוא מנסה לשכנע ולתת הקשר. "הכסף שהיה מצמצם את הגירעון", נכתב בכותרת הגג לידיעה של גד ליאור; "הגדולות נהנות יותר", נכתב בכותרת; "דו"ח הכנסות המדינה: 4 החברות המובילות – טבע, כיל, אינטל וצ'ק-פוינט – נהנו לאורך השנים מ-70% הטבות המס שמעניקה המדינה", נכתב בכותרת המשנה. כזה הוא "ממון", העולם לא מחולק אצלו לשחור ולבן, וגם כשהעובדות מספרות סיפור שחרחר, יספקו פרשניו את ההסבר הלבנבן.

עורכת "ממון" היא יעל דרומי. לפניה ערכה את המוסף גלית חמי. כעת עורכת חמי את "כלכליסט". לאחר כמה שנות הסתגלות לעצמאות מאחיזתו המנמיכה של עיתון האם, תפס "כלכליסט" עמדה עיתונאית ביקורתית, עצמאית. "נתנו הכל לטבע ולאינטל כדי שיבואו, אבל העולם השתנה" הוא הציטוט המופיע בכותרתו הראשית של העיתון היום. "בעקבות חשיפת 'כלכליסט' על הטבות המס לחברות הענק", נכתב בכותרת הגג. דבר קיומו של הדו"ח על אודות חלוקת הטבות המס שגם "ממון" מדווח עליו נחשף אתמול בעיתון, ובעקבות זאת שיחררה המדינה את הדו"ח לפרסום (גם ב"גלובס" מצטטים בשער מהדו"ח, ומפרגנים לעצמם כי הוא מוכיח נתונים שנחשפו על-ידיהם בעבר).

הציטוט בכותרת הראשית שייך לאבישי ברוורמן. "יו"ר ועדת הכלכלה ח"כ אבישי ברוורמן סבור שהחברות הגדולות משלמות מסים נמוכים מדי. על נתוני מינהל הכנסות המדינה, שלפיהם הטבות המס שקיבלו טבע, אינטל, כיל וצ'ק-פוינט גדולות פי 4 מהמס ששילמו: 'צריך להוציא יותר תגמולים מהחברות החזקות ולהעלות את מס החברות. אחרת נתעורר עם צמיחה שהיא לא בת-קיימא ושלא תעזור לעסקים הקטנים, שהם הרוב'", נכתב בכותרת המשנה לראשית של "כלכליסט". הכפולה הפותחת מוקדשת למאמר של עורכת החדשות של העיתון, נעמה סיקולר. היא פותחת בתיאור דו"ח של חברת ייעוץ שהוגש בזמנו לממשלה, כשעל הפרק עמד מתן מענק של 200 מיליון דולר לאינטל. הדו"ח קבע חד-משמעית כי ללא המענק תפטר אינטל אלפי עובדים והמדינה תאבד הכנסות מס של יותר ממיליארד שקל. "כמה מאכזב ומטריד היה לגלות", כותבת סיקולר, שאת הדו"ח הזמינה ומימנה (בעלות של 300 אלף שקל) אינטל עצמה.

שאול אמסטרדמסקי, שיחד עם תומר אביטל חשף אתמול את דו"ח המינהל, ממשיך לפרסם גם היום את הפרויקט העיתונאי "בערבות הפנסיה". "10 פרקים יומיים, 10 תחנות במסע אל העתיד המודחק שמכונה הפנסיה שלנו", נכתב על שער העיתון. גם ב"ממון", העיתון שמעלה על נס אספקת מידע שימושי לקוראיו, מטפלים בסוגיית הפנסיה. כותרת על שער המוסף מזמינה את הקוראים לצלצל (בין 16:00 ל-19:00) ולשוחח עם אנשיה של חברה מסחרית העוסקת בייעוץ פנסיוני.

ענייני תקשורת

כתבת השער של המוסף היומי של "מעריב", "המגזין", מוקדשת לכתבה מפרגנת לארגון ביקורת תקשורת ימני. "אמוץ אייל טרם הצליח לבסס את עצמו בתודעה של כלי התקשורת הישראליים, אבל מתנדבי 'תצפיתק, סוכנות הידיעות שהקים, ממשיכים לצלם ביהודה ושומרון כדי להציג זווית אחרת של הסכסוך הישראלי-פלסטיני. השבוע הם יזכו בפרס מוסקוביץ' לציונות". כשיושלם המהפך, ובן-צבי יקנה את "הארץ" על חמשת אלפי מנוייו, יתמרמר שדרן בתחנת רדיו אזורית נידחת איפשהו בגוש דן: ומה עם האיזון? על בצלם לא היו עושים כזו כתבה. התשקורת ימנית, ירקוק על רצפת האולפן המטונפת.

"משהו טוב קורה בסצינת האלכוהול-אוכל-בילויים הירושלמית", טוענת כותרת משנה לכפולת עמודים במוסף "מסלול" של "ידיעות אחרונות" (תכירו: "סצינת האלכוהול-אוכל-בילויים". אחלה סצינה). משהו טוב כל-כך שברשימת "כמה מהמקומות הטרנדיים שהצטרפו לבירה" שלהם מוקדשת הכתבה מככבים סניף של רשת המבורגריות (שיק!) ובר שנפתח לפני 20 שנה (חדש!). כתבות חלטורה ספק-פרסומיות כאלה הופכות נפוצות יותר ויותר גם מחוץ לתחום המחיה הטבעי שלהם, בשרידיה של העיתונות המקומית הגוועת, אבל למה לעשות צחוק מהחלטורה?