התפתחות דרמטית
"הארץ" הוא העיתון היחיד הבוקר, מבין ארבעת הגדולים, שמקדיש את הכותרת הראשית שלו לידיעה אינפורמטיבית: "ראש הממשלה הפלסטיני פיאד התפטר מתפקידו".
הכתב ג'קי חורי מסביר כי ההתפטרות "לא הפתיעה את החוגים הפוליטיים ברמאללה, לאחר שיחסיו עם הנשיא עבאס הגיעו לשפל חסר תקדים". ברק רביד מגדיר את התפטרות פיאד "התפתחות דרמטית" וטוען כי אפשר לראות בה "סימן נוסף להתפוררות הפנימית של הרשות הפלסטינית ולמשבר הפוליטי העמוק שהיא נתונה בו".
ראש הממשלה הפלסטיני סלאם פיאד (צילום: עיסאם רימאווי)
העיתונים האחרים מדווחים במשורה על ההתפחות הדרמטית ברשות הפלסטינית. התפטרות פיאד כלל אינה מוזכרת בשערי "ידיעות אחרונות" ו"מעריב"; הכותרת לדיווח (הקצר, כרגיל) ב"ישראל היום" היא "סלאם, פיאד"; ב"ידיעות אחרונות" מתפרסם דיווח קצר עוד יותר, מאת כתב ynet אליאור לוי. במקום לדווח על ההתפתחות האחרונה ברשות הפלסטינית, העיתונים מתמקדים הבוקר בזכר הישראלים שמתו במלחמות ישראל.
אף פעם לא מוקדם מדי
"ידיעות אחרונות", "ישראל היום" ו"מעריב" מקדישים את הכותרות הראשיות שלהם ורבים מעמודיהם להוראות פעולה רגשיות לרגל יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה. "מתייחדים עם זכר 25,578 חללי מערכות ישראל ופעולות האיבה", קובעת בלשון הווה הכותרת הראשית של "מעריב" את המצב הנפשי הראוי; "בראש מורכן", פוקדת הכותרת הראשית של "ישראל היום" מעל תצלום של חיילות מצדיעות לקברי חיילים; "בכאב, בגעגוע", מגדירה הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" את התחושות המתבקשות, על רקע תצלום של אב אוחז בבנו הקטן מול קבר של חייל.
כרגיל, הפואטיקה של הטבלואיד מגיעה לשיא הדיוק ב"ידיעות אחרונות". על-פי כיתוב התצלום [אביגיל עוזי], הילד הוא יואב זילברברג, בן ארבע, שהגיע עם אביו לקבר סבו, שמת בסיני בשנת 1974. יואב לבוש חולצה של "גן גולן", ובה נראה דגל המדינה נתון בתוך לב. הילד כבר מוכן ל"יום העצמאות ה-65", אולם קודם לכן יש לזכור את הנופלים. "בכאב, בגעגוע", אומר העיתון לקוראיו. "בכאב, בגעגוע", לוחש האב על אוזן בנו.
האב מחזיק בזרועות בנו, מתחת לכתפיים. רגע נראה כאילו הוא עוזר לו לעמוד יציב, רגע נראה כאילו הוא מונע ממנו להתקרב לקבר, רגע נדמה כאילו הוא עומד לדחוף אותו פנימה. ערב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל הוא היום שבו מגיעה לשפל האפשרות של החברה בישראל להטיל ספק בהכרח הקורבנות הרבים שנפלו במלחמותיה.
"יש לי המון ביקורת, אבל אין לי ברירה", אומרת מורה בבית-ספר יסודי לתמר רותם, הכותבת במוסף "גלריה" של "הארץ" על טקסי יום הזיכרון מנקודת מבטם של הילדים בישראל. "מגש הכסף, מסדר הנופלים, או 'יזכור' שנאמר בפתוס. זו ציפור הנפש, הדבר הקדוש שאין לגעת בו. אבל צריך לזכור שאלה בסך-הכל ילדים. למה הם צריכים לומר טקסט קשה כזה".
רותם כותבת כי המורה בבית-הספר היסודי גילתה שכללי הטקס מקובעים היטב גם בקרב ילדים קטנים. "רציתי ליצור קצת אפקטיביות, לעבוד עם הרגש. אבל הם כבר כל-כך ננעלים על הפתוס", היא אומרת. "מדקלמים את השורות בטון המצופה מהם כאילו הם מורגלים בזה מקדמת דנא. הרי הם שמעו את זה מגיל שש. אני המומה מעד כמה הם כבר בתלם הזה, כאילו עשו להם שטיפת מוח. [...] מפריע לי שהטקסטים כל-כך קורבניים. ממש חורה לי כשילדה אומרת, 'אבל אלוהים, למה?'. הכל מופנה לאלוהים, כאילו אין ברירה. אנחנו בית-ספר חילוני, למה להטיל הכל על אלוהים?".
אגב אלוהים, בעיתון החרדי "המבשר" אין זכר ליום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, אף כי מרדכי גולדמן מדווח בעמוד השער ש"אש נפתחה מסוריה לעבר כוח סיור של צה"ל באזור רמת-הגולן". גם שער "יתד נאמן" מתעלם מהאירוע. בראש שער "המודיע" דווקא מצוין כי "הערב ייפתחו אירועי יום הזיכרון לחללי צה"ל".
העיתונות החילונית (מלבד "הארץ") מציינת את יום הזיכרון ברוב טקס. שלוש הכפולות הפותחות ב"מעריב" וב"ידיעות אחרונות" מוקדשות לזכר הנופלים, כמו גם כל עמודי המוספים היומיים. "ישראל היום" מקדיש לאירוע את שתי הכפולות הפותחות ועוד חמש בפנים העיתון. ב"הארץ" מסתפקים בידיעה אחת במעלה השער ושני עמודים בפנים. גדעון לוי כותב במדור הדעות שבכפולה הפותחת של "הארץ" מאמר תחת הכותרת "לכל חייל יש שם", אך הוא מתכוון לחייל האלמוני ש"הוציא להורג" את נאג'י בילבייסי בתחילת החודש.
"המגזין", מוסף "מעריב", שגדל היום לכדי 20 עמודים, מלא בסיפורים על חיילים מן השורה והדרך שבה משפחותיהם בחרו לזוכרם ולהנציחם. במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" שמו את הדגש על שכול של ידוענים. ח"כ שולי מועלם-רפאלי כותבת על בן-זוגה שמת; גדי סוקניק כותב על מפקדו; המשוררת רחל שפירא כותבת על החייל שבמוקד שירה "מה אברך"; יורם קניוק כותב על שכנו. עוד בכותבים: זאב נחמה, אסנת וישינסקי, נעם לניר ונמרוד לב.
ל"ישראל היום" אין צורך בשחקנים וזמרים. ידוען השכול בעיתון זה הוא בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל, ששכל את אחיו יונתן ב"מבצע אנטבה". בשער העיתון מתנוסס תצלום של ראש הממשלה ורעייתו מעל קברו של יוני נתניהו. בכפולה הפותחת, למקרה שמישהו פיספס, מדווח שלמה צזנה כי בני הזוג נתניהו עלו אתמול לקברו של האח שנפל.
ליתר ביטחון
תאוות הפרסום העצמי של בועז ביסמוט, עורך חדשות החוץ ב"ישראל היום", מגיעה הבוקר לשלב הפארסה. בעמ' 13 של העיתון מביא ביסמוט את סיפורה של פאן שי סו, שנמלטה באחרונה מצפון-קוריאה לדרום-קוריאה. "לא יכולתי לחיות עוד בגיהנום הזה שנקרא צפון-קוריאה", היא אומרת לביסמוט.
שליח "ישראל היום" לקוריאה מציין כי פאן שי סו הותירה מאחוריה בני משפחה, ועל כן היא "מבקשת שנטשטש את התמונה שלה". ביסמוט ו"ישראל היום" נענים לבקשתה ומונעים את זיהויה. הם היו יכולים לוותר כליל על תצלום שלה, אולם העיתונאי ועורכיו החליטו ללוות את הדיווח מדרום-קוריאה בתצלום שבו ביסמוט נראה לצד פאן שי סו, כשפניה של הקוריאנית מטושטשים. מדובר בפריט אספנים לחובבי סדרת התצלומים "ביסמוט עם בני-אדם אחרים במקומות שונים בעולם" שמספק העיתונאי בשנים האחרונות לקוראיו. פריט שמדגיש בסובטיליות שאיפיינה את שליטה המנוח של צפון-קוריאה את העיקר והטפל בחיים. לגזור ולשמור.
נקניק
"מעלים את המע"מ על הנקניק שאנחנו הולכים לקבל", מודיע גבר לאשה בקריקטורה היומית של יונתן וקסמן ב"כלכליסט".
"לפיד מבקש להעלות את יעד הגירעון במקום לקצץ בתקציב", מדווחת כותרת בשער "הארץ", המפנה לסיקור ב"דה-מרקר". לפי דיווחו של מוטי בסוק בעיתון זה, בשבוע האחרון נוצרה מתיחות בין שר האוצר לנגיד בנק ישראל על רקע "הצעה חדשה של לפיד להעלות את יעד הגירעון". בסוק מדווח כי בכירים בבנק ישראל אמרו "כי הם מוטרדים מכך ששר האוצר, בטיפולו בתקציב החדש, חושב כמו עיתונאי על הכותרת של הטבלואיד של מחר".
יו"ר ההסתדרות עופר עיני מגיע לביתו של שר האוצר יאיר לפיד, 8.4.13 (צילום: רוני שיצר)
"לא יגעו בקרנות" היא הכותרת בטבלואיד של מחר, כלומר ב"ידיעות אחרונות" של היום. גד ליאור מדווח בעמ' 8 כי "לפיד לא רוצה להתעמת עם ההסתדרות והולך נגד פישר". במוסף "ממון" מייחס סבר פלוצקר את הכוונה להעלות את יעד הגירעון לראש הממשלה נתניהו, לא לשר האוצר לפיד.
"בסביבת נתניהו החלו לדבר על העלאת יעד הגירעון לפחות לשנה הנוכחית", הוא כותב, ויוצא נגד הרעיון. "עדיין תיתכן החלטה של השר לפיד שלא להיכנע ולא לוותר מראש על יעד הגירעון המקורי גם השנה, עם כל הקושי הכרוך בדבר", כותב פלוצקר. "שר האוצר הקודם, יובל שטייניץ, בטוח לא היה מוותר". נמתין ונראה אם ללפיד מידת הגבריות הדרושה כדי לעמוד על שלו (כלומר של פישר), כפי ששטייניץ הגבר בוודאי היה עושה.
בכותרת הראשית של "כלכליסט" מדווחים על "העסקה המתגבשת בין האוצר לבין ההסתדרות: קיצוץ בשכר במקום בקרנות ההשתלמות". אמנון אטד מדווח כי "במסגרת העסקה המתוכננת אמורה ההסתדרות להסכים להקפיא את תשלום תוספת השכר בשיעור של 1% שאמורים לקבל בחודש יולי כ-350 אלף עובדי המגזר הציבורי וכ-70 אלף עובדי קבלן בתחומי השמירה והניקיון, ולדחות את תשלום דמי ההבראה הקרוב. בנוסף ידרוש האוצר לא להסתפק בדחיית תשלום תוספת השכר שבדרך, אלא לקצץ גם ברמת השכר הנוכחית של עובדי השירות הציבורי".
זה השבוע השני ברציפות ש"מעריב" הוא העיתון היחיד המדווח בטקסט ובתצלום על הפגנה שהתקיימה במחאה על צעדי שר האוצר. לפי הדיווח בעיתון, כמה עשרות פעילים הפגינו אמש מול משרדי מפלגתו של לפיד בתל-אביב. לפי הבלוגרית טל שניידר, ההפגנה נועדה להתקיים מול ביתו של לפיד ברמת-אביב, אולם שר האוצר קבע ישיבה של מפלגתו למוצ"ש. "כך לפיד לא יהיה נצור בביתו, בלחץ המביך הזה, של לצאת ולדבר עם המפגינים (לא כדאי, ממש לא כדאי, יועצי התקשורת בוודאי לוחשים על אוזנו)", כתבה שניידר. לפי הדיווח ב"מעריב", "בתום הפגישה יצא לפיד אל המפגינים, החליף עימם כמה משפטים, ועזב את המקום".
בשער האחורי של "דה-מרקר" תוהה איתן אבריאל, "האם יאיר לפיד יתקוף את מקלטי המס של החברים שהריצו אותו?". אבריאל כותב כי "ייתכן שלטייקונים הוותיקים של הגז ומשאבי הטבע אין כיום אמצעי לחץ על לפיד, והם יניחו לו. אבל לפיד דיבר גם על הסתייגותו מתכנוני המס של אנשים כמו עידן עופר, שהחליט לעבור להתגורר בלונדון, מהלך שצפוי לצמצם את תשלומי המס שלו. [...] האם לפיד יבגוד בחברים שלו ובמעמד העשירים, וחודשים ספורים לאחר שנכנס לתפקידו במשרד האוצר ישלח דווקא אליהם את פקידי מס ההכנסה? זו תהיה הפתעה גדולה מאוד. קשה להאמין שכך אכן יקרה".
"אנשים פשוט רודפים את עידן עופר. למה אדם צריך לחיות במדינה שלא רוצה אותו?", מצוטט אלפרד אקירוב בכפולה הפותחת של "ממון". "המדינה הזאת לא יודעת לפרגן", הוא מוסיף, "ודואגת להבריח מכאן אנשי עסקים [...] בכל העולם מחזרים אחרינו, רק כאן, בתור משקיעים, אנחנו לא מעניינים אף אחד".
בכפולת העמודים הבאה במוסף הכלכלי של "ידיעות אחרונות" מדווחת נווית זומר על שינוי בצי הרכב של צמרת תאגיד אי.די.בי, וזאת תחת הכותרת "נוחי ויתר על אאודי ועבר לפאסאט". לפי הדיווח של זומר, "במסגרת תוכנית הקיצוצים הכואבת שעומד הקונצרן לעבור, 'הזדכה' נוחי דנקנר על האאודי A8, שמחירה עד 1.6 מיליון שקל, לטובת פאסאט CC, שמחירה עד 300 אלף שקל. עד קבלת המכונית החדשה נוסע דנקנר ברכב שכור מסוג אופל אינסיגניה".
גם לכם נחמץ הלב למשמע הקיצוץ הכואב באיכות הרכב של יו"ר אי.די.בי? חכו, יש עוד: "גם בכירים אחרים במטה הקונצרן - חיים גבריאלי, מנכ"ל אי.די.בי אחזקות, וליאור חנס, שמונה לאחרונה למנכ"ל דסק"ש - ייפרדו מהג'יפים המפוארים שלהם לטובת מכוניות מפוארות פחות, דוגמת הפאסאט או דומותיה. בכוונתו של דנקנר שכל מנכ"לי חברות המטה בקבוצה יעברו לרכבים צנועים".
בשולי החדשות
חג עצמאות שמח. במדור הדעות של "מקור ראשון" קורא אמנון לורד לסלק את ח"כ ג'מאל זחאלקה מבית-הנבחרים הישראלי, משום התנגדותו הנחרצת לציונות.
כמובן. במדור חדשות החוץ של "ישראל היום" מתפרסם תצלום [סוכנויות הידיעות] של חרדי היושב במטוס כשכולו עטוף שקית ניילון ענקית. תחת הכותרת "שקית חבטות" נכתב כי התמונה "עוררה סקרנות בתקשורת הבינלאומית" אחרי שפורסמה ברשת חברתית לצד ההסבר כי מדובר ב"יהודי אורתודוקסי במטוס עם נשים - ולכן הוא מכסה עצמו בשקית פלסטיק".
"רבים תקפו את התנהלות החרדי", נכתב בכיתוב התצלום, "אך בהמשך התברר כי המעשה, כמובן, לא קשור כלל לנשים. בדיקה של כמה מהאתרים מצאה כי מדובר בכהן, וכי השקית נועדה להפריד בינו לבין טומאת הקברים כשטיסתו עוברת מעל לבית-קברות".
ענייני תקשורת
גילי כהן מדווחת ב"הארץ" כי הפרקליטות הצבאית הראשית החליטה לחקור 15 תקריות שאירעו במהלך מבצע "עמוד ענן", וכי החקירה נמצאת "בשלבי בדיקה אחרונים בטרם קבלת החלטה בעניינם". בגרסה המקוונת שעלתה אתמול לאתר "הארץ" מוזכר כי בין התקריות שהוחלט לחקור גם דיווחים על תקיפת מתקני התקשורת ברצועת עזה.
עופר אדרת מדווח ב"הארץ" כי הממשלה עתידה להחליט היום על העברת ארכיון המדינה למבנה חדש שיוקם בירושלים.
במדור הדעות של "הארץ" כותב עידו באום על חשיבות העיסוק התקשורתי בעניין המצוי בדיון משפטי.
נורית קנטי כותבת במדור הדעות של "מעריב" על חלקן של נשים בהיעדרותן מהמסך.