תקציב 2013, עכשיו ברשת החברתית הקרובה
בתחילת דרכו הפוליטית, ממש לא מזמן, הצטיין יאיר לפיד בכמה פליטות מקלדת, טריוויה וטמפרנט מביכות ועיטר בהן את חשבון הפייסבוק שלו. במרוצת הזמן (הקצר) אלו פחתו, והיו מי שתלו זאת בשינוי בשדרת הניהול של הדף: לא עוד אחד מילדיו של בעל הטור שהפך לפוליטיקאי, אלא אנשי שיווק מקצועיים. חשבון הפייסבוק הלז היה לבימה מרכזית של קמפיין המפלגה הטרייה בראשות לפיד, ומקומה המרכזי של הרשת החברתית הפופולרית כבימה להעברת מסרים שאינם מתווכים נשמר גם אחרי היבחרו ומינויו לשר האוצר. ואולם, בעת האחרונה נראה כי לפיד החזיר את מושכות ההקלדה לאדם לא מיומן. אולי הילד של השכנים.
"האוצר לסטודנטים: הגזירות בדרך", נכתב אתמול בבוקר בכותרת על שער "ידיעות אחרונות". "חדשות רעות לסטודנטים: בפגישה עם נציגיהם הודיע אמש האוצר כי שכר הלימוד יזנק ב-20% או שיבוצע קיצוץ עמוק בתקציב ההשכלה הגבוהה. הסטודנטים: נצא למאבק". ידיעות דומות התפרסמו בניסוחים שונים גם בעיתונים אחרים, ומקורן, כפי שהיה מובן מתוכנן, בהתאחדות הסטודנטים, שקיבלה את הבשורה (או האולטימטום) בשמם של "הסטודנטים". מיהו "האוצר" שבידיעה – זאת לא נכתב.
בצהרי היום פירסם לפיד סטטוס בפייסבוק. "סטודנטים יקרים", הוא כתב, "עושים עליכם סיבוב. למה סיבוב? כי קמתי היום בבוקר והתברר לי שהוכרזה מלחמה נגד קיצוץ שמעולם לא היה. כשבאתי לאוצר הבטיחו לי שיהיו לא מעט ספינים, אבל זה כבר מגוחך. איש לא החליט להעלות את שכר הסטודנטים, אין שום אולטימטום באוויר, ואילו חשבתי שהולכים לפגוע בסטודנטים, הייתי נוסע אלי הביתה כדי להפגין נגד עצמי בעצמי. אז למה נציגי התאחדות הסטודנטים פירסמו את זה? כדי שאני אאלץ להכחיש ואז הם יוכלו לומר שהם כופפו אותי. זה קצת עצוב שדווקא נציגי הציבור הכי צעיר במדינה משתמשים בטריקים של הפוליטיקה הכי ישנה". הסטטוס המשיך עוד ועוד, מפליג בשבחיו של תקציב 2013, שיהיה כולו נסים ופלאות (וידאג לא רק לריקי כהן, אלא גם לבן שלה).
היום מצליפים העיתונים בלפיד, ובצדק. "האוצר" שנפגש עם יו"ר התאחדות הסטודנטים, התברר, הוא יוני רגב, סגן ראש אגף התקציבים, והדברים שנטען שאמר אכן נאמרו על-ידיו. לפיד, מתברר, אכן הפגין נגד עצמו, הפגנת פזיזות מביכה, והכשיל גם את סגנו, איש מפלגתו מיקי לוי, שנאלץ להקריא את הסטטוס השגוי מעל בימת הכנסת. א-פרופו בימת הכנסת – יו"ר האופוזיציה שלי יחימוביץ', כותב שלום ירושלמי ב"מעריב", "זעמה על השימוש החוזר ונשנה של לפיד בפייסבוק, תבעה ממנו להגיע לכנסת ולעלות על הדוכן, ועזבה בזעם את האולם" (כן, היה שם זעם). אם לפיד היה נוהג כעצתה, היתה נחסכת ממנו המבוכה: לפרסם סטטוס לוקח חמש דקות, להגיע לכנסת זו כבר נסיעה; אפשר היה לעשות טלפונים ולבדוק את העובדות. שנית, סטטוסים בפייסבוק כולם קוראים. על נאום במליאה אף אחד לא היה שומע.
מאמין נוצרי נושא צלב עץ בירושלים, 28.3.13 (צילום: מרים אלסטר)
גם בעיתונים האחרים מבשרים על הפדיחה של לפיד. "מבוכת לפיד ושכר הלימוד", נכתב בכותרת על שער "ישראל היום", עיתון השותף הקואליציוני הבכיר. "באוצר יזמו העלאה בשכר הלימוד, לפיד התנער" ו"מתיחות בין השר לפקידיו הבכירים" הן הכותרות הבולטות על שער "הארץ". ב"ידיעות אחרונות", משום מה, לפיד יוצא יחסית בזול. "לפיד נזף בבכיר באוצר" היא הכותרת על השער, וסבר פלוצקר מתגייס כדי להסביר ש"כעת זה כבר רשמי: ההערות של שר האוצר לפיד בדף הפייסבוק שלו נועדו בעיקר לנזוף בפקידיו ולהעמידם במקומם [...] עכשיו הם יודעים", כותב פלוצקר, "לפיד הוא הבוס". רק בעמ' 3 תובע העיתון בכל זאת את כבודו, אחרי שהוצג על-ידי שר האוצר כמי שפירסם מידע שקרי, ומציג את "קרב הגרסאות" משל היה מדובר בראשומון חידתי ולא בפליטה מוטעית של לפיד.
אם סיקור התנהלותו של שר האוצר ב"ידיעות אחרונות" נוטה לחנפנות, הרי שהכותרת הראשית שלו מלמדת על כשל עיתונאי בסיסי יותר – זה של הדמגוגיה הזולה. "המבחן של הח"כים: קיצוץ 10% בשכרם", נכתב בה. "בכנסת מסתמן רוב בעד הקיצוץ. אם תתקבל היוזמה, יוותרו השרים והח"כים על כ-4,000 שקל ברוטו". ב"ידיעות אחרונות" מודעים כמובן לכך שהחיסכון התקציבי כתוצאה מהקיצוץ חסר משמעות. הבעיה עם שכר חברי-הכנסת אינה גובהו, ההגיוני ביחס ליוקר המחיה ולנכבדות תפקידם, אלא הפער הגדול מהשכר החציוני. אבל ב"ידיעות" מעדיפים קמפיין טיפשי הנוגע לשכר גבוה יחסית של 120 אזרחים, במקום דיון משמעותי בשכרם הנמוך מדי של מיליונים.
אנטנות פתוחות
כרגיל, סיקור תקציב 2013 בעיתונים הכלכליים מקיף הרבה יותר, ובחלקו גם משכיל לעסוק במהות ולא רק ביחסי אנוש. "לקראת הצגת התקציב לנתניהו: מתיחות בין לפיד לבכירי האוצר", נכתב בכותרת הראשית של "דה-מרקר", שבמשך השנים הפגין, בניגוד ל"גלובס", קרבה לאנשי האוצר. "אנשי מקצוע במשרד האוצר סבורים שאם לפיד לא יבנה יחסי אמון עימם – אין לו סיכוי להצליח בתפקידו", נכתב בכותרת המשנה לכתבה של מוטי בסוק וליאור דטל. אגב, נראה שלפיד הולך בדרכו של נתניהו, שבקדנציה המפורסמת שלו כשר אוצר התעמת קשות עם בכירי משרדו, כפי שמתאר ירון זליכה (שנתניהו מינה לחשב הכללי) בספריו האוטוביוגרפיים. ואילו ב"כלכליסט", כותרת על השער מפנה לכתבה של שאול אמסטרדמסקי, המראיין שני קציני צה"ל בכירים במילואים. "הפנסיה שלנו באמת מוגזמת", הם אומרים לו. הכתבה מוגשת תחת הלוגו "קובעים עדיפויות. תקציב 2013".
בעוד שהעיתונים הכלליים עוסקים בפרשנות סטטוסים והעיתונים הכלכליים בדיווח וניתוח של מידע, העיתונות החרדית מתמסרת לקמפיין. "שלושה שבועות בלבד הספיקו לשר האוצר להניף את חרב הקיצוצים", נכתב בכותרת הגג של "המודיע". "לפיד יציג היום בפני נתניהו את עיקרי הקיצוצים שגיבש", לשון הכותרת הראשית עצמה. לפי כותרת המשנה, "בראש רשימת הקיצוצים האכזרית: קיצוץ בקצבאות הילדים ועולם הישיבות". "בישיבת פגרה מיוחדת – האופוזיציה תוקפת את שר האוצר", נכתב בכותרת בולטת על שער "יתד נאמן". "שר האוצר מביט מלמעלה, מנותק ואינו מרגיש את המצוקה" הוא אחד הציטוטים בכותרת המשנה. על שער עיתון חרדי אחר, "המבשר", דווקא לא מודפסת התקפה על שר האוצר, אלא ידיעה שלפיה שר התעשייה והמסחר, נפתלי בנט, יחתום על צו להוזלת הלחם שבפיקוח ממשלתי – לראשונה מאז 2009. ברם, בידיעה ובפרשנות בעמ' 2 מבארים כי ההוזלה אינה קשורה למדיניות הממשלה, אלא לירידת מחירי האנרגיה והחיטה.
"ריקי כהן מחדרה לא באה לאכול אצלך, איך אתה מתמודד עם המיתון?", שואל אמיר קמינר את ויקטור גלוגר, שף במסעדת יוקרה שהחל להגיש תוכנית בישול, בראיון המקבל, משום מה, עמוד שלם במוסף היומי של "ידיעות אחרונות", ועוד בגלל תוכנית בערוץ הראשון. "יש תיירות עסקית ולקוחות מהמגזר הרוסי, וגם עשינו תוכנית איך להתמודד עם המיתון ולהוריד שומנים ועלויות. אנחנו עם אנטנות פתוחות".
לאכול כנאפה בסיאול
"מערכת הביטחון המליצה על שחרור מחבלים ליום האסיר", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב", המוקדשת לספיח של מסע הדילוגים של שר החוץ האמריקאי, ש"לחץ על נתניהו לשחרר 123 מחבלים כמחווה לפלסטינים, אבל לשכת רה"מ הכחישה כי הושג סיכום בנושא", לפי כותרת המשנה. על השער נכתב גם כי "ירושלים הסכימה לקדם יוזמות כלכליות בשטחי C", אולם כותרת הגג קובעת כי "קרי עזב ללא תוצאות". התמונה המרכזית על שער העיתון מפרסמת את גליון סוף-השבוע של העיתון, שיוקדש לחטיבת החי"ר הצה"לית גולני. בין השאר מובטח כי ב"גיליון המיוחד" תשתתף גם ח"כ איילת שקד, ששירתה, כנראה, בחטיבה.
"תחת ענן מלחמה: סיאול שוקקת חיים", נכתב בכותרת הראשית של "ישראל היום". חשבתם ששלדון אדלסון השקיע מאות מיליונים כדי להפוך את תושבי ישראל לזומבים מפוחדים? טעיתם. הכל היה מזימה שמטרתה לסדר לבועז ביסמוט טיסות מסביב לעולם.
"נאדר אבו-טורקי וחמודה סלאח, ממשוחררי עסקת שליט שהוגלו לעזה, פתחו חנות קטנה לנבלוסייה – הכנאפה המפורסמת מהגדה, והמקום כבר מוצף לקוחות", נכתב בכותרת המשנה לדיווח מתורגם מה"ניו-יורק טיימס" המתפרסם ב"גלריה" של "הארץ".
איפה הכסף
איפה עוד הכסף
"צים לא תוכל לפרוע החוב לבעלי האג"ח", קובעת הכותרת הראשית של "גלובס", ומוסיפה פלפל לדיון המתנהל השבוע בעיתונות על עזיבתו של עידן עופר, בעל השליטה בחברה-לישראל (המחזיקה בצים), את ישראל – עזיבה שתמלט מאזרחי ישראל מיליארדי שקלים שהיו מועברים למדינה כמסים. עופר, מוסר "כלכליסט", אינו רק מבריח מס, אלא גם חמקן חובות. וזו הזדמנות להמליץ על כתבה אחרת, של גולן פרידנפלד, שהתפרסמה השבוע בעיתון.
ענייני תקשורת
אתמול פורסם כי כתבת החינוך של "הארץ", טלילה נשר, עזבה את העיתון. מתנת הפרידה שלה, המופיעה היום ככותרת הראשית של העיתון, נראית בעייתית. "ציוני הבגרות זינקו, הכישורים והידע נותרו זהים", נכתב בכותרת, המסתמכת על נתונים של הלמ"ס. ברשתות החברתיות עולות תהיות באשר לנכונות קריאתו של "הארץ" את הנתונים (פרקטיס נפוץ למדי בעת האחרונה). פרטים יבואו.
כתבת השער של "24 שעות" מוקדשת לז'אנר אהוד ב"ידיעות אחרונות", זה של ההתנסות העצמית. כתב העיתון יהודה שוחט מסכם את חוויותיו מנסיונות למכור דגלי ישראל לרכבים חולפים. כותרת המשנה, "למה הישראלים כבר לא מתלהבים לתלות על חלון הרכב דגל לקראת יום העצמאות? שלחנו את כתבנו לשטח [...] כדי לבדוק", מלמדת כי הסוגה אינה מתאימה כאן. אם לעורכי "ידיעות" כבר ברור שהישראלים אינם מתלהבים וגו', מדוע צריך לשלוח כתב אומלל לעמוד בצמתים (במקום, אולי, לעשות עבודה עיתונאית)? שוחט, על כל פנים, מגיש כתבה חרוצה, מרפרף בעדינות מעל שאלת הקשר בין סמלים לאומיים לפטריוטיזם, ואף מתמצת מסקנה: "מהציונות הפטריוטית של פעם, אני מתרשם, נותרה רק הציונות הדתית".
אגב, הביקורת הפותחת את מוסף "ספרים" של "הארץ", של יובל אלבשן, היא על הספר "בין הכיפה לכומתה: דת, פוליטיקה וצבא בישראל". "המאמר המרתק ביותר באסופה הזו הוא פרי עטם של אודי לבל ושושנה לוביש-עומר", כותב אלבשן. "לטענתם יש לראות את תהליך ההדתה פחות כמעשה דתי ויותר כתגובת-נגד שמרנית למאפיינים הפוסט-מודרניים של צה"ל מאז שנות ה-90 ובהם: א. צבא שלום – כזה שמופעל גם למשימות בלתי מלחמתיות [...]; ב. הצבא ממתן את השימוש באלימות ומבחינה משפטית מפנים ערכי לחימה שיזכו להגנה בבתי-הדין הבינלאומיים; ג. מבחינת השיח, הצבא מחשיב יותר מושגים כמו 'עיצוב תודעה' ו'דימוי ניצחון' מהכרעה ממשית בשדה הקרב; ד. מבחינת הדוקטרינה, הצבא מעדיף להרחיק את החייל משדה הקרב [...]; ה. מבחינת צבאית, 'בשל חוסר הלגיטימציה מבית לסכן חיילים ומחוץ – לפגוע בבלתי מעורבים בשטח האויב, מעצבי הלוחמה נאלצים להסתפק בניהול עימותים בעצימות נמוכה ולא בהכרעתם'.
"לפי לבל ולוביש-עומר, ראשי הצבא החליטו לשוות לו מאפיינים כאלה מתוך רצון לשמר את תמיכת האליטות הישנות (שעברו בעצמן שינוי ערכי). לטענתם, תהליך ההדתה הוא למעשה חלק מתגובת-נגד וחזרתה של קהילת ביטחון שמרנית, שדוגלת בערכים הישנים של 'התרעה, הרתעה והכרעה'. קהילה זו, עיקר ערכיה נסובו סביב העתקת הלוחמה לשטח האויב, נכונות להקרבת חיים, חתירה להכרעות מהירות וכו'. אף על פי ש'אין מדובר במגמה שבני הציונות הדתית הם היחידים לבטאה', הרי שהם החלוצים שלפני המחנה, והם מבקשים למחוק את הדיסקט שנכתב בעשורים האחרונים. לכן, קובעים החוקרים, תהליכים אלה הם שמרנות ולא הדתה, שכן 'תפיסת הציונות הדתית את צה"ל אינה שונה מתפיסתם של האבות המייסדים שהניחו את הבסיס לאתוס המקורי כדי שהצבא יוכל לשוב לעצמו'".
בעמ' 2 של "המבשר" מתפרסמת ידיעה תחת הכותרת "ח"כ הרב מוזס במליאת הכנסת: 'העיתונות הכללית מנהלת מסע הסתה מכוון נגד הציבור החרדי". מוזס השיב לח"כ אלעזר שטרן, שהסתמך, כפי שעולה מהידיעה, על דברים שכתב נחום ברנע ושהתפרסמו ב"ידיעות אחרונות" ביום השואה. "אתמול בא הכתב נחום ברנע חשבון עם ציבור שלם במאמר ארסי ומסית כאילו הציבור החרדי אינו מכבד את זכר נספי השואה", מצטט הכתב מאיר ברגר את ח"כ מוזס, "וזאת בעקבות עדות יחיד, מגוחכת ומופרכת, של אזרח שראה קומץ אזרחים שבילו בפארק בירושלים בערב יום הזיכרון לשואה, ובעיני רוחו הפליג ודימיין מאתיים צעירים חרדים שמבלים וצלו ואכלו. אני לא בא להצדיק את המקרה, אלא להפנות את תשומת לב חברי-הכנסת למסע הסתה מכוון נגד הציבור החרדי".
בהמשך מצטט מוזס מדבריו של "כתב קול-ישראל" שכתב, לדבריו, כי בדק ומצא כי בגן סאקר לא התקיימה חגיגת מנגל חרדית המונית. מוזס לא פירש, כמשתמע, את שמו של המצוטט, וברגר, שציטט את מוזס, לא טרח לבדוק מי הוא ומה הוא – יותם ברזני, עורך (ולא כתב) בשידור הציבורי, שפירסם את הדברים בחשבון הפייסבוק שלו. פרט רלבנטי הוא כי את הבדיקה שלו ביצע ברזני אחרי השעה 11 בלילה. על כל פנים, מה שבטוח – "עיתונות פייסבוק" אינה פרי נחלתה של העיתונות הכללית בלבד, אלא קיימת גם בעיתונות החרדית וגם בכנסת ישראל. העובדה שאחת הכותרות הבולטות על שער "המבשר" מוקדשת לרשת וקוראת "להתרחק מהטכנולוגיה האסורה הפוגעת בקדושת עם ישראל" מעצימה את האירוניה.
יש גם עיתונות פייסבוק אחרת. כותב דורון ארזי בדף הפייסבוק שלו: "'ידיעות אחרונות' מדווח היום מפי כתבו בבריטניה כי לאחר הלווייתה של מרגרט תאצ'ר גווייתה תישרף ואפרה ייטמן ב'בית-החולים המלכותי בצ'לסי'. זוהי טעות: ה-Royal Hospital Chelsea איננו בית-חולים, אלא אכסניה ובית-אבות לחיילים משוחררים, גמלאי הצבא הבריטי. הוא נוסד במאה ה-17 על-ידי המלך צ'רלס השני כאשר למלה Hospital היתה משמעות של 'אכסניה', ורק בהדרגה התפתח ממנה השימוש של 'אכסניה לחולים', כלומר 'בית-חולים' במובנו המודרני.
"הסידור היה שחיילים משוחררים, בייחוד נכי מלחמה, רשאים לוותר על הפנסיה הכספית שלהם (שאז היתה קטנה למדי ולעתים לא הספיקה למחייתם), ותמורת זאת לקבל מעון ומזון לכל חייהם באכסניה זאת – רעיון ראשוני, מתקדם למדי לזמנו, של 'מדינת הסעד' בעידן הקדם-מודרני. הרעיון עודכן כמה פעמים והמוסד עבר מודרניזציה במרוצת הדורות, אך נשאר מוסד לאומי מרכזי בתודעה הבריטית – הוא מקשר בין בית-המלוכה, שהוא פטרונו הרשמי של המוסד, לבין הצבא, המגלם את האומה ופשוטי העם המשרתים בו. עד היום אפשר לראות את 'גמלאי צ'לסי' בחוצות לונדון במדי הייצוג האדומים שלהם ועליהם כל העיטורים שלהם זכו בשנות שירותם.
"מכאן ברורה המשיכה האידיאולוגית של מוסד זה בשביל מרגרט תאצ'ר כמקום מנוחתה האחרונה – הוא מבטא את הלאומיות הבריטית העממית, המלוכנית, הימנית שהנחתה אותה כל חייה. מוזר שהעיתון מפרש כל זאת לקוראיו כאילו ייקבר אפרה, בצורה משונה ובלתי מתקבלת על הדעת, ב'בית-חולים'".
"ערוץ החדשות הבינלאומי של פטריק דרהי יעלה לאוויר הקיץ. ישודר באנגלית, צרפתית וערבית", נכתב בכותרת המשנה לדיווח של רז שכניק במוסף היומי של "ידיעות אחרונות", שאינו מרבה לעסוק בענייני תקשורת. שותפו של דרהי לערוץ, שתמונתו מככבת לצד זו של דרהי כליווי לידיעה, הוא חיים סלוצקי, מקורבו של מו"ל "ידיעות אחרונות" ארנון מוזס.
"יותר מדי שירים צפויים, מלאכים ומכאובים יש בין מאה 'השירים הכי יפים בעברית'. גם הפרשנויות הנלהבות ביותר לא משכנעות שמקומם בפסגת השירה העולמית", נכתב בכותרת המשנה לביקורתו של אביעד קליינברג על אסופת השירים "השירים הכי יפים בעברית" של מנחם בן ודורון קורן, המתפרסמת במוסף "ספרים" של "הארץ". "אתם אמורים להעתיק את השירים הכי יפים מן 'השירים הכי יפים' ולהדביק על המזבח הישראלי: המקרר (לצד טוריו של יאיר לפיד)", הוא כותב.