מסך עשן

"ידיעות אחרונות" מכריז הבוקר, מראש עמוד השער, על "כוננות סייבר". "בעקבות האיומים", נכתב בכותרת המשנה, "צה"ל, השב"כ והארגונים הגדולים בישראל נערכים למתקפה של האקרים פלסטינים שצפויה היום".

כידוע, גם "ידיעות אחרונות" הוא ארגון גדול בישראל. על כן גם הוא נדרש להיערכות לקראת המתקפה. מקריאת העיתון עולה כי תפקידו הראשי של כלי תקשורת ישראלי בהיערכות לקראת מתקפת סייבר הוא עידוד שיח ציבורי על המתקפה הצפויה (קרי: יצירת פאניקה). בחזית ההיערכות של "ידיעות אחרונות" – ההחלטה להיפטר מהתיבה "פרו" בביטוי "האקרים פרו-פלסטינים", ולהגדיר בעמוד השער את התוקפים האלקטרוניים כ"פלסטינים". זה טוב למורל, זה מחדד את החושים, זה מגייס את הקוראים. בסופו של דבר זה גם יעזור להם להיכנס ל"כוננות סייבר". אז מה אם ההגדרה שגויה?

בעמ' 8, המוקדש למתקפה הטכנולוגית הצפויה, הגדרת ההאקרים תקינה, אולם התצלום הראשי שגוי. על פני כמחצית העמוד מודפס תצלום של אדם מחזיק את ראשו בידיו בעודו מביט אל מסך מחשב כאילו חרב עליו עולמו המקוון. זהו תצלום אילוסטרציה כמובן, אולם האילוסטרציה היא למציאות שטרם התרחשה וספק אם תתממש. "מלבד פריצה לכמה אתרים קטנים, לא נרשמו הצלחות לתוקפים", מובהר בידיעה.

"בינתיים זו נראית כמו מלחמה של ילדים קטנים", מצוטט אור ניר, מומחה אבטחת מידע מחברת קומסק, בידיעה מאת שגיא כהן. "נראה שאין כאן חבורה מקצועית של אנשים שיודעים מה הם עושים, אבל ייתכן שמדובר במסך עשן שיאפשר היום להאקרים הכבדים להיכנס לפעולה". בידיעה מצוטט גם רוני בכר, מנהל תחום תקיפה וסייבר באבנת אבטחת מידע.

"מתקפת הסייבר: האקרים ישראלים משיבים מלחמה", מעודדת כותרת מתחתית שער "ישראל היום", כאילו חיילי צה"ל הודפים את כוחות הארמיה השלישית של מצרים. "הבא לפרוץ לך – השכם לפרוץ לו", נכתב בפתח ידיעה מאת אילן גטניו.

"ישראל היום" מדגיש בדיווחו את אכזריותם של התוקפים, שאינם מבדילים בין דם לדם. "באתרים שהופלו היה גם אתר עמותת גדולים-מהחיים, המסייעת גם לילדים חולי סרטן מוסלמים", נכתב. "מנכ"ל העמותה ליאור שמואלי אמר אתמול: 'חבל שהדבר קורה דווקא לאתר של ארגון ששם לעצמו לסייע לכל ילד חולה סרטן המטופל בישראל, ללא הבדלי דת, גזע, מין ולאום'". והמהדרין היו מוסיפים: "כל זה קורה ערב ימי השואה והזיכרון".

גם בידיעה של "ישראל היום" מצוטט רוני בכר, מנהל תחום תקיפה וסייבר באבנת אבטחת מידע. כמו כן נכלל בה ציטוט מפי אלון מנצור, מנכ"ל חברת 2Bsecure מקבוצת מטריקס, והפניה של הקוראים לשירות מיוחד שהחליטה להעניק חברת אבטחת המידע צ'קמרקס בעקבות המתקפה הצפויה (רעיון: למסד את התקיפה הסייברנטית ולהפכה לאירוע שנתי, למען חברות אבטחת המידע ויחצניהם).

בשער הארץ מביע "אור ניר מחברת קומסק" את הערכתו על המתרחש. "הארץ" הוא היחיד שמציין את המניע הרשמי לתקיפה: "ההאקרים מוחים על כך שישראל הפרה, לטענתם, את הסכם הפסקת האש של 'עמוד ענן' וממשיכה לתקוף ברצועת עזה".

ציון לשבח על היותו עיתון המגיש מידע ולא פלטפורמה המקדמת אינטרסים שיווקיים מוענק בזאת ל"מעריב". ידיעה על המתקפה הצפויה, מאת אלכס דורון ואחיקם משה דוד, מתפרסמת הבוקר בפנים העיתון. הפלת אתרו של הארגון גדולים-מהחיים מוזכרת, בלי לציין כי בין הנהנים מהעמותה גם מוסלמים. את תפקיד מומחית אבטחת המידע ממלאת קרן אלעזרי, שאינה מזוהה בידיעה עם אף חברה מסחרית. "הרושם הוא, לפי שעה, שההאקרים מגזימים מאוד בהערכת יכולותיהם", היא אומרת ל"מעריב".

תופעה של שואה

"האם יש סיכוי שאי-פעם תתרחש שוב שואה על העם היהודי?" היא שאלת היום (העילגת) במדור "משאל עם" של "ישראל היום", ובעצם שאלת היום המהדהדת בכל יום ויום בין דפי עיתון זה. "השואה לא תחזור כי יש לנו מדינה מספיק חזקה ולא ייתנו לזה לקרות פעם נוספת", מרגיעה זיוה יששכר, בת 48. "זה לא הגיוני שתהיה שוב שואה כי יש לנו כיום אמצעים להגן על עצמנו", מוסיפה אוריין יששכר, בת 21. "אני לא מאמין שהמדינות תסכמנה למה שהיה אז, מה גם שארה"ב נמצאת כיום מאחורינו", סבור שאול נור-אל, בן 71.

יש גם משיבים בעלי עמדות אחרות. "העולם אכן השתנה", אומרת אביבה נור-אל, בת 67, "אבל יש איומים מכל הכיוונים ושואה עלולה להיות שוב. מלחמת עולם שלישית יכולה לפרוץ, והמוסלמים יכולים להשתלט עלינו ולהזיק לנו בהיקף של שואה". לדברי נסים מטרסו, בן 35, "במצב הנוכחי מול האיומים הקיימים במזרח התיכון יש סיכוי שאם לא נדע להתמודד עם האיום האיראני ועם המבחן של צפון-קוריאה, אנחנו יכולים להיתקל בתופעה של שואה". אייל הראל, בן 30, מבטיח, ספק בהומור: "לא ניתן לזה לקרות. נמות לפני שהם יהרגו אותנו".

רק משיב אחד לשאלון, דוד סנדובסקי בן ה-60, כופר בהנחת היסוד כי יש מי שרוצה להמיט שואה על העם היהודי. "השואה לא תחזור פעם נוספת", הוא קובע. "אין שום סיבה שהיא תחזור וזה לא יקרה".

הכותרת הראשית של "ישראל היום", "לעולם לא עוד", מאמצת את דעת הרוב. רוצים להשמידנו, אולם אנו היהודים נשבעים לא לתת לאיום להתממש. אגב, אותה כותרת ראשית הופיעה בעיתון בבוקרו של ערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה בשנה שעברה.

תיירים ביד-ושם, שלשום (צילום: יונתן זינדל)

"בכל חודש מתים 1,000 ניצולים", נכתב בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" הבוקר, בגופן גדול על רקע שחור, כאילו מדובר באיזה מחדל מזעזע ולא בדרכו של עולם. מתחת לכותרת הראשית של העיתון מחובר מעשה ההשמדה הנאצי לקוממיות הצבאית של מדינת ישראל. תצלום של לוחמת צה"ל בפעולה מתפרסם לצד הכיתוב: "דור שלישי לגבורה. הסבא, יאן בסטיאנס, היה נוצרי הולנדי שהחביא יהודים בשואה. הנכדה, סגן אליאנה בסטיאנס, היא קצינה לוחמת ביחידת קרקל המשרתת בגבול מצרים".

ציטוט מפי אבי הקצינה, שהתגייר ועלה לישראל, מחבר בין תוכנית ההשמדה של הרייך השלישי לבין מלחמות מדינת ישראל בשכנותיה: "אבי סיכן את חייו והציל יהודים, ובתי ממשיכה להגן על המדינה שלנו". נגד אילו ניאו-נאצים נלחמת סגן בסטיאנס בגבול מצרים? כל מי שלועג לליצן הימין הקיצוני חיים בן-פסח משום שאינו מסוגל להוציא מפיו את המלה "המוסלמים" בלי להוסיף "הנאצים", כדאי שיעמוד על כך שעיתונות הזרם המרכזי של מדינת ישראל מקדמת אותו היגיון ממש.

בכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות" מתפרסם תצלום של סצינת שואה אופיינית: נדמה כי רואים בו חיילים נאצים מובילים שיירה של יהודים ממקום למקום, אולי בעת אקציה של אחד הגטאות. "התקדים שסלל את הדרך", נכתב בכיתוב התצלום. "דמיאניוק מובא למשפטו בגרמניה".

לצד התצלום עם הכיתוב השגוי מתפרסם דיווח מאת נח קליגר, זקן כתבי "ידיעות אחרונות" ושליח העיתון למצעד החיים. "ב-25 השנים שבהן מתקיים המצעד הסמלי בין אושוויץ לבירקנאו השתתפו בו קרוב ל-200 אלף יהודים ולא יהודים", הוא כותב. "באותן 25 השנים שבהן גם אני נמנה עם הצועדים אני מתפעל שוב ושוב מהביצוע הכמעט מושלם של תוכנית כה מסובכת וכה מגוונת. תוכנית אשר דורשת תכנון ולוגיסטיקה בלתי רגילים כדי לספק את התנאים הדרושים ליותר מרבבה מבקרים – מתחבורה ומזון כשר ועד ללינה".

הידיעה בראש עמ' 3 של "הארץ", מאת עופר אדרת, מוקדשת אף היא לשואה. העיתון, שעם בעליו נמנית גם חברה גרמנית בעלת עבר נאצי, מבליט את סיפורו של חייל נאצי שהציל יהודים.

הבשר החי

הכותרת הראשית של "מעריב" מוקדשת למינויה של יעל אנדורן למנכ"לית משרד האוצר. "מינוי מנכ"לית האוצר מסמן את התקציב הבא: קיצוצים ופגיעה ברווחה", נכתב בראש שער העיתון. מתחת לכותרת מתפרסם תצלום מהפגנה שנערכה אתמול מול ביתו של שר האוצר, "במחאה על הפגיעה הצפויה בקצבאות".

"היא נחשבת לבעלת ניסיון רב בכל הקשור לקיצוצים בתקציב – נושא שלפיד הבהיר כי יעמוד במרכז מדיניותו", מדווח יוסי גרינשטיין. "[...] היא נחשבת לכלכלנית מעולה וזוכה להערכה רבה גם בלשכת ראש הממשלה".

הידיעה ברובה מהללת את אנדורן ולפיד ("עוד במהלך קמפיין הבחירות של יש-עתיד הבטיח לקדם את נושא השוויון המגדרי"). בסיומה מצוין כי "למעלה מארבע מאות פעילים חברתיים הפגינו אתמול במשך כשעתיים מול ביתו של שר האוצר לפיד במחאה על הקיצוצים המתוכננים והפגיעה האפשרית בשכבות הביניים ובשכבות החלשות".

בעוד שהפגנה קטנה נגד מדיניות האוצר זוכה ל-25 מלה, טעות נוספת בחישוב של לפיד את השכר הממוצע לזוג בישראל זוכה לידיעה מלאה, מאת זאב קם, המתפרסמת צמוד לידיעה על מינויה של אנדורן. למרות זאת, "מעריב" ראוי לשבח על כי הוא העיתון היחיד שמבליט בכותרתו הראשית את מינויה של מנכ"לית האוצר החדשה ואת הכיוון המסתמן כתוצאה מכך, ועוד מוסיף בשער תצלום של כמה ממשתתפי ההפגנה נגד שר האוצר (אולי זו תוצאה של שאריות תחושות סוציאליסטיות שאיפיינו את עובדי העיתון בימי דנקנר האחרונים).

הכותרת הראשית של "גלובס על הבוקר" מוקדשת למינוי, לא לכיוון המסתמן. שני מאמרי פרשנות מקבלים את פניה של אנדורן בברכה. "מדובר במנהלת מוכשרת, עניינית, קרת רוח ומוכוונת מטרה ובאשת אוצר מנוסה שמכירה את כללי המשחק", כותב רון שטיין. "[...] התפיסות הכלכליות שלה תואמות את המדיניות הימנית קפיטליסטית של הממשלה הנוכחית ואת זו של אגף התקציבים באוצר [...] אנדורן היא מנהלת מוצלחת שלא נרתעת מחיתוך בבשר החי כשהדבר נדרש".

אדריאן פילוט משבח אף הוא את הבחירה: "מינויה של יעל אנדורן למנכ"לית משרד האוצר הוא טוב", כותב פילוט. "[...] לפיד מצא פרטנרית אמיתית לתפיסתו הכלכלית, שכן היא נציגה נאמנה של הימין הכלכלי השמרני של מדינת ישראל – פחות ממשלה ויותר שוק. נציגים של ארגונים חברתיים שפעלו בתחילת העשור הקודם נהגו להאשימה בכך שהרסה את מדיניות הרווחה של ישראל". לדברי פילוט, עדיף היה אם לפיד היה ממנה לתפקיד את אורי יוגב, אולם יוגב "אינו אשה" ולכן הופלה לרעה.

"ידיעות אחרונות" מקבל את פניה של אנדורן כאילו היתה ידוענית. "הכירו את יעל אנדורן, האשה הראשונה בתפקיד מנכ"לית האוצר", נכתב בשער העיתון, בלי מלה אחת על תפיסת העולם הכלכלית שלה. שער "ממון" מכוסה בתצלום פניה של אנדורן, "הגברת הראשונה של האוצר", כפי שהיא מוגדרת בכותרת המוסף. רק בלב כותרת הביניים, ובפנים המוסף, מובלט כי באוצר אומרים ש"המינוי מרמז על קיצוצים כואבים והעלאת מסים".

סבר פלוצקר מגדיר את אנדורן "נצית בעמדתה הפיסקלית", אולם עיקר טורו מוקדש למגדר והשלכותיו. "ניתן להניח כי ייחלשו מאבקי הכוח הפרסונליים, וכי יונמך הטון המתנשא, המאפיין בעיקר את צעירי המשרד", הוא כותב. "תשומת לב מוגברת תוקדש לקשרים עם הציבור ונציגיו. ליד שולחן הדיונים יישמעו לא רק גברים בעלי ביטחון עצמי מופרז. הצעות לגזירות ייבחנו מפרספקטיבות פחות שגרתיות. הכיוון הכללי של המדיניות התקציבית לא ישתנה, אבל חדות הזוויות – כן".

העיתון "כלכליסט" נוקט גישה הפוכה ל"ממון" ומבליט בכותרתו הראשית דווקא את תפיסת עולמה הכלכלית של אנדורן. "אדריכלית הקיצוצים בתקציב 2003 חוזרת", לשונה. גולן חזני מספק בפנים העיתון פרופיל מקצועי ואישי של אנדורן, שאינו חד-ממדי.

עורכי "דה-מרקר" מעדיפים להכתיר את העיתון בבשורה על עצם המינוי. נסיונה של אנדורן כמקצצת ראשית בשירותי הרווחה מוזכר בשורה השנייה של כותרת המשנה. כותרת לידיעה מאת מוטי בסוק בכפולה הפותחת של העיתון מגדירה את אנדורן כך: "ניסיון של עשור באגף התקציבים וקריירה במגזר העסקי". שוב, רק בכותרת המשנה מוזכר חלקה בתוכנית הקיצוצים של העשור הקודם. עוד בשער "דה-מרקר", קטע ממאמר דעה של מירב ארלוזורוב, שמקבל את הכותרת "מינוי מבטיח".

ענייני תקשורת

העיתונאי אמנון דנקנר מת בסוף-השבוע.

עיתון "מעריב", שהיה עורכו, מקדיש לזכרו את כפולת האמצע ומדור הדעות, תוך שימת דגש על אנושיותו. "הוא היה איש מפואר שחמק מכל הגדרה בנאלית", כותב עליו מרדכי חיימוביץ. "הוא ניווט בין נתיבי האהבה והכפור, בין מסלולי הנועם והסרקזם, בין אפיקי הרשע והחסד. הוא תרם בסתר ממשכורתו לעובדת קשת-יום, אך לא היסס לפטר. 'אם לא אפטר היום עובד אחד', נהג להסביר, 'אצטרך מחר לפטר 20'. לא חושב שאי-פעם שמעתי אותו צועק. לאמנון דנקנר אף פעם הפיוז לא קפץ באקראי. הוא היה מקפיץ את הפיוז כשמישהו לדעתו לא היה בסדר. אז היה מוצא את המלה הכי דוקרת, הכי קוטלת, כזאת שאחריה אין תקומה".

"'מעריב' של דנקנר היה מקום סוער כמו העורך הראשי שלו, ופורה כמעט באותה מידה", כותב נדב איל. "[...] רק בדרך לפרסום הטקסט הזה שמעתי משלושה אנשי 'מעריב' סיפורים על מעשי חסד שעשה עימם ברגעים הקשים ביותר של החיים". שרי מקובר-בליקוב משתפת את הקוראים בשני מקרים שבהם דנקנר יצא מגדרו כדי לעזור לאדם במצוקה. היא מציינת כי עם פרישתו מ"מעריב" פנו אליה תחקירני "הארץ" שהכינו כתבת פרופיל על האיש. היא סיפרה גם להם את הסיפורים, אולם אלו לא נכללו בכתבה.

ב"הארץ" מתפרסמת ידיעה המתמצתת את הקריירה של דנקנר ומביאה הספדים מפי בכירים ומכרים. לצד זאת מודפסים מחדש קטעים מהמאמר "אין לי אחות", שפירסם ב"הארץ" בשנת 1983.

ב"ידיעות אחרונות" מתפרסמת ידיעה על מותו של דנקנר בעמ' 10. בכותרת המשנה שלה הוא מוגדר כך: "העיתונאי והסופר שצעק על יריבים ב'פופוליטיקה', נשאר נאמן לאולמרט ועורר סקנדל עם הביוגרפיה על דן בן-אמוץ". גם תצלומים של אולמרט ועורך-דינו אלי זהר מצורפים לידיעה. רק בעומק הפסקה הרביעית מוזכר כי דנקנר ערך במשך שש שנים את "מעריב".

ב"ישראל היום" לא מתאפקים ומציינים כי "מידת הצלחתו בתפקיד [עורך 'מעריב'] שנויה במחלוקת, שכן על-פי תחקיר 'הארץ', שפורסם בתום כהונתו, התגלה כי העיתון איבד שליש מקוראיו. בתחקיר סופר גם על התנהגותו, שלפיו נהג לזרוק נעליים על עובדיו" [העילגות במקור]. "גם אני פוטר אותו ממעשיו הרעים ואזכור את הטובים", כותב חברו לשעבר דן מרגלית.

מאמרה של עמירה הס, שבו הצדיקה התנגדות אלימה לחיילי צבא כיבוש, ממשיך לעורר הדים. גדעון לוי יוצא להגנתה מעל דפי "הארץ". יעקב אחימאיר מבקר אותה מעל דפי "ישראל היום". היא עצמה מקדישה את מדורה הבוקר לסיפור מאבק בלתי אלים (יחסית) של מתנגדי חומת ההפרדה מהכפר בילעין.