אני ריקי כהן
תכונתו הבולטת ביותר של יאיר לפיד ככותב טורים, כפי שהיטיב להבחין מעסיקו האחרון בתחום זה, מו"ל "ידיעות אחרונות" ארנון (נוני) מוזס, היא יכולתו למשוך אנשים לקרוא אותם, ויותר מכך – לדבר על אודותיהם. בעוד שהוויכוח על איכותם של אותם טורים נמשך הגם שהוכרע לפני עידנים, הרי שיכולתו המיוחדת הזו של לפיד נדדה איתו גם כשעזב את "ידיעות אחרונות" ועבר לפייסבוק. ואולם, העובדה שבמקביל לכתיבת הגיגיו ברשת החברתית הוא מכהן, בצירוף מקרים שהיה הולם תסריט של סדרת טלוויזיה שהיה נכתב על-ידי לפיד עצמו, כשר האוצר של מדינת ישראל, ודאי תורמת גם היא למוקד המשיכה של טוריו הנוכחיים.
האחרון שבהם, שהציב במרכזו דמות טיפוסית לכאורה ממעמד הביניים הישראלי בשם "ריקי כהן" (מחדרה), התפרסם לפני כמה ימים וממשיך לעורר תגובות גם היום. ראש המגיבים הוא נגיד בנק ישראל סטנלי פישר (שהודיע לפני זמן רב כי לא ישלים את כהונתו, הודיע על התפטרותו בפועל ועדיין ממשיך בתפקיד, והעיתונים ודאי יוכו בהלם הפתעה כשבאמת יפרוש לבסוף).
"סטנלי פישר מותח ביקורת על לפיד: חשוב יותר לטפל בעניים מאשר במעמד הביניים", נכתב מעל לכותרתו הראשית, המחזקת אותה ביקורת כשהיא קובעת את הקביעה הסתומה הבאה: "הוכפל שיעור המשפחות העניות עם שני מפרנסים". גם ב"דה-מרקר" נכתב בכותרת הראשית: "פישר: חשוב יותר לטפל בעניים מאשר במעמד הביניים" (מתחת לכותרת הגג "הנגיד מותח ביקורת על שר האוצר"). גם ב"גלובס על הבוקר": "פישר מבקר את לפיד: צריך לדבר גם על העניים". וגם ב"גלובס": "פישר בביקורת על לפיד: מעמד הביניים – לא בעיה מרכזית, חשוב לדבר גם על העניים במדינה". וגם ב"ישראל היום": "פישר ללפיד: צריך לדאוג גם לעניים".
במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" הגדיר אתמול סבר פלוצקר את פישר "המדריך האמיתי של שר האוצר החדש לכלכלת ישראל". האם הביקורת של פישר מתואמת עם לפיד, או אולי פלוצקר לא ידע על מה הוא כותב, או שאולי כל העיתונים טועים? לפי "ממון" של היום, האפשרות השלישית היא הנכונה. "פישר מחמיא ללפיד ('עושה רושם מצוין')", נפתחת כותרת המשנה להפניה על שער המוסף, "אבל גם עוקץ אותו על ריקי כהן: 'צריך לטפל בעניים, מצבם פחות טוב משל מעמד הביניים'".
גם "כלכליסט", מבית "ידיעות אחרונות", מצטט את פישר בכותרתו הראשית, אולם מתעלם לגמרי מהביקורת על שר האוצר ומדגיש את דבריו על "בעיות המשק המקומי". הכותרת עצמה, המוקפת מרכאות, מצחיקה: "מצב הכלכלה טוב מאוד, חוץ מתחום אחד: הגירעון" – ומזכירה ציטוט אחר, של ראש הממשלה נתניהו, שהופיע כמדומני ככותרת ראשית ב"דה-מרקר", ולפיו "מצבנו טוב בניכוי החרדים והערבים". אם לסכם את עובדות החיים על-פי סטנלי פישר לפי קבוצת "ידיעות אחרונות", לעניים יש פחות כסף ממי שאינם עניים, ובעל חוב הוא עשיר למעט החוב. כמו כן, עדיף להיות עשיר ובריא מעני וחולה.
ב"ידיעות אחרונות" עצמו מנסים לטפל ברושם שהותיר הסיקור המתחנף ללפיד בגליון אתמול. ב"ידיעות אחרונות" כמו ב"ידיעות אחרונות", המהלך נעשה בתנופה, בעוצמה ועם מעט שכל. במקום גברת ריקי כהן אחת שרואיינה אתמול בעיתון והחמיאה ללפיד, מספקים בכפולה הפותחת מונולוגים שהוקלדו מפיהן של לא פחות מארבע נשים העונות לשם ריקי כהן. עיון בטקסטים של ארבע הנשים לצד הטקסט של לפיד, המובא בקיצור באותה כפולת עמודים, מלמד אולי על סוד המשיכה של לפיד: כתיבתו ניחנה באותה פלקטיות משטחת המעדיפה את הטפל והפיקנטי ומאפיינת הצהרות על-פה ודרך אגב של אנשים מהיישוב. "ידיעות אחרונות", מצדו, מוכיח שוב שהוא יודע להבחין היטב בין משל לנמשל, ומעדיף בכל שעה משעות היממה את הנמשל.
"מעריב" מציג את התגובה הפובליציסטית המעניינת ביותר לדברי לפיד. נדב איל, בן-דרור ימיני ושלום ירושלמי כותבים שלושתם על ה"סטטוס" של לפיד ("סטטוס מיותר", לפי ירושלמי). ימיני מציע זווית אחרת לביקורת על לפיד ולפיה הדמות שתיאר אינה שייכת למעמד הביניים, אלא לעשירונים העליונים. המשמעות אינה ששר האוצר צריך להתמקד "בעניים", אלא ליצור "מעמד ביניים", כותב ימיני.
ובינתיים, בצפון ובדרום וגם במרכז
"ירי טנקים לסוריה, מטוסים תקפו בעזה", נכתב בכותרתו הראשית של "מעריב", המבדל עצמו משאר העיתונים בימים האחרונים בסדר היום הבטחוני שלו. כותרות דומות מתפרסמות בהבלטה משתנה גם בשערי המתחרים: "צה"ל תקף בעזה והשיב אש לסוריה" ("ידיעות אחרונות") ו"התחממות בצפון ובדרום: צה"ל השיב אש בגולן ובעזה".
ב"הארץ" אין בשער דיווח על האש בגבולות, אלא בארץ פנימה. "מות אסיר מסרטן מצית מחאה בגדה", נכתב בכותרת לצד התמונה המרכזית בשער העיתון: נראים בה צעירים ערבים שכמה מהם רעולי פנים ואחד מהם יורה ברוגטקה. המחאה, לפי "הארץ", כללה הפגנה בחברון והתפרעויות בבתי-כלא. דיווחים דומים מופיעים גם בעיתונים האחרים, בהבלטה פחותה. "ידיעות אחרונות" הוא היחיד שאינו מקדיש למאורעות הפניה בשער, התפוס בחלקו הגדול על-ידי הכותרת הראשית "האסיר X: מחדל הגיוס למוסד", המבטיחה "גילויים חדשים" של רונן ברגמן במוסף סוף-השבוע.
העיתונים מדווחים גם על המשך השתדלנות האמריקאית בנושא שיחות השלום. "בפעם השנייה בשבועיים, קרי יבוא לישראל ללחוץ לחדש את המו"מ", נכתב בכותרת על שער "הארץ". לפי "מעריב", "שר החוץ קרי יבקר בישראל מדי שבועיים". "הארץ" הוא היחיד הממשיך לדווח גם על התושבים היהודים ביהודה ושומרון, גם אם הוא עושה זאת באופן עוין במפגיע. "צה"ל מקצה יותר מ-100 חיילים לאבטחת 25 מאחזים לא חוקיים", נכתב בכותרת בולטת על שער העיתון. מאמר המערכת שוצף: "נדמה שאין גבול לשחיתות שבה נגועה הפעלת צה"ל בהתנחלויות", הוא נפתח, תחת הכותרת "משימה בלתי חוקית בעליל".
לא רק "מעריב", גם העיתון החרדי "המבשר" מעלה לראש סדר היום את האיומים הבטחוניים ולא, כרגיל בתקופה האחרונה, את האיומים הפוליטיים על אורח החיים של קהילת הקוראים שלו. "ארבע רקטות קסאם נורו אתמול לעבר יישובי הדרום", נכתב בכותרת הראשית מתחת למלים "מתקפות הרקטות מעזה שבות בהדרגה ליישובי הדרום". אין צורך לרדת למקלטים: כותרת אחרת על השער חושפת כי "התגלה הנס: הרקטה שנורתה בזמן ביקור אובמה נחתה בגן ילדים".
דור שלישי
"ספרו של עמוס גולדברג הוא אחד השאפתניים והמקוריים שקראתי על השואה", כותב ד"ר בועז נוימן, בעצמו מחבר ספר שאפתני ומקורי העוסק בנאציזם, על הספר "טראומה בגוף ראשון: כתיבת יומנים בתקופת השואה", במוסף "ספרים" של "הארץ". "הוא אינו מבקש להוסיף ידע היסטורי על השואה וגם לא לספר את ההיסטוריה שלה בדרך אחרת. הוא חף מכל ניסיון לקטלג את השואה מבחינה היסטורית, מושגית או מוסרית. הוא עוסק במיתתו של היהודי עוד בחייו בכך שהוא מושלך מחוץ לשפה ובעת ובעונה אחת נחנק על-ידי מלותיו של הרוצח שהוצמדו לגופו ולהווייתו", כותב נוימן.
"הפילוסוף הצרפתי ז'אן פרנסואה ליוטר טען שאושוויץ היתה רעידת אדמה שהשמידה את המכשירים שמדדו אותה", כותב עוד נוימן. "ספרו של גולדברג, לדעתי, הוא ניסיון ליצור מכשיר למדידת רעידת אדמה מהסוג הזה".
מהכותרות לביקורות במוסף: "גיבורת הספר 'אנשי פינות' חושבת שלקורא הישראלי נמאס כבר מסיפורי השואה של בני הדור השני. יחד עם זאת היא יודעת שזה הסיפור היחיד שהיא יכולה לספר"; "הרומן המרשים של הנס קיילסון מתאר תלות הדדית מפתיעה בין רודף לנרדף מנקודת מבטו של צעיר יהודי"; "דווקא מתוך מציאות המוות של אושוויץ-בירקנאו נולד מיתוס החיים"; "הספר מוצא דרך מפליאה לספר את השואה כאילו היתה אגדת ילדים"; "לחזור לצחוק, לעשות שטויות, להתאהב".
"אמפתיה, ולא למידת לקח, תובעים עתה מאיתנו סיפוריהם של מי שהיו ילדים בשואה", נכתב בכותרת המשנה לביקורת הפותחת את המוסף, על הספר "רק הילדות אינה מזדקנת: בשואה היינו ילדים". "במקום שתיקה והשתקה – דיבור ומתן פתחון פה", נכתב בה עוד, והיא חותמת: "רק כך יהיה אפשר אולי להשתחרר מהטראומה הזאת".
אם ב"הארץ" מנסים להחזיר את הגלגל לאחור, לפני 1939, ב"ישראל היום" מעדיפים לחזור לשנות ה-50. עמ' 13 של העיתון מוקדש ליום השואה, שיחול ביום ראשון. "זוכרים את השואה – וגם את הגבורה" היא כותרת הידיעה המרכזית, המדגישה את זכרון מרד גטו ורשה. כותרת אחרת מצטטת מלל תקיף של שר החינוך, "אין לעבור על כך לסדר היום", בנוגע לתקיפת זקנים (שהם במקרה גם ניצולי שואה) בישראל. ידיעה אחרת, של אלי לאון וסוכנויות הידיעות, מוכתרת בכותרת "חוצפה הולנדית". "חשיפה", נכתב בכותרת המשנה לידיעה שכתב "ישראל היום" העתיק בעצמו, "עיריית אמסטרדם קנסה ניצולי שואה כי לא שילמו מסים כשהוחזקו במחנות הריכוז". הידיעה מתחילה במלים "כשתסיימו לקרוא את הידיעה הבאה, כנראה תתפוצצו מכעס". זה באמת נורא מה שהיה שם.
ענייני תקשורת
בבלוג "ביי סייד מטריקס" מדגימים כיצד בדיווח על המלצה של משקיע אמריקאי מפורסם למשקיעים בבורסה שלא לנסות לנחש את תנודות השוק נשמטה המלה "לא".