ראש הממשלה בנימין נתניהו, אתמול בכנסת (צילום: ליאור מזרחי)

מדברים על שלום

הנה תמו יום קרב וערבו, ואפשר לחזור לדבר על שלום. "נתניהו התווה קווי יסוד להסכם: נוכחות בבקעה והתבססות בגושים", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". "התבססות בגושים", לא חשוב של מה; הנה תיאור מנצח להיסטוריה של תהליך השלום האזורי. הכותרת שאובה מנאום שנשא ראש הממשלה בנימין נתניהו אתמול בכנסת, חזרה גנרלית לקראת הנאומים שהוא עתיד לשאת בביקורו הקרוב בארצות-הברית. נאומים שהעיתונות מייחסת להם משקל רב, כסוג של פעולת מנע לפעולה מילולית-הצהרתית צפויה אחרת: ההצבעה באו"ם בספטמבר על הכרזה על מדינה פלסטינית.

"על מה התחייב ראש הממשלה בנאומו המדיני אתמול, ועל מה לא", נכתב בניסוח אופייני על שער "מעריב", מתחת לכותרת "העקרונות של נתניהו". משני צדי הכותרת מובאים דברים והיפוכם. "היה בנאום": נוכחות צבאית לאורך הירדן, שמירה על גושי התיישבות; "לא היה": שמירה על יישובים ישראליים אזרחיים בבקעה והתחייבות לשמור גם על ההתנחלויות המבודדות ביהודה ושומרון. כל זה תופס כרבע מהשער. מדוע מקדיש "מעריב" מקום נרחב על עמוד השער לכתיבת המובן מאליו בצורה עילגת וארכנית? יש סוג של תשובה, חכו.

התחייב או לא התחייב, הכותרת הראשית של "מעריב", "ההצעה החדשה", מוקדשת בכלל למנהיג אחר, שתמונתו היא זו שמתנוססת בגדול על השער, ולא זו של נתניהו: אבו-מאזן, יו"ר הרשות הפלסטינית. "הפלסטינים: נסכים לדחות את ההכרזה החד-צדדית על מדינה, אם נתניהו יקפיא את הבנייה לשלושה חודשים וייכנס למשא-ומתן על בסיס גבולות 67'", נכתב בכותרת המשנה המפנה לידיעה של בן כספית בעמוד הפותח.

ההצעה עצמה קבורה בלב טורו של כספית, כאתנחתא מן הנושא העיקרי (בנימין נתניהו פחדן), והיא "לא פורמלית עדיין, אבל היא נלחשת במסדרונות רבים, גם באירופה וגם בוושינגטון". הטור עצמו נפתח בהגדרת נאומו של נתניהו כ"מופע להטוטים עוצר נשימה" (וכי כספית יכול לכתוב על מופע להטוטים שאינו עוצר נשימה, ובעצם, על מופע שאינו מופע להטוטים?), שבמהלכו נתניהו הצליח "בפירואט מרהיב אחד לקרוץ שמאלה ולעפעף ימינה בבת אחת".

גם כותרת המשנה לידיעה המודפסת בכפולה הפותחת חוזרת על תובנה דומה, מינוס הלעג המובנה: "היה זה נאום מחושב היטב שבו נתניהו הילך בין הטיפות בין שמאל לימין, בין יעלון למרידור, בין אובמה לחוטובלי". מזווית הראייה הזו מובנות, בדיעבד, הכותרות התמוהות על השער. "משמאל, יכולים דן מרידור, אהוד ברק ושמעון פרס להיות מרוצים", כותב כספית, "הנה בפעם הראשונה בתולדותיו פירט נתניהו את מתווה השלום שלו, את מפת המדינה הפלסטינית העתידית שהוא מוכן להקים. איך הם הגיעו לזה? פשוט, בדרך האלימינציה: ברגע שנתניהו אומר שגושי ההתיישבות יישארו בידי ישראל בהסדר עתידי, הוא בעצם אומר, הם מסבירים, שכל מה שאינו בגושים הלך פייפן. "אבל, וכאן מגיע אבל גדול, נתניהו מיהר לתקן כשניגשה אליו ציפי חוטובלי, מיד אחרי הנאום, והוא הסביר לה שלא התכוון, שלא אמר שיפנה את היישובים, שבסך-הכל הציג את העמדות שהציבור מוכן להתלכד סביבן. זה לא אני, אומר נתניהו, זה הם (העם)".

גם על עורכי "ידיעות אחרונות" הנאום של נתניהו לא עשה רושם גדול. למעשה הוא עשה עליהם רושם קטן עוד יותר מזה שעשה על עורכי "מעריב". "נתניהו: נוותר על חלקי מולדת אם הפלסטינים יזנחו הטרור", נכתב ברצועה צרה באמצע עמוד השער. הכותרת הראשית והתצלום מוקדשים למנהיג אחר, נשיא ארה"ב ברק אובמה. "עמדת אובמה" היא הכותרת, העוסקת בנאומו של אובמה, הצפוי לפני נאומו של נתניהו. "הניסוחים שישראל ממתינה להם בדריכות: אלה עיקרי הנאום שנשיא ארה"ב אובמה צפוי לשאת ביום חמישי, כפי שהתגבשו בטיוטות הבית הלבן", נכתב בכותרת המשנה, המפנה לידיעה של שמעון שיפר.

מהי עמדת אובמה? עיקריה מנוסחים בתמצות על שער "ידיעות אחרונות": "ישראל צריכה לסגת בחזרה לגבולות 67'. אסור לפלסטינים להכריז באופן חד-צדדי על מדינה. ירושלים הבירה של ישראל ושל הפלסטינים". כותרת הכפולה הפותחת מתמצתת את הדברים עוד יותר, ומציבה אותם במשוואה: "כן לנסיגה לגבולות 67', לא להכרזה חד-צדדית". לא צריך לדעת אלגברה כדי להבחין בחוסר האיזון של המשוואה. אבל איך אמר אתמול נתניהו, בציטוט שב"ידיעות" בוחרים ככותרת לדיווח הקצר על הנאום: "פשרות של שלום הן כואבות".

נו, מזל שבינתיים אין סכנה כזו. "נתניהו בכנסת: בינתיים, אין שותף לשלום אמת", נכתב בכותרת הגג לראשית של "ישראל היום". כן, הכותרת הראשית היא "אם יהיה פרטנר לקץ הסכסוך, נוותר על חלקי מולדת". אבל בינתיים, כאמור, אין. אז למה לנאום נאומים ולעשות טררם? מי יודע. אולי בגלל העם.

על שער מוסף "המגזין" של "מעריב": תצלום גדול של פניו הקורצות של רם עמנואל, מי שהיה ראש המטה של אובמה ונבחר לאחרונה לראש עיריית שיקגו. "הוריו של רם עמנואל בראיון בלעדי", נכתב על השער, בפס אדום עטור כוכבים מתחת לתצלומים של האב והאם. הראיון נפרש על פני שלושה עמודים מפרגנים (נו, אלה ההורים שלו), ובתוכם סקירה ביוגרפית ("שירות 'מעריב'") מהללת, המסתיימת בתחזית כי עמנואל יחזור לבית הלבן כנשיא. מבלבל. הרי רק תמול-שלשום ציוו עלינו העיתונים לשנוא את היהודון הזה, שעזר לאובמה להתנכל לנו.

קרבות אתמול, מבט לאחור

"ארה"ב: האירוע בגולן הוא ניסיון להסיט את הדיון מהמחאה נגד אסד", נכתב בכותרת במעלה שער "הארץ". "בצה"ל בודקים: כיצד קרה האירוע 'הלא טוב' בגולן", נכתב בכותרת על שער "ישראל היום". "אלוף פיקוד הצפון אייזנקוט בפורומים סגורים: האחריות לפריצת הגדר – עלי, כמפקד הגזרה", נכתב בכותרת המשנה.

"אירועי יום הנכבה אינם 'תזכורת" ולא 'איום', ודאי שלא ניסיון לחסל את מדינת ישראל. הם משקפים את דרישת היסוד ההיסטורית של הפלסטינים למדינה עצמאית, שריבונותה מוכרת ובמסגרתה תבוא לפתרון גם בעיית הפליטים. האירועים מבטאים באופן שונה את הדרישות שהציגה ההנהגה הפלסטינית במשך שנים, וישראל התחמקה מהן", טוען מאמר המערכת של "הארץ".

"בכל מה שקשור ליחסי-ציבור דווקא הולך לכם. במשך שני עשורים, תחת שליטת מצרים וירדן, העולם לא ידע על ה'נכבה'. בירדן היה איסור לציין אותה. במצרים שכחו ממנה. בעשור האחרון התמונה השתנתה. ה'נכבה' הפכה לחוד החנית בקמפיין הדמוניזציה של מדינת ישראל", כותב בן-דרור ימיני במדור הדעות של "מעריב",  "ואז שואלים אותנו, הישראלים", ממשיך ימיני, "איך זה שאתם לא מסוגלים לגלות אמפתיה לעם הפלסטיני שמציין את האסון שלו? שאלה מצוינת. אם אירועי ה'נכבה' היו לציון הטרגדיה – היה מקום לאמפתיה. אלא שזה לא הסיפור. משום שלכל חוגגי ומשתתפי האירועים, מגבולות לבנון וסוריה עד למפגינים בתוככי יפו, יש מטרה משותפת אחת: חורבן מדינת ישראל".

"בימים אלו מופץ ברחבי הרשת ספרון קטן, רהוט, מקיף ומשכנע העוסק בשקר ה'נכבה' הפלסטיני", כותב אודי מנור באותו מדור באותו עיתון. "חתומה על הספר תנועת אם-תרצו, הקוראת ל'מהפכה ציונית שנייה'. הספרון כתוב היטב, מציג טענות משכנעות ומביא עובדות שרבים מאזרחי ישראל לא הכירו ולא היו מכירים לולא ספרון זה, שהרי איש אינו מטריח את עצמו לקרוא ספרות מחקרית יבשה, שבדרך כלל איננה נגישה לציבור הרחב. המסר המרכזי של הספרון מקופל בשמו, 'נכבה חרטא'".

במדור "ראש בראש" במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" (שאלת היום: "האם מערכת הביטחון נתפסה לא מוכנה לאירועי הנכבה". משה רונן: כן. איתן הבר: לא) תוהה הבר כיצד זה לא קם עדיין אף פוליטיקאי שתבע להקים ועדת חקירה לאירועי הנכבה. "תודה לך, מר אסד, העמדת אותנו במבחן. תרגיל אמת כזה לא היינו מצליחים לבנות גם עם טובי מוחותינו", כותב אמיר סיגל מקיסריה במדור המכתבים למערכת, המודפס באותו עמוד. שנאמר, בכל רע יש טוב.

"אפקט סוריה פג: עליות של כ-0.8% במדדים המובילים", נכתב בידיעה הפותחת את מדור "סקירת המסחר ונתוני הבורסה" ב"דה-מרקר". "התקריות בצפון החריפו את הירידות באחד-העם", נכתב אתמול בכותרת אותו מדור. "אם להסתכל על הצד החיובי", אומרת דמות מצוירת אחת לחברתה בקריקטורה של ה"ניו-יורקר" המודפסת בשער האחורי של "גלריה", "מאז הפיטורים והגירושים הרבה יותר קל לי לשמור על איזון בין העבודה והמשפחה".

מה שיותר כחול יותר צהוב

"לייק מהעולם", נכתב בכותרת המקבלת מקום מכובד על שער "מעריב". הכותרת מודפסת על גבי תצלום של אדם האוחז בתינוק מול מסך מחשב. "מארה"ב עד סינגפור, ממאלי שבאפריקה עד אוסטרליה, בכל העולם התעניינו אתמול בתינוקת הפייסבוק הראשונה, לייק אדלר, שסיפורה פורסם ב'מעריב'", נכתב בכיתוב התמונה (איתי אליצור). הנה אם כן: עיתון מתפאר בכך שהצליח לטרטר את סדר היום העולמי בידיעה חדשותית מטומטמת בעלת אפיל שיווקי.

"פייסבוק ככל הנראה מפיץ מגפה של התאכזרות לילדים בידי הוריהם שלהם", כתב אתמול אריק מאק בבלוג "קרייב" של cnet. "אנו מתוודעים כעת לדיווח שני על השראה לשם של ילד שנשאבה מהתינוק של מארק צוקרברג. ראשון היה העולל המצרי שהוריו קראו לו 'פייסבוק', וכעת ילדה ישראלית עומדת בפני התבגרות רווית סבל עם השם 'לייק'. כן, 'לייק', כמו זה הכתוב ביד הקטנה עם הבוהן המונפת למעלה, העסוקה תמיד בחיבוב תמונות של אחייניתך, הקולגות השיכורים שלך בהאפי-האואר, וכמובן, הדיווח הזה".

אף שגם היום מוקדש רוב שער "כלכליסט" לדיווחים על כנס שערך העיתון, נמצא שם מקום לדיווח על מעצרו שלשום של יו"ר קרן המטבע העולמית והמועמד לנשיאות צרפת דומיניק שטראוס-קאהן, בניו-יורק, בחשד שניסה לאנוס חדרנית. "עלילות דומיניק", נכתב בכותרת, מתחתיה מובא גם הציטוט: "שטראוס-קאהן תפס אותי מאחור ונגע לי בחזה". גם ב"ישראל היום" מוצאים מקום לדווח, באיחור של יום, על החדשות. "הוא מואשם באונס, בהתעללות מינית ובמעשים מגונים", נכתב בכותרת המשנה, מה שלא מפריע לעורכים לבחור ככותרת את "ההשפלה הגדולה". באמת מסכן.

"חיפה אלופה", נכתב בכותרת במעלה שער "ישראל היום", מעל לידיעה על ההשפלה של חשוד באונס. "חיפה אלופה", נכתב בכותרת על שער "ידיעות אחרונות", השנייה בגודלה על שער העיתון. "האלופה!", נכתב בכותרת על שער "מעריב", צמודה לזו המבשרת על כך ש"מעריב" דיווח השבוע על ידיעה שעיניינה את עיתוני העולם. "הישג שיא לשחמטאי ישראלי: גלפנד במרחק ניצחון מגמר אליפות העולם", נכתב בכותרת ידיעה על שער "הארץ" (כן, יש על השער גם תמונה של קירח בחולצה ירוקה עם צלחת סגולה).

כלכלה

חברת התרופות הישראלית טבע רוכשת חברה נוספת: חברת התרופות היפנית טאיו (57% תמורת 460 מיליון דולר), מדווחת ידיעה במדור "השוק" של "כלכליסט". "רגע לפני חג השבועות, מחירי מוצרי החלב בישראל צפויים לזנק השנה בפעם השלישית", נכתב בכותרת משנה לידיעה בעמ' 8 של "מעריב".

מיקור חוץ

"הפרויקט החדש של קסטרו, קולקציית חולצות טי עם הדפסים שיצרו אמני גרפיטי, הוא דוגמה מצוינת למשאבים האינסופיים שמשקיעים מנהלי המותג באפיקים הלא נכונים", נכתב בכותרת המשנה לכתבה של שחר אטואן במוסף "גלריה" של "הארץ". "כשהשאלה 'כיצד יוצרים ערך בעולם תחרותי?' הועלתה באולם בידי מנהלי קסטרו", נכתב בכתבה, "קשה היה להימנע מלחשוב על התשובה: ממקדים את האנרגיה והמשאבים ביצירת בגדים באיכות גבוהה ובמחירים הוגנים".

שרית סרדס-טרוטינו כותבת במוסף "24 שעות" על אוכל סודאני: "במסעדות הצפופות בתחנה המרכזית הישנה של תל-אביב מבעבע וגועש המטבח הסודאני", נכתב בכותרת המשנה. "הכירו את העסידה: בצק מבושל שטובלים ברוטב אדום (עגבניות) או ירקרק (במיה), לצד כרעי עוף בשמן עמוק, סלטים מבושלים עם כורכום, כמון, פלפל חריף וחמאת בוטנים". הכתבה נפתחת כך:

"'למה את שורפת את החצילים האלה?'. עוזרת הבית שלנו מביטה בגועל בלתי מוסתר בחצילים הנקלים על אש פתוחה במטבח שלי. 'מה זאת אומרת?', אני מתבלבלת, 'ככה אנחנו בישראל אוהבים לאכול חצילים'. העוזרת, פליטה מאריתריאה, בת 32, אם לשישה, שהרתה לראשונה בגיל 13 ובמנוסתה ממוראות מדינתה התגלגלה שנים בין גבולות, עברה גם בסודאן עד שהגיעה לישראל, ממשיכה להביט בזוועה בחצילים הנשרפים מול עיניה. 'אבל למה לא לבשל אותם בעדינות?', היא מתמרמרת. 'איך בעדינות?', אני שואלת. 'כמו שהסודאנים עושים', היא אומרת, 'בחמאת בוטנים'".

"לזוג מחברי הקרובים נולדה בת", כותב עפר שלח במדור הדעות של "מעריב". "כך נודע לי, לראשונה בחיי הלא קצרים, על קיומו של מקצוע בשם 'יועצת שינה': אשה, מוסמכת מן הסתם מטעם מכון כלשהו, המעניקה להורים הטריים עצות תמורת תשלום איך להרדים את הילדה בלילה. היא מחליפה את ספרי הייעוץ והשיטות האופנתיות-לשעבר, שנפוצו לפני כמה שנים". בהמשך הטור מתוודע שלח למוסד ה"קואוצ'רים לילדים" ("מאמן אישי ילמד את הילד שלך הכל, מאיך להתחיל עם בנות ועד איך לסדר את התיק לבית-הספר", ולשכיחות השימוש בסמים חוקיים במערכת החינוך ("הפתרון הכמעט קבוע של המערכת לילד שטיפה מפריע או באופן כללי לא שרוי בתרדמת היא ריטלין").

"יועצת שינה, קואוצ'ר לכישורי החיים או כדור שישמור אותו מרוכז יעזרו ליצור ילד שישן יותר טוב בלילה ויודע להתחיל עם בנות, אבל חסר כל יכולת משל עצמו להתמודד עם מה שהחיים יזמנו לו. הוא תופס את החיים עצמם במונחים של הישג חיצוני ולא של משמעות פנימית ותהליך", טוען שלח. "בדרך הטבע, אנחנו מתמקדים בתיאור חולייה של חברה בפערים בכלכלה, בהשכלה ובמעמד. מכיוון שהאנשים העוסקים בכך שייכים ברובם למעמד החזק יותר, יש עיסוק קטן בהרבה בחוליו של המעמד הזה עצמו: בכך שצמחה פה תודעה קולקטיבית שבה החיים, ובמקרה הזה ההורות, הם עניין למיקור חוץ במקום להתמודדות.

"זו תופעה כלל-עולמית", הוא מסכם, "אבל נדמה שכמו הרבה תופעות היא תופסת בישראל פנים קיצוניות במיוחד, ללא מערכת בסיסית של ערכים שתהווה איזון נגדי. ובאופן אישי, זה מפחיד אותי יותר מהאיום האיראני".

"אחרי 20 שעות בארון עישון מיוחד, הנתחים הטובים מלכתחילה של מסעדת הבשרים החיפאית מיט הופכים למעולים. אין סיבה טובה מזו לטפס על הכרמל" (כותרת משנה לעמוד של יעל פז-מלמד, "טעימה בשטח", במוסף "המגזין" של "מעריב").

ענייני תקשורת

"הרגולציה מתחילה להשפיע", נכתב בכותרת הגג לדיווח של גילעד נס ב"כלכליסט" על כי "הפחתת הקישוריות נגסה בהכנסות סלקום". "הרגולציה עושה כאב ראש לחברת הסלולר", נכתב בכותרת המשנה, "ההכנסות משירותים צנחו ב-15%, ל-1.2 מיליארד דולר. מכירות המכשירים קיזזו חלקית את הירידה ברווח".

"המחלוקת רווית ההשמצות בין רובי פורת-שובל לאבי נשר על זכויות הסרט 'סוף העולם שמאלה' הסתיימה בהסכם בוררות סודי ובהתחייבות של נשר ושותפיו לשלם לה חצי מיליון שקל", מדווחים דני ספקטור וצחי קומה במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות".

"עוד לפני שניכנס למערכת הבחירות הבאה, כדאי לגבש חקיקה שתפסיק את בזבוז הכסף על תשדירים פוליטיים שאיש כבר אינו צופה בהם", נכתב בכותרת המשנה לטור של הדר חורש במדור הדעות של "מעריב". "קבוצה חדשה מציעה לציבור לנצל את האפשרויות הגלומות ברשת כדי למקסם את כוחו הפוליטי. האם רעיון הדמוקרטיה הישירה מבשר את מותו של המצע המנוסח?", שואלת כתבתו של ספי קרופסקי ב"גלריה", "הרוב יקליק".

"שנת ההפתעות" היא כותרת כתבה של אחיקם משה דוד בעמודים 5-4 של "מעריב": "פעילי האסלאם הקיצוני על ה'מרמרה' התארגנו במשך שבועות רבים, ובכל זאת השייטת הופתעה. ראש אמ"ן הכריז ששלטון מובארכ יציב – שבועיים לפני שהודח. הסכם הפיוס הפלסטיני נפל עלינו כמו רעם ביום בהיר. ושלשום שוב הפתיעו אותנו – הפעם במג'דל שמס. מאי 2010 עד מאי 2011 – השנה שהמודיעין הישראלי ירצה לשכוח", נכתב בכותרת המשנה. למען ההגינות, כדאי להוסיף גם את "מעריב", ואת יתר התקשורת הישראלית, לרשימת המופתעים, החוזים הכוזבים והפרשנים הטועים שיעדיפו לשכוח את תקופת הזמן הזו.