תחושת אופוריה

אף ששלב מכריע בהתמוטטות שלטונו של מועמר קדאפי בלוב אירע אמש סמוך למועד סגירת העיתונים, בכולם מדווח הבוקר על נצחונות המורדים בבירה טריפולי.

"רשת אל-ערבייה דיווחה כי המשמר הנשיאותי נכנע למורדים. זמן קצר לאחר מכן התקבלו דיווחים כי בנו של מנהיג לוב, סייף אל-אסלאם, נעצר", נכתב הבוקר בדיווח המתפרסם בשער "הארץ" (הקרדיט לדיווח ניתן לסוכנויות הידיעות, סימן אולי לשינוי מגמה לעומת ימיו של העורך דב אלפון, אז השתדל העיתון להימנע ממתן קרדיט דומה).

"עם זאת", נכתב בהמשך הידיעה בעמ' 6 של "הארץ", "נפילת קדאפי עדיין אינה ודאית. כוחות הביטחון שלו לא נכנעו בעימותים, ונראה שהמורדים, על כלי הנשק הנחותים שברשותם, שולטים כעת רק בכמה שכונות בעיר".

ב"ישראל היום" מדווחים ליאור יעקבי וסוכנויות הידיעות כך: "אמש לקראת חצות דיווחה כתבת רשת הטלוויזיה סקיי הבריטית, אלכס קרופורד, בשידור ישיר מתוך שיירה של כוחות שעשו את דרכם למרכז טריפולי, מעוזו האחרון של הרודן מועמר קדאפי. על-פי הדיווח שמסרה, השיירה התקדמה באין מפריע, כשהיא מוקפת במאות אזרחים צוהלים. היריות היחידות שנשמעו ברקע היו יריות שמחה של המורדים".

"אלפי מורדים ואזרחים חגגו במשך שעות אחרי הדיווחים על כניעת המשמר הנשיאותי של מועמר קדאפי", מדווחת גבי גולדמן ב"מעריב". "[...] המומנטום לקראת שיאה של מלחמת האזרחים נבנה בעזרת אלפי חיילים מכוחות המורדים שסגרו על העיר משלושה כיוונים שונים, דוהרים קדימה ברגל ועל גבי משאיות. את האוויר מילאה תחושת אופוריה".

ב"ידיעות אחרונות" מדווחת סמדר פרי כי נוסף לסייף אל-אסלאם, נעצר גם בן אחר של קדאפי, סעדי. עוד מדווח כי כוחות המורדים פלשו לבית בתו של שליט לוב. "במקביל דווח הלילה על גל עריקות של בכירים, בראשם ראש המודיעין עבדאללה סנוסי ושר האוצר", מוסיפה פרי. "מבתי-הסוהר שיחררו המורדים אלפי אסירים פוליטיים. גדודי המשמר הנשיאותי הניחו את נשקם, ובעיר פרצו חגיגות המוניות. [...] כתב 'אל-ג'זירה' הציג למצלמות מכשיר ציתות והשמיע בשידור חי שיחות שמתנהלות בתוך המתחם המאובטח, ובהן מתלוננים תומכי השלטון על מחסור בנשק ועל הפגיעות באנשיהם".

בסך-הכל המידע בידיעות על לוב דומה. הבדל ניכר בין העיתונים הוא בנפח שמוענק לחדשות הדרמטיות בעמודי השער ובמיקום הידיעות בפנים העיתון. "הארץ", בעל הפורמט הגדול, יכול להרשות לעצמו לפרסם ידיעה בינונית בגודלה בתחתית השער, בלי שזו תפגע בממדי הידיעה הראשית (שמוקדשת למתרחש בחזית ישראל-עזה).

"ישראל היום" ו"מעריב" מעלים את הדיווח על לוב לראש השער. רצועה צרה ב"ישראל היום" כוללת את הכותרת "עידן קדאפי: לקראת הסוף" (הדיווח מתפרסם במדור חדשות החוץ של העיתון, עמ' 26). ב"מעריב" מגדילים לעשות. מהדורה שנייה שהודפסה לגליון העיתון כוללת כותרת רחבה בראש השער, תחתיה מודפסת תמצית הדיווח מאת גולדמן על רקע צבוע להדגשה, לצדה תצלום גדול של קדאפי והפניה לעדכונים באתר העיתון. כל אלה הופכים את המתרחש בלוב לידיעה הראשית של הבוקר ב"מעריב", כראוי לאירוע בסדר גודל כזה (גם אם הוא אינו נוגע ישירות לקוראי העיתון כמו המתרחש בחזית הדרומית). הדיווח המלא על לוב מתפרסם בעמ' 10 של "מעריב".

בשער "ידיעות אחרונות" מוקדשת רק רצועה דקיקה בתחתית העמוד לנעשה בלוב. "משטר קדאפי התמוטט", נכתב בכותרת הנתונה בין מרכאות. הדיווח מאת פרי מתפרסם בעמ' 22, בכפולה האחרונה של קונטרס החדשות. במרכז שער "ידיעות אחרונות" תצלום קורע לב [ישראל יוסף] של לילך שושן, אשתו ההרה של יוסי שושן, שנהרג שלשום בבאר-שבע מפגיעת טיל גראד. התצלום מתעד את האלמנה הטרייה בהלוויית בעלה כשהיא שכובה על אלונקה, בוכה. "בעצב תלדי" היא הכותרת שצמודה לתצלום. הרקע שחור.

במקום מלחמה חפוזה

"הפוגה במבחן" היא הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", המודפסת מעל תצלומה של לילך שושן בהלוויית בעלה. "רגיעה במבחן" היא הכותרת הראשית של "ישראל היום" מעל תצלום דומה [AFP].

"ישראל: ביממה הקרובה נראה אם חמאס מקיים התחייבותו למצרים להביא לרגיעה. אמש עדיין נורו טילים לדרום וצה"ל תקף", נכתב בכותרת המשנה לראשית של "ידיעות אחרונות". "חמאס ביקש, מצרים לחצה, וישראל הסכימה להפוגה – בתנאי שתהיה הדדית. בירושלים לא רצו לפתוח במלחמה חפוזה נוסח אולמרט, ומעדיפים שקט לקראת ספטמבר", נכתב בפתח כותרת המשנה לראשית של "ישראל היום" (המשפט על המלחמה החפוזה של אולמרט נעדר מנוסח כותרת המשנה לראשית בניוזלטר היומי של העיתון).

מנין מגיעה הטענה ל"מלחמה חפוזה נוסח אולמרט" אל כותרת המשנה של העיתון? בידיעה המרכזית של "ישראל היום" [דניאל סיריוטי, לילך שובל, שלמה צזנה וגדי גולן] מצוטט "גורם מדיני" שאמר כי "נתניהו העדיף שלא לפעול במהירות, ובטח שלא לחזור על התנהלות של קבלת החלטות פזיזות כפי שהכרנו בממשלה קודמת". בדרך אל כותרת המשנה נעלמו המרכאות והציטוט הפך לדיווח עובדתי.

אגב, כשאולמרט יצא בזמנו למה שמכונה הבוקר ב"ישראל היום" "מלחמה חפוזה", הטון בעיתון היה שונה. בידיעה המרכזית, תחת הכותרת "הפתעה מושלמת", דיווחה לילך שובל בגאווה על תרגיל ההונאה שגרם לחמאס להאמין שלא תיפתח בקרוב מתקפה על רצועת עזה. הפרשן הבכיר דן מרגלית כתב בזמנו, "הבוקר חובה להמשיך כמתוכנן במהלך הצבאי בלי מצמוץ", לא לפני ששיבח את עמדת ראש האופוזיציה דאז, בנימין נתניהו ("כשהתותחים יורים – אנו מאוחדים").

הסיבוב הנוכחי מתרחש לאחר החלפת תפקידים. "ישראל היום" הפך לשופר השלטון, ואילו "ידיעות אחרונות" נעשה לאחד ממבקריו החריפים של ראש הממשלה. "על מה הם מדברים שם, שמונת השרים, לאחר שהם מתבשמים בחומר המודיעיני הסודי שמוצג להם?", תוהה הבוקר נחום ברנע ברשימה שתמציתה מודפסת בשער העיתון. "האם מישהו מהם שואל מה בעצם אנחנו מנסים להשיג כאן?".

ברשימה המלאה, שמתפרסמת במדור הדעות של העיתון, מוסיף ושואל ברנע: "האם הפצצת יעדים בעזה תמוטט את שלטון חמאס? האם תגרום לחמאס להדק את אחיזתו בארגוני הטרור האחרים ולמנוע מהם לפעול נגד ישראל? אם התשובה לשאלות האלה שלילית, לא עשינו שום דבר, לבד מלהאריך את סבלם של הישראלים תושבי הדרום".

תשובות אפשריות לשאלות של ברנע כלולות בשתי רשימות המתפרסמות בכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות", בלי שיצוטטו בשער העיתון. "במוצאי שבת, בשעות הלילה", כותב אלכס פישמן, "התכנסו שרי השמינייה כדי להחליט על המהלכים המדיניים והצבאיים בהם תנקוט ישראל בהמשך. הדיון, על-פי עדויותיהם של כמה מהשרים, היה ענייני ולא מתלהם, אבל הדעות לא היו אחידות. בסופו של דבר צידד נתניהו בדעתו של ברק: יש לקבל את העסקה המצרית". פישמן מסביר בטורו כיצד נוסחה העסקה המצרית, מהם האינטרסים של כל הצדדים, ואיך נמנעה עד עתה התמוטטותה.

"כשיצאו שרי ה'שמינייה' מהתייעצויות אצל ראש הממשלה נתניהו", מוסיף שמעון שיפר, "[...] הם יכלו לרשום לעצמם שישראל אינה מתכוונת להכריע את ממשלת חמאס בסבב האלימות הנוכחי. נתניהו, בתמיכת שר הביטחון אהוד ברק, החליט לעשות כל מאמץ למנוע הסלמה. [...] אצל רבים, לאו דווקא מקרב בוחריו, הוא עשוי להצטייר כמי שניהל את המשבר בשיקול דעת ולא נענה לעצותיהם של שרים שאינם שותפים לתהליך קבלת ההחלטות".

כך, בעוד אולמרט זכה לסיקור חיובי יחסית ב"ישראל היום" כשיצא להתקפה נרחבת, נתניהו זוכה לסיקור חיובי יחסית ב"ידיעות אחרונות" שעה שהוא נמנע מהתקפה כזו.

יחד עם זאת, ב"ישראל היום" מודגשת הבוקר עמדת "בכירים במערכת הביטחון" ולפיה "עד כה התגובה הצבאית היתה מאופקת מדי ולא מספקת", הן בכותרת המשנה לראשית והן בכותרת המשנה לידיעה בכפולה הפותחת. דן מרגלית מצטרף לעמדה זו וכותב בטור פרשנות כי "ההנהגה הלאומית חייבת לתת דעתה לכך שעם כל ההבנה לנטייתה להחזיר את השקט על כנו מהר ככל האפשר – הסיבוב האחרון הסתיים בטעם מר שמא הזוועה אשר זרעו הפלסטינים בישראל היתה שטנית, ואילו המענה הצה"לי ככל שהיה חזק הפך בנסיבות אלה לקטן מדי, מצומצם מדי, מאוחר מדי". עוד לפני כן מגדיר מרגלית את נתניהו וברק כ"מבוגרים אחראים" ומסביר מדוע העדיפו לנהוג במתינות.

בכפולה הפותחת של "מעריב" שוב מספק בן-דרור ימיני את מאמר הפרשנות המרכזי. הבוקר ימיני דורש מסתיו שפיר, אחת ממובילות המחאה החברתית, להתנצל בפני ראש הממשלה נתניהו, משום שטענה בעבר כי היא חוששת שראש הממשלה יוביל להסלמה במצב הבטחוני כדי לחסל את המחאה. לפי ימיני, "נתניהו [...] מתנהג באופן הפוך לחלוטין מכל הנבואות על ראש-ממשלה-מחרחר-מלחמה. [...] כדאי שגם שפיר וגם המפגינים משלשום יתייצבו מול לשכתו של נתניהו לבקש סליחה. אם הוא היה מחליט שלא ללכת על הפסקת אש – זו היתה החלטה סבירה לחלוטין. החלטה ראויה. אבל הוא עשה מה שטוב למדינה, לפי ראות עיניו. לא מה שטוב לצורך חיסול המחאה. ימים יגידו אם זו היתה החלטה נכונה".

ב"הארץ" מגדיר אבי יששכרוף את המדיניות של חמאס כ"לוליינית". "בשורה התחתונה", כותב יששכרוף, "על אף ההצהרות הלוחמניות מצד ממשלת ישראל, חמאס, בלי שבישראל או בארגון יציינו זאת ברבים, הופך אט-אט לפרטנר של מדינת ישראל בשמירת השקט בדרום. הוא מראה סימנים של שליטה ברצועה ונתן אמנם לארגונים הקטנים יותר 'לשחרר קיטור', אך בסופו של דבר עודד אותם בעיקר להפסיק את הירי, במסרים לא מאיימים". יששכרוף מסביר זאת בחששו של הארגון מהתערערות שלטונו בעקבות הסלמה בלחימה.

בשולי הרגיעה

ההפוגה היחסית בלחימה בדרום מאפשרת לעיתונים להקדיש שפע של עמודים לפנים אחרות של המצב באזור זה. ב"ידיעות אחרונות" ידיעה על פצועת גראד תחת הכותרת "שמעה שהוריה בחיים ופקחה עיניים" וידיעה נוספת על "הנס של בנימין הקטן" – "הגראד התפוצץ, התינוק רק נשרט". בשער האחורי של "ידיעות אחרונות" מדווח מתי סיבר על מנופאי בשם גלב שקלרניק, העובד בבאר-שבע בגובה מאה מטרים ומתבונן מראש המנוף על חילופי האש. במוסף "24 שעות" כתבה על ניצולת הטבח במעלה-עקרבים, שנזכרה באירוע ההוא בעקבות פיגועי הירי על האוטובוסים בשבוע שעבר. יגאל סרנה מקדיש במוסף פרק בסדרת כתבותיו על ערי ישראל לאשקלון המותקפת.

כל עמ' 8 בקונטרס החדשות של "ידיעות אחרונות" מוקדש למונולוג אולטרא-פטריוטי מפי תניה דידיו, עולה חדשה בת 18, שהגיעה לישראל מלאס-וגאס. "אני מסתכלת על האנשים שברחבי העולם מאשימים אותם בקולניות, בחוצפה, בגניבת מגבות ממלונות – ואני רואה חלוצים, מאלתרים, פיקחים, מבינים, אמיצים. אזרחים שכולם מגויסים. חיילים. כזו אני רוצה להיות – זה מה שחיפשתי. זה מה שרוח המדבר בנבאדה לא נשאה עימה", כותבת דידיו.

כפולת עמודים נוספת בעיתון מוקדשת לידיעה על פריצות של האקרים פרו-פלסטינים לאתרים ישראליים ולעזיבה של כמה מתושבי באר-שבע את העיר.

ב"ישראל היום", בין היתר, ידיעות על ביקורו של הנשיא פרס אצל משפחות הלוחמים שנהרגו ביום חמישי, על פתיחת פסטיבל הים האדום באילת תחת אבטחה כבדה ועל ביטולים רבים של אורחים שהיו אמורים להגיע לחתונות הנערכות בימים אלה בדרום הארץ.

ב"הארץ" מספר יאיר אטינגר על הנעשה במקלט אחד בבאר-שבע. יהונתן ליס מדווח כי "גורמים בכירים באופוזיציה" פתחו בקמפיין ביקורתי נגד נתניהו, וקראו לפתוח במבצע צבאי נרחב נגד חמאס (עוד דוגמה לחילופי התפקידים בין קדימה לליכוד). "העובדה שבין נתניהו לבין שחזור המבצע הצבאי האלים מ-2008, עופרת-יצוקה, לא חוצץ אף גורם פוליטי משמעותי, מלמדת שקדימה, שאמורה להוביל את האופוזיציה, מועלת בתפקידה", נכתב במאמר המערכת של "הארץ".

חיי השגרה בעזה

להבדיל מהדיווחים החד-צדדיים בעיתוני אתמול, בסיכום האירועים היומי של "ידיעות אחרונות", לצד ציון נפילות הרקטות ופצצות המרגמה בשטח ישראל, מדווח גם על התקיפות בעזה ותוצאותיהן ("הפלסטינים דיווחו על פציעתם של שני גברים וילד"). רוני שקד מדווח באותו עיתון כי לפי "מקורות בעזה", "ישראל חיסלה 13 איש, כמעט כולם אנשי ועדות ההתנגדות העממית והג'יהאד-האסלאמי ורק שניים מהם אזרחים", דיווח מתון בהרבה מאלה שפורסמו אתמול בכלי התקשורת הזרים. עוד כותב שקד כי "החיים בעזה התנהלו בימים האחרונים כמעט כתיקונם: השווקים היו פתוחים, והתנועה היתה ערה".

ב"הארץ" מתפרסם הבוקר תצלום [AP] של ילד עזתי פצוע מובל לבית-חולים בעזה. "ברצועת עזה תקיפות נתפסות כחלק מהשגרה", נכתב בכותרת שמעל התצלום. אבי יששכרוף מדווח כי עם תום צום הרמדאן אמש, "בתי-הקפה היו מלאים, וכמוהם גם גן אירועים מאולתר שנפתח סמוך לאוניברסיטת אל-אזהר. יריעה גדולה נפרשה במקום, ונערכו בו ארוחות גדולות למשפחות. רחוב עומאר אל-מוכתאר, הרחוב הראשי, היה מלא אנשים שערכו קניות, סעדו ושתו במסעדות ובבתי-הקפה עד שעות הלילה המאוחרות".

לפי יששכרוף, "גם התקיפות המעטות של צה"ל לא הצליחו להפר את שגרת החיים. מתחילת סבב הלחימה הנוכחי תקף צה"ל 20 פעמים ברצועה, אולם רוב מכריע של התקיפות אירע עד שבת בצהריים. אתמול נרשמו שלוש תקיפות של חיל האוויר ברצועה, שבהן נפצעו בסך-הכל עשרה פלסטינים, חלקם אזרחים. אחת מהתקיפות היתה לקראת חצות. בתקיפה של עמדה של החמאס נפצעו שבעה בני-אדם, ואילו בתקיפה אחרת נפצעו שלושה. ברצועה, מסתבר, גיחות בודדות של חיל האוויר הישראלי נתפסות כשגרה בפני עצמה".

שרידי המחאה החברתית

המעבר של סדר היום הציבורי מענייני חברה וכלכלה לענייני ביטחון ומלחמה מקל מאוד על העיתונות המסחרית. בעוד שהמחאה החברתית היתה תופעה חדשה, קשה לעיכול ועיבוד בכליה של עיתונות הזרם המרכזי, חילופי הירי בחזית הדרומית הם אירוע שהעיתונות יודעת לטפל בו בלי קושי.

הסיפורים האנושיים של הקורבנות והפצועים, ההלוויות המצמררות, סיפורי הגבורה וה"נסים", הטון המיליטריסטי והתצלומים המרגשים – עמודי החדשות כמעט כותבים את עצמם בימים של מלחמה, וכך גם טורי הפרשנות של שלל המומחים.

לא רק העיתונות מתרגלת במהרה לשינוי סדר העדיפויות, גם הציבור הישראלי. רני בלייר קורא במדור הדעות של "מעריב" להסלמת המחאה החברתית אל מול הסלמת המצב הבטחוני, אך כמה עמודים קודם לכן מדווחים נתיב נחמני ויובל גורן כי "מאהל הדגל של המחאה בשדרות רוטשילד בתל-אביב נחלש, וחלק מהדיירים מתחילים לעזוב".

על-פי דיווחם, "גם בשעות הערב כמויות הדיירים והמבקרים כבר לא כמו שהיו. עדיין מתקיימות במקום הרצאות וקבוצות דיון, אך לא קרוב לכמויות האדירות של בני-האדם שהציפו את השדרה בשבועות הראשונים למאבק". המטבח הגדול בשדרה נסגר, מדווח בידיעה, ובאסיפה שהתקיימה אמש הועלתה האפשרות לקפל את האוהלים ולהתמקד באסיפות יומיות וצעדות.

בינתיים שומרים עיתוני הכלכלה על הגחלת. "32 אלף איש מכניסים כמו כל תקציב הביטחון", מכריזה הבוקר הכותרת הראשית של "כלכליסט". בדיווח מאת נעמה סיקולר והדר קנה מוסבר כי בשל מדיניות המסים בישראל, "העשירים משתכרים יותר, השכירים נושאים ברוב נטל המס והפערים הולכים וגדלים".

על בסיס דו"ח מינהל הכנסות המדינה לשנת 2010 מדווח כי "עם שכבת ה'מאיון העליון' נמנים בישראל כ-32 אלף איש, שסך הכנסותיהם עמד בשנת 2010 על 53 מיליארד שקל, בדומה לתקציב השנתי של משרד הביטחון, ויותר מתקציב משרד החינוך. הכנסתו של כל אחד מחברי המאיון העליון עלתה בשנים 2007–2010, שחלקן היו שנות משבר, בכ-26% – הרבה יותר מממוצע כלל המשתכרים במשק, שהכנסתם עלתה בכ-11%, והרבה יותר מהחציון שעלה בכ-8%.

"אלא שאף שהכנסתם של חברי המאיון העליון עלתה בכחצי מיליון שקל לאדם, ובשיעורים גדולים בהרבה ביחס לעלייה בשכר האוכלוסייה כולה, היקף המסים ששילמו אותם 32 אלף איש נמוך ביחס למסים שמשלמים יתר העשירונים. הסיבה: ככל שרמת השכר עולה, כך יורד היקף ההכנסה מעבודה ישירה ועולה היקף ההכנסה מהון (רווחי הון, נכסים פיננסיים, דיבידנדים ורכוש).

"[...] ככל שהאדם משתכר יותר, החלק של ההון גדל ושל ההכנסה קטן, עד שכ-69% מהכנסות המאיון העליון הן מרווחי הון. כך נוצר מצב אבסורדי שבו המאיון העליון של השכירים משלם כ-40% מס על הכנסתו, בעוד שהמאיון העליון באוכלוסיית העצמאים, 'העשירים האמיתיים', כ-4,200 איש בסך-הכל, משלם 25.8% מס בלבד".

בקרב חוגי השמאל

אתמול התפרסם במדור הדעות של "הארץ" מאמר תקיף ביותר מאת גדעון לוי בעקבות הראיון שהעניקה שלי יחימוביץ' למוסף סוף-השבוע של העיתון. הבוקר מתפרסמים במדור הדעות של "הארץ" שלושהמאמרים הכוללים ביקורת על העמדות שהביעה יחימוביץ' בראיון לעיתונאי גידי וייץ. שניים מהם מתפרסמים בראש שער חלק ב'.

ענייני תקשורת

רז שכניק מדווח במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" כי הכתב המדיני של "חדשות 10", צ'יקו מנשה, עוזב את תפקידו ומצטרף לצוות התוכנית "המקור". כמו כן, עורך מהדורת החדשות המרכזית, אסף זוהר, החליט "לעזוב על רקע אי-הסכמות עם [מנכ"ל חברת החדשות ראודור] בנזימן. גם עורך המשנה של מהדורת החדשות, שניר ביברמן, עוזב, ויוחלף על-ידי הילה כהנוף. שכניק מזכיר כי סמנכ"ל הטכנולוגיות בערוץ, אפי דלמוני, עזב לאחרונה את תפקידו, והעורך הוותיק אלי ראכלין הועבר לתוכנית הבוקר של הערוץ.

עוד מדווח שכניק כי שר האוצר יובל שטייניץ נעלב לאחר ששמע בטעות בחדר האיפור של חברת החדשות שיחה בין אושרת קוטלר לכתב הכלכלי מתן חודורוב.

אופיר בר-זהר מדווחת ב"דה-מרקר" כי חדשות ערוץ 10 יעברו ככל הנראה לבנייני-האומה בירושלים ולא לאולפני הבירה של JCS.

ב"גלובס" מדווח לי-אור אברבך כי שר התקשורת כחלון שוב מנסה לקדם את פירוק משרד התקשורת והקמת רשות תקשורת עצמאית במקומו.