המעצרים של עוזרי ומקורבי השרה מאי גולן בחשדות לשחיתות, כולל ג'ובים פיקטיביים וחלוקת כספי ציבור לא כדין – הם לא אות כבוד למערכת אכיפת החוק בישראל, אלא אות נוסף להתפרקותה.

לא מדובר בחשד להתנהלות לא חוקית במקרה בודד, אלא בהקמת מנגנון מושחת  שפעל במשך תקופה במשרד ממשלתי, במקרה הזה המשרד לשוויון חברתי. בכך, המשרד לשוויון חברתי מצטרף למשרד החוץ שנחקר בו חשד למנגנון לחלוקת דרכונים דיפלומטיים, המשרד לביטחון לאומי שנחקר בו חשד למנגנון לחלוקת רישיונות נשק, משרד התחבורה שנחקר בו חשד למנגנון לחלוקת תקציבים לרשויות מקומיות לפי תמיכה בפריימריז, ולשכת ראש הממשלה שנחקר בה חשד למנגנון במימון קטארי.

כזכור, כבר חמש שנים שמתנהל משפט בתיקי "4000" ו"1000" בהם נאשם ראש הממשלה נתניהו כי הקים בעצמו מנגנון להטיית הסיקור באתר "וואלה" ("יסד את המנגנון שאפשר את העברתן של דרישות אלו והיה גם מודע לכך שמנגנון זה הוא מנגנון פעיל, שבו הוא עצמו ובני משפחתו עושים שימוש תדיר"), וגם מנגנון לקבלת מתנות מהמיליארד ארנון מילצ'ן.

עצם ההקמה של מנגנון מושחת במשרדי ממשלה, מעיד על כישלון של "שומרי הסף", וביניהם גורמי המקצוע במשרדים והייעוץ המשפטי שכפוף מקצועית ליועצת המשפטית לממשלה. זאת משום שאותם מנגנונים מושחתים הוקמו מתחת לאף שלהם, וחלקם אולי גם חתמו מבלי דעת על האישורים שאפשרו אותם.

גם לאחר שהמנגנונים כבר הוקמו ופעלו במשך תקופה במשרדי הממשלה, רשויות אכיפת החוק לא גילו אותם בכוחות עצמן והם נחשפו בתקשורת: המנגנון במשרד החוץ, המנגנון לחלוקת כלי הנשק במשרד לביטחון לאומי, והמנגנון הקטארי בלשכת ראש הממשלה נחשפו בעיתון "הארץ"; המנגנון במשרד התחבורה נחשף בתחקיר "המקור" בחדשות 13; והמנגנון במשרד לשוויון חברתי נחשף בחדשות 12.

עיתונאי "הארץ" וזוכה פרס סוקולוב, ג'וש בריינר, הסביר בראיון לפודקאסט "האינטרסנטים" של עיתון "דה-מרקר", שכל הפרשות נחשפו בתקשורת מאחר שבמקום לפנות למשטרה גורמים מעדיפים לפנות לעיתונאים. דבר המעיד על חוסר האמון במשטרה ועל ההידרדרות בטיפול רשויות אכיפת החוק בשחיתות הציבורית.

גם אם לא כל חקירות המנגנונים יובילו לכתבי אישום (לגבי המנגנון במשרד התחבורה, כבר דווח שהמשטרה ממליצה לסגור את התיק), הרי שמדינה וחברה שוחרות חיים לא יכולות להסתפק רק בכך שניהולם אינו עובר את הרף הפלילי. לא יכולה להיות מחלוקת כי עצם קיומן של מנגנונים כאלה מעיד על השתרשות תרבות פוליטית וארגונית מושחתת.

תרבות מושחתת שמשגשגת בחסות העדר הרתעה כלשהי – נראה שמקימי ומפעילי המנגנונים מראש לא חששו מכך שייחשפו. הם בנו על כך שגם לאחר שמעלליהם ייחשפו, הם יעשו שימוש באותו דף מסרים שנתניהו מפיץ כבר שנים ארוכות לפיו יש "לחקור את החוקרים" ולהעניש את העיתונאים שחשפו אותם. כך, הפחד והסחבת ברשויות אכיפת החוק יפגעו בחקירה ויאפשרו שיבוש שלה.

במילים אחרות, ההרתעה הפכה כיוון: במקום שמערכות אכיפת החוק ירתיעו את נבחרי הציבור מלהקים מנגנונים מושחתים, נבחרי הציבור סומכים על כך שמערכות אכיפת החוק מורתעות ולא יאונה להם רע גם אם המנגנונים ייחשפו.

חקירות שחיתות ציבורית הן מורכבות ודורשות אישורים מדרגים בכירים במשטרה, בפרקליטות ולעיתים אף מהיועצת המשפטית לממשלה עצמה. העיתונאי חן מענית תיאר בעיתון "הארץ" את הנסיגה בנחישות רשויות אכיפת החוק מלטפל בתופעת השחיתות הממשלתית: המשטרה פותחת מעט חקירות ומנהלת אותן בעצלתיים, בעוד שהפרקליטות מתקשה להחליט אם להגיש כתבי אישום; בריינר הסביר באותו הראיון ל"אינטרסנטים", כי החקירות נפתחות רק כאשר הסיפור תופס תאוצה בתקשורת ולא נותרת לרשויות אכיפת החוק ברירה.

הנסיגה בחקירות שחיתות ציבורית הינה ביטוי גם להידרדרות הכללית במילוי המשטרה את תפקידיה הבסיסיים למנוע ולחקור עבירות, לתפוס עבריינים ולדאוג לקיום הסדר הציבורי ובטחון הנפש והרכוש. אזרחי ישראל משלמים את מחיר ההידרדרות. כך, במענה של המשטרה לבקשת התנועה לחופש המידע נחשפו נתונים על העלייה החדה בשנים האחרונות במספר מקרי הפשיעה, הפשיעה האלימה והרציחות בישראל.

כדי למנוע ולחקור עבירות ולתפוס עבריינים, המשטרה חייבת חוקרים. ועדת צדוק כתבה בדו"ח שלה מיוני 1999 כי "תפקיד החקירות הינו התפקיד המשמעותי ביותר של המשטרות בעולם, לאחר התפקיד של סיור. לפי נתונים של החוקר האמריקני דייויד ביילי, מוקצים בלעדית לנושא החקירות 14% מהשוטרים בקנדה, 15% מהשוטרים בארה"ב ובבריטניה, 16% מהשוטרים באוסטרליה ו-20% מהשוטרים ביפן".

הוועדה התריעה כי "הפגיעה בחקירות (כמו גם בתפקידים אחרים של המשטרה) כתוצאה ממתן עדיפות לצרכי בטחון פנים, עלולה להיות משמעותית".

למרות זאת, לפי מענה לבקשת חופש מידע שהגשתי, מאז הוקמה הממשלה בסוף 2022, המספר הכולל של השוטרים במשטרת ישראל צמח עד היום ב-2,229 שוטרים, מתוכם רק 188 חוקרים. בעוד שבשנת 2022 אחוז החוקרים מכלל השוטרים עמד על 11.25%, כיום האחוז ירד ל-11.03%. הירידה באחוז החוקרים עומדת בסתירה לעלייה החדה בנתוני הפשיעה שחשפה התנועה לחופש המידע ומעידה על סדרי העדיפויות של ממשלת נתניהו ובן-גביר.

לא נדרש תחקיר עיתונאי מסובך כדי לעמוד על סדר העדיפויות הרקוב של הממשלה. די לקרוא את התגובה שמסר השר לביטחון לאומי לפרסום על נתוני הפשיעה בחדשות 12: "השר עשה מה שלא עשו 30 שנה קודמיו בתפקיד, השר הקים את המשמר הלאומי ופתח יותר מ-1,000 כיתות כוננות, ההריסות בנגב עלו במאות אחוזים והוחזרו לשטח מדינת ישראל שטחים בגודל של תל אביב וגבעתיים יחד בתקופת השר. הרפורמה בנשק שמוביל השר הובילה ל-220 אלף אזרחים חמושים בנשק אישי. עבודה של 35 שנה בשנתיים בלבד".

נראה שהשר בן-גביר וממשלת נתניהו מאמינים כי הציבור הישראלי מוכן להסתפק בהריסות בנגב, באפשרות לקבל בקלות רישיון לנשק אישי ובהפניית המוני שוטרים ולוחמים מהמשמר לאומי לדיכוי ההפגנות נגד הממשלה – ולקבל בהכנעה את הנסיגה בטיפול בשחיתות הציבורית, ברציחות, בפשיעה האלימה, בתקיפות, בשוד ובפרוטקשן.