מפגינים במרכז ירושלים, אתמול (צילום: יואב ארי דודקביץ')

הכותרות

שערי העיתונים לא מציעים סדר יום מגוון. הם גם לא מציגים כמה נושאים מרכזיים, כפי שנהגו בימים האחרונים: המחאה על מחירי הדיור, תוכניות הממשלה ושביתת הרופאים. אלה מתאחדים הבוקר באופן סופי לנושא אחד, הכובש את סדר היום כולו, בכל העיתונים.

"צועדים לירושלים" היא הכותרת הראשית של "מעריב", לצד תצלום של "יו"ר ההסתדרות הרפואית בדרך לירושלים, אתמול. "להוריד מחירים ולקפל אוהלים" היא הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", מתחת לכותרת הגג "נתניהו יציג היום את תוכניתו. המטרה:". בתצלום היחיד על השער נראים מפגינים, והוא מופיע תחת הכותרת "ומי ידאג לרופאים" והכיתוב: "בזה נתניהו לא מתערב: יו"ר ההסתדרות הרפואית פתח בשביתת רעב, חבורת רופאים החלה בצעדה לירושלים, והמתמחים הפגינו בסינמטק".

"סקר 'הארץ': 87% תומכים במפגינים; ירידה חדה בתמיכת הציבור בנתניהו", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". "מפלצת המשכנתא", נכתב בשלט שמחזיקה מפגינה בתצלום של "מפגינים צועדים בבאר-שבע, אתמול". בתצלום השני על השער נראים "מפגינים חוסמים את צומת הכניסה לקניון עזריאלי בתל-אביב, אתמול". כותרת המשנה חוזרת על המידע שבציטוטים לעיל ומוסיפה: "נתניהו יציג הבוקר במסיבת עיתונאים תוכנית שגיבש עם שר האוצר בניסיון להקל את מצוקת הדיור".

"יו"ר ההסתדרות הרפואית פתח בשביתת רעב", נכתב ברצועה צרה בתחתית שער "ישראל היום". החלק הנותר מוקדש להפניות תחת כותרת הענק "המחאה והתוכנית". מתחת לכותרת "המחאה" נכתב: "הפגנות ברחבי הארץ: מאות פעילים חסמו צמתים מרכזיים במחאה על הדיור. 'רוצים צדק, לא צדקה'". ומתחת לכותרת "התוכנית" נכתב: "ראש הממשלה יציג תוכניתו ב-11. 'בארץ מתפרנסים טוב, אבל לא גומרים את החודש בשל הריכוזיות".

מי ישלוף ראשון

מעניין לבחון את שער "ישראל היום" הבוקר. השוני הבולט משאר העיתונים הוא, ובכן, בולט, וממשיך את מגמת הסיקור בימים האחרונים (לא התעלמות או ההכפשה של המחאה, אלא דגש על עמדת הממשלה והצעות הפתרון), אבל לא זה המעניין. "שטייניץ רומז: טייקונים רוצים אותי מחוץ לאוצר", נכתב בכותרת אחת המשבצות מתחת לכותרת הראשית. "לא נסתפק בפירורים" היא כותרת טור דעה המופיעה על השער, וביבי, כאמור, שולף את הריכוזיות (הפועל שולף יחזור עוד להלן).

המגמה המסתמנת היא זו: "ישראל היום", כלומר נתניהו, כלומר "ישראל היום", מצטרפים למגמה של "דה-מרקר" (שאליה לא היו עוינים ממילא ב"ישראל היום"), ולאחרונה גם "כלכליסט", ומסמנים כמטרה את העשירים. אם אכן כך, נשאלת השאלה אם מדובר בצעד לצורכי תעמולה בלבד, או שלפנינו שינוי מהותי באופן שבו ממשלת ישראל מתכוונת לטפל במשבר הכלכלי והחברתי שנודע לה עליו פתאום.

על-פי ההצעות של נתניהו, ספק אם אכן כך. "הורדה של 50% במחיר קרקעות לבנייה בפריפריה", "בניית 5,000 דירות להשכרה ומעונות לסטודנטים", "בפריפריה: שכירות ל-10 שנים; ההתייקרות תוגבל ל-2%", "שינוי הקריטריונים לזכאות לטובת חיילים וזוגות צעירים", "הנחה של 50% בתחבורה הציבורית לסטודנטים" – נכתב תחת הכותרת "הצעדים העיקריים" על שער "ישראל היום".

ובקיצור: שורה של צעדים נקודתיים, מהם טובים, מהם רעים, אף אחד מהם לא עקרוני. כולם מחמיצים את ההזדמנות למנף את המחאה שנאחזה בנושא הדיור כדי לטפל בבעיות המהותיות של פערים חברתיים ומבנה המשק.

הפרשנים לא מרוצים. אפילו פרשן הבית דן מרגלית כותב: "הממשלה חייבת לטפל בלי להיבהל. לא להזניח עוד את מעמד הביניים וחסרי היכולת, אבל לא להיכנס לבולמוס של פעילות המעיד על חרדה". בעיתונים האחרים, כמצופה, הטון חריף עוד יותר: "בשליפה מהמותן", כותרת ההפניה לטור הפרשנות של סבר פלוצקר על שער "ידיעות אחרונות". "תוכנית נתניהו תשפיע על שוק הדיור באופן שולי, אם בכלל", הוא קובע, ומנמק את קביעתו ביחס לסעיפי התוכנית. "הוא הבטיח שהיא 'תחולל שינוי מהפכני במחירי הדירות'", נכתב בכותרת המשנה לכתבה של עופר פטרסבורג, גד ליאור ואיתמר אייכנר בעיתון, "הוא מקווה שהיא תרכך את המחאה הגוברת ברחובות. אך מפרטי הרפורמה החדשה שיציג היום נתניהו מתברר: היא בכלל לא חדשה".

מה הבעיה

לא רק העיתונים הכלליים, גם הכלכליים מקדישים את מלוא תשומת הלב למחאת הדיור. "דה-מרקר" ו"גלובס" מצביעים בכותרותיהם הראשיות על בעיית מיסוי. "גלובס" חוזר על נתון שכבר דשו בו בימים האחרונים ומתלונן על המס הגבוה שמטילה הממשלה על רוכשי דיור ("בדיקת גלובס: 30%-50% מערך הדירה – תשלום מסים למדינה"), ואילו "דה-מרקר" מרחיב את המבט לכלל מדיניות המיסוי של מדינת ישראל: "העשירים בישראל משלמים מס נמוך".

אתמול כתבתי כי "דה-מרקר" ו"כלכליסט" הם מי שהובילו את סיקור יוקר המחיה. העירו לי כי "גלובס" היה מי שהחל את הגל הנוכחי של כתיבה על הנושא. "גלובס" גם יצא במסע פרסום עצמי הנשען על כך (סביב מחאת הקוטג'). הדברים נכונים ויש לתת ל"גלובס", העיתון הכלכלי הגדול הוותיק בישראל, את הקרדיט המגיע לו. אולם קשה להשתחרר מהתחושה כי "גלובס", ככל שאופי הסיקור שלו משתנה ומתעדכן, עדיין נעול במוסכמות ישנות, וטרם החליט כי הוא מצטרף לתמורות המשמעותיות בכלכלה (בישראל, ובעולם) ובסיקורה.

"הישראלי הממוצע משלם מס בשיעור של 20.5% מהכנסתו", כותבת מירב ארלוזורוב בטור המתפרסם מתחת לכותרת הראשית על שער "דה-מרקר". "המאיון העליון של השכירים, עם הכנסה של 69 אלף שקל בממוצע, משלם מס בשיעור של 40%. אבל שיעור המס שמוטל על המאיון העליון של העצמאים – 4,500 האנשים העשירים ביותר בישראל, שמשתכרים 452 אלף שקל בחודש בממוצע – הוא 26% בלבד".

עוד על השער, קטע מודגש מן המאמר, אחרי תיאור שיעור המס הנמוך על הכנסות שאינן מעבודה: "כך יוצא שככל שאדם הוא עשיר יותר ומרובה נכסים יותר – הוא משלם פחות מס בישראל. לא צריך להרחיק לכת כדי להבין שכל מי שקורא להגדלת השוויוניות בחברה הישראלית צריך לקרוא בפועל להגדלת המיסוי על נכסים ועל הון". דברים כדורבנות, ועוד נקודת ציון על מפת השינוי של העיתונות הכלכלית בישראל.

"האבטלה בשפל – המחאה בשיא", נכתב בכותרת אחרת על שער "דה-מרקר". זוהי כותרת חשובה, המעידה על היחלצותה של העיתונות ממלכודת הנתונים שלפתה אותה בשנים האחרונות: מדינת ישראל הצליחה להימלט מהמשבר העולמי בלי שכלכלתה הפיננסית תקרוס ועם פגיעות מועטות בכלכלתה הריאלית, הצטרפה ל-OECD וראש הבנק המרכזי שלה זוכה למחמאות ברחבי העולם. על רקע זה קשה היה מאוד להבחין בכך שמשהו, בכל זאת, רקוב בממלכה (מאחז נחמיה שטרסלר נשאר עדיין ב"הארץ" על מכונו, עליו אי-אפשר לעבוד).

"האבטלה בשפל היסטורי, 5.7% – אבל משבר הדיור עדיין רחוק מפתרון, והבעיות המבניות העמוקות של המשק דורשות טיפול שורש", נכתב בכותרת המשנה. ב"כלכליסט", לצד תמונתו של נתניהו בשולי העמוד, מוקדש השער כולו לכיתוב הזה: "יו"ר ההסתדרות הרפואית פתח בשביתת רעב. מאות רפתנים חסמו כבישים. צעירי האוהלים הגבירו את המחאה מול הכנסת. ראש הממשלה החמיא לשריו וחגג את הירידה באבטלה. והבלגן לא מסתיים כאן".

המלים "והבלגן לא מסתיים כאן" מודגשות בצהוב ובפונט מוגדל, והכיתוב ממשיך: "האמהות העובדות מתכננות צעדת מחאה נגד עלות גידול הילדים. אלפי ישראלים מתארגנים בפייסבוק ליום שביתה כללית בשבוע הבא. המתמחים שוקלים לארגן התפטרות המונית. והחשמל אוטוטו מתייקר. נתניהו מאבד שליטה". גם המלים האחרונות מודגשות: צבען שחור, לעומת צבען הלבן של שאר המלים.

"משבר מעמד הביניים, סיקור מיוחד", נכתב עוד בשער, לצד שתי כותרות נוספות בשוליו: "איפה עופר עיני?" ו"איפה הכסף של תשובה?".

זו הכלכלה, טמבל

אז זה פוליטי! אמרנו לכם שזה פוליטי!! הנה שמו תמונה של נתניהו. זה הכל מזימה של הסמולנים להפיל את הממשלה! הם בונים אוהלים ומגרשים יהודים! "הקרן החדשה, כך מתברר, עומדת מאחורי חלק ממחאת הדיור", כותב בן-דרור ימיני בטור שחלקו מתפרסם על שער "מעריב".

ההמשך טבול באינטגריטי ושונה ממה שחשבו אולי במשרדי הקרן: "ועל כך צריך לומר: אז מה? הקרן עושה גם דברים ראויים. אם היא עומדת מאחורי חלק ממחאת האוהלים, היא ראויה לברכה. [...] יוזמת המחאה, מוסיפים וטוענים, היא בכלל מכפר-שמריהו. עד היום היתה הטענה שלשבעים הללו שום דבר לא מזיז. והנה קורה משהו. הם מתעוררים. מצוין".

"מה הימין רוצה", שואלת ההפניה למאמרו של עפר שלח באותו עיתון. "דווקא 'מדינת תל-אביב', ארץ הלא אכפת לי כביכול, הניבה מחאה אזרחית ארוכת נגן ואפקטיבית שמחרידה פוליטיקאים, אף על פי שלא היו לה מטרה ברורה וכתובת של ממש. מחאה שהימין הצליח לארגן רק נגד תהליך מדיני או פינוי יישובים – ונכשל מול כוחה של המדינה. לא פלא שבימין ממהרים להאשים עכשיו את התקשורת".

לא סתם דווקא ב"מעריב" מתפתח הדיון הזה. העיתון ראוי לציון בשל הגיוון האידיאולוגי של כותביו. ב"ידיעות אחרונות" מציג "המוסף לשבת" כמה כותבים החורגים מהמתכונת האידיאולוגית השגורה (חגי סגל המצוין, חנוך דאום המסורבל ויועז הנדל), אולם רישומם ניכר פחות בגליונות היומיים. ב"מעריב", קלמן ליבסקינד, אראל סג"ל ובן-דרור ימיני מציגים באופן עקבי קול שונה מהמקובל בקהיליית התקשורת. אצל ימיני, בניגוד לשניים האחרים, נעדר גם הזיהוי הפוליטי הצר.

"הסיפור הוא לא רק דיור", מסכם ימיני, "הסיפור הוא גם ריכוזיות וקרן השפע של הטייקונים, לפעמים בחסות ועל חשבון המדינה, כלומר משלמי המסים, כך שאת המחאה הזאת אסור להפקיר. יש בה זרמים ותת-זרמים. זה לא נורא. מי שיפקיר את המחאה בגלל שיש בה גם זרמים יריבים – יעשה טעות איומה". העובדה שהדברים נכתבים אף שהעיתון מצוי בבעלותו של שיאן הריכוזיות של ישראל, נוחי דנקנר, ראויה לציון מיוחד.

"בעקבות המחאה: תוגברה האבטחה על שרי הממשלה", נכתב בכותרת ידיעה בכפולה הפותחת של "ישראל היום". לא ברור על מה הזעם. הרי הודיעו כי התחבורה הציבורית תוזל ב-50% לסטודנטים.

מלה מהאנליסטים

"פתיחה שלילית של השבוע בעולם גררה הבורסה מטה" (כותרת מוסף נתוני הבורסה של "דה-מרקר").

"כמו הרבה מומחי סטיילינג בעלי שם עולמי, גם האחיות יפית ואתי כביה מאמינות שהלבשה תחתונה נוחה, תומכת ואופנתית היא הסוד למראה מהודק ונינוח" (כיתוב לתצלום של בחורה בתחתונים, "24 שעות", "ידיעות").

רצון טוב

"שלוש שנים לאחר שהדליקה משואה בטקס יום העצמאות בזכות המעון שהקימה בתל-שבע, סנא אלבז ובעלה חליל משלמים את המחיר. שניהם פוטרו מעבודתם, מכוניתם הוצתה, והם סובלים, לטענתם, מהתנכלויות", נכתב בכותרת המשנה לכתבה במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות", "אבל סנא לא מתחרטת על הדלקת המשואה: 'אם הייתי יכולה, הייתי עושה זאת שוב'".

"קשר רומנטי בין בת הוטו לבין פעיל ארגון הומניטרי, שמתפתח בזמן רצח העם ברואנדה, נפרש לאורך הרומן 'מאה ימים' המתפרסם כעת בעברית", נכתב בכותרת המשנה לכתבת השער של מוסף "גלריה" של "הארץ". "מחברו, הסופר והמחזאי השווייצי לוקאס ברפוס, מבקש להראות בו כיצד העזרה של שווייץ הכשירה את הקרקע לביצוע היעיל להפליא של הטבח ההמוני".

"דברים רבים השתנו בשווייץ, אבל דבר אחד לבטח לא השתנה", אומר ברפוס לאבנר שפירא, "התפיסה שלפיה מידת הקדמה של חברה יכולה להישפט על-פי מידת הסדר שלה. לאמיתו של דבר, כל רצח עם תלוי בביורוקרטיה מאורגנת היטב".

ענייני תקשורת

"שלום רב, השעה שבע והרי החדשות", אומרת דמותו המצוירת של ראש הממשלה בנימין נתניהו למיקרופון באולפן קול-ישראל, ידיה מחזיקות בעיתון "ישראל היום", בקריקטורה של עמוס בידרמן ב"הארץ". לצד הקריקטורה, מאמר מערכת תחת הכותרת "רשות שידור עצמאית". המאמר קורא לשנות את חוק רשות השידור "כך שמנהליה ימונו על-ידי רשות ציבורית, ניטרלית, שאינה נגועה בפניות פוליטית, והיא תנותק משליטה ממשלתית".

"ההחלטה לקצוב את כהונתם של היועצים המשפטיים במשרדי הממשלה היא צודקת וחיונית. התנגדותם לכך מהווה מוסר כפול", נכתב בכותרת המשנה למאמר של שמואל הולנדר במדור הדעות של "מעריב". בתחתית המאמר לא מוסבר מיהו אותו הולנדר, אבל תמונתו המצורפת מעידה כי לא מדובר בשמואל הולנדר אנונימי, אלא במי שהיה נציב המדינה הנצחי, שכיכב בדו"חות ביקורת חריפים ובתחקירים עיתונאיים שליליים. לא ברור בשם איזה מוסר הופך דווקא האיש הזה למטיף בשער.