בתקיפת כוחות צה"ל בבית החולים נאסר בחאן יונס (25.8), צה"ל סיפק את ה"מצלמה המעשנת" למי שחושב שהוא הורג במכוון עיתונאים.

בתקיפה נהרגו לפחות חמישה עיתונאים וצלמי עיתונות ונפצעו נוספים. לפי הגרסה הראשונה שנמסרה מצה"ל ודווחה בתקשורת בישראל ובעולם, טנק ירה פגז ראשון לעבר מצלמה בבית החולים שנחשדה כמשמשת למעקב אחר פעילות החיילים, וירה פגז שני כדי לוודא פגיעה במצלמה. לפי הדיווחים והצילומים, הפגז השני פגע בצוות הרפואי שניסה לטפל בנפגעי הפגז הראשון.

לפי הארגונים הבינלאומיים להגנה על עיתונאים, מתחילת המלחמה נהרגו ברצועה כמאתיים עיתונאים מירי כוחות צה"ל. צה"ל נמנע מלהתייחס למרבית המקרים, לגבי חלק קטן הביע צער על פגיעה בלא מעורבים, ולגבי חלק טען שההרוגים היו פעילי חמאס במסווה של עיתונאים, בדרך כלל מבלי לחשוף ראיות מספיקות.

הקונצנזוס הרווח בחלקים גדולים מהעולם הינו שמדובר בהרג מכוון של עיתונאים בשל עבודתם העיתונאית. לא רק בשל הכמות החריגה של העיתונאים שנהרגו במלחמה בעזה בהשוואה למלחמות אחרות, התשובות המתחמקות של צה"ל והעדר חקירות מצ"ח. גם בגלל הוצאת אל-ג'זירה מחוץ לחוק, התקיפות החוזרות של עיתונאים פלסטינים בגדה המערבית והחרמת ציוד הצילום שלהם והסירוב לאפשר כניסת עיתונאים לרצועת עזה.

דובר צה"ל הודיע כי הרמטכ"ל הורה על קיום תחקיר בנוגע להרג חמשת העיתונאים בבית-החולים, אבל נראה שהולכים ומתמעטים קובעי דעת הקהל בעולם שיהיו מוכנים להאמין שמדובר בעוד טעות אחת בשרשרת טעויות "מצערות" בלתי נגמרת של החיילים ברצועת עזה, ולא בהנחיה או נורמה בצה"ל. הרי ירי הפגזים על בית החולים מצטרף לירי הקטלני של פגזים ליד מתחמי חלוקת המזון, לירי על כנסיית "המשפחה הקדושה" בעיר עזה ועוד ועוד תקריות.

מתחילת המלחמה מדינת ישראל מנסה לשכנע את העולם ואת בתי הדין הבינלאומיים, שהקריאות לביצוע פשעי מלחמה שיוצאות מפיהם של שרים, חברי כנסת ודמויות ציבוריות אחרות, הוצאו מהקשרם, או שאומרי הדברים אינם חברים ב"מעגל מקבלי ההחלטות" האמיתי, או שצריך לשפוט את ישראל לפי מעשיה בפועל.

אבל בכל יום נוסף שבו נמשכת המלחמה ברצועת עזה – ובמיוחד ביום שמתקיימת בו קורלציה בין הדיבורים המזעזעים לבין המעשים המחפירים – מדינת ישראל חופרת עוד את הבור המוסרי, החברתי והמדיני העמוק שבו היא נמצאת, באופן שיקשה לצאת ממנו גם כאשר המלחמה תסתיים.