רשת המקומונים "קו עיתונות", הפונה לקהל החרדי, מכחישה מכל וכל כי היא נסמכת על תכנים של עיתונאים אחרים, ופועלת ב"מודל פלגיאט מעורר השתאות" כפי שהאשימה התביעה נגדה. לפי "קו עיתונות", עיתונאיה עושים את עבודתם נאמנה ואינם מעתיקים תכנים של אחרים.

לפני חודשים אחדים תבעו הצלמים נחמיה גרשוני-איילהו ודב הכטמן, וכן העיתונאי חנניה בליכברד, את "קו עיתונות" בטענה להפרת זכויותיהם ודרישה לפיצוי של 300 אלף שקל. בתביעה, שהוגשה באמצעות עו"ד ישראל ברדוגו, נטען כי ברשת  החרדית פרסמו תצלומים של גרשוני איילהו והכטמן בלא רשות וללא קרדיט. עוד נטען, כי "חלקים מהותיים" מכתבה שפרסם בליכברד ב"מקור ראשון", הופיעו ב"קו עיתונות".

בתביעה נטען כי לא מדובר ברשלנות של עובד כזה או אחר ברשת "קו עיתונות" אלא ב"דפוס הפרות אשר הנתבעת מתעשרת באמצעותו וצוברת יתרון משמעותי על כלי תקשורת הפועלים כדין".

הנתבעת טוענת להגנתה, באמצעות עו"ד ליבנה קציר, שלל טענות מקדמיות בעטיין יש לדבריה לסלק את התביעה על הסף. בין היתר מציינת הנתבעת כי מדובר בפועל בשלוש תביעות שונות שאוגדו יחדיו באופן פסול.

לגופן של טענות התובעים משיבה "קו עיתונות" כי התצלומים של גרשוני-איילהו נמסרו לה לפרסום על ידי משרד הביטחון ואילו התצלום של הכטמן עלה על ידו לעמוד טלגרם שנושא את הכותר "המטבחון - מדיה מותרת בשימוש".

"הנתבעת סברה כי בהתאם לכותרת עמוד הטלגרם, מדובר בתמונות שמותר לעשות בהן שימוש ואין צורך לתת קרדיט ובגלל זה הועלו דרך אותו ערוץ טלגרם - - שהרי עצם השם של הקבוצה - וכאשר התובע בעצמו פירסם את התמונות באותה הקבוצה שהיא 'מדיה מותרת לשימוש' - מאיינת את תביעת התובע לחלוטין", טוענת "קו עיתונות" במענה לטענות הכטמן.

אשר לראיון שלדברי בליכברד הועתק ופורסם מחדש, ב"קו עיתונות" טוענים כי מדובר ב"טענות כוזבות ומסולפות". לדברי הנתבעת, כתב מטעמם בשם שניאור וובר שוחח עם המרואיין וראיין אותו בווטסאפ, ועל בסיס ראיון זה פורסמה הכתבה. בהמשך, כך נטען, המרואיין אף אישר את פרסום הראיון.

הנתבעת צירפה לכתב התביעה העתק התכתובת עם המרואיין, שבו הוא שולח למראיין את תשובותיו בווטסאפ וכן את אישור הנוסח. עוד נטען כי רק "חלקים קטנים" מהכתבות דומים וממילא כל האמור בה נמסר לכתב "קו עיתונות" על ידי המרואיין.

"הכתבה מעולם לא הועתקה משום מקום אלא מדובר בראיון", נטען, "[...] הנתבעת קיבלה את מלוא המלל מהמרואיין עצמו,שככל הנראה שולח סיפורים דומים לכתבים שונים, והנתבעת פירסמה את מה שאמר לה המרואיין – ולכן בוודאי ואין פה שום העתקה. הנתבעת בוודאי לא סילפה שום טקסט, הנתבעת קיבלה את המלל מהמרואיין, שלחה לאישורו ולאישור היחצ"ן מטעמו את
הכתבה, ושניהם אישרו אותה ודי בכך כדי להראות שדבר לא סולף".

ב"קו עיתונות" מכחישים גם את ההאשמה הכללית בדבר "מדיניות" של העתקות. לפי הנתבעת, מתנהלים נגדה כיום שני הליכים בלבד בטענה להפרת זכויות יוצרים, זה שבו הגישה כעת את כתב ההגנה וכן אחד נוסף שגם אותו הגיש בא כוח התובעים בתביעה הנוכחית.

"התובעים לא הפרו אף זכות יוצרים של מי מהתובעים, וגם אם הופרה, הופרה בתום לב ועומדות לה ההגנות בהתאם לחוק זכות יוצרים", מובהר.

מעבר לכל זאת מאשימה "קו עיתונות" את התובעים בהתנהלות "נלוזה" ו"בזויה" ומטילה עליהם את האחריות לפרסום הדיווח באתר "העין השביעית" על טענותיהם בתביעה. מדובר בטענה שקרית. בכתב ההגנה גם נטען כי אתר "העין השביעית" "מקורב לתובעים וב"כ", וכי הכתבה שפורסמה נועדה להכפיש את שמה של רשת המקומונים. גם טענה זו היא שקרית.

"הנתבעים שומרים על זכותם למצות את הדין עם התובעים על הכתבה המגמתית והשקרית", נכתב בכתב ההגנה, אף שלתובעים אין אחריות כלשהי על הפרסומים באתר "העין השביעית", ועל אף שדיווח נכון והוגן על הליך משפטי, כפי שהתפרסם באתר "העין השביעית", מוגן הגנה מוחלטת מפני תביעות לשון הרע.

69127-04-25