ד"ר ליאוניד אידלמן, יו"ר ההסתדרות הרפואית, אתמול בדרכו לפגישה במשרד האוצר (צילום: יואב ארי דודקביץ')

שב"ן שלום

"מי ירוויח מהכנסת השר"פים לבתי-החולים הציבוריים?", שואלת כותרת הכפולה הפותחת של "כלכליסט". כזכור, אחת מדרישות הסתדרות הרופאים, שהשביתה ביומיים האחרונים חלקים נרחבים ממערכת הבריאות, נגעה להרחבת שירותי הרפואה הפרטיים אל בתי-החולים הציבוריים. זו גם הדרישה שהאוצר, ככל הנראה, מוכן להיענות לה.

ב"כלכליסט" מוסיף מיקי פלד כי מי שתומך באופן אקטיבי במהלך הזה הוא שר הבריאות יעקב ליצמן. "השר"פ הם שירותים שקונה הציבור בעזרת ביטוחי הבריאות המשלימים של קופות-החולים (שב"ן) או ביטוחי הבריאות הפרטיים של חברות הביטוח", כותב פלד. "לטענת ההסתדרות הרפואית, האפשרות לבצע שר"פ באמצעות כספי השב"ן תעביר כסף מהמרכזים הפרטיים למערכת הציבורית".

תחת סעיף "הסכנות" כותב פלד: "למרות ההיגיון בטענות בעד החזרת השר"פ לבתי-החולים, אסור לזלזל בטענות כי המהלך ייצור שתי מערכות בריאות. בסוף שנות ה-90 ובתחילת העשור ידעה מערכת הבריאות סיפורים רבים על חולים שחשו כי קיבלו טיפול או יחס פחות טובים מהחולה שלצדם, רק כי הוא שילם לרופא עבור טיפול פרטי".

עוד מוסיף פלד כי אין ערבות לכך שהכסף שיכניס השר"פ למערכת הציבורית יעבור לשאר חלקי המערכת ולא יישאר באותן מחלקות שמעניקות את השירותים הפרטיים. כמו כן יש חשש כי הרחבת השירות הפרטי תביא להעלאת מחיריהם של הביטוחים המשלימים.

גם ב"מעריב" מקדישים מקום לסוגיית הרפואה הפרטית. "רפואה בצבע הכסף" היא כותרת כתבה קצרה של ליטל גרוסמן, שסיכומה הוא: "כך או כך, משני צדי המתרס עולים קולות הטוענים שעצם העלאת הנושא במועד הנוכחי הוא ספין של גורמים בממשלה שנועד להסית [כך במקור] את דעת הקהל מתמיכה במאבק הרופאים לעבר נושא שנוי במחלוקת".

כותרת המשנה של טור הפרשנות של רותי סיני היא "השר"פ ישאב לתוכו כל מי שרק יוכל לשלם, והמערכת הציבורית תשרת את העניים וממילא תהיה נחותה". כותרת הדיווח האחר של גרוסמן ב"מעריב" היא "בצל הפיצוץ במשא-ומתן: הרופאים חוזרים לעבודה". כותרת הגג היא "משבר בדיונים". האייטם האחרון בכפולה, המוקדשת כולה למאבק הרופאים, הוא מונולוג של רופאה ("אתם מגיעים לבית-החולים ולא מאמינים שזה המצב. אבל אחרי יומיים אתם שוכחים – ואנחנו לא").

ובינתיים, במציאות

בעמ' 10 של "מעריב" מדווח אורי בינדר כי "בעקבות ירי הגראדים לבירת הנגב, תופעה חדשה החלה לצבור תאוצה. תושבים אמידים שלא מסתפקים באמצעי המיגון שמספקות הרשויות קונים מכספם מיגוניות לבתים".

"ביבי-טורס"

פרשת "ביבי-טורס" מגיעה היום לכותרות הראשיות של "מעריב" ושל "ידיעות אחרונות". גם הבוקר מדובר במחזור סקופ של רביב דרוקר ששודר אמש בערוץ 10. בכלל, תרומתם של שני העיתונים האלו לחקר הפרשה (או הפרשות) שחשף דרוקר והם מיהרו לאמץ ולטפח עולה לכדי לא כלום, פחות או יותר. לו אני דרוקר, הייתי דורש מהם לפחות השתתפות בהוצאות.

"מימון כפול לנסיעה אחת" היא הכותרת הראשית של "ידיעות" ו"החשבוניות הכפולות" הכותרת הראשית של "מעריב". "'אין בפרשה הזאת שקל כפול, אין כפל מכירות', טענה שרה נתניהו בראיון בשבוע שעבר. אבל אמש חשף ערוץ 10: ראש הממשלה קיבל שתי חשבוניות משני ארגונים שונים שמימנו את אותה נסיעה לארה"ב", נכתב בכותרת המשנה לראשית של "מעריב", שמסתיימת בהכחשה של לשכת ראש הממשלה ("לא היה מימון כפול").

בן כספית, הפרשן הבכיר של "מעריב", מי שקבע כי פרשת "ביבי-טורס" חמורה מפרשת "ראשונטורס", ומי שפסקנות וספקנות משמשות אצלו בערבוביה, לרוב באותו משפט ממש, כותב היום בפסקנות בלבד על הנושא. בערך. הפסקה הראשונה בטור נפתחת בקביעה "אם היה ויכוח, הוא נגמר", נמשכת במשפט הקובע כי כעת היועץ המשפטי לממשלה צריך לבדוק את הפרשה ולא מבקר המדינה, ומסתיימת במשפט: "ואגב, במקרים כאלה, אם יש ספק, אין ספק".

האם יש ספק? יש ספק, והעיתונים, מחוץ לגבולות הטור של בן כספית, אינם מתייחסים אליו באגביות. ראש הממשלה מלווה הפעם את התגובה שלו לתחקיר "שאינו אמת, חסר בסיס, במטרה לפגוע ולהכפיש", בראיה: אותה חשבונית שהציג דרוקר, אחת מהשתיים שניתנו כביכול עבור אותה נסיעה, אולם עם המלה "cancelled" מודפסת עליה. נתניהו מאשים את ערוץ 10 שמחק את המלה "מבוטל" מהחשבונית. תגובת ערוץ 10 היא כי הגורמים שחתומים על תשלום החשבוניות הכפולות העידו כי אכן שילמו את הכסף, וכי ממילא הוצגו בתחקיר חשבוניות של נסיעה שנייה שמומנה לכאורה במימון כפול.

חילופי התגובות הללו מובאים בהרחבה בעמ' 2 של "מעריב", ואילו ב"ידיעות אחרונות" מדפיסים על השער את תצלומי החשבוניות ומבליטים גם את המלה "cancelled" לצד הבלטת הסכומים הכפולים, ואף מוסיפים מרכאות לכותרת הראשית. במלים אחרות, ב"ידיעות אחרונות" מציבים "לכאורה" גדול מעל האייטם שהעיתון בחר לראש סדר היום שלו.

גם ב"ישראל היום" עוקבים אחרי הפרשה. הכותרת על השער היא "בערוץ 10 הציגו חשבונית מבוטלת, נגיש תביעת דיבה". מעל לכותרת המוקפת מרכאות נכתב: "עורך-דינו של נתניהו", אולי כדי שהקוראים לא יטעו לחשוב שהעיתון עצמו מתכוון להגיש את התביעה.

ובינתיים, בעבר

בנדר, אריק בנדר, חתום על כתבת השער של מוסף "המגזין" של "מעריב". הכותרת על השער היא "גברת סקנדל", וכותרת המשנה היא "סיפורי שרה נתניהו, המלונות והכביסה נראים כמו אגדת ילדים לעומת פרשת כובע הפרווה של אופירה נבון, הצרחות של מרים אשכול, גליונות ה'פלייבוי' של נינה קציר או סיכת הזהב האבודה של לאה רבין".

הנועזים

"הטיל התביית למשדר שהוטמן במשלוח הנשק", נכתב בכותרת הראשית על השער השני של "ישראל היום" (הכותרת הראשית על השער הראשון של "ישראל היום": "הגיעו סמרטפונים חדשים"). "היעד לחיסול בסודאן: היורש של מבחוח", נכתב בכותרת על שער "מעריב". הכותרת מוקפת מרכאות, ובכותרת המשנה נכתב "כך דיווחו גורמים פלסטיניים".

"ידיעות אחרונות", שאתמול מתח לקצה את המוסכמות הצנזוריאליות לדיווח על אירועים אסורים בדיווח (דהיינו, איתור כלי תקשורת מחוץ לישראל שדיווח על העניין, כדי להיתלות בו), לא מאזכר היום על שערו את התקיפה בסודאן. "דיווח: 'סוכני המוסד בסודאן סיפקו מידע למחסלים'", נכתב בכותרת גג לדיווח בנושא בעמ' 4 של "ידיעות". הכותרת, "המחוסל: בכיר חמאס", נתונה במרכאות, ובניגוד לאתמול, נמצא היום מקור קונקרטי לידיעה: רשת אל-ערביה.

סודאן, מרץ 2011 (צילום: savedarfurcoalition, רשיון cc)

באותו עמ' 4 של "ידיעות אחרונות" מדווח אדוארד דוקס, "כתבנו בקייב", על פרשת אבו-סיסי: "אבו-סיסי לא נחטף, אלא הוסגר", כותרת הידיעה. "גורם אוקראיני מודה לראשונה: שיתפנו פעולה עם ישראל במעצרו של דיראר אבו-סיסי ובהעברתו לישראל".

"מקורות זרים: מדובר בעבד אל-לטיף אשקר, יורשו של מחמוד אל-מבחוח, שחוסל לפני שנה וחצי", נכתב בכותרת המשנה לדיווח של עמית כהן בעמ' 4 ב"מעריב". בעמ' 6, המוקדש ל"קרב נגד ההברחות", מוצגת מפה של המרחב האזורי ועליה ציון אירועים בטחוניים שונים ("חיסול אל-מבחוח", "הפצצת שיירת משאיות בסודאן", "חיסול בכיר חמאס בסודאן", "השתלטות על הוויקטוריה", "חטיפת אבו-סיסי", "השמדת אוטובוס בדמשק") תחת הכותרת "כל המבצעים הנועזים המיוחסים לישראל, על-פי פרסומים זרים".

בוקר טוב בת-ים

"משהו בפרויקט הבנייה היוקרתי של שלומי לחיאני, על חוף ימה של בת-ים, הלך עקום כמעט מהרגע הראשון", פותח קלמן ליבסקינד במוסף "סופשבוע" של "מעריב" את התחקיר שלו על עסקי הנדל"ן של מי שהפך אחר-כך לראש העיר הפופולרי והחשוד בפלילים של בת-ים.

לפי ליבסקינד, המביא את טענות בנק מזרחי, שמימן את הפרויקט, לחיאני לא הזרים לבנק את מלוא התמורה שקיבל עבור הדירות. כתוצאה מכך הופעלה ערבות מדינה, שעלתה למשלם המסים עשרה מיליון שקל, ונגרמו לבנק הפסדים של 15 מיליון שקל. לחיאני מכחיש.

התחקיר מגולל עוד טענות של דיירי מיזם הבנייה שבו מדובר, "פרוייקט הצוק" שמו, ומתאר שיטת התנהלות בעייתית ולא חוקית, לכאורה, של לחיאני כלפי רשות המסים וכלפי לקוחותיו כקבלן. לחיאני מכחיש את הדברים. כך או כך, אם ליבסקינד התלבש על לחיאני, ולו אני חברת דירוג, הייתי מוריד את הדירוג של לחיאני בכמה מספרים.

ענייני כלכלה

הכותרת הראשית של "הארץ" מוקדשת היום לדני דיין, יו"ר מועצת-יש"ע: "יו"ר מועצת-יש"ע: אני כלכלן. אני יודע שמתנחלים יסכימו לפינוי תמורת מחיר הוגן". הדיווח, של יוסי מלמן ועופר אדרת, נסמך על לא פחות ולא יותר מאשר מסמכי ויקיליקס של ההאקר האוסטרלי אסאנג'. הנה כי כן, מועצת-יש"ע הגיעה למסמכי ויקיליקס ומסמכי ויקיליקס הגיעו ל"הארץ". העולם שטוח.

"יו"ר מועצת-יש"ע דני דיין, מנהיגם של המתנחלים בגדה המערבית, יצא באופן מפתיע נגד התנהלות עמיתיו וחבריו למועצה ובעד התושבים הפלסטינים. כך עולה מהתיק הישראלי של מסמכי ויקיליקס, שייחשף היום ומחר ב'הארץ'", נכתב בפתח הידיעה, המצטטת "התבטאויות של דיין, שנאמרו כולן במפגשים סגורים שנערכו בשנים האחרונות עם אנשי שגרירות ארה"ב בישראל". ההתבטאות שנבחרה לכותרת הראשית של "הארץ" "באה בתגובה לשאלת הדיפלומטים על סיכויי ההצלחה של תוכנית פינוי-פיצוי, שלפיה המתנחלים יסכימו לעזוב את השטחים תמורת תשלום".

עוד בדיווח: "דיין הודה בשיחות כי הוא 'מתבייש ונבוך' מאלימות המתנחלים, שאחראים למעשים 'איומים מבחינה מוסרית'", "התבטא באוזני הדיפלומטים בעד הסרת מחסומים ושיפור מצבם הכלכלי וזכויות האדם של הפלסטינים בגדה" ו"מתח ביקורת עוקצנית על שאר מנהיגי יש"ע".

בעקבות זאת מאשים "הארץ" את דיין ב"כפל לשון" שנקט מול הציבור שהוא מייצג ומול אנשי השגרירות, ומדגים זאת באמצעות הצבה זה מול זה של דברים שאמר דיין בפורום הסגור ובהתבטאויות פומביות. בסוף הדיווח מצטטים הכתבים בקצרה תגובה של דיין לדברים, מ"ראיון לתוכנית של רינו צרור בגל"צ".

דיין לא הסתפק בראיון רדיו, טרח ושלח הבוקר את תגובתו בדואר אלקטרוני לנמענים שונים. עיקרה: "הדברים המופיעים בידיעה נאמרו על-ידי בפומבי עשרות פעמים. בשביל זה לא צריך ויקיליקס, מספיק גוגל. רק באמצעות מניפולציה מכוערת וקטיעת משפטים באמצע, יצר 'הארץ' כותרת ראשית על חשבוני".

עוד היום ב"הארץ", בעמ' 14 מתפרסמת מודעת אבל: "לח"כ יעקב כ"ץ (כצל'ה) ולמשפחה, אתכם באבלכם על מות האם הגב' בתיה כ"ץ ז"ל". על החתום, "הארץ".

ענייני תקשורת

עיתון "מעריב" הוא היום חבילה שמנה, יותר מזו של "ידיעות". העיתון עצמו כולל רק 24 עמודים, לעומת 40 של "ידיעות אחרונות", אך מצורפים לו מגזין "את" שמנמן ומוסף "סופשבוע" (שער כרומו) דשן עם 132 עמוד, ועוד משקל לוואי של שני עלוני פרסומת כבדים. ל"מעריב" מצורפים עדיין גם המוספים היומיים: הספורט, הכלכלה ("עסקים") והמגזין ("המגזין").

לפני כמה ימים כתבתי על חבילת סוף-השבוע "הגדולה עם המגזינים היוקרתיים, צבעוני יותר, גדול יותר, תרבותי יותר" (לשון המודעות) ש"מעריב" דוחף כעת בעלייה, וטענתי שמדובר בהרעת תנאים: אם עד עכשיו קיבלתי כמנוי שלושה מוספים יומיים, ופעם בשבוע את "רייטינג" ו"את", מוסף תרבות ובידור ומוסף כלכלה – הרי שבחבילה הנוכחית מבטלים את המוספים, היומיים והשבועיים, ומזיזים את יום החלוקה של "את" ו"רייטינג". עובדי "מעריב" שהגיבו לקביעה הזו טענו כי מלבד מוסף התרבות שכבר נסגר, נראה כי בוטלה התוכנית לביטול המוספים היומיים ומוסף הכלכלה השבועי ("עסקים שישי").

ואם כבר הזכרנו את "את", במדור "מה שנכון – מלה שלנו", כותבת מיכל לברטוב על בני ציפר, "בלוגר חברתי-פוליטי ועורך המוסף לתרבות וספרות של 'הארץ'", שהוא "אינו פמיניסט גדול וגם לא שוביניסט קטן", זאת על סמך תמיכתו ביצחק לאור (שנשים טענו כי תקף אותן מינית) ופוסט שכתב על ניצול מיני של פליטה דארפורית. ההקשר: מהומה בחוגי שמאל ופמיניזם מסוימים סביב המחאה (בהובלת אשכר אלדן-כהן) נגד השתתפותו של ציפר בכנס של החוג למגדר באוניברסיטת תל-אביב (שגררה את ביטול הכנס כולו, התפטרות ראש החוג אורלי לובין, חזרתה מהתפטרותה וכו').

ואחרון מ"מעריב": אחת הכתבות במוסף "סופשבוע", התופסת לא פחות משישה עמודים של המוסף, מוקדשת כולה לדברור של מיסטיקנים, אסטרולוגים, בני מאיה ותמהונים אחרים סביב הסוגיה המרכזית "2012: קץ העולם, או לא?". אין ספק שהעורך נרדם כאן בשמירה. יום שישי, האחד באפריל, היה בשבוע שעבר.