שער ה"ניו-יורק פוסט", 2.5.11

בגיא החיסול

"בן-לאדן נהרג על-ידי כוחות ארה"ב בפקיסטן, אומר אובמה, שהצהיר כי הצדק נעשה", קראה אתמול ביובש פריך כמעט כותרת "הניו-יורק טיימס", "הגברת האפורה" של עיתונות האיכות האמריקאית. "תפסו אותו!" (!Got Him), צווחה כותרתו הראשית של ה"ניו-יורק פוסט", אחד המאחזים האמריקאיים של מוגול התקשורת הבינלאומי רופרט מרדוק; "נקמה סוף-סוף!", נכתב בכותרת המשנה, "ארה"ב דפקה את הממזר".

ישראל הקטנה, למרות ההו-הא, אינה מדינה המחזיקה בתוכה נקודות קיצון ברוב התחומים. אצלנו "הניו-יורק טיימסים" הם גברים אפורים יותר מגברות אפורות, וה"ניו-יורק פוסטים" לא באמת מרשים לעצמם לגרד בביצים (של הקוראים שלהם). הכותרות הראשיות של היום הזה, יום אחרי אירוע חדשותי גדול ושל שערים הנמתחים לרוחבם, בהתאם:

"האימפריה זוקפת ראשה: ארה"ב חיסלה את בן-לאדן במקום מחבואו בפקיסטן", לשון הכותרת הראשית של "הארץ" (האם ההומאז' ל"מלחמת הכוכבים" מודע, או ביטוי מביך של חנוניות מתפרצת? אין באמת סתירה בין שתי האפשרויות); "החשבון נסגר", קובע "ישראל היום"; "בן מוות", נכתב בכותרותיהם הראשיות המקשישות של "ידיעות אחרונות" ו"מעריב" (לפחות לא הלכו על "בא יומו" הגריאטרי).

הדיווחים החדשותיים הממלאים כמה מהעמודים הרבים המוקדשים לחיסולו של מנהיג אל-קעידה (עצם התואר הזה שנוי במחלוקת) מתמקדים במבצע החיסול עצמו, נושא קלאסי לסיקור לכלי התקשורת האלקטרוניים. "שם קוד: אלביס. כל הפרטים, מכל הזוויות, דקה אחר דקה, של חיסול המבוקש מס' 1", העזו לכתוב בכותרת על שער "מעריב", אף שהעיתון עדיין יוצא במתכונת של פיגמנט מודבק על עץ מעובד.

הטורים בעיתונים השונים מתייחסים בדרך כלל לאחד משלושה נושאים: ההשפעות על הפוליטיקה הפנימית של ארה"ב (בעיקר מעמדו של אובמה לקראת הבחירות הצפויות והתמודדותו על כהונה שנייה), ההשפעות על הטרור העולמי (וממילא על מעמדה של ארה"ב בעולם), והזווית הישראלית (הנפרטת לכמה עניינים – מגלעד שליט ועד מוסריותה של המלחמה בטרור). קשת הדעות רחבה. נדמה שכל מי שיש לו דעה על אחד הפנים של האירוע יוכל למצוא אותה באחד הטורים הרבים שבאחד העיתונים, ומי שאין לו דעה – יוכל למצוא אפילו יותר מאחת.

הנה, למשל, טעימונת, ביחס לאובמה: "נשיא ארה"ב ברק אובמה הוא הווינר הגדול ביותר של השבוע. בתוך שלושה ימים הוא הציג את תעודת הלידה של עצמו ואת תעודת הפטירה של אויבו הגדול ביותר" (בן כספית, "מעריב"); "טועה מי שמייחס לחיסול המוצלח משמעויות פוליטיות לקראת בחירות 2012" (אלון פנקס, "מעריב"); "אם לא תהיה תקלה בלתי צפויה, בן-לאדן יהיה זה שניצח עבור אובמה את הבחירות לקדנציה שנייה" (אורלי אזולאי, "ידיעות אחרונות"); "בחיסול בן-לאדן שיחק לו המזל" (בועז ביסמוט, "ישראל היום"); "הצלחות כאלה אינן מחזיקות זמן רב, והן יכולות להתקלקל אם אינן מנוצלות כראוי" (אלוף בן, "הארץ").

סמלית יותר מאשר מעשית

"אחרי בן-לאדן" היא כותרת מאמר המערכת של "הארץ", שלפיו "להריגת בן-לאדן יש חשיבות סמלית יותר מאשר מעשית", משום שבן-לאדן "השפיע יותר מכל אדם אחר", אבל "הטרור בנוסח בן-לאדן פשט צורה ולבש צורה", ולעומת זאת, "בפוליטיקה גם סמלים הם מעשים", לכן החיסול (סליחה: ההריגה) ישפיע קודם כל על הפוליטיקה האמריקאית; אמנם "נדרשות שנים של מאמץ לבניית היכולת", ומצד רביעי, "אובמה העז וניצח", אף ש"הדבר אינו מבטיח לאובמה הצלחה דומה בבחירות".

הסגנון הרגיל של הגם וגם, בכל זאת ואמנם, מסתיים בסיומת הרגילה גם היא: קישור של נושא המאמר לקריאה לכפות הסכם מדיני על ישראל ("שלום"). לעומת הטרחנות הזו, שלא היתה ראויה להתפרסם גם בתור סתם טור שבשר ודם חתום עליו ולא מורשת שוקן, מזדרחת כותרת אחרת באותו עמוד: "גאה להיות אמריקאי" (ברדלי ברסטון). פשוט ולעניין, ומייתר לגמרי את הקריאה של הטור עצמו.

סיפור עם זקן

רוב עיתוני הכלכלה ומוספי הכלכלה מציבים היום בראש סדר היום עסקה שביצעה חברת התרופות הישראלית טבע: רכישה של חברת תרופות אחרת, אמריקאית, בשם ספלון, תמורת 6.8 מיליארד דולר. "תרופה למכה" ו"הישרדות נוסח טבע" הן הכותרות הראשיות של מוספי הכלכלה של "ידיעות אחרונות" ו"מעריב", בהתאמה.

"כדור ההרגעה הענק של טבע" היא התווית שמצמיד "כלכליסט" לעסקה בכותרת הראשית שלו. מדוע נדרש כדור הרגעה ענק לטבע? משום שתחזיות עסקיות קודרות ו"אווירה בשוק ההון" הביאו לירידה בערך מניותיה. "עם העשרת תמהיל התרופות שלה במוצרים אונקולוגיים ומשככי כאבים, מנסה טבע להרגיע את המשקיעים שחששו מתחרות לתרופת הדגל שלה: הקופקסון", נכתב בכותרת המשנה לראשית.

הכותרת הראשית על שער "דה-מרקר פייננס", אוסף דפים של נתוני הבורסה שהוצאו לקונטרס נפרד בלוויית ידיעות רלבנטיות, מזכירה אמנם את עסקת הרכישה שביצעה טבע ("בצל עסקת הענק של טבע: ירידות קלות במדדים"), אולם את הכותרת הראשית בוחרים בעיתון להקדיש לחיסול בן-לאדן: "האיש שעלה לכלכלת ארה"ב טריליוני דולרים".

לפי "דה-מרקר", "אוסאמה בן-לאדן הספיק לעלות לכלכלת ארה"ב בשתי מלחמות, גירעון תקציבי, משבר פיננסי, מיתון ופגיעה במעמד הבינלאומי – עד שחוסל". כמה עלה? 1.2 טריליון דולר, "אבל הנזקים העקיפים היו אפילו גדולים יותר". כותרות ההפניות על השער הן "החיסול לא יציל את הכלכלה", "עשור כלכלי אבוד" ו"החגיגות נרגעו מהר".

החידושים שהכניס "דה-מרקר" במסגרת המהפכה שביצע בעיתונות הכלכלית היו הנגשה של הסיקור ("סיפור") והרחבה של זווית המבט הכלכלית ("כסף זה כל הסיפור"). אלא שההחלטה הלגיטימית להעדיף את הסיפור הכללי הגדול (בן-לאדן) על פני הכלכלי הגדול (טבע) יכולה להיות מגוחכת עת מלבישים את סיקור הסיפור הכללי בכתונת צרה של סיקור כלכלי.

הזקן של בן-לאדן לא גדול דיו כדי להכניס תחתיו את כל האירועים הכלכליים של העשור, והניסיון למשוך אותו בחוזקה כדי שיכסה גם את האירועים הפוליטיים והמדיניים משאיר את העיתון עם יותר מדי גוזמאות כלכליות ופחות מדי סיקור פוליטי ומדיני. כסף הוא אולי סיפור, אבל יש עוד סיפורים. כי לא הכל כסף, וגם, מה לעשות, לא הכל סיפור.

שער ה"דיילי ניוז" בניו-יורק. 2.5.11

לשם השוואה, גם "גלובס", העיתון הכלכלי הוותיק, בוחר בבן-לאדן לכותרת הראשית שלו: "בן-לאדן חוסל", בלי להוסיף חישובי עלות. זו אינה החלטה הנובעת מאילוצי זמן ("גלובס" הוא עיתון ערב), מאחר שגם הרכישה של טבע מסוקרת בעיתון. כמו ב"דה-מרקר", גם "גלובס" מקדיש ידיעות וכתבות רבות לסיקור האירוע, אולם אצלו בולטות לטובה התכונות המבדילות אותו מהמתחרה: בעוד ש"דה-מרקר" הוא עיתון כלכלי טהור, המתקיים שכם אל שכם עם עיתון כללי ("הארץ"), הרי ש"גלובס" מנסה להיות עיתון כלכלי שמעניק לקורא גם השלמות סיקור מתחומים אחרים.

ההבדל הזה בגישה העריכתית בא לידי ביטוי למשל בכך שב"גלובס" מועסק פרשן בולט, יואב קרני, שמומחיותו (הגם שניכר שידו רבה לו בתחומים שונים ואולי אפילו משונים) בניתוח ופרשנות של חדשות כלליות (ענייני "חוץ"), ולא כלכליות. וכך "גלובס" יכול להפנות היום משערו, במקום אל עוד טור ועוד טור ועוד טור שיעסקו בהשפעות הכלכליות של חיסול בן-לאדן, אל טור פרשנות כללית, חדה, המכסה את מגוון הנושאים הנקשרים באירוע.

אמנם קרני עצמו כותב כך: "[בן-לאדן] גם עלה לארה"ב ביוקר, פשוטו כמשמעו. הוא נהג להתפאר שמכת המגדלים התאומים מחתה בן-לילה טריליון דולר מן המשק האמריקאי. המיתון החריף של 2001–2002 היה תוצאה ישירה של 11 בספטמבר. הפעילויות הכלכליות והפיננסיות שאיפשרו התאוששות גם הבטיחו את ההתמוטטות הגדולה של סתיו 2008. מלחמות אפגניסטן ועיראק כבר עלו אולי טריליון וחצי דולר. כל העשור הראשון של המאה ה-21 טבוע אפוא בטביעות אצבעותיו של אוסאמה". ואם כך, מה אני רוצה מ"דה-מרקר"?

יש גם סוג סיקור שאין להיטרד יותר מדי בהרהורים על אודותיו. "שווה כל גרוש", מסכמת כותרת על שער מוסף "עסקים" של "מעריב", מעל לתצלום של בן-לאדן במעיל צבא: "הריגת הטרוריסט בן-לאדן הורידה את מחירי הנפט והקפיצה את הבורסות בעולם", מודיעה כותרת המשנה.

ובינתיים, במדינה קטנה במזרח התיכון: "גל ההתייקרויות נמשך: גם חוגלה, יוניליוור, טרה ופרוקטר-אנד-גמבל מעלות מחירים של עשרות מוצרים", נכתב בכותרת על שער מוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות". את הידיעה בעמ' 4 מלווים תצלומים של כמה מוצרים: גבינת קוטג', שמפו לשיער, חיתולים לתינוק ומגבות חד-פעמיות למטבח. שיעורי ההתייקרות: 4%–15%.

ענייני תקשורת

"משרד התקשורת כשל בהסדרת כניסת המפעילים הווירטואליים", נכתב בכותרת ידיעה של גד פרץ ב"גלובס": "מנכ"ל משרד התקשורת לשעבר, דני רוזן, בנייר עמדה שהגיש לוועדת חייק: 'ספק אם למפעילים הללו תהיה השפעה מהותית על השוק'. פעולה בשיטה של 'המקל והגזר', כפי שמציעה הוועדה, נדונה לכישלון כי 'אי-אפשר להסתמך על יכולת האכיפה הלא מרתיעה של משרד התקשורת'". עוד ב"גלובס", ראיון עם הסיני ליו צ'נגלה, הבעלים של רשת השידור פיניקס סטלייט טי.וי, ש"תומך במפלגה הקומוניסטית וקורא עליה תיגר במקביל".

"התיק הפלילי שלכם מופיע בגוגל? מישהו ליכלך עליכם בטוויטר? אתם מככבים בסרטונים מביכים ביו-טיוב?", שואלת כותרת המשנה לכתבה מתורגמת מ"הניו-יורק טיימס" במדור "קפטן אינטרנט" של "הארץ", וממשיכה: "חברות לניהול מוניטין ברשת ידאגו לשפץ בעבורכם את העבר הדיגיטלי".