ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט בבית-המשפט. פברואר 2011 (צילום: יואב ארי דודקביץ')

ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט בבית-המשפט. פברואר 2011 (צילום: יואב ארי דודקביץ')

לראשונה

"כתבי האישום בדרך: אולמרט וזקן קיבלו שוחד", נכתב בכותרת הראשית של "גלובס". "צמרת השחיתות: 18 אנשי שלטון והון יועמדו לדין", נכתב בזו של "דה-מרקר", ו"אישום בפרשת הולילנד: 'אולמרט קיבל שוחד'" בזו של "ישראל היום". בכותרת המשנה מדווח העיתון כי גם ראש עיריית ירושלים לשעבר, אורי לופוליאנסקי, בין ה-18. "עוד כתב אישום", נכתב בכותרת קטנה על שער "מעריב", לצד תמונת אולמרט. "העבירה: קבלת שוחד של 4.5 מיליון שקל", נכתב בכותרת המשנה.

"בית-המשפט תיאר פעם שוחד כ'שלח לחמך על פני המים'", כותב ד"ר אביעד הכהן ב"ישראל היום". "לפחות לדעת הפרקליטות, לא מדובר בלחם בודד, אלא במשאית". "אקדח השוחד בתיקי אולמרט הונח על השולחן מזמן, והנה זה רק עניין של זמן עד שהוא יירה", כותב יובל יועז ב"גלובס".

"הצצה לחדר החקירות: עד המדינה מתאר כיצד שיחד את אולמרט", נכתב בכותרת על שער "הארץ", לידיעה של גידי וייץ: "לדברי עד המדינה, אולמרט התגייס לכאורה לסייע לפרויקט באופנים שונים: הוא הופיע באופן חריג בוועדות שונות שדנו בפרויקט והביע את תמיכתו, הוא הוביל ישיבת מועצת עיר שבלמה הגשת מאות התנגדויות לפרויקט בוועדה המקומית, הוא חתם על תוכניות שהגדילו לכאורה את רווחיהם של היזמים בפרויקט, התערב בתשלום שומה מופחת לקופת העירייה והיה איש סודם של היזמים".

הידיעה נפתחת בציטוט של אולמרט, ש"הטיח בחוקרי המשטרה במסגרת חקירת פרשת הולילנד": "עד המדינה בפרשת הולילנד הוא שקרן נתעב, במקום להכניס אותו לבית-סוהר, משלמים לו ומשחדים אותו. מדינת ישראל היא היחידה שמשלמת בפרויקט הזה שוחד".

"פרשת הולילנד", נכתב בתחתית שער "ידיעות אחרונות", לצד הכותרת: "טיוטה לכתבי אישום על שוחד. אולמרט: הכל מסתמך על עד אחד מפוקפק". כותרת הידיעה המרכזית בעמ' 8 היא "גורל התיק בידי נוכל" (ציטוט של "מקורבי אולמרט"), כותרת הידיעה הנוספת בעמוד היא "הפרקליטות נוקמת בנו בגלל שנכשלה בראשון-טורס" ("שולה זקן משיבה אש"). כותרת עמ' 6 היא "לראשונה: אולמרט צפוי להיות מואשם בשוחד". ועל זה סבתא היתה אומרת: תמיד יש פעם ראשונה.

המומנטום

"יו"ר ההסתדרות, עופר עיני, מנסה הערב להביא לסיומה של שביתת העובדים הסוציאליים, שנכנסה ליומה התשיעי", כותב שי ניב בעמ' 12 של גליון "גלובס" האחרון (שיצא אתמול). "עיני, שחזר מביקור רשמי בארה"ב, יודע כי המומנטום של מאבק העובדים נחלש בעקבות הרצח באיתמר והאסון ביפן, והוא מנסה לנצל את כל ההישגים שנרשמו עד היום במו"מ תוך חתירה להסכם עוד הלילה".

לפי ניב, "על הפרק מחלוקת אחת בלבד: ההסתדרות דורשת מנגנון לפיקוח על תוספות השכר שיינתנו לעובדים הסוציאליים המועסקים בעמותות, ואילו משרד האוצר מתנגד לכך וטוען כי פיקוח כזה נוגד את עקרון ההפרטה".

ניב מביא את נימוקי ההסתדרות, שם "חוששים שמקרה מעונות ויצ"ו יחזור על עצמו. אז המדינה נתנה לארגון שיפוי תקציבי מיוחד כדי ליישם את הסכם השכר במגזר הציבורי, אך הוא סירב לשלם את התוספות לעובדים, אף שקיבל כסף לשם כך. המתנגדים העיקריים למנגנון הפיקוח הם אנשי אגף התקציבים באוצר, בראשות אודי ניסן וסגנו משה בר סימן טוב. על-פי הערכות, עיני ידרוש מהדרג הפוליטי, קרי סגן השר כהן ואף שר האוצר יובל שטייניץ, להתגבר על ההתנגדות העקרונית של הדרג המקצועי".

"התקדמות במו"מ עם העובדים הסוציאליים", נכתב בכותרת דיווח של יובל גורן בעמ' 14 ב"מעריב". "עיני הצטרף הלילה למו"מ לסיום שביתת עובדי הרווחה", כותרת דיווח בעמ' 11 של "הארץ". ידיעה קצרה בעניין מתפרסמת בעמ' 26 למטה ב"ידיעות אחרונות". לא מצאתי ידיעה בעניין ב"ישראל היום".

קיבלנו תשובה

"הגז מתעכב", נכתב בכותרת על שער המוסף "עסקים" של "מעריב": "המצרים עמדו בהבטחתם וחידשו את הזרמת הגז – אבל תקלה בצד הישראלי של הצינור גרמה לעיכוב נוסף" (יהודה שרוני).

"הגז ממצרים מבושש לבוא, ויצחק תשובה עושה שרירים", נכתב מעל לכותרת הראשית של "כלכליסט": "הצענו להשתתף במימון תמר. לא קיבלנו תשובה". כותרת המשנה: "במכתב חריף למנכ"לי משרדי הממשלה מאשים מנכ"ל החברה-לישראל את השותפות בתמר בניצול משבר הגז המצרי להעלאת מחירים. מקורבים לקבוצת דלק: 'החברה-לישראל טעתה כשהימרה על הגז המצרי'".

"הגז המצרי צפוי להתייקר", נכתב בכותרת על שער המוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות". "שר הנפט המצרי הודיע כי הוא בודק את מחירי הגז שמצרים מוכרת למדינות העולם – ומתכוון להעלות אותם: 'מכרנו לישראל גז במחיר נמוך'", דבר כותרת המשנה.

הכותרת הראשית של המוסף עוסקת בשכר הבכירים: "מה הייתם עושים עם 272 אלף שקל נטו בחודש?", היא שואלת, לצד תמונותיהם של איתמר דויטשר, מנכ"ל אלקטרה, ושלמה רודב, יו"ר בזק, וציון שכרם, נטו: 272 אלף שקל לראשון ו-255 אלף לשני.

גלעד שליט

"הבוקר ב-11: עוצרים 5 דקות למען גלעד", נכתב בכותרת על שער "ישראל היום". "5 דקות למענו", נכתב בכותרת על שער "ידיעות אחרונות": "הבוקר ב-11: עוצרים כל פעילות להזדהות עם גלעד שליט". "5 דקות למענו", נכתב על שער "מעריב", כשהאות עי"ן מעוצבת כסרט צהוב. "מהכבישים ועד הכנסת: שגרת החיים בכל רחבי הארץ תיעצר הבוקר ב-11:00", נכתב בכותרת המשנה.

"הוא הילד שלהם, אבל החייל שלנו", נכתב בכותרת כתבה במוסף "המגזין" של "מעריב", ציטוט של קובי סידי, ש"מתקשה להתמודד עם זרם הטלפונים והמיילים שהוא מקבל מאז יזם את הקמפיין במסגרתו תושבת המדינה למשך חמש דקות למען גלעד שליט. לא פחות מכך, הוא מתקשה להסתגל לאדישות הציבורית בנושא: 'יש פה נורמה לראות את אביבה ונועם בטלוויזיה ולהעביר הלאה. אבל אם מיליון איש יעמדו במשך חמש דקות, זו תהיה הצלחה'".

"האיש שעוצר את המדינה", נכתב בכותרת הראשית של המוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות". "קובי סידי צפה בדיון על גלעד שליט. אבל אז החברים שלו העבירו ל'אח הגדול'. באותו הרגע החליט לצאת בקמפיין למען החייל החטוף. התוצאה: מחר תעצור המדינה לחמש דקות. ודי, נמאס לו מהטענות כאילו עשה הכל כדי להתפרסם", נכתב בכותרת המשנה.

"היום: מפגן הזדהות המוני למען שחרור גלעד שליט", נכתב בכותרת הידיעה המרכזית בעמ' 7 של "הארץ". "מארגן המבצע למען שליט – מקורב לעבריין רוזנשטיין", נכתב בכותרת ידיעה של תומר זרחין באותו עמוד.

היום ב-11:00 עמדו, כך לפי כמה מהדיווחים באינטרנט, אלפים ברחבי הארץ. חמאס לא שיחרר את שליט.

מבט תמים

"לו אני מאנשי מועצת-יש"ע, הייתי נעלב מהחלטת הקבינט לבנות 500 יחידות דיור ביהודה ושומרון כתגובה לרצח משפחת פוגל באיתמר", כותב עפר שלח בטור במדור הדעות של "מעריב", שחלקו מודפס על השער העיתון. לצד הטור תצלום של אודי פוגל, אבי המשפחה שנרצח, "נושא על כתפיו את בנו ישי, ששרד את הטבח". הכותרת היא "האושר שנגדע". עוד על שער "מעריב", צילום של בת משפחה נוספת, תמר פוגל, לצד הכיתוב: "'אני עדיין ילדה', אומרת תמר בכאב, 'איך אני יכולה להיות אמא?'".

"מקורב לנתניהו: הבנייה תואמה עם ארה"ב והרשות", נכתב בכותרת הידיעה המרכזית בעמ' 6 של "הארץ". "גורם פוליטי אמר כי ההחלטה לבנות 400 יחידות דיור בגושי ההתנחלויות נועדה למנוע פעולות תגמול מצד המתנחלים", נכתב בכותרת המשנה. "ראש העיר מודיעין-עילית טוען כי האישור ניתן כבר לפני חודשיים, ופורסם רק עכשיו". כותרת נוספת באותו עמוד: "עבאס מחריף את הטון: גינה את המחבלים".

"אלבום הכאב" היא אחת מכותרות השער של "ידיעות אחרונות": "התמונות קורעות הלב של משפחת פוגל: מבט תמים של ילד קטן שנרצח, חיבוק חם של אבא ואמא, שאינם עוד".

"בכל מפגש בנושא הסברה בארץ ובעולם שואלים אותי את השאלה – למה אנחנו לא מפיצים את התמונות? אני אומר טיפה בציניות, שאני יכול להשיב על השאלה הזו כבר בכמה שפות. תמיד הסברתי שיש עניין של המשפחה, שלא רוצים לגרום סבל נוסף, וגם שאנחנו לא כאלה, אנחנו לא כמו הפלסטינים", אומר שר ההסברה (יש דבר כזה) יולי אדלשטיין בראיון ל"הארץ". "אז עכשיו אנחנו כן כמו הפלסטינים?", שואל המראיין, ניר חסון. "לא", עונה השר, "יש הבדל ענק. אצלם אין שום בעיה להוציא את התמונות כמה דקות אחרי האירוע, בלי לשאול את המשפחה ובלי לטשטש. מיותר גם לומר שבחלק מהמקרים יוצאים דברים מפוברקים".

"בסרט 'ג'נין ג'נין' אין 'נראטיב אחר', אלא פשוט שקרים: לא ירינו בראשם של ילדים, טנקים לא דרסו גופות, בית-החולים של העיר לא נפגע ולא נהרס, הזקן המופיע בסרט לא נורה בידו וברגלו, אין ילד בן שמונה בין ההרוגים, איש לא פגע פגיעה מכוונת בנשים הרות", כותב ב"הארץ" ד"ר דוד צנגן, קצין מילואים שיחד עם חיילי צה"ל אחרים הגיש תביעת דיבה נגד מוחמד בכרי, במאי הסרט המתחזה לתיעודי "ג'נין ג'נין".

"השבוע בבית-המשפט נאלצתי לשמוע מבכרי וחבריו שאני 'כלב משוסה', 'רוצח', 'שקרן' וש'אנחנו נטפל בכם'. אם יש דבר כזה המכונה צדק אישי וצדק לאומי, הוא מוכרח להופיע במשפט הדיבה האישי והקולקטיבי שלפנינו. אין כאן רצון לפגוע, יש כאן כמיהה ודרישה למנוע את העלילה ואת מעשי השנאה וההתאבדות המונעים על-ידי ה'נראטיבים' השקריים האלה".

"יש משהו כמעט מגונה בתמונות האלה", כותב יאיר לפיד ב"ידיעות אחרונות" על תצלום מאתרי האסון ביפן וצילום מאתר ההפצצה האטומית בנגסאקי.

חדשות חוץ

"החשש: קריסה כלכלית", נכתב בכותרת הראשית של המוסף "עסקים" של "מעריב", המדווח על "פאניקה בשוקי ההון היפניים" אחרי ש"הערכות הנזק למשק היפני עולות במהירות, על רקע התרחבות התקלות בכורים הגרעיניים והגילויים החדשים של ממדי האסון והנזק לתעשייה היפנית". עוד לפי כותרת המשנה על השער: "הכורים שנהרסו אינם ניתנים לתיקון בטווח הקצר – יפן צפויה לסבול ממחסור בחשמל ומפגיעה בייצור. בתעשיית הרכב חוששים מאובדן כושר התחרות מול סין והמערב".

"גובר החשש מאסון גרעיני ביפן", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". "יפן לארה"ב: תעזרו לנו!" היא הכותרת הראשית של "ישראל היום" (סימן הקריאה במקור). "בכל הקשור לכורים ביפן, הורם דגל אדום", נכתב בפסקה מטורו של פרופ' עוזי אבן המודפסת על השער. הכותרת הראשית של "מעריב" היא "בהלת קרינה", מתחת לכותרת הגדולה כמעט באותה מידה: "שליח 'מעריב' מדווח מיפן".

האם דעות קדומות מעצבות את החדשות? נראה שכן. יפן ולוב הן שתי מדינות רחוקות מישראל, פיזית וגם עיתונאית. בתחילת סיקור האסון ביפן שלטה הגישה שהדגישה את בטיחות הכורים ואת היעילות היפנית; העיתונים לא לקו ב"בהלת קרינה". לא על סמך מידע, שלא היה קיים, אלא על סמך התפיסה הסטריאוטיפית של ה"יפנים".

כשהחלו המהומות בלוב מיהרו העיתונים להספיד את שלטונו של מועמר קדאפי, שנראה להם בצדק כרודן מטורף והזוי, אולם שלא בצדק גם כשליט חלש שעבר זמנו. לפי הדיווחים בעיתונות הזרה, קדאפי השתלט בחזרה על כמה מערי המורדים ונמצא בתנופת מתקפה להשתלטות מחדש על לוב. העיתונים כמעט חדלו לדווח על כך. "ישראל היום" מפרסם ידיעה בעמודי הפנים של העיתון תחת הכותרת "קדאפי ממשיך לנצח, האו"ם ממשיך להתלבט"; "הארץ" מדווח על "הישג נוסף לקדאפי". בעמוד האחורי של "ידיעות אחרונות" מתפרסמת ידיעה על ילד ישראלי שהתחפש לקדאפי.

במהירות הבזק

גד פרץ כותב ב"גלובס" על הדו"חות הכספיים של בזק ל-2010 שהוגשו בשבוע שעבר ומוצא בהם "שני סימנים: הראשון הוא התוצאות המדהימות של החברה, והסימן השני הוא הראיונות הראשונים שנתן שאול אלוביץ', בעל השליטה בחברה ויו"ר הדירקטוריון. על הראיונות שנתן אלוביץ' אנחנו מברכים, אבל התוצאות הכספיות מעוררות חששות, בשל העוצמה שצברה בשנה האחרונה תחת שליטתו של אלוביץ', ובשל המיצוב שלה לקראת כל שינוי אפשרי בשוק התקשורת בשנים הבאות".

"עם יד על הלב", מניח פרץ יד על הלב כשאצבעותיה מכוונות לעבר העיתון המתחרה, "דה-מרקר", "אם בראש בזק היה עומד נוחי דנקנר, או כל איש עסקים אחר, מה היתה התגובה נוכח התוצאות של בזק? ניתן לשער שאז היו 'שוחטים' את בזק ויוצאים נגדה בדרישה לפרק את החברה, לכפות עליה הורדות מחירים באגרסיביות, למנוע ממנה לספק שירותי תקשורת כקבוצה ועוד. אלא שאלוביץ' הוא ג'נטלמן. הוא איש עסקים לא כוחני בעליל, הוא נעים הליכות והוא איש שנהנה ממוניטין אישיים ומכריזמה בלתי נדלית, שהופכת אותו לדמות תקשורתית שקל מאוד לחבב.

"נדמה שאנחנו שוכחים שאלוביץ' הפך להיות טייקון תקשורת ששולט היום שליטה כמעט מוחלטת בשוק התקשורת לעסקים. זה קורה כתוצאה משגיאה קשה של רשות ההגבלים העסקיים ומשרד התקשורת, שאיפשרו לו במסגרת האישור לרכישת בזק להמשיך לשלוט בשוק המרכזיות דרך בזק בינלאומי שמשווקת את מרכזיות LG, ודרך יורוקום-דיגיטל, משווקת מרכזיות פנסוניק, שבולטת מאוד בשוק המרכזיות הקטן והבינוני. כך קורה שאלוביץ' מצד אחד שולט בשוק הפתרונות לתקשורת בחצר הלקוחות העסקיים, ומצד שני שולט בתשתיות (הצינורות) התקשורת לאותם לקוחות".

בינתיים, ב"מעריב"

"החל הליך הפיטורים ב'מעריב'", כותב לי-אור אברבך ב"גלובס" ומדווח על פיטורי עשרות כתבים, עורכים וגרפיקאים, בעיקר מהמוסף "עסקים". "לפי תוכנית הקיצוצים של 'מעריב', 120 עובדים יפוטרו מהאגפים השונים עוד החודש, מתוך תוכנית קיצוץ רחבה יותר של כ-400 עובדים על פני החודשים הקרובים. פיטורים צפויים לצאת לפועל גם במוסף הספורט והמגזין, אשר כמו 'עסקים', יאוחדו אל תוך עמודי החדשות בתוך כחודש.

"עם זאת, אמר משולם [אבי משולם, העורך הראשי החדש] לעובדי העיתון, כי אין כוונה לערוך קיצוצי שכר לעובדים שימשיכו לעבוד ב'מעריב'. הקיצוצים אמורים לשפר את המצב התזרימי של העיתון, אשר נאלץ להעביר לבנק הפועלים 106 מיליון שקל בעבור חוב, אותו מסרב לכסות היו"ר, זקי רכיב". אברבך מוסיף גם כי "מעריב" מציע ל"ישראל היום" לקנות את שירותי ההפצה שלו ואת בית-הדפוס שלו. "לפי ההערכות בשוק, שווי בית-הדפוס של 'מעריב' עומד על כ-50 מיליון שקל. כיום מדפיס ומפיץ 'ישראל היום' את העיתון במתקניו של עיתון 'הארץ', והמשך יציבותו הכלכלית של העיתון תלוי במידה רבה בשיתוף פעולה מסחרי זה. לפי הערכות בשוק, רווחי 'הארץ' מהכנסות 'ישראל היום' עומדים על כ-15 מיליון שקל".

ענייני תקשורת

"ספר חדש מפרק את 'שיח הרשת' לגורמיו ומדגים כיצד הוא משרת את הקפיטליזם ומעצים אותו", נכתב בכותרת משנה לכתבה במדור "קפטן אינטרנט" במוסף "גלריה" של "הארץ". "כשיושבים בניחותא ונשענים לאחור, המסך מתגלה כלא גדול מספיק כדי שהתמונות התלת-ממדיות יכבשו את שדה הראייה. אפשר לרכון פנימה, אבל אז יש סכנה שבשלב מסוים כל העסק יתחיל להיראות מטושטש", נכתב בליד לכתבה השנייה במדור, ביקורת על מחשב נייד עם מסך תלת-מימד.

"ישראל מטורפת" היא כותרת דיווח של איתמר אייכנר בעמ' 24 של "ידיעות אחרונות", ציטוט של גדעון לוי, עיתונאי "הארץ". "'כוכב' שבוע האפרטהייד באירלנד: עיתונאי ישראלי שנאם נגד ישראל" ו"כשלצידו מתנוסס דגל פלסטין, הצהיר העיתונאי גדעון לוי: 'המשטר הישראלי מושחת מבחינה מוסרית'. 'הישראלים מנותקים מהמציאות – ובדרך כלל אנשים שמנותקים מהמציאות מאושפזים'".