קרנבל
"נצחון התקווה" ("מעריב"); "ויהי אור" ("ידיעות אחרונות") ו"נצחון האדם" ("ישראל היום"). הכותרות הראשיות של הטבלואידים מתייחסות להמשך החילוץ של הכורים הלכודים במכרה שהתמוטט בצ'ילה (התמוטטות שלשכת ראש הממשלה הוציאה הודעה לעיתונות כי נתניהו חזה אותה, מדווחים העיתונים). גם "הארץ", שמעלה כותרת אחרת לראש השער, נותן את הכותרת השמנה ואת תמונת השער למפגש בין אחד הכורים לאשתו היפה, "העולם חוגג עם צ'ילה: רוב הכורים חולצו".
33 כורים חולצו מהמכרה. בעיתוני העולם נכתב כי בשנה שעברה נהרגו 443 עובדים בתאונות בצ'ילה, הכורה שליש מתצרוכת הנחושת העולמית, ו-155 נהרגו ברבעון הראשון של 2010. בשנים האחרונות היה ממוצע מקרי המוות במכרות הנחושת במדינה כ-40 לשנה.
המצב בעולם: במרץ האחרון נהרגו 25 כורים בתאונת מכרה בדונגצ'ינג, סין. במאי נהרגו 66 כורים בהתפוצצות במכרה ברוסיה. באותו חודש נהרגו יותר מ-20 איש בשיטפון במכרה בסין, ו-28 כורים נהרגו בתאונת מכרה בטורקיה. "כך נבנה מיתוס. מחומרים פשוטים", מתרץ נדב איל במאמר הראשי של "מעריב" את ההתעניינות של התקשורת הישראלית בסיפור החילוץ.
עשרות עמודים מקדישים היום העיתונים לחילוץ, שעליו הם מדווחים באדיקות זה היום השני. ענת מידן כותבת במאמר הראשי של "ידיעות" על ההקבלה, לדעתה, "בין צ'ילה לעזה". "למה הצ'יליאנים הצליחו לחלץ את אנשיהם ואנחנו לא מצאנו את הפתרון היצירתי של הוצאת אדם מבור", היא קובלת. שליח ה"ניו-יורק טיימס" לאתר החילוץ, סימון רומרו, מדווח כי באתר נמצא גם ליצן, כורה לשעבר. "אנשים צריכים ליצן לצדם כשהם במצב נואש", הוא מצטט אותו.
יהודית וכו'
"הדרישה להכיר במדינת ישראל כבמדינת הלאום של העם היהודי היא דרישה נכונה", פותח ארי שביט את מאמרו בעמוד הדעות של "הארץ", ובהמשך מונה שבע סיבות לכך. הכותרת החצי-ראשית של "הארץ" היום היא מסר שקיבל העיתון: "יאסר עבד-רבו ל'הארץ': נכיר בישראל בכל נוסח תמורת דיון במדינה פלסטינית בגבולות 67'".
אבי יששכרוף מפרט בגוף הידיעה: עבד-רבו מסר לו כי התמורה שהפלסטינים מבקשים היא ש"הממשל האמריקאי יציג מפה שבה מופיעה המדינה הפלסטינית העתידית על כל השטחים שנכבשו ב-1967, כולל ירושלים".
"לו היה הדבר בידי", כותב יוסי אמיתי בעמוד הדעות של "הארץ", "הייתי מנסה לשכנע את הנושאים והנותנים מטעם הרשות הפלסטינית בשיחות השלום למתן את התנגדותם להכרה בישראל כ'מדינה יהודית'", זאת משום שהדבר קורה, דה-פקטו. אמיתי מזכיר את דברי אבו-מאזן: "אנו, הפלסטינים, כבר הכרנו בישראל כמות שהיא. אתם רשאים להגדיר אותה לעצמכם ככל שתרצו".
ביקורו של אחמדינג'אד בלבנון מגיע לשערי כל העיתונים למעט "הארץ". "אחמדינג'אד כבש את לבנון", מרשה לעצמה הכותרת ב"ישראל היום" משחק מלים פטריוטי. "רבבות קיבלו את פני נשיא איראן בהתלהבות ובזריקת אורז", נכתב בכותרת המשנה.
הטבלואידים מוקסמים מהמרחק הפיזי המתקצר בינינו ובין מי שקיבל את חותמת היטלר של דורנו (אמנם, בלי שהרג עדיין יהודים). "אחמדינג'אד קרוב מתמיד" היא הכותרת על שער "מעריב". "אחמדינג'אד במרחק קילומטר" היא הכותרת על שער "ידיעות", וכותרת המשנה קוראת "הכינו את המשקפות". ידיעה בעמ' 9 מוקדשת לנושא זה בלבד. "רוצים לראות את אחמדינג'אד?", כותרתה.
המחירים
"מי שטוען שצה"ל ניצח בשטחים בין 2000 ל-2006 אך הפסיד בלבנון ב-2006, מוכרח להכיר בהשפעה השלילית של המאמץ הראשון על השני", כותב אמיר אורן בעמוד המאמרים של "הארץ", אחרי שהוא מזכיר את ההעדפה המתמשכת למינוי רמטכ"ל מקרב מפקדי אוגדות הביטחון השוטף (שעסקו בלחימה בטרור) ולא מקרב מפקדי עוצבות השריון הסדירות.
באותו עמוד מקדיש ישראל הראל מאמר למשפט שכתב הרמטכ"ל במאמר בחתימתו שהתפרסם באחרונה ב"מעריב": "למדינת ישראל, לצה"ל ולחברה הישראלית אין את היכולת לספוג 'יום כיפור' נוסף". הראל מסתייג מהקביעה ה"מוטעית לחלוטין" (דברים דומים ביחס לכוח העמידה של האזרחים בישראל כתבו גם עמוס הראל ואבי יששכרוף במאמר שפירסמו לא מזמן). "מלחמת יום כיפור הרי הוכיחה את ההפך", ממשיך הראל, "שאנו יכולים גם יכולים", וקובע כי "דבריו של אשכנזי הם ביטוי להלם הקרב המתמשך שאוחז בנו – לרבות בבכירי צבאנו – מאז אותה מלחמה".
אגב הלם קרב, ב"סופשבוע" של "מעריב" מראיינת שרה ליבוביץ-דר את תא"ל במיל' יואל גונן, אחיו הצעיר של מי שהיה אלוף פיקוד דרום ב-1973, שמואל גונן (גורודיש). כותרת הכתבה היא "מנוולים. יהודים מנוולים", ובמסגרתה משווה גונן את פעולות הנהגת המדינה לפני מלחמת יום כיפור (אי-גיוס המילואים) למעשי הנאצים, מתבדח על האפשרות שהיה מתנקש במשה דיין ואומר ברצינות כי דחק באחיו (שבו הוא רואה שעיר לעזאזל שהקריבה ההנהגה לאחר המלחמה) לבצע הפיכה צבאית.
"מי שבא ממלחמה", הוא אומר בתשובה לשאלה על התבטאות קיצונית דומה של אחיו המנוח (שאמר כי שקל לרצוח את דיין), "כל התפיסה שלו על חיי אדם משתנה. זו צורת ביטוי. כשאתה הורג אנשים בשדה הקרב, הביטוי 'אני אהרוג אדם' הוא מונח טריוויאלי בשבילך. אם הוא באמת היה רוצה, הוא היה הורג ולא היה מדבר על זה".
ענייני שלטון החוק
לפני זמן לא רב התפרסמה בעיתונים "פרשת רציו"; בעלי חברת רציו (שלה אחזקות בקידוח גז שאמור להיות שווה מיליארדי שקלים) עירבו לכאורה דמויות מהעולם התחתון בדרך לבוררות עם בעל מניות לשעבר (שלומי שוקרון מחברת גלובוס) שלדבריהם איים לפגוע בהם. כעת מפרסמים כל הכלכלונים כי היחידה לחקירות הונאה של המשטרה פתחה בחקירת המקרה (כולל "גלובס", ולא כפי שנכתב כאן בטעות).
בכתבה קצרה במוסף "24 שעות" מתייחסת טובה צימוקי לפרשת מינויו של השופט גדעון גנות: הוא נמצא בחופשה כפויה זה זמן רב, לאחר שהורחק מהמחוזי בחיפה (משום יחסי האיבה בינו לבין הנשיאה גילאור, שגנות טען כי הפקיעה ממנו תיקים שייצג עו"ד גילאור, בעלה) וקבוצת לחץ במחוזי בתל-אביב סירבה לקבלו. כעת, כך לפי העיתונים, אילצה הנשיאה דורית ביניש את המחוזי בתל-אביב לשבץ את גנות. צימוקי טוענת כי הפרשה לא הסתיימה וכי צפויות התפתחויות נוספות.
מאמר המערכת של "הארץ" נסוב על קוד התנהגות לשופטים שייכנס בקרוב לתוקף. הקוד יורה לשופטים כללי התנהגות כגון איסור להרים את הקול באולם המשפט, איסור להעליב מתדיינים, הגעה בזמן לדיונים וכיוצא באלו. המאמר מחייב את הקוד, יוצא נגד שופטים בדימוס שטענו כי יפגע בחירות השופטים ומסכם: "קוד ההתנהגות אינו בא לפגוע בשופטים, אלא להזכיר שהם משרתי הציבור ולא אדוניו".
מצבה של הספרות העברית
"מוות בחוג לספרות" היא הכותרת הראשית של "24 שעות", מוסף "ידיעות אחרונות". "היה עצוב השבוע במסדרונות הריקים של החוג לספרות עברית בירושלים", נכתב בכותרת המשנה. "רק 14 סטודנטים נרשמו השנה ללימודים בחוג שהיווה פעם את אחד מעמודי התווך של האוניברסיטה העברית", מדווחת כותרת המשנה.
"קשה להאמין שבכיתות האלה ממש למדו א"ב יהושע ועמוס עוז, שהמקום הזה היווה תפאורה לעלילת ספרו של עוז 'מיכאל שלי' ולתעלומת הרצח של בתיה גור ב'מוות בחוג לספרות'", כותבת אתי אברמוב בכתבה המתפרסמת בכפולה הפותחת של המוסף.
האם הולכת ומתפתחת בעיה במקצועות האקדמיים העיוניים, במיוחד במדעי הרוח? ודאי. אולם לא בטוח שהחוג לספרות של האוניברסיטה העברית הוא הדוגמה המתאימה להמחשתה. א"ב יהושע, שדבריו מובאים במסגרת נפרדת, אומר: "אני חושב שהבעיה היא לא כל-כך הספרות העברית, כי באוניברסיטת בן-גוריון יש חוג מפואר, כמו גם בתל-אביב ובחיפה, שם לימדתי 30 שנה.
"מצבה של הספרות העברית טוב מאוד. כל הזמן נכתבים ספרים, יש המון סדנאות כתיבה ברחבי הארץ והרצאות ספרותיות. כנראה שבאוניברסיטה העברית ספציפית משהו השתבש כאשר לא מצאו את הדברים הנכונים כדי למשוך תלמידים. החוג צריך לעשות חשבון נפש ולמצוא פטנטים כדי להחזיר את התלמידים. אם כבר אני רואה נפילה במדעי הרוח, היא במקצועות הלכאורה יהודיים – תנ"ך, מקרא ומחשבת ישראל".
אבל אולי המראיינת תפסה את יהושע במצב רוח טוב במיוחד: מדור הרכילות של "סופשבוע" מדווח כי יהושע הגיש עכשיו את טיוטת ספרו החדש להוצאה.
לכל איש יש פצע
"אין בן-אדם שאין לו פצעים, גם אם אין לי טראומות שבגללן באתי למשחק", אומרת השחקנית היפה רותי אסרסאי לציפי שוחט בראיון השער של "גלריה" ב"הארץ". "יש כל מיני סוגי כאב, כאב האהבה, כאב האהבה הנכזבת, או כאב האכזבה מאנשים".
"כל השחקניות יותר יפות ממני", אמרה השחקנית היפה ג'סיקה אלבה למגזין "GQ", ודבריה מובאים בשער האחורי של "גלריה".
קונים מוכרים
הכותרת הראשית של שער "ממון" של "ידיעות אחרונות" מחולקת לשתיים: "העסקה" ו"הפיצוץ": "מיוסי מימן לאילן בן-דב: פרטנר קונה את 012 סמייל ב-1.5 מיליארד שקל", ו"ברגע האחרון: אייפקס מפוצצת את העסקה לרכישת פסגות מקרן יורק". "רווח מהיר למימן על סמייל: 300 מיליון שקל", דבר הכותרת הראשית של "כלכליסט".
"אני מצהיר שעל כל שקל שהוא הרוויח הוא שילם שקל ורבע למדינת ישראל", אומר ויצמן שירי, מנכ"ל העבודה היוצא על אהוד ברק, בראיון גס רוח אופייני במוסף "24 שעות".
ענייני תקשורת
בעוד שימוש באמצעים גרפיים בעיתונים הכלכליים הוא פעמים רבות מס שפתיים אופנתי, צמר גפן למילוי חללים פנויים או מכשיר עיתונאי רשלני ומיותר, הרי שכפולת העמודים המתפרסמת היום במוסף "כלכליסט", המספקת תרשים של כוורת הפוליטיקאים, היחצנים, האקדמאים, הלוביסטים ומי לא שקיבץ סביבו יצחק תשובה ("המדינה חשובה לי יותר מעצמי") כדי שלא יצטרך להגדיל את חלקם של המדינה ושל הציבור בהכנסות תגלית הגז – היא כפולה גרפית ראויה ומרשימה.
במודעת הפרסומת של העמותה לתיירות תל-אביב–יפו נראה עכבר מחשב הפוך על גבו ומעליו הכיתוב: "העכבר שלך בנוי לעיר כזו?". המודעה מתפרסמת היום בעמוד הראשון של מדריך האירועים והבידור של רשת שוקן, "עכבר העיר".
המוסף "ממון" ("ידיעות") מעניק פרסומת חינם בת עמוד שלם, כולל הפניה מהשער, לפרויקט בנייה בתל-אביב (מגדלי אסותא). התירוץ משונה במיוחד: "כל הפרטים על השכנים של שר הביטחון בפרויקט היוקרה". יש גם חלק סאטירי: בראש הדף ממותג תוכן העמוד כ"חדשות" והידיעה מסתיימת בציטוט דובר הפרויקט: "אנחנו עומדים לפני מימוש הפרויקט. לא נתייחס לפרט כלשהו בנוגע לרוכשים".