שלושה שבועות חלפו מהיום בו הציג השר שלמה קרעי (הליכוד) את רפורמת השידורים שלו. כלומר, הציג אותה שוב, אחרי שנכשל כישלון חרוץ בקידומה בפעם שעברה, ביולי 2023. לפי קרעי מדובר בחקיקה שתביא להוזלת מחירים והגברת התחרות וחופש הביטוי. לפי כל גורם אחר, מהאיגודים המקצועיים וכלי התקשורת ועד לייעוץ המשפטי ולמומחי רגולציה, מדובר בחקיקה המשלבת רשלנות וזדון שמטרתה יצירת כאוס והגברת השליטה הפוליטית בתקשורת.
דבר אחד בטוח: למרות חלוף הזמן, הצעת החוק לא הונחה על שולחן הכנסת וטרם עלתה לקריאה ראשונה. זאת כשמושב הקיץ הקצר עתיד להינעל כבר ב-27 ביולי. ברקע העיכוב, מחלוקת בדבר זהות הוועדה שתטפל בהכנת החוק להצבעות במליאה. הוועדה הייעודית לענייני תקשורת היא ועדת הכלכלה, הנמצאת בקדנציה הנוכחית בראשותו של הח"כ הנאשם בפלילים דוד ביטן (הליכוד). אלא שבין ביטן וקרעי נוצר קרע, לאחר שביטן לא הסכים להישכב על הגדר עבור קרעי.
מעשה שהיה כך היה: קרעי, כאמור, נכשל בניסיונותיו לקדם חקיקה ממשלתית, ולכן ניסה "להפריט" את הצעות החוק לחברי כנסת מהשורות האחוריות של הליכוד, זאת משום שהצעות חוק פרטיות אינן צריכות לעבור את משוכת הייעוץ המשפטי. אלא שכשההצעות הגיעו לשולחן ועדת הכלכלה כשהן מתפקעות מכשלים משפטיים וחוקתיים, ביטן לא הסכים לקדמם.
קרעי, השר המגדף, פתח במלחמת חורמה נגד ביטן, האשים אותו בבגידה וב"שמאלנות", רחמנא ליצלן, ודרש את הקמתה של ועדה ייחודית לענייני תקשורת שתפקיע את הטיפול בחוקי התקשורת מוועדת הכלכלה. העימות נמשך מאז תחילת השנה, וכעת מעכב גם את קידום "רפורמת" השידורים של קרעי. ביטן מתנגד כמובן לקיצוץ בסמכויותיו ומסכים להקמת ועדת משנה תחת ועדת הכלכלה, מה שיעניק לו שליטה מוחלטת על תהליך חקיקת החוק.
ביטן נגד קרעי: "לא אתן שיעשו צחוק מהכנסת". יו"ר ועדת הכלכלה ח"כ דוד ביטן לא הסכים לישראבלוף של שר התקשורת שלמה קרעי: הארכות חוזרות ונשנות של ההטבה לערוץ 14 סביב הפצת שידוריו https://t.co/p8YVNQga4P
---
???? תמכו בעיתונות עצמאית: https://t.co/R3QjoTTnKS
⭕️ לעדכונים בווטסאפ… pic.twitter.com/e901ZzT9qA— העין השביעית (@the7i) February 21, 2025
בשבוע שעבר (28.5) עמד קרעי מעל דוכן הנואמים במליאת הכנסת והגיב להצעה לסדר של ח"כ שלי טל-מירון (יש-עתיד) הנוגעת לפגיעה בחופש העיתונות שגלומה ברפורמת השידורים של קרעי. "רפורמות התקשורת מאז ומעולם הובאו בכנסת בפני ועדות מיוחדות", טען קרעי במהלך תשובתו, "כמעט אף פעם, שום רפורמה משמעותית, לא חוק התאגיד, לא חוק ערוץ 20, לא חוק ערוץ הכנסת, אף אחד מהם לא הובא לוועדה סטטוטורית קבועה, לא לוועדת הכלכלה. הייתה ועדה מיוחדת שקמה, וכך יהיה גם כאן".
מבדיקת "העין השביעית" עולה שדברי שר התקשורת אינם נכונים.
מבין שלוש הוועדות שציין קרעי רק ועדה אחת הייתה ועדה מיוחדת שלא פעלה תחת ועדה סטטוטורית, וגם זה בערבון מוגבל, כפי שנסביר בהמשך. שתי הוועדות האחרות היו ועדות שפעלו תחת ועדות סטטוטוריות, כשאחת מהן הייתה ועדה משותפת לשתי ועדות סטטוטוריות.
חשובה לא פחות היא העובדה שקרעי "שכח" לציין את הרפורמות הרבות בתקשורת שקודמו בוועדת הכלכלה, חלקן בדיוק בנושאים שהרפורמה הנוכחית של קרעי עוסקת בהם.
הוועדה שהקימה את התאגיד
מתוך שלוש הוועדות שהזכיר קרעי, רק אחת היתה באמת ועדה מיוחדת: "הוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק השידור הציבורי". בימי "ממשלת האחים" (נתניהו-לפיד-בנט) קידם שר התקשורת גלעד ארדן חוק לסגירת רשות השידור והחלפתה המיידית בתאגיד השידור הציבורי. זאת על רקע שקיעתה של הרשות לשפל של שחיתות וחוסר רלוונטיות, אחרי שנתניהו לקח לעצמו עם חזרתו לשלטון את תיק רשות השידור ועצר בפועל את רפורמת ההבראה.
בראשות ועדת הכלכלה עמד באופן מסורתי (מסורת שנתניהו קטע מאז) חבר כנסת מהאופוזיציה, כשאת התפקיד מילא אז ח"כ אבישי ברוורמן. בקואליציה היו מעוניינים לשלוט בקידום החוק וב-2 ביוני 2014 התקיים דיון בוועדת הכנסת בראשות ח"כ יריב לוין במטרה להקים ועדה מיוחדת לנושא.
בתום דיון נוקב בו אפילו חברת הקואליציה, ח"כ איילת שקד, תמכה מבחינה עקרונית בעמדת ברוומן (אך התחייבה להצביע עם הקואליציה) לפיה החוק חייב להישאר בוועדת הכלכלה, הוקמה לבסוף ועדה מיוחדת לחוק תאגיד השידור הציבורי (שנתניהו התעקש שייקרא "הישראלי", ולא "הציבורי"), בראשות ח"כ קארין אלהרר (יש-עתיד) מהקואליציה.
מימין: שר התקשורת גלעד ארדן, חברת הכנסת קארין אלהרר ושר האוצר יאיר לפיד, ועדת המשנה לדיון בחוק לשידור ציבורי חדש, 11.6.14 (צילום: פלאש 90)
מדובר במקרה חריג בו מוקמת ועדה מיוחדת תוך התנגדות יו"ר הוועדה הייעודית לנושא. אולם גם אז, הדרג המקצועי נותר על כנו: היועצת המשפטית של ועדת הכלכלה בזמנו, עו"ד אתי בנדלר, מונתה ליועצת המשפטית של הוועדה המיוחדת.
בכך למעשה הוטמע נוהג קבוע לפיו גם אם מאילוץ פוליטי כזה או אחר מקימים ועדות מיוחדות, חובה לצוות אליהן דרג מקצועי מהוועדה המטפלת בנושאים הללו דרך קבע, בעל ידע מצטבר בנושא המועלה לדיון באותה ועדה מיוחדת.
הוועדה המיוחדת החריגה קיימה 22 דיונים במשך כחודשיים, ו"חוק השידור הציבורי, התשע"ד-2014" עבר קריאה שנייה ושלישית ב-29 ביולי 2014.
חוק תאגיד השידור היה חוק מורכב, אולם הרפורמה שמנסה לקדם השר שלמה קרעי מורכבת פי כמה. חוק השידור הציבורי עסק בכלי תקשורת אחד, גם אם גדול ומגוון, והיתה במידה רבה עדכון של החוק הקודם. לעומת זאת, רפורמת השידורים מאסדרת מחדש את כל התקשורת המשודרת המסחרית, בכלל המדיות, ומאתחלת למעשה את הרגולציה הקיימת.
ועדת השוחד הגדול
הדוגמה השנייה שהביא קרעי לוועדה יחודית בתחום התקשורת, זו שמיסדה את ההטבות המושחתות לערוץ 20 (לימים ערוץ 14), אינה נכונה. בניגוד למה שתיאר השר קרעי, לא היה מדובר בוועדה מיוחדת אלא בוועדה משותפת, בהסכמה, לוועדת הכנסת ולוועדת הכלכלה. ועדות משותפות של שתי ועדות העוסקות בסוגיות משיקות אינן ועדות מיוחדות והן לא פוגעות בסמכויות הוועדות הסטטוטוריות. לא זה הדגם אליו מכוון השר קרעי.
ב-27 בדצמבר 2017 החליטה ועדת הכנסת בראשות ח"כ יואב קיש על הקמת ועדה משותפת לוועדת הכנסת ולוועדת הכלכלה, שבראשה יעמוד קיש ושיהיו בה כמות חברים שווה משתי הוועדות, לצורך קידום מה שכונה בתקשורת "חוק ערוץ 20", ובשם המקצועי: "הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים (תיקון-אסדרת ערוצים ייעודיים) התשע''ח-2017".
שר התקשורת איוב קרא וח"כ יואב קיש מהליכוד, באחת הישיבות בנוגע ל"חוק ערוץ 20", 28.12.2017 (צילום: מרים אלסטר)
גם כאן מונתה עו"ד אתי בנדלר, היועצת המשפטית של ועדת הכלכלה, ליועצת המשפטית, מהלך שאמירתו היא חד-משמעית: ממנים לתפקיד את הגורם המקצועי העוסק בנושא דרך קבע, ושרכש הכי הרבה ניסיון בתחום.
כלומר מוסדות הכנסת מכירים באפשרות שהחיים הפוליטיים יוצרים מצבים מורכבים שאינם עולים בקנה אחד עם ההתנהלות התקינה, כמו למשל הקמת הוועדה המיוחדת לתאגיד השידור או הוועדה המשותפת לוועדת הכנסת ולוועדת הכלכלה, אולם קיים תיחום של אותם מצבים פוליטיים באמצעות ציוות של דרג מקצועי רלוונטי ובעל ניסיון בתחום, שתמיד מגיע מהוועדה המרכזית שבאמת עוסקת בנושא כל ימות השנה.
מרגע הקמתה קיימה הוועדה המשותפת ל"חוק ערוץ 20" 14 דיונים שנפרשו על כמעט חודשיים, ולאחריהם עבר החוק בקריאה שנייה-שלישית במליאה.
גם החוק הזה אינו משתווה לרפורמה הנוכחית שהשר קרעי מנסה לקדם, לא במורכבותו ולא בהשפעתו הכוללת על שוק התקשורת.
הקמת ערוץ הכנסת
גם הקביעה השלישית של השר קרעי, בנוגע לוועדה שהוקמה כדי לנסח את חוק ערוץ הכנסת, אינה נכונה. לקידום החוק לא הוקמה ועדה מיוחדת וגם לא ועדה משותפת. החוק קודם בוועדת הכנסת, ועדה סטטוטורית, מכיוון שפעילות ערוץ הכנסת קשורה בטבורה להחלטות ועדת הכנסת לגבי מועד קיום דיונים בוועדות ובמליאה, ולתפעול הכנסת. גם כאן, היועצת המשפטית היתה אותה עו"ד אתי בנדלר – יועמ"שית ועדת הכלכלה.
אולפן ערוץ הכנסת, 3.4.2004 (צילום: פלאש90)
"חוק שידורי טלוויזיה מהכנסת, התשס"ד-2003" החל להיות מקודם במחצית שנת 2002, לקראת סוף כהונת הכנסת ה-15 בממשלת אריאל שרון הראשונה. הכנסת פוזרה לפני השלמת חקיקת החוק, ובכנסת ה-16 הוחל על החוק דין רציפות והוא המשיך להיות מקודם בוועדת הכנסת. נדרשו ארבעה חודשים כדי להעביר את החוק, שלא היה מורכב במיוחד, והוא נחקק בדצמבר 2003.
מה שקרעי לא היה מעוניין להזכיר
מתוך שלושת המקרים שהביא קרעי כהוכחה לטענתו כי רפורמות תקשורת מקודמות בוועדות מיוחדות, רק אחת היתה נכונה. מה שמעיד על אחת משתיים – או שפעם נוספת הוכח שהשר והצוות המקיף אותו פשוט אינם מקצועיים מספיק ואינם בקיאים בפרטים, או שהדבר נעשה בכוונה תחילה כדי להטעות.
אולם ההטעייה גדולה הרבה יותר. זאת משום שהתמונה הכוללת של חקיקת רפורמות בשוק התקשורת מרסקת לגמרי את טענתו של השר קרעי. זו כנראה הסיבה שקרעי ציין רק את שלושת המקרים האלה ו"שכח" להזכיר שכל הרפורמות בשוק התקשורת מהשנים האחרונות נדונו בוועדת הכלכלה, הוועדה שהתמקצעה בנושא במשך עשורים.
הנה מספר דוגמאות:
הצעת החוק שכונתה חוק "ברית המועצות" וששמה המקצועי הוא "הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 57) (הרשות והמועצה לשידורים מסחריים), התשע"ג-2013", נידונה בזמנו בוועדת הכלכלה. איחוד מועצת הרשות השנייה עם המועצה לשידורי כבלים ולוויין היא סוגיה שנמצאת בבסיס רפורמת השידורים הנוכחית.
הצעת החוק הוגשה לראשונה ב-2013 ונדונה בוועדת הכלכלה אחרי שעברה קריאה ראשונה. אחרי שהוכנה לקריאה שנייה-שלישית הכנסת ה-19 פוזרה ובכנסת לאחר מכן הוחל עליה דין רציפות והדיונים על הצעת החוק המשיכו בוועדת הכלכלה.
יונית לוי, מגישת חדשות ערוץ 2, פותחת את מהדורת החדשות המרכזית הראשונה לאחר פיצול רשת וקשת לשני ערוצים, 12 ו-13, 1.11.2017 (צילום: הדס פרוש)
כך גם לגבי החוק לפיצול ערוץ 2, או בשמו המקצועי "חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון מס' 33) (תיקון מס' 3), התשע"ו-2015" שנדון בוועדת הכלכלה בשנת 2015.
רפורמת הסיבים, או בשמה המקצועי "חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 74), התשפ"א-2020", נדונה בוועדת הכלכלה בשנת 2020 ועסקה בקידום המעבר לשימוש בסיבים אופטיים.
חוק הפצת שידורים באמצעות תחנות שידור ספרתיות, התשע"ב-2012, נדון בוועדת הכלכלה בין השנים 2011-2012 ועד העברתו בקריאה שנייה-שלישית.
זו רק רשימה חלקית של הצעות חוק ותיקונים בתחום התקשורת שנדונו בוועדת הכלכלה.
להרים דגל אדום
התקדים של הוועדה המיוחדת להקמת תאגיד השידור הוא בהחלט תקדים שעל היועמ"שית של הכנסת, עו"ד שגית אפיק, להתייחס אליו בחוות הדעת שבוודאי תידרש לספק לשר קרעי, ליו"ר ועדת הכנסת וליו"ר ועדת הכלכלה, במידה ואלה לא יגיעו לבסוף לפשרה כלשהי שתייתר את הצורך בחוות דעתה.
בהקשר זה יש לציין כי בנאומו בשבוע שעבר במליאה, קרעי נמנע מלתקוף את ביטן, כפי שעשה באופן כמעט קבוע בחודשים האחרונים, וגם אחרי הנאום נמנע מלעשות זאת בחשבונות המדיה החברתית שלו. יתכן ומדובר באינדיקציה המצביעה על מגעים לפשרה בין השניים, או עדות להוראה בנושא שהונחתה על קרעי מלשכת נתניהו המעוניין בהפחתת העימותים בין השניים.
במידה ועו"ד אפיק תדרש לבסוף לכתיבת חוות דעת בנושא, ראוי שחוות הדעת הזו תכלול התייחסות לכך שתקדים הוועדה המיוחדת להקמת תאגיד השידור לא התקיים במצב בו בראשות הממשלה יושב נאשם בפלילים המואשם בניסיון להשתלט על כלי תקשורת, שהסדר ניגוד העניינים שלו אוסר עליו להתערב בעבודת משרד התקשורת, וכששר התקשורת ידוע כפרוקסי צייתן של אותו ראש ממשלה.
לעובדות אלו צריך להיות משקל חשוב בחוות הדעת של היועמ"שית לכנסת, במידה ותידרש.