פרשת אבו-סיסי

הכותרות הראשיות של העיתונים מתאחדות היום כולן לתיאור אותה פרשייה, שנחשפה על-ידי סוכנות הידיעות AP: "חטיפה בקרון מס' 6", נכתב בזו של "מעריב"; "המוסד חטף את בעלי", נכתב זו של "ידיעות אחרונות"; "האו"ם: 'ישראל חטפה פלסטיני מאוקראינה'" היא הכותרת הראשית של "ישראל היום"; ו"סוכנות האו"ם מאשימה: ישראל חטפה מהנדס פלסטיני באירופה" ב"הארץ".

"דיראר אבו-סיסי, בן 42 מעזה, נחטף לטענת אשתו על-ידי המוסד במהלך נסיעת רכבת באוקראינה", נכתב מתחת לכותרת ב"הארץ". "אבו-סיסי הוא מנהל בתחנת הכוח היחידה בעזה [...] לפי פרסומים זרים, הוא מוחזק בכלא שקמה שליד אשקלון". עד לפני יומיים, כותב יוסי מלמן בידיעה הראשית, הוטל צו איסור פרסום על הפרשה, ועתה, משפג, יכולים כלי התקשורת בישראל לצטט את פרסומי התקשורת הזרה בעניין. מלמן אינו כותב מדוע לא התפרסמו הדברים כבר לפני יומיים.

הדיווח של AP מציין כי סוכנות האו"ם לפליטים הפכה מעורבת בפרשה, "וזה סימן נהדר", כותב הבלוגר ריצ'רד סילברסטיין, "משמעו כי ישראל לא תעמוד רק מול בלוגר ישראלי או אמריקאי או מול כתב בודד, אלא מול סוכנות בינלאומית מכובדת שמשימתה הגנה על זכויות פליטים. הסיבה לעירובה של הסוכנות בפרשה היא, כנראה, העובדה שמטרת נסיעתו של אבו-סיסי לאוקראינה היתה הגירה מעזה בשל הלחץ והאיום שמשפחתו חוותה שם".

סילברסטיין, והעיתונים הישראליים, מציינים כי אבו-סיסי, אשתו האוקראינית שהתאסלמה וששת ילדיהם היו באוקראינה כחלק ממהלך לקבלת אזרחות אוקראינית. "החמאס חידש את מאמציו לבצע פיגוע חטיפה בגדה", נכתב בכותרת דיווח של עמוס הראל ואבי יששכרוף בעמ' 3 ב"הארץ".

על כמה מתערבים

"אף על פי שהנסיבות השתנו מעיקרן, התקדים של קוסובו מעסיק עכשיו משפטנים אמריקאים ואירופים", כותב יואב קרני ב"גלובס" על ההפצצות ההן של מטוסי נאט"ו על סרביה. "ארה"ב ובעלות בריתה בנאט"ו ידעו שלא יוכלו לקבל את הסכמת מועצת הביטחון של האו"ם לצאת למלחמה, בגלל הוודאות של וטו רוסי וסיני. הן נמנעו אפוא מלבקש רשות. היוכלו להתערב בלוב בלי לבקש רשות?", שואל קרני ועונה:

"זה תלוי. אחת הסיבות החשובות שהאירופים רצו להתערב בבוסניה ובקוסובו, אבל לא ברואנדה, לא בסיירה-ליאון ולא בדרפור, היתה הקרבה הגיאוגרפית. מלחמות יוגוסלביה איימו להטביע את אירופה בנחשול של פליטים. לוב קרובה לקטיגוריה הזו. רק ים תיכון צר אחד מפריד בינה לבין אירופה. מלחמת אזרחים ממושכת בלוב מהלכת אימים במיוחד על איטליה, יעד המנוסה העיקרי הקרוב ביותר". לגבי המצב בארה"ב, הוא כותב: "האפשרות של התערבות בלוב אינה מעוררת התרגשות מיוחדת כמעט בשום מקום".

"השבוע נמסר שהנשיא אובמה שוקל עדיין אפשרות לפעולה צבאית בלוב", כותב תום שגב ב"הארץ". "קשה להבין אם פעולת ארה"ב אמורה להחיש את הפלת מועמר קדאפי או להציל את שלטונו. כך או כך, כמו במלחמה הברברית – גם הפעם השיקול העיקרי הוא כלכלי: מחירי הדלק".

"המהפכנים של לוב לא מבקשים הרבה. את דרישותיהם תוכל הקהילה הבינלאומית למלא בקלות יחסית: למנוע ממטוסי קדאפי לטבוח בהם, לשלוח את הסיוע ההומניטרי למקומות שנזקקים לו, ומעל הכל – להכיר בהם ולא באיש שיטביע את לוב יחד איתו", נכתב בכותרת המשנה לכתבה במוסף "השבוע" של "הארץ", המסתיימת במלים "ברנאר אנרי-לוי מדווח ממזרח המדינה המשוחרר".

"צרפת הכירה רשמית במורדים בלוב, קלינטון יוצאת להיפגש עם נציגיהם", נכתב בכותרת על שער "הארץ". "ראש הביון האמריקאי מעריך: קדאפי ינצח", נכתב בכותרת דיווח של בועז ביסמוט ודוד ברון ב"ישראל היום".

שורפים כסף

הכותרת הראשית של "גלובס" היא "רומנו יחזיר מיליונים לאל-על; איזי בורוביץ' התפטר מהדירקטוריון". "רעידת אדמה בחברה בעקבות ממצאי בדיקה של רשות ני"ע, לפיהם אושרו שלא כדין בונוסים למנכ"ל לשעבר חיים רומנו, המגיעים במצטבר ל-4.7 מיליון", כותב רון שטיינבלט. "איזי בורוביץ', מבעלי החברה ויו"ר הדירקטוריון שלה בעבר, הגיש היום את התפטרותו מהדירקטוריון לאור ממצאי הבדיקה, שמצאה כשלים חמורים באישור תנאי הכהונה וההעסקה של רומנו".

רשות ניירות ערך הטילה על החברה קנס של 1.4 מיליון שקל, דירקטוריון החברה הפחית בדיעבד 4 מיליון שקל מהמענק ששולם לרומנו, "שחלקם יושבו לחברה על-ידי רומנו עצמו", והחברה צפויה לעמוד בפני תביעה משפטית של בעלי המניות להשבת כספים נוספים ששולמו לרומנו.

חברת ההייטק קומברס, המספקת מערכות שירותי ערך מוסף וגבייה לחברות תקשורת, כותב אלי ציפורי באותו גיליון של "גלובס", שיחקה עם אופציות, הסתבכה עם הרשויות האמריקאיות, הפסידה מאות מיליוני דולרים לפחות לאורך השנים, פיטרה כ-2,000 עובדים בשנים האחרונות, מרחה את תיקון הדו"חות לאורך כארבע שנים, שרפה כ-2 מיליארד שקל על רואי-חשבון ומגוון יועצים כדי לתקן את הדו"חות, ומניותיה איבדו כ-95% מערכן בתקופת השיא: "אחרי שהיא שיחקה במספרים, הפסידה, פיטרה, מרחה, שרפה והשמידה בסטייל, התברר שהיא גם יודעת להיפרד מהמנכ"ל שלה בסטייל אופייני", כותב ציפורי על "אחד מהסכמי הפרישה הנדיבים והשערורייתיים שנתקלנו בהם מעודנו" בין קומברס למנכ"ל המפוטר אנדרה דהן, ובמספרים: כ-8 מיליון דולר.

"בתום יומה החמישי של שביתת העובדים הסוציאליים, נראה כי מאבק העובדים עומד בפני סיום", כותב שי ניב ב"גלובס". על-פי ההסכמות שכנראה הושגו בין האוצר לראשי העובדים, השכר ההתחלתי יעמוד על לפחות 6,000 שקל, גם עבור העובדים בעמותות, ותינתן תוספת שכר של כ-24%.

פולו-אפ

"ד"ש מאשכנזי", נכתב בכותרת על שער "ידיעות אחרונות", מעל לתצלום התופס חלק נכבד מהשער ומככבים בו הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי ודג גדול למדי, שאשכנזי מחזיק מזנבו ומציגו לראווה בחיוך חושף שיניים. הכיתוב, שעליו חתום יוסי יהושוע, מלמד כי התצלום נעשה "בחופשה פרטית, אי-שם באיים הקריביים", וכי "את התמונה הזאת צילם במהלך שיט אחד מחבריו של אשכנזי ושלח לידידים בארץ". לאשכנזי כבר אין יחצן צמוד, אז אולי לידידים האלה יש מטה קטן שמתכנס מדי פעם ואולי ליוסי יהושוע יש קשר אליו וכך הגיע אליו התצלום. אולי.

"הכנסת עוצרת למען גלעד", נכתב בכותרת על שער "מעריב". האות עי"ן במלה "עוצרת" מעוצבת כסרט צהוב. אותה עי"ן החליפה דרך קבע את העי"ן בשמו של גלעד שליט בתקופה ש"מעריב" לקח על עצמו לקדם צעדה של מטה המאבק לשחרורו. "מיוחד", נכתב בכותרת המשנה, "הח"כים מתגייסים ליוזמה שקוראת לאזרחי ישראל לעצור לחמש דקות למען החייל החטוף. כל דיוני הכנסת ייעצרו ביום ג' הקרוב. עוד ועוד תומכים מצטרפים". כמה יוזמות כאלה כבר ראינו וכמה עיתונים כבר פתחו את דפיהם רחב-רחב כדי לקדם אותן ולגזור קופונים אגב כך? כנראה לא מספיק כדי שמישהו יבין שזה לא עובד וכדאי לשנות כיוון.

גם למתי גולן יש דעה על מינוי עמידרור

"אני טוען שיש לפסול את מינוי עמידרור בשל עמדה אחרת שלו: 'מבחינתנו, היהודים הדתיים, החילונים הם גויים דוברי עברית'", כותב מתי גולן ב"גלובס". "לא מספיק נותנים את הדעת על אמירה זו, שלהבדיל מאמירת ה'כדור בראש', עמידרור לא חוזר בו ממנה. זו אמירה אנטישמית וגזענית, גם על פי עמידרור עצמו – הרי הוא מגדיר את הביקורת עליו 'רדיפה אנטישמית' בגלל היותו חובש כיפה. אם ביקורת על יהודי חובש כיפה היא אנטישמיות, ביקורת על יהודי שאינו חובש כיפה – גם היא אנטישמיות, שהרי אלה גם אלה יהודים, כלומר 'שמים', לא?".

פרס הכותרת הרטורית

"מה מחפשים בסטיונרים ובוגרות שנקר בשוק הכי גדול של סין" (שער המוסף "ממון", "ידיעות אחרונות").

ענייני תקשורת

טלי ציפורי כותבת ב"גלובס" על רשימת העשירים השנתית שפירסם המגזין "פורבס", הכוללת 16 ישראלים (לעומת 10 בשנה הקודמת): "בעל ההון השלישי שהתווסף לרשימה (ואולי בזכותנו) הוא טדי שגיא, בעל השליטה בפלייטק, מפתחת הפלטפורמות מבוססות התוכנה עבור אתרי הימורים מקוונים", כותבת ציפורי על איל ההימורים והעבריין המורשע שגיא. "'פורבס' מאמין ששגיא, שעדיין לא חגג יום הולדת 40, שווה 1.2 מיליארד דולר, אך מבדיקת 'גלובס' עולה כי 'פורבס' תימחרו את האיש בחסר".

"אמרה שמיוחסת לפילוסוף היווני תיאופרסוס קובעת כי 'ההוצאה הגדולה ביותר לאדם היא איבוד זמן'", כותבת הדס ברק בפתח כתבה במוסף "G" של "גלובס", העוסקת בשעוני היוקרה של נבחרי הציבור שלנו. כתבה כזו התפרסמה במוסף גם לפני שנתיים, גם היא חתומה על-ידי הדס ברק. ברק לא פחדה לאבד זמן, ולא העתיקה את הכתבה מהשנה שעברה. התוצאה בעייתית משהו: השעונים לא השתנו, המחירים כן. כך השעון של רוני בר-און איבד כמעט 50 אלף שקל מערכו בשנתיים, אביגדור ליברמן הצליח להשביח את השעון שלו ב-10,000, נתניהו ב-5,000. נו טוב, שעונים זה לא מדע מדויק.

"יש שאומרים עליו שהוא מעלה אייטמים ללא בדיקה, שהוא מעתיק תכנים, שהוא עילג, נטול סטייל ובעיקר ילד מתלהב. אבל עומרי חיון, הבלוגר המצליח בישראל, שחשף את פרשת עומר אדם והעלה לגדולה את אלירז שדה, מתהדר בכמעט 80 אלף חברים בפייסבוק, 6 מיליון כניסות לבלוג, אפליקציית אייפון והרבה מאוד ביטחון עצמי: 'אם הייתי בריאליטי, הייתי זוכה'" (כותרת המשנה לכתבה של יובל אברמוביץ' במוסף "ישראל שישבת" חושפת את סולם הערכים של עורכים ב"ישראל היום". אפליקציה באייפון ופופולריות בפייסבוק ניצבות, מסתבר, בשלבים העליונים).

"עלוני פרשת השבוע המחולקים בבתי-הכנסת הם אמצעי יעיל במיוחד להפצת דעות פוליטיות באצטלא של דרשה", נכתב בכותרת למאמר של אדמיאל קוסמן במוסף "תרבות וספרות" של "הארץ". "כזאת, למשל, היא ההשוואה בין פרשת הגר ושרה לטרנספר, שמטשטשת במכוון את ההבדלים העקרוניים ביניהן". הקביעה הזו, במאמר המעניין בפני עצמו, מחדדת את העמדה הזרה, החילונית-ליברלית והמפרידה בין "דת" ל"מדינה", של הכותב ביחס למציאות הדתית: וכי מי קבע שדרשה אינה פוליטית, ומכך שהפוליטיקה מתגנבת ומתכסה במרמה באצטלא של דרשה?

"כולם אוהבים את שלומי סרנגה", נכתב בפתח כותרת המשנה לראשית על שער מוסף "תרבות 'מעריב'". ובכן, אני לא אוהב את שלומי סרנגה. שאלתי את אשתי – גם היא לא אוהבת אותו. כשאילה תחזור מהגן אשאל גם אותה, אבל אני חושד שגם שם התשובה תהיה שלילית.

השער של המוסף "7 לילות" של "ידיעות אחרונות" מעוצב בטוב טעם כזה שנדמה לרגע שמדובר במוסף של "הארץ".

מוסף "הארץ" מציע עוד יוזמה/מניפסט/מסמך מדיני/פוליטי/אזרחי/כלל-מערכתי של חוג קטן של אנשי "שמאל ציוני" המשתייכים לאליטות הישנות ועומדים בפוזה רצינית בפני צלם סטודיו (אחד בלי משקפיים, אחד עם הדפס על החולצה, אחד בלי שיער על הפנים).

אולי זה רק נדמה לי, אבל עמודי האופנה הצליחו לכבוש מאחזים נוספים במוסף "גלריה שישי" של "הארץ".

"אני לא נוהג לכתוב את אותם טורים פעמיים", כותב יאיר לפיד בפתח טורו במוסף "7 לילות" של "ידיעות אחרונות". צודק.