שחיקה

"המשק צומח, רמת החיים פחות", נכתב מעל דיווח שסיפק אתמול שי ניב ל"גלובס", על אודות דו"ח חדש של בנק ישראל. לפי ניב, "מדינת ישראל מתהדרת אמנם בנתוני צמיחה מרשימים לפחות בהשוואה למדינות מפותחות אחרות, אולם בניגוד לגידול המובהק במונחים של תל"ג ותוצר לנפש, המשק הישראלי רושם גידול מתון מאוד במדדים של רווחה ואף ירידה במדד המקובל לבחינת איכות סביבה".

בעמודי הדעות של "גלובס" התייחס אביב לביא לנתוני דו"ח אחר, של משרד הבריאות, שסיכם את שנת 2012. "מהדו"ח עולה כי מספר המיטות לנפש ממשיך לצנוח", כתב לביא. "הוא עומד עתה על 1.88 מיטות אשפוז לאלף נפש, לעומת ממוצע של 3.2 מיטות לאלף איש במדינות ה-OECD. שבעים אחוז יותר.

"מה שחמור יותר מהפיגור בכוח-אדם ובמיטות אשפוז לעומת רוב המדינות המפותחות הוא הנסיגה של מערכת הבריאות הישראלית ביחס לעצמה: ב-2005 היו בישראל 2.09 מיטות אשפוז לאלף נפש. כלומר, מאז חלה שחיקה של 10%. משנת 1988 נשחק מספר המיטות לנפש בשיעור של 30%! אמנם המספר המוחלט של המיטות גדל, אבל הוא רחוק מלהדביק את קצב גידול האוכלוסייה.

"כשפוליטיקאים מנפנפים בגאווה בנתוני הצמיחה והגידול של המשק, הם צריכים להסביר איך זה שהשירותים החיוניים שמערכת הבריאות מספקת לאזרחים דווקא מצטמצמים".

ב"כלכליסט" מדווח מיקי פלד כי יו"ר ההסתדרות עופר עיני נערך לשביתה במגזר הציבורי לאחר חג הפסח, במחאה על פגיעה בשכר העובדים.

מצגת שווא של חיסכון מדומה

העיתון החרדי "המבשר", שופר של פלג במפלגת יהדות-התורה, ממשיך לסקר את ממשלת ישראל ה-33 מתוך עלבון וזעם גדולים. "בסימן רמיסת תורת ישראל: ממשלת ישראל ה-33 הושבעה בליל אמש במליאת הכנסת", נכתב בכותרת הראשית של העיתון, וכותרת הגג מדגישה: "ממשלת הזדון יצאה לדרך".

הכינוי "ממשלת הזדון" משובץ לאורך כל הגיליון, בידיעות ובטורי פרשנות כאחד. אותו ביטוי הושמע אתמול במליאת הכנסת, מפי חברי יהדות-התורה, בכל פעם שאחד מהם נדרש להצביע על אישור הממשלה החדשה. "אם הערבים היו כל-כך עצבניים על הדרתם בת עשרות השנים, אולי היו פה מדי פעם שרים ערבים", כתב אתמול רועי צ'יקי ארד באתר "הארץ".

בלב עמוד השער של "המבשר" מתפרסם טור קצר מאת עורך העיתון בנימין ליפקין. לדעתו, ליל אמש ייזכר לדיראון, ייזכר בשאט נפש, ייזכר ככתם בל יימחה על הממשלה באשר היא, ייזכר ולא יישכח. טורו הקצר של ליפקין מתמקד בהדרת חרדים ואפלייתם לרעה, אך הוא מזכיר גם סיבה נוספת לביקורת על הממשלה החדשה: "כמעט בהיחבא ובלאט, כמו באין רואים, שוב השתחלו אל מקבלי הכופתאות עוד סגנים ועוד נושאי משרות חלולות ומיותרות, בנסיון להסתיר את מצגת השווא של החיסכון המדומה".

למרות הניסוח הפתלתל שסותר את עצמו, הטענה ראויה לתשומת לב, ודאי תשומת לב גדולה יותר מזו שמקדישים לה העיתונים החילוניים. חריג לטובה הוא "גלובס". "מצא את ההבדלים: מספר השרים קטן, אך מספר המשרדים נשאר זהה", דיווחה אתמול לילך ויסמן על פני עמוד שלם בעיתון זה. לפי חישובה, "על אף צמצום מספר שרי הממשלה בשמונה – ההוצאה הממשלתית על המשרדים לא הופחתה בצורה דרמטית, והחיסכון הצפוי הוא של כ-40–100 מיליון שקל בלבד". הסיבה: מינוים של שמונה סגני שרים במקום חמישה בלבד שכיהנו בממשלה הקודמת.

ב"כלכליסט" מתפרסמת הבוקר ידיעה קצרצרה מאת תומר אביטל, המציין כי "הממשלה החדשה אמנם מצומצמת יותר במספר שריה, אך עשויה לדלות סכומים מנופחים מהכיס הציבורי שלא נופלים מקודמתה". אביטל מגיע למסקנה זו כתוצאה מחישוב שונה. לא סך ההוצאות על סגני השרים, אלא סך ההוצאות על שרים שממונים על יותר ממשרד אחד: "שר המחזיק שני תיקים יוכל למנות תשעה יועצים במקום שישה, שני מנהלים במקום אחד ושבעה מזכירים במקום חמישה".

בעיתונים הכלליים האווירה החגיגית מערפלת את חוש הביקורת. בכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות" מתפרסם תצלום [אי.פי.אי] של חברי הממשלה החדשה. לא התצלום הרשמי, שמתפרסם בשער העיתון כמו גם בשערי יתר העיתונים, אלא תצלום של רגע אחד לפני או אחרי, כשהאווירה נינוחה והחיוכים טבעיים. "בניגוד לממשלות הקודמות, שרי הממשלה ה-33 לא היו צריכים להצטופף כדי להיכנס לתמונה הקבוצתית בבית הנשיא", מציין איתמר אייכנר בכיתוב התצלום. "לראש הממשלה ול-21 השרים היה מספיק מקום בפריים".

חברי ממשלת ישראל ה-33 (צילום: יונתן זינדל)

בעמ' 10 של העיתון מדווחים יובל קרני, איתמר אייכנר ותלם יהב על ריבוי התפקידים שהוענקו לחברי הקואליציה. "צמצום מספר השרים אינו מעיד בהכרח על צמצום משרדי הממשלה", הם מציינים, "ולצד ריבוי סגני השרים וראשי הוועדות, צמצום הממשלה בכללותה אינו בהכרח משמעותי כפי שניתן היה לחשוב". מסגור הידיעה מתאר את ראש הממשלה בנימין נתניהו כאחראי לחלוקה מופרזת של ג'ובים, אך לא מוזכרת העלות. "בסופו של דבר נותר רק יו"ר הכנסת המודח ראובן (רובי) ריבלין ללא תפקיד או הבטחה לתפקיד", נכתב. ב"הארץ" מצטט יהונתן ליס את תגובת ריבלין למעמדו המיוחד. "סיעת הליכוד מתחלקת למנהיגים ולסיעה", אמר. "אני – הסיעה!". גם בעיתון זה לא מוזכרת העלות של ריבוי התפקידים.

הו, רב חובל

"מתחילים לעבוד" היא הכותרת הראשית הנמרצת של "ישראל היום" ו"ידיעות אחרונות" כאחד. לבן על רקע תכול. בראש שערי שני העיתונים הנפוצים בישראל מתפרסם התצלום החגיגי של חברי ממשלת ישראל בבית הנשיא. "ידיעות אחרונות" מצרף לעמוד השער גם את תצלום שני השותפים הבכירים, בנימין נתניהו ויאיר לפיד, חבוקים.

בכותרת המשנה לראשית של "ישראל היום" מוזכרת הביקורת של חברי-הכנסת החרדים ("יהודי לא מחרים יהודי"). "הושבעה הממשלה ה-33 של ישראל", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". בכותרת המשנה מוזכרת הביקורת של מנהיגת האופוזיציה, שלי יחימוביץ' ("זו הנהגה שבעה וקפיטליסטית"). "הושבעה הממשלה ה-33; נתניהו: אנו שמים את המחלוקות בצד", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב". בכותרת המשנה מוזכרות שתי הביקורת הבולטות של נציגי האופוזיציה – זו של החרדים וזו של ראשת האופוזיציה יחימוביץ'.

כותרת המשנה לראשית של "ידיעות אחרונות" נטולת ביקורת לחלוטין ואינה כוללת אפילו שורה אחת מטענות שהשמיעו אתמול חברי האופוזיציה. היא נקראת כפסקה מתוך הספר "קופיקו נבחר לממשלה": "אחרי ההשבעה בכנסת, לעיני קרובי משפחה נרגשים: שרי הממשלה החדשה ייכנסו הבוקר ללשכותיהם ויתחילו להתמודד עם החלטות שישפיעו על גורלנו". נראה שהעיתון של המדינה נרגש מאוד משובם של נציגיו לעמדות השפעה.

"הלילה האחרון לפני השבעת הממשלה הפך למלחמת הכל-בכל על השלל", כותב נחום ברנע בכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות", ביחס לבנימין נתניהו ולמפלגת הליכוד. "הוא הזכיר לי את הפרקים במלחמות שבהן הקרב תם, הלוחמים ממשיכים בדרכם, והג'ובניקים נלחמים ביניהם על הביזה: מחצלת קרועה, רובה חלוד, מדים מעופשים, מנות קרב שפג תוקפן. [...] הפוליטיקה הישנה בלעה את הפוליטיקה החדשה, ולא נודע כי באה אל קרבה".

"תוחלת החיים של ממשלות היא עניין קשה לניבוי", כותב יוסי ורטר בשער "הארץ". "[...] זו הולכת להיות ממשלה בהפרעה". "רב הסיכוי שהממשלה הזאת תשרוד יותר מכפי שנדמה", חוזה סימה קדמון בטור המתפרסם אף הוא בכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות". ב"מעריב" מציע שלום ירושלמי שלושה תרחישים אפשריים לממשלה, ביניהם תרחיש שלדעת ירושלמי הוא בעל סיכוי ההתממשות הגבוה ביותר: הממשלה מתרכזת בבעיות פנים, ושורדת "שלוש שנים פלוס".

בכפולה הפותחת של "ישראל היום" מתפרסם מאמר מאת דן מרגלית, המוקדש לאתגרים הקשים שעומדים בפני ממשלת ישראל החדשה, בכלכלה, בסכסוך הישראלי-פלסטיני וביחס למיעוט החרדי. כותרת המאמר דווקא אופטימית: "הזדמנות היסטורית". גם עמיתו לעיתון, מתי טוכפלד, מביע תקווה: "אולי, מי יודע, יקרו פה גם דברים חיוביים".

דרור אידר מסיים את טורו בתפילה נרגשת: "בנימין נתניהו נמצא שוב ליד ההגה של הספינה הציונית, אבל צוות הקצינים והמלחים השתנה לבלי הכר. הרבה מיכולתה של המדינה לפלס דרכה בינות לסערות, המתרגשות חדשים לבקרים, תלוי בנכונות השותפים להטות שכם, לוותר על האגו ולהתמסר לטובת המשימה העליונה של הנהגת המדינה. העם בישראל נושא עיניו אליכם ומתפלל להצלחתכם".

מאמר המערכת של "הארץ" מגדיר את הממשלה החדשה "ממשלת יש"ע". הוא נפתח במשפט: "לפי הרכב הממשלה שהוצגה אתמול, המנצחים האמיתיים בבחירות הם המתנחלים".

קורא של "הארץ"

בשער המוסף היומי של "ידיעות אחרונות" מתפרסם תצלום של נשיא ארה"ב ברק אובמה על רקע חנוכייה. "הקשר היהודי של אובמה", לשון כותרת המוסף הבוקר. הכתבת בוושינגטון אורלי אזולאי מקדישה כפולת עמודים לקידום הטענה כי אובמה קרוב ליהודים והושפע עמוקות מהחשיבה היהודית.

בשער "הארץ" נפתח ראיון שערך ארי שביט עם ג'פרי גולדברג, עיתונאי ה"אטלנטיק". "האם אובמה באמת בא לעשות איתנו אהבה או האם הוא בא לעשות איתנו מלחמה?", שואל שביט. "קודם אהבה ואחר-כך מלחמה", משיב לו גולדברג. העיתונאי האמריקאי, שנחשב לדוברו הבלתי רשמי של נשיא ארה"ב ברק אובמה, מנחש עבור שביט וקוראי "הארץ" מה יהיה תוכן נאומיו של אובמה בישראל, מה תהיה מדיניותו כלפי ישראל בקדנציה השנייה שלו כנשיא, ומה יעשה כדי למנוע התגרענות באיראן.

"ג'ף", פונה שביט בשלב מסוים במהלך השיחה לעמיתו וחברו, "ספר לי מעט על האיש הבלתי מפוענח הזה שישראלים רבים כל-כך חוששים מפניו. מה באמת מניע אותו? מה הוא באמת חש כלפינו?". "אני חושב שמה שישראלים רבים לא מבינים הוא שאובמה הוא הנשיא היהודי ביותר שהיה לארצות-הברית", משיב גולדברג. "[...] במובן מסוים, הוא המייצג המובהק ביותר של העולם הנפשי והערכי של הזרם המרכזי ביהדות האמריקאית הליברלית".

לראיון נלווה תצלום [הבית-הלבן] של הנשיא אובמה חוגג את סדר פסח. גולדברג מגדיר את הנשיא אובמה כיהודי מהסוג הליברלי, ומספק הסבר מעולם התקשורת: "הוא איננו קורא של ה'ג'רוזלם פוסט', אלא קורא של 'הארץ'".

ב"ישראל היום", ה"ג'רוזלם פוסט" לקוראי עברית, מוקדשות כמה ידיעות לביקור הצפוי של נשיא ארה"ב (שמו מתועתק בעיתון זה לרצף האותיות "אובאמה", המדגישות את מוסלמיותו/ערביותו/עוינותו לכל דבר יהודי).

"אובאמה בא עם הגזר, קרי יחזור עם המקל", מצוטטים בראש עמ' 19 "גורמים מדיניים". שלמה צזנה, יוני הרש ויורי ילון מדווחים כי לדעת אותם "גורמים מדיניים בכירים", "אף שאין תוכנית מדינית על הפרק, ברור כי הנשיא האמריקאי מעוניין בדחיפת התהליך המדיני". נשיא ארה"ב מוגדר בידיעה כמי "שאינו מסתיר את רצונו להתנחל בלבבות הישראלים".

בלבבות עורכי "ישראל היום" הוא טרם התנחל. דניאל סיריוטי מספק ידיעת תצלום שבו נראה כלי רכב דורס ציור של אובמה בבית-לחם; יעל ברנובסקי מדווחת על זעמם של הסטודנטים באריאל בשל העובדה שלא הוזמנו להאזין לנאום אובמה (בידיעה מצוין כי לנאום הוזמנו סטודנטים מעשרה מבין 60 מוסדות אקדמיים, כך שהאפליה אינה קשורה להיותה של אריאל התנחלות); ידיעה נוספת מאת כתבי העיתון מסכמת את הצפוי בביקור. כותרתה: "אובאמה בי-ם? עדיף לא להתקרב".

גם ב"מקור ראשון" שומרים על יחס עוין לנשיא ארה"ב. מאמר המערכת מוכתר במלים "פסטיבל אובמה והציבור הישראלי" ומוקדש לפער בין היחס החיובי בתקשורת הישראלית לנשיא ארה"ב לבין היחס השלילי כלפיו בקרב הציבור הישראלי. מחבר המאמר, אסף גולן, מגדיר זאת "תופעה פסיכו-פתולוגית" וטוען כי נדרש  "מחקר כדי לברר מאין צמח העיוות התודעתי והנפשי הזה [בקרב העיתונאים הישראלים], כיוון שברור שלא מדובר במצב מקרי".

את הנתון העובדתי במאמר, על הסלידה הגורפת של הציבור הישראלי מאובמה, מבסס גולן על סקר שנערך עבור עיתון "מעריב". גולן כותב כי לפי הסקר, "70 אחוז מאזרחי המדינה מתייחסים באופן שלילי או מתעלם אל האיש. צורת ההתייחסות הזו חוצה מגזרים ושכבות באוכלוסייה הישראלית והיא כוללת בתוכה אנשי שמאל וימין כאחד. בנוסף גילו הנתונים כי רק 10 אחוז מהישראלים מגלים יחס אוהב כלפי האיש ומצפים לביקורו בארץ בשמחה".

הנטייה של עיתונאים בישראל, כמו במדינות אחרות בעולם, להיות בעלי דעות שמאליות/ליברליות אינה שנויה במחלוקת. יחד עם זאת, לפי הסקר שנערך עבור "מעריב", היחס של הציבור הישראלי לברק אובמה אינו חד-משמעי.

32% מהמשתתפים בסקר השיבו כי הם לא אוהבים את אובמה, אך מכבדים אותו; 19% השיבו כי הם לא מעריכים אותו ו-17% השיבו כי הם שונאים אותו. 10% בלבד מהמשתתפים השיבו כי הם אוהבים את אובמה ו-9% אמרו שהם אדישים כלפיו (13% מוגדרים "אחר").

גם אדם נטול נטיות פסיכו-פתולוגיות יכול היה לעיין בממצאי הסקר ולהגיע למסקנה ש-42% מהציבור הישראלי אוהב או מכבד את אובמה, לעומת 36% בלבד שלא מעריך או שונא את נשיא ארה"ב.

אפיקים מניבים

"הזדמנות נדירה בנדל"ן האמריקאי" היא כותרת כתבה מתורגמת מה"פייננשל טיימס", שפורסמה אתמול ב"גלובס". ההזדמנות: הנפקת ענק של איל נדל"ן שברשותו, בין היתר, האמפייר-סטייט בילדינג.

במוסף "נדל"ניסט" של "כלכליסט" מתפרסמת הבוקר כתבה מאת טלי שמיר, המוקדשת לתופעה טרייה בארה"ב: "בעלי בתים חדשים משתלטים על שוק הדיור להשכרה באמריקה: קרנות גידור, ריט, פרייבט אקוויטי ובנקים, שהתייאשו מהבורסה ומחפשים אפיקים מניבים חדשים. הלהיט הנוכחי הוא רכישת בתים מעוקלים והשכרתם – לעתים לדיירים שמהם עוקלו רק יום קודם. בתכנון: איגוח ויצירת נגזרים חדשים על השוק הצומח".

גם אתם יכולים להיות נדל"ניסטים. אתמול כתב על כך יובל דרור באתר זה.

ענייני תקשורת

בשער "גלובס" מדווח ללא קרדיט כי העיתון הגיש עתירה מינהלית נגד משרד האוצר בדרישה לחשוף את הטבות המס לחברות הענק.

"מעריב" מודיע בשערו כי בסוף-השבוע הקרוב יצורף לעיתון מוסף "ערב שבת", המוגדר כ"מוסף יהדות, מחשבה ויצירה".

כפולת עמודים ב"דה-מרקר" מוקדשת לגידול במספר תביעות לשון הרע שנועדו להשתיק ביקורת ציבורית, בעקבות דו"ח שפירסמה לאחרונה האגודה לזכויות האזרח. "לתביעות לשון הרע דרוש: קו אחיד בפסקי דין", נכתב בכותרת הכתבה מאת הילה רז. טור פרשנות נלווה, מאת עידו באום, מוקדש אף הוא לחופש הביטוי, לקראת שני דיונים על התוכנית "עובדה" שייערכו בקרוב בבית-המשפט העליון.

טור הצד בשער "ידיעות אחרונות" מוקדש, במקום להפניה לתוכן המתפרסם הבוקר במוספים היומיים, לקידום המוסף "זמנים מודרניים", שיחולק מחר. וביתר דיוק, לקידום ראיון עם הדוגמנית בר רפאלי (שכמותו "עוד לא קראתם"), אשר ערכו "מיטב כתבי 'ידיעות אחרונות'".