הלוויית בני הזוג יצחק וטליה איימס, אתמול בהר הזיתים בירושלים (צילום: דוד ועקנין)
מעשה התנגדות
מהי ההתרחשות המשמעותית ביותר שאירעה אתמול? כמו ברוב הימים, ארבעת היומונים המרכזיים בישראל מאוחדים, באורח פלא, בצמצום הבחירה מבין ריבוא ריבואי רבבות ההתרחשויות הרלבנטיות לכדי שתי אפשרויות: ניסיון לרצח על רקע לאומני על-ידי פלסטינים בישראל ופתיחתה של פסגת שלום ישראלית-ערבית בוושינגטון. בשאלה מי מבין האירועים משמעותי יותר העיתונים נחלקים: בעוד "ישראל היום" ו"הארץ" בוחרים בתהליך השלום, "מעריב" ו"ידיעות אחרונות" מעדיפים להדגיש את הפיגוע.
דבריו של ראש הממשלה נתניהו על אודות "פשרה היסטורית" הם הכותרת הראשית של "ישראל היום" ו"הארץ", והם מודפסים גם על שער "ידיעות אחרונות". הדברים נאמרו בשפה האנגלית, ועל כן יש שינויי נוסח מעניינים בין העיתונים: בעוד שב"ידיעות" וב"הארץ" הנוסח הוא "אני מוכן להגיע לפשרה היסטורית" (או "באתי לעשות פשרה היסטורית"), ב"ישראל היום" הכותרת הראשית סבילה: "למצוא פשרה היסטורית".
גם הנשיא אובמה מצוטט באופן שונה בשערי העיתונים. ב"הארץ" וב"ישראל היום" הוא מצוטט כאומר: "הטבח לא יעצור את שיחות השלום" (או "את המו"מ", ב"ישראל היום"), ואילו על שער "מעריב" נכתב: "אובמה בפתח הפסגה המשולשת: הירי בקריית-ארבע – טבח". הבדל בניסוחים נרשם גם באשר לאופן הדיווח על נסיון הרצח שהיה אמש. ב"ישראל היום" וב"הארץ" זהו "פיגוע ירי", ב"מעריב" זוהי "מתקפה" (הכותרת הראשית) וב"ידיעות אחרונות" זהו "גל טרור" (הכותרת הראשית).
אגב, בכך מקדימה שוב מחלקת החדשות של "ידיעות אחרונות" את זו של "מעריב": בעוד שעל שער "מעריב" נכתב כי "בצה"ל נערכים לגל טרור", ב"ידיעות אחרונות" הוא כבר עובדה מוגמרת (מדוע לא מחלקים פרסי סוקולוב על פזיזות והיסטריה?).
מי שלח את המחבלים? אלכס פישמן ב"ידיעות": "הערכה: ההוראה יצאה מעזה". פישמן גם מפנה אצבע מאשימה אל עבר צה"ל, שלא נערך להסלמה הצפויה עם פתיחת השיחות. נחום ברנע ושמעון שיפר מדווחים מוושינגטון ב"ידיעות אחרונות" כי גם "הבית הלבן לא התכונן לאפשרות של פיגוע במהלך הפסגה", וכי ההצהרה של אובמה בדבר "טבח" היתה תוצאה של "דיונים קדחתניים" בשאלה כיצד בכל זאת להתמודד עם האפשרות שהתממשה.
ב"מעריב" מדווח עמית כהן כי פתח ואבו-מאזן גינו את הפיגוע, וכי נערכים עשרות מעצרים של פעילי חמאס, כך על-פי טענת חמאס. כהן מצטט את הסברו של אבו-מאזן לכך שהפיגוע אינו יכול להיות מוגדר "מעשה התנגדות": "מאחר שחמאס מונעת כל פעילות דומה מרצועת עזה, הנתונה לשליטתה".
בעוד נוסח הכותרת הראשית של "ישראל היום" מסיר מנתניהו את האחריות לכינון אותה "פשרה היסטורית", הרי שהכפולה הפותחת מעמידה אותו במרכז הבמה, בסגנון שזוכים לו בדרך כלל מנהיגים בעולם החופשי רק אחרי מותם (וגם אז, רק אם אירע בנסיבות טרגיות): כותרת באותיות ענק בעמ' 2 היא "נתניהו מושיט יד" (בכותרת המשנה נכתב: "רה"מ לעבאס: 'אצלנו יש רצון אמיתי, ואצלכם?'"), ואילו לאורך כל עמ' 3 מודפס "הנאום המלא" של נתניהו בוושינגטון, על רקע תצלום של ראש הממשלה כשהוא מביט לעבר האופק במבט מצועף, אך חמור סבר במידה, ואולי גם נחוש ורגיש בעת ובעונה אחת.
מגדילים בשקל ותשעים
"יממה אחרי: פיגוע ירי נוסף: גבר נפצע קשה, אשה קל", מדווחת כותרת על שער "ישראל היום". כותרת אמנם עילגת ומסורבלת, אולם מדויקת ועניינית, ובעיקר, הוכחה כי גם עיתון המכוון למכנה המשותף הרחב ביותר מסוגל לדווח על טרור לאומני בלי להיסחף למחוזות הקיטש והפנטזיה, כפי שעושים "מעריב" ו"ידיעות אחרונות".
כאמור, הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" היא "גל טרור", והיא מתייחסת לפיגוע אמש ולפיגוע הרצחני שלשום. האם ב"ידיעות אחרונות" אין עורכים מעל גיל שמונה (כרונולוגית, לא מנטלית) שיוכלו להיאחז בהקשרים היסטוריים, קרובים מאוד, באשר למשמעותו של המונח "גל טרור"?
האם אין ב"ידיעות אחרונות" וב"מעריב" עורכים בגירים, שחוו אובדן ושכול, המסוגלים לשפוט כי סיקור בראש שערים הכולל תצלום תקריב של ילדה בת שמונה המבכה את הוריה שנרצחו או התמקדות פורנוגרפית ברגע שבו איש זק"א מגלה את גופת אשתו אינם האופן שבו הם היו מעוניינים שעיתוני מולדתם יסקרו את האובדן והשכול הפרטיים שלהם, לו איתרע מזלם והיו הופכים נחלת הציבור?
"ככלל נבדלים הממתיקים המלאכותיים זה מזה בכמה מתכונותיהם, אבל המכנה המשותף רחב בהרבה: כולם מכילים פחות קלוריות מסוכרוז, אבל מתוקים ממנו עשרות מונים, מקורם בחומרים כימיים שחלקם רעילים והשפעתם הבריאותית מעוררת דאגה", כותבת רחל טלשיר במדורה המחכים "לאכול או לא לאכול" במוסף "גלריה" של "הארץ".
"במובנים רבים השימוש בממתיקים המלאכותיים הוא מופת של חלמאות. עצם הרעיון לצרוך חומר בעייתי כל-כך בגלל היתרון הקלורי הוא בלתי נתפס ובנוסף לכך מעלה את השאלה עד כמה מי שנמשך אל הטעם המתוק מוכן לטמון את ראשו בחול. השאלה הזאת נכונה ומדויקת בנוגע לחומרים רבים נוספים, שרק הלהיטות לזלול בלי לחשוב ובלי להבין גורמת לבני-אדם להתייחס אליהם כאל דברי מאכל".
מתחממים
שער "מעריב" מכיל היום, מתחת לכותרת הראשית "מתקפה", שלוש כותרות נוספות: "מדברים", "קוברים" ו"בונים". לצד הכותרת האחרונה מובא תצלום של ילד ומערבל בטון, עם הכיתוב "מערבבים בטון בהתנחלות אדם שליד רמאללה" וכותרת המשנה "בתגובה לרצח: המתנחלים חידשו את העבודות".
גם ב"ידיעות אחרונות" מודפס היום (בעמ' 4) תצלום מ"התחלת בנייה בהתנחלות אדם", וגם שם הוא ממוסגר כ"תגובת המתנחלים", כותרת התמונה. בכיתוב התמונה מודגש שוב כי הבנייה היא "תגובת מועצת-יש"ע" לפיגועים. בסופו של הכיתוב נדפס: "במועצת-יש"ע הדגישו שלא מדובר בבנייה הפגנתית, אלא בבניית מבנים שקיבלו את האישורים ונתקעו בשל ההקפאה" (עקיבא נוביק).
ב"מעריב" קובע עמיחי אתאלי כי הבנייה דווקא כן באה בתגובה לפיגועים. התצלום מההתנחלות אדם מובא גם ב"הארץ", שם כותבים חיים לוינסון ואנשיל פפר: "במקביל [למאבק ציבורי נגד ההקפאה] ערכה מועצת-יש"ע מבצעים של התחלת בנייה ביישובים, בסיסמה 'הערבים רוצחים ואנחנו בונים'. בקריית-ארבע, קדומים ואדם הונחו יסודות למבנה חדש שאמור לקום, חרף צו ההקפאה".
"אם ייבנה אפילו בית אחד בהתנחלויות", נפסיק את המו"מ, מצטטים ברנע ושיפר את אבו-מאזן ב"ידיעות אחרונות". "בפגישה עם נשיא ארה"ב הדגיש נתניהו כי המשך העיסוק בהקפאת הבנייה בהתנחלויות יעכב הגעה להסכם כולל", נכתב בכותרת המשנה לידיעה הראשית בעמוד הפותח של "הארץ".
ועוד משהו על פתיחת שנת הלימודים
"שנה חדשה החלה, ואיתה הדיונים החוזרים ונשנים על משבר מערכת החינוך, על הירידה הדרסטית ברמת ההוראה ועל הגעגועים ללימודים של פעם, שבהם לימדו חומר ברור, שמו גבולות ברורים, לא היתה אלימות והיה כבוד למורים [...] הגעגועים האלה לעבר מגוחכים ומקוממים", פותח רוביק רוזנטל את טורו במדור הדעות של "מעריב", ומקדיש את המשכו לתיאור העבר:
"למדתי בכיתות של 40 תלמידים בשורות ישרות, על כסאות קטנים ושולחנות חרוצים בציורים וכיתובים שחרצו דורות תלמידים לפני. הלימודים, בדרך כלל, היו משעממים ומדכאים. תוכניות הלימודים, תמיד, היו משמימות, ספרים בלתי קריאים, ללא תמונה, ללא צבע, אפילו במקצועות כמו גיאוגרפיה והיסטוריה. המלה היחידה שאני זוכר מלימודי ההיסטוריה היא 'אבסולוטיזם', כי במקרה הטוב הצלחנו להגיע לראשית המאה ה-19. את הדקדוק והתחביר למדנו על-פי נוסחאות יבשות שהשניאו עלינו את השפה. את רוב המורים אני זוכר על-פי נוהג כלשהו שלהם שהפך אותם למשל ושנינה או על פי טון הדיבור.
"כשאני מסתכל על שיטות הלימוד החדשות", הוא ממשיך, "על ספרי הלימוד החדשים ועל המגוון בתוכניות הלימודים של הילדים היום, כולל בני הצעיר, ארנון, הנכנס השבוע לכיתה י"ב, אני מתמלא קנאה. מגמות התיאטרון והקולנוע, למשל, שבתקופה שלנו אי-אפשר היה להעלות אותן על הדעת, נתנו לארנון תוכן ומשמעות והפכו את ימי התיכון שלו לחגיגה מעצבת. במקום שש בחינות בגרות הדחוסות בעשרה ימים, שגרמו להתמוטטות עצבים ולציונים נמוכים, מפוזרות כיום בחינות הבגרות על פני כמה שנים. אולי הגזימו בכיוון ההפוך, אבל זה ודאי יותר טוב".
בדד אשב
"פעל לבד" היא כותרת הידיעה בעמ' 10 ב"מעריב": "המשטרה קובעת: סא"ל במיל' בועז הרפז זייף והפיץ את 'מסמך גלנט' ללא שותפים אחרים. אבל במקביל היא מתקשה להסביר את ההתנהלות יוצאת הדופן סביב מעצרו". מה היא אותה התנהלות? "גם אתמול פעלה המשטרה בניגוד לנהלים המקובלים ונמנעה מלהביא את הרפז לבית-המשפט בפתח-תקווה, והדיון התקיים שלא בנוכחותו", מדווח אבי אשכנזי.
מטרתו של הרפז, לפי הדיווחים בעיתונים, לפי גרסת המשטרה, היתה לסכל את החלטתו של ברק לבחור רמטכ"ל חדש בעיתוי שתיכנן. ב"הארץ" מביא אמיר אורן את דבריו של גבי סיבוני, "שהעביר את המכתב לפרסום בתקשורת". סיבוני קורא למשטרה שלא להסתפק בקביעה כי הרפז פעל לבדו ו"להמשיך לחקור את פרשת גלנט". גם סיבוני כותב כי פעל שלא על דעת הרמטכ"ל גבי אשכנזי או עוזרו, ארז וינר, שהעביר לסיבוני את המסמך.
חרם חרם תרדוף
"חרם הוא כלי לגיטימי בכל מקום בעולם, הוא נשק פוליטי חיוני", כותב גדעון עשת במדור הדעות של "ידיעות אחרונות". במדור הדעות של "מעריב" מוחה נדב העצני על כך ש"גופים זרים", כלומר לא ישראליים (הוא נוקב בשמותיהם של האיחוד-האירופי וקרן פורד), מנסים "לערער ולשנות בכוח המזומנים את עמדות היסוד של מרבית הציבור הישראלי". כדוגמה מביא העצני את שמותיהם של הארגונים יוזמת-ז'נבה, האגודה לזכויות האזרח, בצלם, שלום-עכשיו, הקרן החדשה לישראל, שוברים-שתיקה, עדאללה "ועוד ועוד" – שהמשותף לכולם שהם ארגוני שמאל (גם אם לא בעיני עצמם).
העצני לא כולל ברשימה ארגוני ימין (לאו דווקא בעיני עצמם), כמו למשל אם-תרצו, או התנועה הקיקיונית "הפורום למען ארץ ישראל", או עמותת אלע"ד, שנשענים גם הם על כספים זרים, לפי עדותם.
ורק ירושלים
"שני מיליון מבקרים לא טועים", מניחה כותרת המשנה לראשית על שער מוסף "סופשבוע" הנחה מסוכנת, ושואלת, "האם ירושלים עוקפת את תל-אביב והופכת לבירת התרבות והחיים הטובים של ישראל?". הכתבה של אליק מרגלית נפתחת באזכור הטקס בגשר המיתרים (המגלומני והמיותר) בתקופת כהונתו של ראש העיר הקודם, החרדי, אורי לופוליאנסקי (שהמשטרה המליצה באחרונה להעמיד לדין באשמת שוחד), שבמהלכו נדרשו רקדניות לכסות עצמן בשק כמנהג עדות הטליבאן. לפי מרגלית, ההשפלה המבזה היתה שיא במלחמה שמנהלים החרדים על דמותה של העיר ותרמה להיבחרו של ניר ברקת לראשותה ("כנגד כל הסיכויים", נכתב בלשון גוזמה).
"הנה סיפור קטן שמסביר איך עיריית ירושלים איפשרה ומאפשרת לחרדים להתפשט ולדחוק קבוצות אוכלוסייה שלמות אל מחוץ לעיר", נכתב בכותרת המשנה לטורה של במבי שלג במדור הדעות של "מעריב", הפותח בתיאור הריסתו של חדר מדריכים של תנועת בני-עקיבא בשכונת ארמון-הנציב לטובת גן ילדים של חב"ד, אף שבשכונה גרות רק שתי משפחות המזוהות עם הכת החרדית. שלג נשמעת בטור הזה כמי שיש לה ידע אישי, אם לא אינטרס אישי, בהצגת המקרה שעליו היא מתלוננת.
"פעילויות תרבות הן עניין נפלא", כותבת שלג, "אך הן אינן מבטאות את חיי היומיום של ירושלים. ניר ברקת ממלא את העיר במופעי תרבות וזה מצוין, אך זה איננו יכול להוות תחליף למעשים היומיומיים הקובעים את אורחות חיי התושבים. [...] אם אתה מסוגל להיות ראש העיר של כל הירושלמים שהצביעו עבורך, מוטב שתהיה רגיש לסדר היום שלנו. אם לא, אם תמשיך במלאכה של העברת נכסי הירושלמים משלמי המסים אל החרדים – נזכיר לך את קיומנו בבחירות העירוניות הבאות".
ענייני תקשורת
לילך ויסמן ולי-אור אברבך מדווחים ב"גלובס" כי עדן בר-טל, מנכ"ל משרד התקשורת, עתיד להיות מנכ"ל רשות השידור. עוד ב"גלובס": נעה פרג כותבת על מותגים מסחריים המפגרים בשימוש ברשתות החברתיות ככלי שיווקי.
חני יודל מדווחת במוסף "עסקים" של "מעריב" כי המשטרה עצרה שלושה בחשד כי פרצו לחשבונות הדואר האלקטרוני של מפיקי תוכנית הבידור "הישרדות" של ערוץ 10 וחשפו בבלוג מידע על אודות ההתפתחויות בתוכנית, הנושאת אופי של תחרות בין שחקנים במשחקי ילדים מגוונים (אם כן, יונית, חלק אחד של המשטרה עסוק בתחקיר עיתונאי עבור אמנון אברמוביץ' ורוני דניאל מערוץ 2, חלק אחר מספק עבודות אבטחה לתוכנית ריאליטי מערוץ 10).
רז שכניק, המסקר את ערוץ 10 ב"ידיעות אחרונות", מדווח במדור "שעות אחרונות" במוסף "24 שעות" כי "ערוץ 10 שולח את גיא זוהר לזירת הקרבות של יום שישי בערב. אחרי פרישתו של מיקי רוזנטל מהגשת תוכנית 'השבוע', החליטו בערוץ להפקיד את התוכנית בידיו של זוהר, מגיש תוכנית האקטואליה המצליחה 'היום שהיה'". החילופים יתבצעו באמצע נובמבר.
ידיעה מובלטת במדור הרכילות של המוסף "עסקים" מדווחת על מנכ"ל חברת איתוראן, ש"החליט על שי מקורי ללקוחות החברה לרגל ראש השנה: עיתון 'חדשות טובות', שיחולק ל-250 אלף הלקוחות ויכלול רק דיווחים על דברים משמחים שהתרחשו בשנה החולפת".