פסל שעווה של ג'וני רוטן, מייסד הסקס-פיסטולז, במוזיאון השעווה במפלי הניאגרה, ניו-יורק (צילום: Talie-Orfée Després, רשיון cc)
נזק למדינה
ב"הארץ" מעלים לכותרת הראשית את ההתבטאות של נשיא המדינה בדבר ההחלטה להתנתק מ-400 משפחות של מהגרי עבודה השוהים בישראל באופן לא חוקי: "הנשיא פרס נגד החלטת הממשלה: גירוש הילדים לא יעלה על הדעת". כותרת המשנה מספקת גם את ההנמקה של פרס: "נשיא המדינה הצטרף לקריאתו של שר הביטחון נגד ההחלטה: 'גירוש ילדי העובדים הזרים יגרום נזק למדינה'".
עפרה אידלמן ויהונתן ליס כותבים כי נתניהו לא מסכים לקריאתו של אהוד ברק לקיים ביום ראשון דיון חוזר בהחלטה, "אולם לא פסל את האפשרות" שזה יתקיים בשבועות הקרובים. דברי פרס מגיעים גם לשער "ישראל היום" ("פרס: אסור לגרש את ילדי העובדים הזרים"). בידיעה הקצרה עצמה, בעמ' 3, שעליה חתומים לא פחות מארבעה כתבים, לא מוזכרת במלה אחת עמדתו של נתניהו.
רכבת השלום שלום
הכותרת הראשית של "ישראל היום" היא "התוכנית: קו רכבת בין רמאללה לעזה", וכותרת המשנה נפתחת במלה נדירה בעיתון: "חשיפה: משרדי הממשלה מתכננים 'מעבר בטוח' לפלסטינים". כותרת המשנה עוסקת רובה בתהליך השלום החדש: "לקראת פתיחת המו"מ בוושינגטון: נתניהו מינה צוות מצומצם לניהול שיחות השלום בראשות עו"ד יצחק מולכו. רה"מ: המו"מ יהיה 'מהיר, יסודי ורציני'" (שלמה צזנה).
צזנה כותב כי התוכנית לחבר בין רמאללה לעזה נולדה אחרי שכחלק מתכנון הקו המהיר בין ירושלים לתל-אביב, עלה הצורך להפקיע קרקע פלסטינית, וראש המינהל האזרחי הציע "להפקיע את השטח, אולם לנצלו לטובת הציבור הפלסטיני עצמו". כדאי לציין שהצעה לקו בין רמאללה לעזה הוגשה על-ידי רשות הנמלים והרכבות כבר ב-1996, כפתרון ל"מעבר הבטוח".
"לתוכנית", כותב צזנה, "מתנגדים נחרצות במשרד להגנת הסביבה, וזה מוביל אחריו את הארגונים הירוקים". עוד כותב צזנה כי "מי שבולט בשתיקתו באשר לתוכנית הוא שר התחבורה ישראל כץ, שהעדיף שלא להגיב לדברים". כץ דווקא כן מדבר על הרכבת, אולם בכלי תקשורת אחר. השבוע אמר כ"ץ לקבוצת נאמני-הליכוד, ודבריו הובאו שלשום בערוץ 7:
"שר התחבורה [...] אמר כי משרדו מתכנן הקמת רשת מסילות ברזל בכל אזור יהודה והשומרון. מסילות הברזל המתוכננות תהיינה ממזרח למערב, בין ראש-העין לאריאל ובין אזור רמאללה–בית-אל לאזור לטרון (עם חיבור למסילת הרכבת תל-אביב–ירושלים), וכן לאורך גב ההר מג'נין עד לבאר-שבע. לדעתו החיבור העתידי של רצועת עזה עם יהודה והשומרון יהיה באמצעות מסילת ברזל מעזה ליד-מרדכי, שם היא תתחבר לרשת מסילות הברזל של ישראל ואיו"ש".
באותו עמוד כותבים צזנה ומתי טוכפלד על הצוות המצומצם שמינה נתניהו למשא-ומתן עם הפלסטינים: עו"ד יצחק מולכו בראש, יחד עם ראש המטה לביטחון לאומי עוזי ארד, ראש אגף המזרח התיכון במשרד החוץ יעקב הדס, המזכיר הצבאי של ראש הממשלה האלוף יוחנן לוקר והיועץ המדיני רון דרמר. עוד נכתב בידיעה כי פקידים אמריקאים בכירים, וביניהם דניס רוס, הגיעו לישראל, וכי הדבר מעיד על רצינות האמריקאים. כמו כן מצוטטת הודעת לשכת ראש הממשלה המופיעה בכותרת.
ההקפאה מתקרבת לנקודת רתיחה
תהליך השלום מגיע לכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", שם לא מסתפקים בפקידים ובהודעות לעיתונות: "אובמה יבוא לעשות שלום". תחת הסטמפה "בלעדי" נכתב בכותרת המשנה: "מסמך מהבית הלבן: כך נערכת ארה"ב למו"מ הישראלי-פלסטיני. מהמוקשים הצפויים ועד ביקורו המתוכנן של אובמה במזה"ת. ובינתיים: ליברמן סירב להשתתף בפסגה". כותרת הגג מספקת לוחות זמנים: "ארה"ב תלחץ: תחתמו על הסכם תוך שנה ותיישמו תוך 10 שנים" (שמעון שיפר). בעמ' 2 מספק צבי זינגר עוד לוח זמנים: נתניהו מציע כי ייפגש עם אבו-מאזן אחת לשבועיים.
על שער "מעריב" אחת הכותרות היא "לפני הכרעה: איום מימין". בכותרת המשנה נכתב: "הרגע בו ייאלץ ראש הממשלה לקבוע מה יעלה בגורל ההקפאה הולך ומתקרב. סקר חדש מגלה: רוב מתפקדי הליכוד מאיימים בפילוג התנועה אם נתניהו לא יחדש את הבנייה בשטחים". אתמול נכתב בכותרת משנה לידיעה בעמוד הפותח של "ישראל היום": "המערכת הפוליטית מתקרבת לנקודת רתיחה. בעבודה לוחצים להתחייב להקפאת הבנייה. מפלגות הימין כבר מכינות מחאה. בליכוד זוכה נתניהו לתמיכה מלאה". אולי הסקר של מועצת-יש"ע שמפרסם "מעריב" לא כלל מתפקדי ליכוד קוראי "ישראל היום".
בעמ' 2 מדווח בן כספית על קמפיין עתידי חדש של מועצת-יש"ע נגד המשך הקפאת הבנייה ביש"ע. המינוח "יש"ע" כבר אינו רלבנטי כל-כך (כלומר, האות ע' שבו), וגם טעון פוליטית (כלומר, ימני, ולא מקובל בעיתונות המרכזית), אולם כספית משתמש בו בכל זאת, אולי בהיסח הדעת של גזור והדבק. כך או כך, הדבר מזכיר כי כספית הפך בשנה האחרונה לזה שתנועות הימין השונות (אם-תרצו, מועצת-יש"ע והפורום למען ארץ ישראל – אף שלקמפיין שלהם אין שום קשר לימין ולשמאל) משיקות אצלו את הקמפיינים שלהם.
על עצם העניין (חידוש הבנייה ביו"ש), המסתמן בעיתונים כולם, מן הסתם, כמחסום הגדול הראשון בפני התהליך המתחדש, כותב כספית: "הפשרה, ואת זה יודעים גם ביש"ע, תהיה בסוף פרקטית. ההקפאה לא תארך, אבל הבנייה לא תתחדש". כותרת ידיעה בעמ' 3 של "הארץ" היא "בעניין ההקפאה, נתניהו שומר על פני פוקר". אלוף בן כותב: "בנייה בגושים והקפאה במקומות מבודדים: לנוסחה כזו יש רוב בשביעייה ובממשלה".
הכותרת הראשית של "מעריב" היא מודעה אמוציונלית לארגון הצדקה לתת, המשתף פעולה עם "מעריב" במבצע התרמה של ארוחות חג לראש השנה: "530,280 ילדים רעבים". "המטרה:", נכתב בכותרת המשנה, "200 אלף ארוחות". לא נכתב בידיעה עצמה מה יאכלו 330,280 הילדים הנותרים, אולי עיתונים נוספים ישתפו פעולה עם הארגון.
איש זקן
"כמו במשחק הילדות 'מעריך, מחבב, מעריץ, אוהב', גם בדרך למפגש עם ג'וני הרקוב אני מתקשה למקם את תחושותי", כותב אבי פיטשון בפתח ראיון שהוא עורך עם ג'וני ליידן. "אין שום דרך למתן את הדרמה. זה הראיון בה"א הידיעה. הקלישאה 'ג'וני רוטן שינה את חיי' היא אמת לאמיתה. הכל קשור אליו: עמדות, החלטות ומעשים שלי מגיל 12 ואילך; יחסי למשפחה (סליחה על החיים הקשים שעשיתי לכם!), לבני-בנות הכיתה, לחיי הפרברים ברעננה, לעמדת המוצא הבסיסית מול המציאות הישראלית, לפתקים ששמתי בקלפי, לבגדים שלבשתי, להערות 'תגיד לי מי סיפר אותך ואני אהרוג אותו' שהופנו אלי ברחוב, ללהקות ולארגונים הפוליטיים הקיקיוניים שהקמתי, וכמובן לטעם המוזיקלי שלי.
"כל זה קרה עוד לפני שהחסרתי פעימה למשמע השאגה 'דיסטרוי!' והקריאה 'אין עתיד!'. בהתחלה, כמו בכל התאהבות ממבט ראשון, היו רק עיניים – העיניים הבוהות, המנוכרות, הקרועות לרווחה של רוטן, במבע ריק שהחזיר אלי השתקפות של כל מה שהרגשתי".
הראיון עם אחת הדמויות האנרכיסטיות של המוזיקה המודרנית מתפרסם על שער "גלריה", ובאופן אירוני, כותרת המשנה שלו מכילה לפחות שלושה רבדים של חוסר מודעות וקלישאות עיתונאיות (הניגוד השבלוני, ההרגעה הבורגנית והוויץ היחצני): "מנהיג מהפכת הפאנק מפרסם כיום חמאה, משתתף בריאליטי ועומד להשיק בושם על שם להקתו פורצת הדרך הסקס-פיסטולז. אבל אם מישהו חושב שג'וני ליידן נרגע, הוא כנראה לא פגש אותו בזמן האחרון. בראיון לרגל הופעתו בישראל בשבוע הבא, הוא ממשיך לירות לכל הכיוונים ולסגור חשבונות. גם עם אנשים מתים".
כרזת פרסומת לחמאה ברכבת התחתית בלונדון (צילום: Annie Mole, רשיון cc)
"אלטרמן או אלתרמן" היא כותרת התגובה השנייה מבין שלוש המתפרסמות במדור "תגובות" במוסף "תרבות וספרות" של "הארץ" (עורך: בני ציפר). בתגובה מעיר אברהם פוקס כי ידוע שיהודים דוברי יידיש נרתעים משימוש בת' כיוון שהיא נשמעת לעתים כס' (ת' רפה) ולפעמים כט' (מודגשת). פוקס כותב כי "הייתי שמח לדעת מפי הפרופ' דן לאור מתי שונה הכתיב של אלטרמן לאלתרמן ולמה?", ומעיר כי "ביידיש הכתיב 'הנכון' היה אמור להיות אלטערמאן". אגב, הפירוש המילולי של השם הוא "איש זקן", ובעבר היה "זקן" כינוי לאדם חכם ומנוסה.
מוות מוחי
"אין אפשרות להחיות תינוק רק באמצעות הנחתו על האם", מצטטת בת-חן אפשטיין-אליאס את פרופ' מרק גלזרמן, מנהל בית-החולים לנשים בבילינסון, במסגרת ידיעה ב"ידיעות אחרונות" על פג שרופאים בבית-חולים אוסטרלי קבעו את מותו, אולם לאחר שעתיים שבהן אמו לא הוציאה אותו מידיה, חזר להראות סימני חיים. גלזרמן ממשיך בסבלנות לומר את המובן מאליו (אי-אפשר להחיות מתים), ונותן את ההסבר המתבקש, ההגיוני והפשוט למקרה: הרופאים האוסטרלים טעו באבחנה הראשונית שלפיה התינוק מת. הכותרת שבחרו העורכים לסיפור היא "אין כמו חיבוק של אמא", וכותרת המשנה היא: "הרופאים קבעו שהתינוק נולד מת, אבל האהבה שקיבל מאמא החזירה אותו לחיים". מי יחבק את העורך?
עיתונות דור ג'
בעמ' 12 ב"ידיעות אחרונות" ידיעה על "60 כתבים צעירים שנבחרו מבין מאות פונים" שסיקרו במהלך הקיץ את "אירועי כפר הנופש קוקה-קולה וילג' 2010 עבור מהדורה מיוחדת של 'ידיעות אחרונות' בשם 'ידיעות וילג'". כותרת המשנה היא: "קבלו את הכתבים המצטיינים של 'ידיעות אחרונות' ו'קוקה-קולה'". כזכור, בעבר הלא רחוק פעלו בישראל עיתונים השייכים למפלגות פוליטיות, אולם אלו נעלמו ופינו את הזירה לשלטון בלעדי של עיתונים השייכים לאנשים פרטיים. הנה הדור השלישי.
ענייני תקשורת
פספוס: את הראיון – המפומפם בגדול על שער "מעריב" – עם המדען הראשי של משרד החינוך גבי (לא באנו מהקופים ולא חיממנו את כדור הארץ) אביטל היו צריכים לתת למנחם בן, לא לשלום ירושלמי. אם כבר אז כבר.
"ישראל היום" שוב מתנדב להיות פח הזבל לקומוניקטים של קשת: על שער העיתון מתפרסם צילום יחצני של שלושת העולים לגמר של תוכנית הזמר "כוכב נולד", המפנה לכתבה "מאחורי הקלעים של 'כוכב נולד 8'" במוסף "ישראל שישבת". התמונה מודפסת שוב (אותה תמונה ממש) בעמ' 13 של העיתון. הקביעה "מתנדב" נכונה כל עוד לא הוכח אחרת.
אחיקם משה דוד מדווח ב"מעריב" כי "מקומון טברייני שהיה בבעלות בניו של ראש העירייה הוצע למכירה עם סעיף מיוחד. הקונה נדרש להימנע מפרסומים ומביקורת נגד פעילותה של עיריית טבריה והעומד בראשה". שמו של ראש העירייה הוא זוהר עובד.
מיכל שפירא מדווחת בידיעה קטנה בעמ' 18 של "מעריב", לפני עמודי הספורט, כי "הפרקליטות הודיעה כי החליטה לסגור את התיק נגד עו"ד ארי שמאי בגין הדחת קטין לשימוש בסם, החזקת סם לשימוש עצמי ומעשה מגונה בקטין". הפרסום שניתן למעצר, בתחילת 2009, במסגרת מה שכונה "פרשת הפדופילים", זכה אז לכותרות גדולות ומרעישות. ב"הארץ" מתפרסמת על סגירת התיק ידיעה מלווה בתצלום התופסת חצי מהתוכן בעמ' 8. ב"ישראל היום" ידיעה קטנטנה בעמ' 9. ב"ידיעות אחרונות" לא מדווח על סגירת התיק.