היום מלאו 118 ימים לפעם האחרונה בה קיים רה"מ הנאשם בנימין נתניהו מסיבת עיתונאים, והתיר לשאול אותו שאלות בודדות באופן חופשי. מדובר בפרק הזמן הממושך ביותר מאז טבח ה-7 באוקטובר שבו נתניהו מסרב לקיים מסיבת עיתונאים ולענות על שאלות מעיתונאים. לפני כן לא קיים רה"מ מסיבות עיתונאים כלל. בארבע השנים האחרונות הוא מחרים את התקשורת הישראלית ומקיים ראיונות רק בחו"ל.
בשנה וחצי מאז הטבח קיים נתניהו 19 מסיבות עיתונאים פומביות. מסיבת העיתונאים הראשונה התקיימה 21 ימים אחרי המחדל החמור בתולדות ישראל, ורק בעקבות לחץ ציבורי שדרש את התייצבותו בפני התקשורת. נתניהו לא לנטל אחריות על המחדל, לא אז ולא מעולם.
בחמש מסיבות העיתונאים הראשונות התייצב נתניהו מול עיתונאים כשהוא מלווה בשר הביטחון לשעבר יואב גלנט וביו"ר המחנה הממלכתי, השר לשעבר בני גנץ, שהצטרף לממשלה אחרי המחדל הביטחוני החמור וסייע למנוע את נפילתה.
במסיבות העיתונאים הללו חזו אזרחי ישראל בנתניהו חיוור וחסר ביטחון עצמי, המנסה להסתייע בגלנט וגנץ על מנת לשדר מסר של "אחדות" ולייצר רושם של חלוקה בנטילת אחריות על המחדל.
רק לאחר ששב ביטחונו העצמי של נתניהו, כמעט חודשיים אחרי הטבח (2.12.23), קיים מסיבת עיתונאים ראשונה לבדו.
מסיבות העיתונאים הולכות ומתמעטות
בדיקת "העין השביעית" מעלה כי מסיבות העיתונאים שקיים נתניהו מאז הטבח מתחלקות לשתי תקופות. בראשונה, בחצי שנה הראשונה למלחמה, מסיבות העיתונאים התקיימו במרווח ימים שנע בין 3-14 ימים.
השנייה החלה ב-31 במרץ 2024, עם קיום מסיבת עיתונאים לאחר הפסקה של 30 יום – ההפסקה הארוכה ביותר עד אז. בדיעבד הייתה זו נקודת מפנה שסימנה את הדעיכה של מוסד מסיבות העיתונאים, הקשר הבלתי אמצעי היחיד שנותר בין נתניהו לבין התקשורת הישראלית.
אחרי אותה מסיבת עיתונאים באה תקופה של שתיקה ארוכה עוד יותר: מסיבת העיתונאים הבאה התקיימה ב-13 ביולי, לאחר 104 ימי הפסקה. לאחר מכן ב-2 בספטמבר – לאחר 51 ימים. וב-9 בדצמבר – שוב, לאחר 98 ימים של שתיקה.
מאז, שומר נתניהו על חרם מלא ומוחלט על העיתונות הישראלית, ומופיע אך ורק בסרטונים ערוכים שהוא משחרר ברשתות החברתיות או במופעים מתוזמרים בערוץ 14, ערוץ התעמולה המסור לו
עם התמשכות סרבנות ראש הממשלה לכנס מסיבת עיתונאים, הולכת ומתחזקת השאלה האם אנו ניצבים בפתחה של התקופה השלישית – תקופה בה ראש הממשלה יפסיק לכנס מסיבות עיתונאים באופן מוחלט.
מבחינת נתניהו הוא לא מחויב לתשובות
בזמן שמסיבות העיתונאים הולכות ומתמעטות, בוחר ראש הממשלה הנאשם לתקשר עם הציבור באופן חד-כיווני: באמצעות עשרות סרטונים של הצהרות מוקלטות מראש, ללא אפשרות לשאלות; מאות הודעות לעיתונות, פוסטים וקטעי וידיאו ברשתות החברתיות; וראיונות בחו"ל, בעיקר בערוץ הטרמאפיסטי "פוקס ניוז" ואצל משפיעני רשת. בישראל, כאמור, הוא מופיע רק בערוץ הפרופגנדה מטעמו – ערוץ 14.
חרם הראיונות של נתניהו על התקשורת הישראלית המשודרת נמשך מעל לארבע שנים, ונגד השידור הציבורי מעל לחמש וחצי שנים. בכך מונע נתניהו מהציבור בישראל לקבל ממנו דין וחשבון לא מתוסרט ולא ערוך על-ידי תועמלניו, בתקופה שבה מדינת ישראל מתמודדת עם מלחמה רב-זירתית, המסתמנת כארוכה בתולדותיה, אי-ודאות כלכלית ועשרות חטופים שטרם שבו.
במקביל נתניהו העלה את כמות ועוצמת התקפותיו נגד התקשורת והעיתונות בישראל, ואימץ באופן מלא את הז'רגון המסית והמשסה של "מכונת הרעל", מנגנון התעמולה המקדם את מסריו - ואיפשר לו בשנים האחרונות לבדל את עצמו מהמסרים היותר רעילים וארסיים.
החרם של נתניהו על התקשורת נועד למנוע ממנו מצב בו יוטחו בו שאלות מביכות ולא נעימות. מסיבות העיתונאים היוו פשרה, שכן רק מספר מצומצם של עיתונאים הורשו לשאול במסגרתן שאלה בודדת כל אחד, אולם ככל שהחריף מצבו של נתניהו, נראה שגם מעמד זה היה מאתגר מדי עבורו.
רשימת השאלות הלא נוחות, בשלל נושאים, שאמורות היו להיות מופנות לראש הממשלה, הולכת ומתארכת.
בנוסף לשאלות המתבקשות על ההימנעות משחרור החטופים וסיכול העסקה להשבתם, הימנעות מהקמת ועדת חקירה ממלכתית, משיכת המלחמה עד אין-קץ מאינטרס קואליציוני, הכספים הקואליציוניים שגדלו למרות הזליגה למשבר כלכלי ועוד, נוספו בשבועות האחרונים שאלות רבות הנוגעות לפרשת קטאר-נתניהו ("קטארגייט"), ניסיון הדחת היועמ"שית והדחת ראש השב"כ ועוד.
תקשורת משתפת פעולה?
באופן ראוי לציון, התקשורת המרכזית בישראל מקבלת בהכנעה את התנהלותו של נתניהו, את החרם המתמשך ומתקפות השיסוי וההסתה, ואף ממהרת לשתף עימו פעולה כל אימת שהוא דורש זאת. ערוצי החדשות מפנים מקום בזמן צפיית שיא לשידור הצהרות ראש הממשלה, גם כשהן מוקלטות מראש וגם כשהן כוללות הסתה נגד אותם כלי תקשורת ממש.
בערוצי החדשות אפילו לא טורחים לציין בעת שידור ההצהרות הללו כי רה"מ נתניהו ממשיך לסרב באופן עקבי להישאל שאלות על-ידי עיתונאים בישראל.
במדינה דמוקרטית מתוקנת, ראיונות עיתונאיים או לפחות מסיבות עיתונאים, אינם מותרות. הם חלק בסיסי במערכת היחסים בין השלטון לציבור.
118 ימים ללא מענה על שאלות עיתונאים, אפילו לא במסיבות עיתונאים מצומצמות ומוגבלות, אינם רק נתון סטטיסטי. הם תמרור אזהרה.
תמרור המצביע על תהליך שחיקה מתמשך במעמד התקשורת החופשית בישראל, המובל ומכוון על-ידי ראש הממשלה של ישראל, ובשיתוף פעולה של התקשורת.