טיפים שיסייעו לכם

סתם יום יפה היום, וכל עיתון מציע כותרת ראשית אחרת, התפורה לפי הגנים והקמפיינים שלו עצמו. "הארץ" מציע ביקורת על הימין הישראלי, "ישראל היום" מצטט את ראש הממשלה נתניהו, "מעריב" ממשיך לעקוב אחרי התחקיר שפירסם נגד הרמטכ"ל הנכנס יואב גלנט, ו"ידיעות אחרונות" מציע סדר יום אזרחי, סתמי וטפל למדי.

"שרת החוץ קלינטון: הבנייה במלון שפרד חותרת תחת מאמצי השלום", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". "אתמול החלה הקמת שכונה יהודית בשטח המלון שבמזרח ירושלים", נכתב בכותרת המשנה לידיעה של נטשיה מוזגוביה וניר חסון, "קונסולים אירופים קראו לסנקציות נגד ישראל". "באחרונה חל שינוי דרמטי לרעה במדיניותה של הקהילה הבינלאומית כלפי ישראל בכלל ומזרח ירושלים בפרט", כותב בטור פרשנות עקיבא אלדר, הטוען כי ממשלת ישראל אשמה בכך בשל העדר התקדמות בתהליך השלום. ב"מעריב" מקדישים להתבטאות של קלינטון ידיעה בעמ' 7 ("גל מחאה בעקבות הריסת 'מלון המריבה'"), ב"ישראל היום" ידיעת כיתוב תמונה בעמ' 7, ב"ידיעות אחרונות" מתעלמים.

הכותרת הראשית של "ישראל היום" היא "נתניהו לשרים: תפסיקו לשלוח 'מכתבי כיסוי'"; "על רקע הדרישות הבלתי פוסקות לעוד ועוד תקציבים, נזף רה"מ בשרים: 'אי-אפשר לעבוד רק למען ועדות חקירה'", נכתב בכותרת המשנה, שמיד מסמיכה מידע נוסף המוציא מכלל אפשרות כי נתניהו מזלזל בחקירת מחדלים: "מבקר המדינה: מתחיל לחקור את כל פרטי השריפה בכרמל, כולל האחריות לאסון האוטובוס".

ב"הארץ" כותרות הידיעה בעניין הן "עימותים בין ראש הממשלה לשר הפנים בישיבת הממשלה סביב השריפה בכרמל"; "נתניהו הטיח בישי: נמאס לי ממכתבי הכיסוי, זה בזבוז זמן". ב"ידיעות אחרונות" כותרות הידיעה הן "בעקבות הפרסום ב'ידיעות אחרונות': רה"מ נגד חברי הממשלה"; "נתניהו לשרים: די עם מכתבי הכסת"ח". בגוף הידיעה, של איתמר אייכנר וטובה צימוקי, לצד המלה כסת"ח נכתב בסוגריים: "כיסוי תחת", לא ברור אם בשל זלזול בראשם הקטן של הקוראים או דווקא בשל הערכה לראשם הגדול.

הכותרת הראשית של "מעריב" היא "היום: פרשת גלנט מגיעה לבג"ץ". "הרכב של שלושה שופטים ידון הבוקר בעתירה של התנועה-הירוקה נגד מינוי האלוף יואב גלנט, בעקבות ממצאי תחקיר 'מעריב' שלפיהם השתלט על אדמות שלא כחוק", נכתב בכותרת המשנה. אצל בן כספית, כתמיד, הארץ רועדת והשמים בוכים, או צוחקים, ומחטטים באף, ותזמורת חצוצרות מרעימה ועדר פילים דוהר בתרועה. "היום הוא לא יומה של מפלגת התנועה-הירוקה בבית-המשפט. זהו יומה של הדמוקרטיה הישראלית כולה", הוא כותב בפתח תמצית הטור המודפס על השער, תחת הכותרת "כולנו ירוקים". "הארץ" מנצל את הדיווח על העתירה נגד גלנט לרשימה של עמוס הראל, המציע "מדריך מקוצר לעימותים שמוציאים מדעתם את הגנרלים והפוליטיקאים". "ישראל היום" מציע ידיעה קצרה בשולי עמ' 7. ב"ידיעות אחרונות" ידיעה מצומצמת בעמ' 10.

הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" היא "עצבים בדרך לעבודה", והיא מוקדשת לתיעוד "מאות אלפי נוסעים נפגעים משיבוש הרכבת". "בגלל הקווים המושבתים ברכבת: האוטובוסים לא עמדו בעומס הנוסעים ונתקעו בפקקים. מה יקרה ביום חמישי, כשחיילים וסטודנטים ירצו לחזור הביתה?", שואלת כותרת המשנה. ייתכן שיש לדיווחים כאלה, בסגנון "יניב וקנין (25), 'במקום ללמוד אני יושב באוטובוס'", המשתרעים היום על פני הכפולה הפותחת של העיתון, חשיבות ביצירת לחץ על רכבת ישראל לזרז את הטיפול בשיבושים. אחרת, קשה להסביר את הטעם בשעמומון הזה (כולל "הטיפים שיסייעו לכם להגיע מהר ליעד", וביניהם "הימנעו מנסיעה בשעות השיא" ו"הימנעו מנסיעות בימי ראשון וחמישי" הגאוניים).

מטריד

כותרת המשנה לכתבת השער במוסף היומי של "גלובס" היא "לקחים מפרשת קצב – 'גלובס' מונה 10 דברים שלא מומלץ למנהל לעשות אם הוא רוצה להימנע מחשדות להטרדה מינית (וכן, הצעת חברות בפייסבוק לעובדת היא אחד מהם)". לכותרת הראשית, "מטריד", משמעות כפולה. המשמעות הראשונה, הפשוטה, מכוונת לצירוף המלים "מטריד מינית", אולם כפי שניתן להבין מכותרת המשנה, המשמעות השנייה היא כי יש משהו מטריד בקלות, לכאורה, שבה גבר עלול להיות מואשם בהטרדה מינית.

"בפסיקות של בתי-הדין לעבודה ובתי-המשפט בכלל נמצאו שורה ארוכה של התנהגויות אנושיות העשויות להיראות כתמימות", כותב חן מענית בכתבה עצמה, "שכאשר הן מתרחשות במקום העבודה – הן עשויות להיחשב להטרדה מינית". בעוד כמה מהדוגמאות רחוקות מלהיחשב תמימות (גלישה באתרי פורנו בנוכחות עובדת, למשל), הרי שיש גם כאלו היכולות להיחשב כמזמינות תלונות שווא (נעיצת מבטים בחזה של עובדת, למשל – כשבדוגמה שמביא מענית התלונה אכן נדחתה על-ידי בית-המשפט).

מיניה וביה, לכותרת "מטריד" יש גם משמעות נוספת, שלישית, והיא כי יש משהו מטריד בעוצמות ההתנגדות של גורמים מסוימים למהפך החיובי שמתחולל בחברה הישראלית, כמו בשאר החברות הנאורות, בכל הנוגע לחובתו של אדם שלא לכפות עצמו מינית על זולתו. הדבר מטריד במיוחד מאחר שבישראל יש מחד גיסא מסורת של שוביניזם דתי וסקסיזם צבאי, ומאידך גיסא, היא רחוקה מאוד מהאבסורד הפמיניסטי הרדיקלי של מדינות אירופיות מסוימות.

דוגמה למשמעות הנוספת, השלישית, חשפה בשבת חברת-הכנסת והעיתונאית לשעבר שלי יחימוביץ' אצל העיתונאי נחום ברנע, בפוסט נוקב באתר שלה שכוון כלפי דברים שכתב ברנע במדורו ביום שישי ב"ידיעות אחרונות". הפוסט של יחימוביץ' זכה להדים ברשת ובאתרים וואלה, "דה-מרקר" ו"גלובס", והבוקר גם בטור של בילי מוסקונה-לרמן במדור הדעות של "מעריב" ("איך יכול היה ברנע לתקוע לעצמו גול עצמי מביך כל-כך").

הבוקר מנצל גם "ישראל היום" את ההזדמנות, באיחור מסוים, מפקיע עמוד וחצי מכפולת עמודי הדעות כדי לפרסם את הפוסט במלואו, ומעניק לו הפניה שמנה מהשער: "הפנטזיות הסודיות של נחום ברנע", נכתב בכותרת על שער העיתון, ובכותרת המשנה שני ציטוטים של יחימוביץ': "ברנע משתמש בצילום שלי מלפני חמש שנים כפי שנחקק בזכרונו המשובש ובפנטזיות שלו – כדי להוכיח שנשים אשמות בכך שהן אובייקט מיני ולכן מזמינות אונס"; "מסריו המעוותים, השוביניזם הפרימיטיבי שלו – מחייבים מענה". על השער מודפס גם התצלום המדובר, שבו נראית יחימוביץ' במכנסי התעמלות קצרים וחולצה בעלת שרוול ארוך כשהיא עושה ג'וגינג על שפת הים. התצלום מופיע שוב, בגדול, בעמודים הפנימיים.

"כן נחום, כן, זה אתה, בראש שלך, אלוהים ישמור, שרואה בי 'אובייקט מיני בוטה' בצילום הכל-כך רגיל של יוסי אלוני", כותבת יחימוביץ', "זה אותו ראש ששלח אותך לקצב לראיין אותו ראיון אמפתי, רגיש ומלטף. זה אותו ראש שגרם לך לשבת כדג שעות רצופות במופע האימים של קצב בבית הנשיא ולא לעמוד על זכותך להשחיל אפילו שאלה קטנה במה שכונה 'מסיבת עיתונאים'. זה אותו ראש שגורם לך להזדקף כמו בובת נחום תקום ולהתייצב אוטומטית לימינם של עברייני מין, ובלבד כמובן שהם ידועים ומפורסמים.

"[...] גם מובילי השחיתות השלטונית, ובראשם אהוד אולמרט, זכו לחומת ההגנה שלך. אבל כשזה מגיע לנפגעות תקיפה מינית, שהן קורבן הפשיעה היחיד שעליו להוכיח שלא הוא האשם, האחריות הרובצת על כתפיך נעשית כבדה הרבה יותר. כי בסופו של הטקסט הכל-כך מעוות שלך, אתה גם מגיע בשתי הפסקאות האחרונות למה שרצית לומר מלכתחילה, שהרי הצילום שלי היה רק העוגן לביסוס התיזה האפלה שלך, לפיה נשים אשמות בכך שהן קורבנות תקיפה מינית.

"[...] בלי שמץ של בושה, באותה לשון פתלתלה של צעד קדימה שניים אחורה עד להטלת האשמה כולה על הקורבן, אתה מעז לנזוף בהן, בקורבנות. לך נחום, לך תקרא ספרות מקצועית, לך דבר עם נפגעות. ארגן לך מפגש במרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית. למד מעט על הסבל הנורא. על עמדת הנחיתות, הפחד, השבי, שעברייני מין סדרתיים כמו קצב מזהים במיומנות מצמררת, במיוחד כשהם בעמדות כוח".

בסוף דבריה כותבת יחימוביץ': "אני מאמינה בהמלצתו של קוהלת 'אל תענה כסיל כאיוולתו פן תשווה לו גם אתה' (משלי, כ"ו, ד'). אלא שאתה אינך כסיל כלל וכלל. אתה עיתונאי מתוחכם, מוערך ומכובד, חתן פרס ישראל, ואתה מיטיב כתוב. גם כשציטטתי כאן מדבריך התפעלתי מהמלים שלך, שאפילו סימני הפיסוק שביניהן נכתבים באומנות. השפעתך על אנשים רבה, ולכן כשאתה נושא בכנפי מלותיך היפות ומעמדך הרם מסרים כל-כך מסוכנים, כל כך שוביניסטיים, כל-כך מזיקים ונוראים לקורבנות, כל-כך משבשי ומבלבלי תודעה, כל-כך פרימיטיביים ונושנים – אין ברירה אלא להתחיל להשיב עליהן, על המלים האלה".

את הציטוט "עיתונאי מתוחכם, מוערך ומכובד, חתן פרס ישראל", לא מדגישים כמובן ב"ישראל היום", שמנופף בדברים הנוקבים שכתבה יחימוביץ' לא בגלל הקמפיין – הלא קיים – של העיתון הזה נגד הטרדות מיניות, אלא בגלל הקמפיין – שהוא מאושיות קיומו – נגד "ידיעות אחרונות" ועיתונאיו הבכירים. הקריקטורה שמדפיסים היום ב"ישראל היום" לצד המאמר של יחימוביץ', קריקטורה המציגה את ברנע כסוטה מין, היא שפל חדש במלחמה החשוכה בין העיתונים. הדעות החשוכות שהציג ברנע בטורו ביום שישי, כפי שאיבחנה אותן יחימוביץ', אינן חדשות כלל ועיקר.

"מה היו התוצאות? תלוי את מי שואלים", כותב שלום ירושלמי במדור הדעות של "מעריב" על חקירת השב"כ את אנשי לשכתו של ראש הממשלה נתניהו בחשד להדלפות לעיתונות. "אם תדברו עם דובר המשרד הוא יאמר שכולם יצאו דוברי אמת. אם תחפרו קצת יותר תמצאו שאנשים אמרו אמת רק בשאלות ספציפיות, שנוגעות להדלפת ידיעות מסוימות".

בהמשך הטור תורם ירושלמי את תרומתו לאבחון פסיכיאטרי שמבצעים תדיר העיתונים שאינם "ישראל היום" ללשכתו של נתניהו: "הטירוף חוגג. האווירה מזכירה את הלשכה של נשיא צפון-קוריאה. מקום העבודה המרתק הזה, מוקד העוצמה הלאומית, משאת נפשם של רבים, הפך לאזור מסוכן שכולם רוצים לברוח ממנו. מנכ"ל המשרד איל גבאי איים כבר ארבע פעמים להתפטר מתפקידו; מזכיר הממשלה האוזר יכחיש אלף פעמים, אבל הוא מכין את עצמו להתמודדות לכנסת במחוז תל-אביב של הליכוד. גם הוא לא יאריך ימים בלשכה; היועץ הפוליטי שלום שלמה עזב; חפץ כבר אמרנו.

"לשכה שמתנהלת באמצעות בדיקות במכונת אמת חיה בשקר", קובע ירושלמי, "לשכה שחיה בשקר מועלת בתפקידה כלפי הציבור". במדור הדעות של "ידיעות אחרונות" מתפרסמת קריקטורה של דניאלה לונדון שבה נראה נתניהו כשהוא ניצב עם מנחי תוכנית הטלוויזיה "האח הגדול" באולפן התוכנית ושואל, "הלשכה הזו להשכרה?".

הימין הסהרורי

"האם הניסיון להתנקש בחייה היה מעשה פוליטי?", שואל במדור הדעות של "מעריב" שמואל רוזנר על המתנקש ג'רד לי לופנר, שהרג חמישה (ביניהם ילדה בת תשע) ופצע אנושות את הסנטורית הדמוקרטית היהודייה גבי גיפורדס באריזונה, ארה"ב. "הנה שאלה שאי-אפשר למצוא לה תשובה שאינה פוליטית", הוא משיב, "בשמאל האמריקאי – ונדמה שגם ברוב כלי התקשורת בישראל – מיהרו להאשים את ההסתה מימין, את מסיבת התה, את פיילין. זו היתה תגובה פוליטית במובהק, הרבה יותר מן הרצח עצמו".

"מקורבי שרה פיילין: אין לה קשר לנסיון ההתנקשות בחברת הקונגרס", נכתב בכותרת גג לדיווח על שער "הארץ". "דמוקרטים בארצות-הברית מאשימים: הסתה פרועה הובילה למתקפת הירי", נכתב בכותרת הידיעה המרכזית בעמ' 6, המוקדש כולו לסיקור ההתנקשות. "טור אישי" של שליח הסוכנות באריזונה מוכתר בכותרת "התחושה באריזונה מזכירה את תקופת רצח רבין".

"שריף מחוז פימה", כותבת נטשה מוזגוביה ב"הארץ", "אמר אתמול כי 'יש סיבה להאמין שללופנר היו בעיות נפשיות'. למרות זאת, השריף, בדומה לרבים אחרים, גם האשים את הרטוריקה המתלהמת המאפיינת את השיח הציבורי והפוליטי בשנה האחרונה כסיבה אפשרית שדירבנה את לופנר לצאת למתקפה הקטלנית שלו". בדיווח המצומצם של "מעריב" על ההתנקשות, במדור "חדשות מהעולם", לא מוזכרת ההאשמה כי פעילות הימין האמריקאי עודדה את הרצח.

השמאל הסהרורי

"מחאה פומבית של אנשי רוח בישראל היא גילוי מעודד וחשוב", נכתב היום במאמר המערכת של "הארץ" על "קבוצה של אינטלקטואלים ישראלים, בהם חתני פרס ישראל, שהחליטה לעשות מעשה ולשגר מכתב גלוי ל-41 חברי-הכנסת שתמכו בהקמת ועדת חקירה לבחינת מקורות המימון של האגודות לזכויות אדם. במכתבם הם מזהירים ש'אם תקום ועדת הציד, יאבד השלטון בישראל כל שארית של לגיטימיות. כל פעולותיו וכל חוקיו יהיו בלתי חוקיים בעליל'". אזהרתם של האינטלקטואלים "מפני הידרדרות המשטר בישראל מדמוקרטיה לפשיזם גזעני", נכתב במאמר ב"הארץ", "היא קריאה אחרונה למחליקים במדרון המסוכן הזה".

כמו מאמרים אחרים, גם המאמר היום הוא תגובה פובליציסטית לידיעה מרכזית שהתפרסמה ב"הארץ" יום קודם לכן; במקרה הזה, לידיעה בעמוד השער שדיווחה כי "אנשי רוח חתמו על מכתב גלוי לכנסת נגד ההחלטה לחקור את ארגוני השמאל". אלא שבאותו גיליון התפרסמה ידיעה נוספת, שדיווחה כי "155 מרצים קוראים להטיל חרם אקדמי על אריאל". אם מאמר המערכת היה מתייחס לשתי הידיעות ולא רק לאחת מהן, לשני המכתבים ששלחו "אנשי רוח" ולא רק לאחד מהם, ייתכן שהוא היה יכול להיות יותר מעוד מאמר למשוכנעים שעניינו להציע כינויים עוד יותר בוטים ועוד יותר שליליים כדי לחזור ולהעביר אותו מסר צר.

כפי שפרסמנו

העיתונים מדווחים היום על התפטרותו של מנכ"ל קופת-חולים מאוחדת, שמואל מועלם, אחרי – די הרבה אחרי – שדו"ח של מבקר המדינה מצא ליקויים חמורים בהתנהלות הנהלת הקופה וחשדות לשחיתות חמורה. "ישראל היום" מקדיש להתפטרות את כפולת העמודים הפותחת, כולל טור צד עם תצלומים של "הפרסומים ב'ישראל היום'". נשאלת השאלה מה יעשו כעת ב"ישראל היום", אחרי שהעניינים שעסק בהם התחקיר הכמעט בודד של העיתון, שביצע התחקירן היחיד של העיתון (מגובה בצמד עוזריו), באו פחות או יותר לידי גמר. רק שמנכ"ל מד"א לא יתפטר להם.