המציאות הישראלית מחזירה אותנו שוב ושוב לסוגיית הביטחון הלאומי על ביטוייה השונים, אבל לאחרונה בעלי אינטרסים מבקשים לבלבל את היוצרות בין ביטחון לאומי לביטחון אנרגטי, לקדם בשם הביטחון צעדים שהם אנטי ביטחוניים בעליל ולסכן את חייהם של אלפי ישראלים.

בשם הביטחון עוצרים את הטיפול בזיהום שקוטל אלפים מדי שנה ומסכלים סגירת מפעלים מסוכנים. הסיבה העצובה: הלובי העוצמתי של החברות המזהמות והבטחת שרידותה של הממשלה.

רק השבוע, בוועידה הלאומית לאנרגיה שמארגן המכון הישראלי לאנרגיה ולסביבה, גוף הלובי וההתיירקקות (Green Washing) של חברות האנרגיה המזהמת בישראל, אמר שר האנרגיה אלי כהן ש"סגירת בז”ן תתאפשר רק לאחר שהפתרונות לביטחון אנרגטי יהיו מוכנים".

אמירה זו מצטרפת לדברים שאמר לאחרונה מנכ”ל המשרד, יוסי דיין, על כך שיש לקיים חשיבה מחודשת בנוגע לפינוי התעשיות הפטרוכימיות ממפרץ חיפה – קביעות שהלוביסטים מהמכון הישראלי לאנרגיה וסביבה וכל פרנסי בז"ן למיניהם מטפטפים שוב ושוב - בשם הביטחון האנרגטי כמובן, ולמרות הוועדות, ההמלצות וההחלטות של ממשלות קודמות.

גם חברת הדלקים קצא"א (קו צינור אירופה אסיה), שעיקר פועלה הוא העברת דלקים מהמזרח מערבה בגשר צינורי דרך ישראל, חוזרת ומספרת איך הדלקים הללו הם חלק מביטחון אנרגטי שמבטיח ביטחון לאומי. רק לאחרונה ראש הממשלה קידם,  כביכול משיקולים ביטחוניים ומדיניים, מהלך להגדלת היקף שינוע הנפט של קצא"א דרך מפרץ אילת, הערבה והנגב עד לאשקלון, על אף הסיכונים הסביבתיים והבריאותיים הרבים.

אפילו מבקר המדינה, בדו"ח פיננסי בעיקרו על פעילות קצא"א, אימץ את הנרטיב של החברה, על פיו היא לא יכולה לייבא דלקים לטובת הביטחון האנרגטי של המדינה בשל "מדיניות אפס תוספת סיכון" של המשרד להגנת הסביבה, ואף קבע שאלו פגעו במוכנות שלנו למלחמה, כלומר בביטחון הלאומי.

למילה ביטחון מובנים רבים והיא מעוררת רגשות עזים ותחושת דחיפות, אבל דווקא בשל כך משתמשים בה לא פעם לשווא, וכך גם במקרה הזה. לכן, חשוב להעמיד דברים על דיוקם.

ביטחון אנרגטי, כלומר הבטחת אספקת האנרגיה בכל עת, בשגרה ובחרום, משפיע גם על הבטחון הלאומי, כלומר היכולת לקיים פעולות נדרשות בשדה הקרב ובעורף, וגם כמובן על החוסן הכלכלי, כלומר פעילות סדירה ושגשוג של המשק. אבל לא מדובר בשני מושגים נרדפים, ולמעשה, בשם הביטחון האנרגטי ניתן לפגוע בביטחון.

לצד דרישות לזמינות, לאמינות ולנגישות, כחלק מהבטחת הביטחון האנרגטי, קיימת גם דרישה הכרחית לקיימות. כלומר, ביטחון אנרגטי צריך להתקיים מבלי לפגוע בבריאות הציבור ובסביבה הטבעית. על כן הדרך הנכונה להבטיח ביטחון אנרגטי בר-קיימא היא לגוון את סל הדלקים ולעבור מאנרגיות מאובנות לאנרגיות מתחדשות ולבזר את מערכות הייצור, האגירה וההולכה. וזאת במנוגד לכל ההכרזות והפעולות של הממשלה.

אחרי הכל, ואולי לפני הכל, זיהום אוויר מתהליכי זיקוק, שינוע, אחסון ושריפה של דלקים מאובנים - הורג. לפי דו"ח חדש של משרד הבריאות והמשרד להגנת הסביבה, מתים בישראל בכל שנה כ-5,300 איש ואישה מזיהום אוויר. כמה שקשה לעשות את ההשוואה הזו, מדובר במספר גדול הרבה יותר מכל ההרוגים במלחמות ישראל האחרונות גם יחד.

עליהם ובשבילם מדינת ישראל ומשרד האנרגיה צריכים להתחיל להילחם.

בפועל, ההקבלה בין ביטחון אנרגטי לביטחון לאומי היא חלק מעסקי ההון-שלטון. די לעקוב אחר המהלכים האחרונים שמקדמת הקואליציה בנוגע לשימוש בתמלוגים מכרייה של אוצרות טבע לאומיים ובעיקר גז טבעי שנאגרים בקרן העושר – הקרן לאזרחי ישראל.

הקרן הזו, שהייתה הבטחה גדולה שלא התממשה, כצפוי, אמורה לשמש לרווחת כלל הציבור בישראל, לפיתוח הפריפריה ולקידום אנרגיות מתחדשות. אולם זה עתה אישרה הממשלה, באופן בלתי חוקי, את הצעת שר האוצר בצלאל סמוטריץ, לקחת מכספי התמלוגים לטובת צרכים קואליציוניים, למשל לטובת כוללים וישיבות.

כי אחרי הכל, הביטחון האנרגטי והביטחון הלאומי מסתכמים בביטחון לשמור על הקואליציה.

עדי וולפסון הוא פעיל סביבה, מומחה לקיימות, פרופסור להנדסה כימית ומחבר הספרים "צריך לקיים" ו"המשבר הגדול"