שביתה בבריטניה, אתמול (צילום: xpgomes9, רישיון CC BY-NC-SA 2.0)
לא תהיה מהפכה כלכלית
"אלה היו צריכות להיות אתמול הכותרות הראשיות, זו אמורה להיות שיחת היום: חמישית מהישראלים חיים באימת רעב, עשירית מהם חיים בחרפת רעב. אבל הנתון הכמעט אפריקאי הזה, ודאי כזה הלקוח מאופל העולם השלישי, זכה אתמול לכותרות משניות, שיחת היום עסקה בנושאים אחרים", כך כותב הבוקר גדעון לוי במדור המאמרים של "הארץ".
גם הבוקר הכותרות הראשיות מעדיפות נושאים אחרים על פני פערי המעמדות הגדולים והגדלים בישראל. תוכנית הגרעין של איראן ("מעריב", "ישראל היום"), טעות אימונים שכמעט פגעה בראש המטה הכללי של צבא ההגנה לישראל, רב-אלוף בני גנץ ("ידיעות אחרונות"), וחקיקה נגד עמותות ("הארץ"). לפי דעתו של לוי, הנושאים הללו נועדו להסיח את דעת קוראי העיתונים מהמצוקה החברתית בישראל.
במדור חדשות החוץ של "הארץ" מדווחת דנה הרמן על שביתה בבריטניה, "הגדולה ביותר של המגזר הציבורי במדינה זה 30 שנה". בפסקה הראשונה של הדיווח כותבת הרמן כי השביתה "תעלה לכלכלה הבריטית כ-500 מיליון ליש"ט". בפסקה השנייה נכתב על הסיבות לשביתה: "שינויים המוצעים בתוכניות הקצבאות והפנסיה" וכן "העלאת גיל הפרישה".
בעמ' 24 של "דה-מרקר" מדווחת מיכל רמתי על השביתה בממלכה המאוחדת. "סקרים שנערכו בימים האחרונים הראו כי הציבור הבריטי תומך ברובו בשביתה", מציינת רמתי, "ואולם במרכז לונדון, סמוך למוקד המחאה ולא הרחק מלבו הפועם של המרכז הפיננסי הגדול ביותר באירופה, לא כולם מסכימים על הצעד".
הכתבה של רמתי מאוזנת הרבה יותר מתוצאות סקרי דעת הקהל שמוזכרים בה. רמתי מצטטת מדברי שלושה בנקאים שפגשה במרכז לונדון. "99% מהאנשים במחאה הזו לא יודעים על מה הם מדברים, אני מסכים עם ה-1% – אלה שבעד ממשלה קטנה וקפיטליזם", אומר לה הראשון. "אין להם שום הצדקה", אומר לה אנליסט סחורות, "למה הם חושבים שמגיעה להם פנסיה? [...] הם מרוויחים מיצירת משרות מיותרות. הממשלה לא צריכה לייצר משרות, אלא המגזר הפרטי". השלישי, שמצוטט בקיצור נמרץ, מתנגד לשביתה, אבל תומך בזכות לשבות.
מתנדבת בארגון צדקה, לעומת זאת, מצוטטת כמי שאמרה: "נשים ואמהות הן חלק מהנפגעות העיקריות של הקיצוצים שמתכנן הממשל". בהמשך מצוטטים כמה משפטים מעלון שחילק איגוד עובדים וסיסמת מדבקה שהפיץ ("לכל אחד מגיעה פנסיה הגונה").
גם ב"כלכליסט" מתפרסם סיקור מלונדון, מאת יואב בורנשטיין, אך זה שונה מאוד בדגשיו. הסיקור מתפרסם תחת הכותרת "מי שעבדו קשה כל החיים משלמים על טעויות של הבנקאים", ציטוט מפי עובד בבית-החולים מורפילדס לרפואת עיניים. "באופן מאוד לא אנגלי", כותב בורנשטיין, "הנהגים בכביש הסואן שליד לא מפסיקים לצפור צפירות תמיכה בעובדים המפגינים, והם מנופפים להם לשלום בחזרה". בורנשטיין מביא בהרחבה יחסית ציטוטים מפי שלושה שובתים מבית-החולים שהוזכר לעיל, וכן משוחח עם מורה בבית-ספר יסודי השובתת במחאה על צעדי הממשלה. בורנשטיין אינו משוחח עם בנקאי, לא אחד ולא שלושה.
"נראה שהשביתה הגדולה זכתה בכל זאת לתמיכה רחבה, גם בקרב עובדי המגזר הציבורי וגם בקרב העם הבריטי", הוא מסכם. "למרות זאת, הממשלה נחושה בדעתה להמשיך ולקצץ בשירותי הרווחה, ופועלת כמעט מתוך תחושת משיחיות כדי להקטין את הגירעון התקציבי. רק מהלך גדול הרבה יותר, כמו סדרה של שביתות או מחאה ארצית רחבה – יצליח אולי להזיז אותה קצת ממקומה".
"כשאתה כבר מרגיש שרומית על-ידי המשטר או הממשל, ועכשיו אומרים לך שצריך לרמות אותך פעם אחת נוספת כדי לחלץ מישהו אחר, קשה לשמוע את זה", אומר פרופ' ריאן אנוס בראיון לאשר שכטר, המתפרסם במוסף "מרקר ויק". אנוס הוא אחד משלושה פרופסורים לפסיכולוגיה פוליטית מהרווארד (לצד ג'יימס סידניוס והלן הייסט), שהגיעו לארץ להשתתף בכנס שייערך במרכז הבינתחומי בהרצליה.
"אני שונא להיות פסימיסט", אומר סידניוס לשכטר כשהוא נשאל על התוצאות האפשריות של המחאות החברתיות בעולם, "אבל אני לא רואה סבירות גבוהה לשינוי יסודי בחלוקת הכוח. לא בעולם הערבי, ודאי שלא במצרים ולא בלוב, ובהחלט לא בארה"ב. לא תהיה מהפכה כלכלית. מעמד הביניים לא ייטול את הכוח הפוליטי. המערכת הפוליטית תישאר בידיהם של האליטות הכלכליות ושל העשירים. אני לא רואה שום דבר שישנה זאת מן היסוד או יערער את הסדר הזה".
בהמשך מוסיף סידניוס: "אם הנטל של תוכניות הצנע לא יחולק באופן שווה – אם ה-99% ישלמו את המחיר כולו והמאיון העליון יתחמק ללא אחריות, ונמשיך במסלול הזה של חוסר שוויון – זה מתכון לצרות, לעימות אמיתי".
זוכרים את אנליסט הסחורות שהסביר לכתבת "דה-מרקר" בלונדון כי הוא מתנגד לשביתה שכן ממשלה לא צריכה לייצר משרות? "אני בא ממשפחה ממעמד הפועלים", הסביר לה, "אבא שלי היה רצף. ישבתי ושקדתי על הלימודים כדי להגיע לאן שהגעתי". כל הכבוד לו, אבל מהיכן נובעת הרווחה היחסית של אנליסט הסחורות? באיזה מחיר היא מושגת?
במוסף "שוק ההון" של "כלכליסט" כתבה מעניינת מאת איתי להט, ראשונה בסדרת כתבות "ההשראה שלפני ההשקעה", העוסקת בשוק החוזים על הסחורות. "המספרים מעידים ששוק סחורות המזון הוא שוק ההשקעות הצומח ביותר בעולם", כותב להט. "למעשה עיקר הכסף הגיע מאותם משקיעים שהשקיעו בעבר בנכסים שהתאיידו בהתפוצצות בועת הדוט.קום ובנגזרים רעילים של משכנתאות סאב-פריים. כולם בעסק: מקרנות פנסיה ענקיות ועד משקיעים פרטיים, שהמכנה המשותף שלהם הוא הרצון לעשות כסף, הרבה כסף, ולא משנה אם מדובר בגרגר חיטה או אורז, הרווח הוא השורה התחתונה".
"לפי מדד מחירי המזון העולמי [...], מאז 2005 ועד סוף 2008 טיפסו מחירי המזון ב-80% והגיעו לשיא מדהים. אם בשנת 2000 עמד מדד מחירי המזון העולמי על 90 נקודות, הרי שבפברואר השנה הגיע המדד לשיא של 238 נקודות. התוצאות של המציאות הזאת הרסניות. הבנק העולמי קובע כי כל עלייה של 10% במדד מחירי המזון גורמת להורדתם של לפחות עוד 10 מיליון אנשים ברחבי העולם אל מתחת לקו העוני".
כותרת ב-10 שקלים לחודש
"החל מינואר: הפחתה של 2% במס הכנסה למעמד הביניים", קוראת כותרת בראש עמ' 8 של "כלכליסט". לפי הדיווח של תומר אביטל, ועדת הכספים של הכנסת אישרה אתמול, בין היתר, "הפחתה במס הכנסה למעמד הביניים, למשתכרים בין 8,000 שקל ל-14 אלף שקל [ברוטו] (במקום 21 אלף שקל כפי שביקש יו"ר הוועדה משה גפני), בשיעור 2% החל ב-1 בינואר 2012".
כותרת הידיעה והנוסח שבגוף הטקסט מנותקים מהמציאות, כמו האמונה שהמלצות ועדת טרכטנברג יאומצו על-ידי הממשלה. מעמד הביניים בישראל משתכר בין 8,000 שקל ל-14 אלף שקל ברוטו? הנה עצה: בכל פעם שעורכי "כלכליסט" רוצים לכתוב בכותרת ידיעה את הביטוי "מעמד הביניים", כדאי להם להקדיש כמה דקות לקריאת הטור "העשירון החסר" שפירסם לפני שנתיים וחצי אסף צימרינג באתר זה. הנה עצה עוד יותר טובה: כדי לחסוך זמן הם יכולים פשוט לעיין בטבלה מאירת העיניים שפורסמה בעיתון שלהם רק לפני חודשים אחדים. היא לא משקרת. מעמד הביניים בישראל כולל עובדים המשתכרים בין 5,400 ל-9,000 שקל לחודש ברוטו. מי שמרוויח 14 אלף שקל ברוטו לחודש קרוב לעשירון התשיעי.
אביטל לא לבד. במוסף "עסקים" של "מעריב" מדווח רותם סלע כי "חברי ועדת הכספים אישרו את רפורמת המס למעמד הביניים". במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" מוקדש עמוד שלם לדיווח מאת גד ליאור על השינויים הצפויים במדיניות המס. הכותרת הראשית בשער המוסף מכריזה כי "הנטו שלנו יגדל". מי הם בני המזל שמוגדרים בגוף ראשון רבים? ובכן, משום מה מוגדרת הרפורמה במס הכנסה כ"בשורה למעמד הביניים", "תוספת בנטו למעמד הביניים" ו"הפחתה במס הכנסה למעמד הביניים". מטעה עוד יותר הניסוח בכותרת המתפרסמת על שער "ידיעות אחרונות" ומפנה לדיווח ב"ממון": "מרוויחים עד 14 אלף שקל? תשלמו (קצת) פחות מס". כותרת זו אינה מציינת את הרף התחתון להטבה.
ב"דה-מרקר" מדווח צבי זרחיה כי "ועדת הכספים אישרה הפחתה במס הכנסה למשתכרים 14-8 אלף שקל". זרחיה מוצא לנכון לציין כי "הוועדה דרשה כבר במאי 2012 (מן הסתם הכוונה למאי 2011), עוד לפני פרוץ המחאה החברתית והקמתה של ועדת טרכטנברג, לבצע את השינויים האלה. ועדת טרכטנברג המליצה להקפיא את הפחתת המס הישיר, ואילו ועדת הכספים קיבלה החלטה הפוכה בנושא זה".
למען הסדר הטוב, יש לציין כי בין הנהנים מהרפורמה במס אחוז קטן של משתכרים מהקצה העליון של מעמד הביניים, אלה שמשתכרים מדי חודש בין 8,000 ל-9,000 שקל ברוטו. לפי טבלה שמתפרסמת ב"ממון", "התוספת בנטו למעמד הביניים" עבור מי שמשתכר 14 אלף שקל תעמוד על 120 שקל בחודש. על-פי אותה טבלה, בן הקצה העליון של מעמד הביניים, שמשתכר 8,500 שקל בחודש, יקבל לחשבון הבנק שלו תוספת של 10 שקלים בחודש בלבד.
במסגרת התקציב הזעום
"ההחלטה לצפות בטיח מנצנץ היתה חלק מהניסיון שלך להתמודד עם הטענות כלפי החזית?", שואל יונתן קנטי את האדריכל רם כרמי, מתכנן בניין הבימה החדש בראיון למוסף "ז'ורנל" של "מעריב". "כשהתחילה הביקורת ששמתי בומבה באמצע העיר, חשבתי להוסיף נצנצים כדי שהחזית תהיה קלילה יותר", משיב כרמי. "אני לא מצטער על זה. זה אמנם לא היה במקור, אבל אני חושב שזה בסדר. לא היה הרבה כסף לשיפוץ, לא יכולנו להשתמש באבן או באלומיניום לחזיתות. היה לנו תקציב רק לטיח. אין לי שום דבר נגד טיח, אבל עשינו את הכי טוב שיכולנו במסגרת התקציב הזעום. גם כשגברת מתלבשת לתיאטרון היא לובשת שמלה שיש בה קצת נצנצים".
"ממון" נמנה עם קבוצת אי.די.בי?
הפסדיו של קונצרן אי.די.בי הוזכרו אתמול בגופן קטן בשער "גלובס". הכותרת הראשית במוסף "שוק ההון" של העיתון קראה "אי.די.בי: ההפסדים העבירו לגירעון של מיליארד שקל בהון". כותרת בראש עמ' 4 של המוסף הדגישה כי "אי.די.בי אחזקות זקוקה לרבע מיליארד שקל לכיסוי התחייבויותיה בשנה הקרובה".
הכותרת הראשית של "כלכליסט" מבשרת כי "תוך 3 רבעונים נמחקו 75% מרווחי אי.די.בי". הכותרת הראשית במוסף "השוק" חוזרת וקובעת כי "אי.די.בי הפסידה 3 מיליארד שקל בתוך תשעה חודשים". הכותרת הראשית של "דה-מרקר" מנוסחת כך: "לראשונה בתולדותיה: אי.די.בי עם הון שלילי". כל הכפולה הפותחת של העיתון מוקדשת לניתוח הדו"ח של החברה.
בעיתון שבבעלות דנקנר, "מעריב", הסיקור שונה בתכלית. בשער מוסף "עסקים" אין אפילו רמז לתוצאות הקשות של קבוצת החברות הגדולה במשק. בתחתית מדור "שוק ההון" של המוסף, בעמ' 12, ידיעה בינונית בגודלה תחת הכותרת "הפחתות חשבונאיות גררו את קבוצת אי.די.בי להפסד רבעוני של 1.75 מיליארד שקל". יהודה שרוני מדווח על "רבעון עסקי קשה לקבוצת אי.די.בי" ובהמשך מציין כי "פעילות קבוצת אי.די.בי בליבת העסקים כללה ירידה קלה במחזור העסקים" וכי "הקבוצה נהנית מיתרות נזילות של 13 מיליארד שקל". תגובתו של יו"ר אי.די.בי מובאת על פני שתי פסקאות, מעל הגילוי הנאות כי "'מעריב' נמנה עם קבוצת אי.די.בי".
כפי שנכתב באתר זה כבר כמה פעמים, עיתונאי "מעריב" נמצאים במלכוד מובנה בכל הקשור לסיקור עסקיו של בעל הבית. אמנם דנקנר הצהיר על עצמאות מערכתית מלאה, אך ברור כי אלה דיבורים בעלמא. רצוי היה שמידע חיוני על קבוצת החברות הגדולה במשק יובלט יותר בעמוד השער והסכנות האפשריות למשקיעים יודגשו בסיקור (אין דרישה זו דומה לדרישה מאנשי "הארץ" לפרסם תחקיר על העבר המפוקפק של בעל המניות ליאוניד נבזלין. היא דומה יותר לדרישה מ"הארץ" לפרסם בהבלטה ראויה ידיעה על משבר בעסקיו של נבזלין, לו היו אלה מקיפים והרי גורל לכלכלה הישראלית כמו עסקיו של יו"ר אי.די.בי). יחד עם זאת ניתן לגלות הבנה, גם אם לא לקבל, את הסיקור המוטה של עסקי דנקנר ב"מעריב".
ליעל דרומי, עורכת המוסף הכלכלי של "ידיעות אחרונות", ולעורכים שמעליה, אין הפריבילגיה ליהנות מתירוץ הבעלות הישירה. דנקנר אינו קשור כלל ל"ידיעות אחרונות" או לבעלים נוני מוזס. רק תקציבי הפרסום העצומים שעליהם הוא חולש (ושאת חלקם הוא מעביר לאחרונה ל"מעריב") יכולים להסביר את ההתעלמות הגמורה בשער מוסף "ממון" מהמשבר בחברת האחזקות שלו.
בשער "ממון", כאמור, מתפרסמת כותרת מרכזית המבשרת על הגדלת הנטו "שלנו", והפניות לידיעות על עלייה בבורסות, תוכניות תיירות באילת, ניצחון לארגונים הירוקים בעתלית, הנפקה של בניין האמפייר סטייט בילדינג, קפיאת שוק המזון האורגני, וניסיון להשאיר את מפעלי חברת סודה-סטרים בישראל.
על המשבר בחברת אי.די.בי מדווח בידיעה קצרה (קצרה יותר מזו של שרוני ב"מעריב") המתפרסמת בתחתית מדור שוק ההון בעמ' 17 של המוסף. "קרדיט-סוויס העלימה את ההון של אי.די.בי" היא הכותרת לדיווח של מעין מנלה. אפילו התצלום של דנקנר ב"ממון" מחמיא יותר מזה שנבחר ללוות את הידיעה במוסף הכלכלי של "מעריב".
הכותרות הראשיות
"מתקן הגרעין האיראני נפגע בפיצוץ", לשון הכותרת הראשית של "ישראל היום". הכותרת נתונה בין מרכאות, ומקריאת הידיעה [דוד ברון וסוכנויות הידיעות] בכפולה הפותחת עולה כי הציטוט הופיע מפי "גורמי מודיעין ישראליים" ששוחחו עם "טיימס" הלונדוני. "אם אכן היה הפיצוץ באיספהן", נכתב, "הרי מדובר במכה קשה לתוכנית הגרעין האיראנית".
"המתקפה החשאית באיראן" היא הכותרת הראשית של "מעריב", שמובילה למאמר מאת נדב איל. איל מתייחס לפיצוץ במתקן הגרעין שליד איספהן ולפריצה לשגרירות בריטניה בטהרן ומסביר כי "המשטר האיראני אומר למעשה: לא נבליג הבלגה גמורה על פגיעה משמעותית בבסיסים אסטרטגיים. אנחנו יכולים להגיב. אנחנו נגיב".
בעמ' 4 של העיתון מפרסם אלי ברדנשטיין תוצאות סקר דעת קהל חדש ולפיהן "בהינתן ברירה בין שתי אפשרויות, אחת שבה גם לישראל וגם לאיראן יש נשק גרעיני והשנייה בה לאף אחת אין נשק גרעיני, 65% מהישראלים היהודים תומכים באפשרות השנייה, בעוד רק 19% תומכים בראשונה". שתי הערות: א. מעניין איזו מפלגה תקרא בגלוי לפירוז המזרח התיכון מנשק גרעיני כדי לגרוף את קולות ההמונים. ב. זו בוודאי לא תהיה מפלגה ערבית. הסקר בחן דעת יהודים בלבד, משום שלערבים אזרחי ישראל אסור להחזיק בדעה בענייני גרעין (אגב, כותרת הידיעה מבטלת את הסלקציה האתנית המגונה של עורכי הסקר וקוראת "רוב הישראלים מוכנים לוותר על הגרעין").
הכותרת הראשית של "הארץ" מבשרת כי "נתניהו וליברמן גיבשו חוק חדש להגבלת השמאל". על-פי דיווחם של יהונתן ליס ותומר זרחין, ביום ראשון צפוי לעלות לדיון בוועדת השרים לחקיקה נוסח חדש שלפיו "עמותות שקוראות לסרבנות ותומכות בחרם על ישראל לא יוכלו בכלל לקבל תרומות ממדינות זרות", וכך גם עמותות שעמדותיהן כוללות "שלילת קיומה של מדינת ישראל; הסתה לגזענות; תמיכה במאבק מזוין נגד ישראל; ותמיכה בהעמדה לדין בפני ערכאות בינלאומית של נבחרי ציבור וחיילי צה"ל". מס של 45% על תרומות ייגבה מעמותות שאינן זוכות לתקצוב ממדינת ישראל, אלא אם כן יפנו לשר האוצר ולוועדת הכספים של הכנסת כדי לקבל פטור "על-פי תבחינים שעדיין לא נקבעו".
לצד הכותרת הראשית של "הארץ" נתונים מסקר דעת קהל שערך מכון דיאלוג עבור העיתון. על השאלה "מה עמדתך לגבי הצעות החוק בנוגע לעמותות השמאל, בית-המשפט והתקשורת?" השיבו 37% בחיוב ו-46% בשלילה.
ב"ישראל היום" מדווח גדעון אלון על הנוסח החדש של הצעת החוק. אלון מציין כי "סקר שנעשה על-ידי חברת מאגר-מוחות בקרב 517 מרואיינים מגלה כי 36% מהנשאלים שמצביעים למפלגות מרכז-שמאל (קדימה, עבודה ומרצ) השיבו כי יש לאסור תמיכה כספית של מדינות זרות בעמותות הפועלות בנושאים פוליטיים. מקרב מצביעי הימין (ליכוד, ישראל-ביתנו, מפד"ל והאיחוד-הלאומי) 58% תומכים באיסור זה".
הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" מתפרסמת מתחת לתצלום [דובר צה"ל] של הרמטכ"ל, ולשונה "100 מטר מאסון". הנה כותרת המשנה לראשית: "זה היה עלול להיגמר בעשרות נפגעים, ביניהם צמרת צה"ל: בגלל טעות אנוש החטיאו פגזי תותח את המטרה ונחתו ליד הרמטכ"ל, אלוף פיקוד המרכז ומפקד זרוע היבשה. 'חדל אש', צעק מיד הרמטכ"ל והורה להקים ועדת חקירה".
בכפולת האמצע של העיתון ידיעת תצלום המתעדת "דאבל דייט בטחוני", ארוחה משותפת לשר הביטחון אהוד ברק ורעייתו עם הרמטכ"ל בני גנץ ורעייתו רויטל במסעדה ברעננה. לפי הדיווח של יוסי יהושוע, "השניים עזבו לכמה שעות את העיסוק בעניינים הבטחוניים וניצלו את הזמן לשיחות אישיות ולהעמקת ההיכרות בין הנשים".
בשער "ישראל היום" מתפרסמת הכותרת "נס צאלים", שמפנה לעמ' 11, שם מדווחת ליטל שובל על הטעות בתרגיל תחת הכותרת "בנס נמנע אסון בצאלים". גם בידיעה עצמה נכתב כי "אסון כבד נמנע אתמול בנס בתרגיל צה"ל בצאלים", כאילו שלהתערבות אלוהית בנעשה בצבא ההגנה לישראל יש קיום מעבר למגמה הצומחת של חיילים משיחיים והקמפיין נגדה שמתנהל מעל דפי "הארץ".
במחנה
עמ' 13 של "ישראל היום" מוקדש כולו להילולי צבא ההגנה לישראל. דני ברנר מדווח על חנן קמלמן, בן 19 ממגדל-העמק, שירד 29 ק"ג כדי "להגשים חלום" ולשרת כלוחם בחיל ההנדסה הקרבית. לילך שובל מדווחת על עלייה של עשרות אחוזים בשיעור המתגייסים והמתגייסות למערך ההגנה האווירית של חיל האוויר. או, כנוסח הכותרת, "כיפת-ברזל הפכה ללהיט". גדעון אלון משלים שלישייה עם ידיעה שלפיה מליאת הכנסת אישרה אתמול בקריאה טרומית הצעת חוק להגדלת מענק השחרור לחיילים המסיימים את שירות החובה.
ענייני תקשורת
גילי איזיקוביץ ויהונתן ליס מדווחים ב"הארץ" כי מנהל רשת ב' מוטי אמיר יודח מתפקידו בתום כהונתו הנוכחית. לפי הידיעה, "בימים האחרונים הודיע לו מנכ"ל רשות השידור, יוני בן-מנחם, כי הוחלט להעבירו מתפקידו ו'לרענן את השורות'".
רועי ברק מדווח ב"גלובס" כי מוסף הספורט של "הארץ" בסכנת סגירה. לפי הדיווח, "באחרונה ערך העיתון סקר שבחן את הרגלי הקריאה של המנויים. מהסקר עלה כי מדור הספורט הוא הפחות נקרא מבין שאר המוספים היומיים והשבועיים כגון 'גלריה' ו'ספרים'". ברק חתום גם על ראיון עם שלום קיטל, שאומר על מצב התקשורת הישראלית כך: "סופה הרסנית כפי שאנחנו רואים היום לא ראיתי אף פעם".
"הסכנה לחופש העיתונות מצויה בפאניקה הנוכחית על חוק לשון הרע. עיתונאים שאך אתמול תהו על הכיוון שאליו התקשורת הולכת בעידן הריכוזיות, ושאלו שאלות על הסכנה לחופש העיתונות מידי ההון, ממהרים לסגור שורות ולטשטש את העיקר: התקשורת היא כוח כלכלי, ולכן היא משתפת פעולה, ברובה הגדול, עם השלטון וההון", כותב יצחק לאור במדור הדעות של "הארץ".
רותה קופפר מ"הארץ" שוחחה עם צלמת "הניו-יורק טיימס" לינזי אדאריו, שנדרשה על-ידי חיילי צה"ל לעבור שלוש פעמים דרך מכונת שיקוף חרף הריונה המתקדם. "אין הצדקה לאופן שבו התייחסו אלי ולאופן שבו מתייחסים לעיתונות הבינלאומית בישראל", היא אומרת.
יוסי מלמן כותב במדורו בחלק ב' של "הארץ" על גד שמרון, עיתונאי וסוכן מוסד, לרגל יציאת ספרו "המוסד והמיתוס".
ב"עכבר העיר" כותבת נטע הלפרין על יום שידורים מיוחד של התחנה כל-השלום לרגל צו הסגירה שקיבלה לאחרונה. יום השידורים יתקיים ב-11 בדצמבר ביפו.
הקריקטורה היומית של "כלכליסט" היא עוד דוגמה בוטה לנסיונה של העיתונות המסחרית לחסל את השידור הציבורי בישראל.