הפסד לעורכת הדין נגה ויזל בתביעת הדיבה שהגישה נגד העיתונאית לינוי בר-גפן. ויזל תשלם לבר-גפן הוצאות משפט בסך 20 אלף שקל לאחר שתביעתה נדחתה כמעט במלואה. השופט הורה כי בר-גפן תשלם לויזל 500 שקל, מתוך פיצוי בסך 770 אלף שקלים שדרשה.
פסק הדין רווי קביעות ביקורתיות בוטות נגד ויזל: בין השאר קובע השופט כי ויזל "חפצה בפרסום" גם אם הוא שלילי, ומקדמת "באופן גלוי ובוטה" את "האג'נדה שלה" שהינה "מתן ייצוג דורסני וחף מחמלה אנושית", "אף אם הדבר כרוך בביקורת ציבורית". וכי ויזל עצמה "הציגה עצמה כאוחזת באג'נדה דורסנית כלפי כל מתלוננת בעברת מין באשר היא".
שורשי התביעה בשלהי 2017, עת פרסם גיא לרר במסגרת תוכנית רשת 13 "הצנרת" סדרת כתבות בשם "האונס השלישי", שהתמקדה בין היתר בפועלה המשפטי של עו"ד ויזל, המייצגת נאשמים באונס. ויזל תוארה כ"עורכת הדין שרומסת נאנסות בבית המשפט".
בעקבות שידור החלק הראשון פרסמה בר גפן ציוץ שבו כתבה: "מאוד מקווה שאם לא הספקתם לראות את @guylerer הערב תצפו אינטרנטית. במקום עוה"ד
נוגה ויזל לא הייתי יוצאת יותר מהבית".
בדיון שהתפתח בתגובות לציוץ כינתה בר גפן את ויזל "חרא", ועו"ד "ששופטים ועיתונאים בזים לה". בפרסומים נפרדים טענה בר גפן כי עו"ד ויזל היא "אישה אלימה שבעברה תלונות שווא", ואף שבג"צ קבע כי תלונתה היא תלונת שווא.
בפוסט שפרסמה בפייסבוק כתבה בר גפן כי הכתבה צפויה לפגוע בפרנסתה של עו"ד ויזל. "אנשים - גם הפחות מוצלחים שבהם - לא ששים לשים את מבטחם בחלאות, בוודאי כאשר החלאות האלה מוצגות כחלאות בפומבי", כתבה. "[...] אני בספק די גדול אם יושב בבית גבר שאומר לעצמו אחרי הצפיה בכתבה: "כן, נראה לי שבפעם הבאה שאאנוס אקח את נוגה ויזל, למרות שאין לי מושג מה אחוז הזיכויים שהיא הצליחה להשיג ולמרות ששופטים והציבור בזים לה, כל זה לא משנה - עושה רושם שהיא חתיכת שטן ואני זקוק בדיוק לזה כרגע בחיים שלי".
בנוסף טענה בר גפן כי ויזל היא בעלת "אישיות די מעורערת שהתנהגותה שייכת לשדה הפסיכיאטרי יותר מאשר לעסקי או המשפטי", "אולי פסיכופטית ולא פסיכוטית, הפרעת אישיות קשה".
בעקבות התביעה של ויזל, ופגישת מהו"ת שנערכה בין הצדדים, כתבה בר גפן: "עורכת הדין נוגה ויזל, זו שמתפרנסת מלהלעיג נאנסות ולמרר את חייהן גם אחרי שבית המשפט מצדיק אותן ודוחה אותה, החליטה לתבוע אותי בעקבות העובדה שטענתי שהיא מופרעת אחרי שגיא לרר פירסם שויזל עצמה הגישה תלונת שווא על הטרדה מינית. כתב התביעה שלה מציג אותה כקורבן אומלל, נשמה עדינה ומוטרדת, שמאז ועד היום סובלת סבל רב".
בסך הכל מונה עו"ד ויזל עשרה פרסומים נפרדים בגינם הגישה את תביעתה. "עסקינן במתקפה חסרת תקדים שנמשכת כבר שנים", טענה ויזל בתביעה, והדגישה כי בניגוד לדברי בר גפן, שנסמכו על התוכנית של לרר, מעולם לא נקבע בידי בג"צ כי התלונה שהיא עצמה הגישה היתה תלונת שווא. לטענתה, בג"צ רק קבע שלא הונחה בפניו תשתית אשר תצדיק התערבות בהחלטה על תלונת ויזל.
את ויזל ייצגו עורכי הדין יהודית גאגי, אורטל אללוף ועדי בן חור.
בר גפן טענה להגנתה, באמצעות עו"ד גיא אופיר, כי הביעה את דעתה על עו"ד ויזל בעקבות צפייה בתוכנית עליה. לפי בר גפן, את פרסומיה פרסמה בתום לב, ובמטרה לגנות את לשון הרע שפרסמה ויזל עצמה. אשר לדבריה על החלטת בג"ץ בעניין ויזל, בר גפן טענה כי היא אינה משפטנית וכי התכוונה לכך שבג"ץ לא קיבל את עתירתה.
עוד טענה כי הפרסומים חוסים תחת הגנת אמת בפרסום, וכן כי לויזל ממילא אין שם טוב שיכול להיפגע. בנוסף ציינה בר גפן כי בפגישת המהו"ת אמרה לה עו"ד ויזל "לינוי, מה שלום בעלךךךךך?", כשהיא יודעת היטב שבן זוגה של בר גפן נכה בנכות מלאה של 100%.
"המצפון שלי נקי כי אני לא משתמשת בו"
בטרם ניגש השופט איתי רגב לפסיקה בתביעה הוא מציין כי צפה בסדרת הכתבות של "הצנרת" וכן בתחקיר על עו"ד ויזל שפורסם כמה חודשים קודם לכן במסגרת התוכנית "זמן אמת" של כאן 11.
"מול המצלמות נתנה התובעת דרור ללשונה והבהירה היטב את גישתה האישית והמקצועית כמייצגת אל מול אותם נפגעות", ציין השופט רגב וציטט כמה מדברי עו"ד ויזל:
המתלוננת לא מעניינת אותי, היא לא חשובה לי וזה גם לא אכפת לי שהיא תהיה על הדוכן ותמרר בבכי, אני אעשה הכל כדי שהלקוח שלי לא ישב יום, דקה, בכלא.אני לא רואה אותה, היא לא קיימת בעיני. היא בוכה, אני ממשיכה. אני חוקרת, יותר קשה, מערימה עוד יותר קשיים וגם לא מאפשרת לה הפסקה. לא תהיה הפסקה. היא לא תצא לנוח, להתרענן, היא תישאר על הדוכן. אני רוצה שהיא תעיד ברצף. אם היא דוברת אמת, שתעיד, אחד אחרי אחד, בדיוק מה היה ואיך היה ושתיתן הסברים איך בדיוק היה האונס לכאורה.
אני לא מתעסקת במוסר, אני לא מתעסקת במצפון, אני לא מתעסקת באיך זה מצטייר בציבור, זה לא רלוונטי. המצפון שלי נקי כי אני לא משתמשת בו.
ההרגשה להוציא מישהו שהוא אשם, זכאי – נפלאה. היו מקרים שחשבתי שנאשם ביצע את העברות, אבל מה שמעניין אותי זה הלקוח. אז זה לא משנה, האמת לא חשובה במשפט. במשפט אין צדק, יש משפט".
"מדובר בתובעת המשמשת כעורכת דין פלילית. במסגרת תפקידה היא מייצגת בתיקים רגישים, בהן נדונות תלונות על עברות מין, הנמנות על החמורות שבעבירות המנויות בחוק העונשין, ונחשבות לקשות ופוגעניות ביותר מבחינת תוצאתן לנפגעי ולנפגעות העבירה. אמנם התובעת אדם פרטי, ולטענתה מבצעת את תפקידה ומספקת הגנה ללקוח, אולם מן הראיות נוצר הרושם למעורבות אישית מעבר לגבולות הייצוג המקצועי גרידא", כתב השופט רגב.
בבואו לבחון את עשרת הפרסומים בגינם הוגשה התביעה מצא כי רק אחד מהווה לשון הרע, שאינו זכאי להגנות הקבועות בחוק. בכל היתר או שלא מדובר כלל בלשון הרע, כך לפי השופט רגב, או שהפרסום חוסה תחת אחת מההגנות שבחוק איסור לשון הרע, כולל הגנת אמת בפרסום.
כך, לדוגמה, ביחס לפרסום שלפיו עו"ד ויזל התעמרה בנאנסת תמורת רווח כספי כתב השופט כי "לאור דבריה המפורשים של התובעת [ויזל, א"פ] כי היא אינה משתמשת במצפון שלה, לא אכפת לה ממוסר, המתלוננת לא מעניינת אותה, לא חשובה ולא קיימת בעיניה והיא תתעקש להעמיד אותה שעות על הדוכן תוך שהיא ממררת בבכי ולא לאפשר לה הפסקה או מנוחה – הגיוני ולגיטימי לפרש את האמירות וההתנהגות המתוארת כהתעמרות. מדובר בפירוש אובייקטיבי של האדם הסביר. לפיכך פרסום זה מהווה תיאור הולם של התנהלות התובעת בהתאם להצהרת התובעת עצמה".
ביחס לפרסום אחר של בר גפן, שבו טענה כי עו"ד ויזל מתפרנסת מלהלעיג נאנסות ולמרר את חייהן, כתב השופט כי "לאור התבטאויותיה הרבות של התובעת בראיונות, למרבה הצער, לא ניתן לומר כי אין אמת בפרסום".
הפרסום היחיד מבין העשרה שבו נקבע כי יש בו לשון הרע שאינה חוסה תחת הגנות החוק הוא אותו פוסט בפייסבוק שהוקדש להשלכות סדרת הכתבות של לרר על פרנסתה של עו"ד ויזל.
"מדובר בפוסט ארוך יחסית ובו מצאתי אמירות שאינן משתמעות לשני פנים כאשר מטרתו המוצהרת היא לפגוע במשלח ידה של התובעת", כתב השופט. "האמירות 'חלאה' ו'שטן' המיוחסות לתובעת, הן אמירות מבזות, משפילות וחורגות מגדר הסביר".
עם זאת, השופט רגב כתב כי בבואו להעריך את הנזק לקח בחשבון את התבטאויותיה הרבות של עו"ד ויזל על האופן שבו היא תופסת את תפקידה, ובעיקר את המילים: "האמת לא חשובה במשפט. במשפט אין צדק, יש משפט".
"קשה שלא להסתייג מאמירה זו", כתב השופט, וציין כי עו"ד ויזל סירבה לחזור בה מאמירה זו גם בדיון שהתנהל בפניו. "חשיפת האמת העובדתית היא מאז ומתמיד תכלית דומיננטית של דיני הראיות בהליך הפלילי", ציטט השופט את השופט אהרן ברק.
לפיכך מצא השופט כי על בר גפן לפצות את ויזל ב-500 שקלים בלבד. מנגד, כאמור, לאור דחיית חלק הארי של התביעה, הטיל השופט רגב על ויזל לשלם לבר גפן הוצאות משפט בסך 20 אלף שקלים.
38995-09-21