מגדל שמירה בגבול ישראל-מצרים (צילום: ליאור מזרחי)
הכמעט דמוקרטיה הכמעט יחידה במזרח התיכון
הודעתו אתמול של נשיא מצרים חוסני מובארכ כי יעביר את סמכויותיו לסגנו (שאותו מינה בלחץ ההמונים) כובשת את הכותרות הראשיות בכל העיתונים ומעניקה לראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר יובל שטייניץ הפוגה מהלחץ התקשורתי של הימים האחרונים.
ההודעה של מובארכ, שכולם ציפו כי יתפטר אתמול, היתה חלולה ומאכזבת מבחינה תקשורתית, ובכל זאת זכתה לסיקור נרחב, כאילו העיתונים הכינו עימוד דרמטי ולא רצו לשנותו ברגע האחרון רק מפני שהמציאות סירבה להתרחש כפי שתיכננו.
"מובארכ העביר את סמכויותיו; המונים בקהיר דורשים את סילוקו", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ", והכותרת בעמ' 5 היא "המפגינים שלא הסכימו להתפשר שברו את גב הרודן"; "מובארכ: מעביר סמכויות לסולימאן – אבל לא מתפטר", נכתב בזו של "ישראל היום", שמוסיף גם כי מובארכ הודיע על ביטול חוקי החירום; "נאחז בכיסא" היא הכותרת של "מעריב", ואילו ב"ידיעות אחרונות" היא "לקראת הסוף".
כותרת המשנה של "ידיעות" מוסיפה ציטוט של הרמטכ"ל אשכנזי: "במזרח התיכון עדיפה יציבות על דמוקרטיה". ההעדפה הזו ממשיכה גם בכפולה הפותחת, שם מוקדשת ידיעה לשיחה ידידותית בין ח"כ בנימין בן-אליעזר למובארכ ("מצאתי אדם אמיץ, חזק ונחוש") וטור של איתן הבר מוכתר בכותרת "שלום לאיש השלום" ומובעת בו הערצה כמעט מביכה לנשיא המצרי (ש"אולי היה רע לבני עמו, שמספרם רב כחול על שפת הים"). בעמוד העוקב כותב אלכס פישמן כי צעד הנסיגה של מובארכ בא אחרי פגישה עם שליחו של הנשיא אובמה, שהבהיר לו כי הוא דורש שיפרוש.
ב"גלובס" כותב יואב קרני: "השבוע למדנו כי תנועת הדמוקרטיה במצרים אינה מעשה ידי האחים-המוסלמים או אל-קעידה. זה התברר ביום שלישי, כאשר תווי פניו של ואהל ע'נאיים הוצגו סוף-סוף לפני ההמון בכיכר תחריר. ובכן, החדשות המפתיעות הן שאת המהפכה המצרית התחיל חנון. ככה אומרים בעברית מודרנית, הלא כן?". הנה הקישור לטור המלא, כולל תיאוריית הקונספירציה המוזכרת בו.
אבי יששכרוף מזכיר ב"הארץ" כי ההמונים שהביאו לכך שנשיא המדינה הערבית הגדולה והחזקה ביותר באזור סולק מתפקידו עשו זאת "כמעט ללא אלימות [...] אלא באמצעים הדמוקרטיים ביותר שיכולים להיות: הפגנות רחוב, שביתות, ובסופו של דבר, שיתוקה של מצרים, שעורר חשש לנזק כלכלי קשה מנשוא למדינה".
בעיתונים מודפסים עוד אלפים רבים של מלים העוסקות בדיווח ובפרשנות של המהפכה המתמשכת במצרים, שעיתוני ישראל דחקו השבוע את סיקורה לפינה. טור הפרשנות של יששכרוף ב"הארץ" נפתח כך: "ספק אם ניתן בשלב זה אפילו להתחיל להעריך את ההשלכות של אירוע ענק זה בהיסטוריה של המזרח התיכון".
נקודת מבט קצת פחות צינית
"נתניהו ביטל את ייקור הדלק והמים: 'אנחנו עדים לסממנים של משבר נוסף'", נכתב בכותרת על שער "הארץ". "ייקור המס על הדלק יבוטל, שכר המינימום למי שלא נהנה מתוספות יועלה ב-450 שקל, תעריפי המים יופחתו – ככל הנראה בכ-10%, תעריפי הנסיעה הציבורית בפריפריה יוזלו בכ-10%", נכתב בידיעה עצמה. "נתניהו לא עמד בלחץ", קובע נחמיה שטרסלר, המציין כי שר האוצר התנגד לשינוי התקציב.
"על מסלול התנגשות", קוראת הכותרת הראשית של "גלובס", המכוונת לנתניהו וליו"ר ההסתדרות עופר עיני. "ביקשנו להקים ועדה משותפת שתבחן איך מצליחים להוריד את מחירי הדיור ואת מחירי שכר הדירה. אחרי שקראנו שיש כוונה לעשות זאת באמצעות קיצוץ רוחבי בתקציב משרדי הממשלה, הבהרנו לרה"מ שאנחנו מתנגדים – לא ניתן שיוזילו מחירים אבל יפגעו בבריאות, בחינוך וברווחה", מצטט שי ניב דברים שאמר עיני, במטרה להוכיח כי עיני "שינה גישה" מתפיסה של ההסתדרות כאיגוד מקצועי להיותה תנועה חברתית. הסיבה, לפי ניב, היא "בגידתם" של נתניהו וברק, שיזמו את פרישת האחרון מהעבודה. "ובכל זאת, אפשר גם להסתכל על הדברים מנקודה קצת פחות צינית", מוסיף ניב.
"שכר המינימום יעלה – והחינוך והרווחה יקוצצו", נכתב בכותרת הראשית של "דה-מרקר". "הלחץ הציבורי גרם לראש הממשלה ולשר האוצר לפתוח מחדש את התקציב: קיצוץ של 2% בחינוך, בבריאות וברווחה". "הקואליציה הפופוליסטית שמאיימת בשביתה והפגנות עלולה לפגוע בשכבות החלשות, בחינוך, ברווחה ובבריאות", נכתב בכותרת המשנה לתמצית טורו של סמי פרץ המודפסת על השער. האם הקואליציה הפופוליסטית תסתפק בהקלות שעליהן הכריז נתניהו? העיתונים מוסרים גרסה מעורפלת בקשר לכך. על סיומו של המשבר לא מכריז אף אחד.
"ראש הממשלה נתניהו ושר האוצר שטייניץ הודו אמש ברוב הטעויות שעשו בהכנת התקציב, טעויות שנמנו כאן, ב'ידיעות אחרונות', אחת לאחת", מתפאר סבר פלוצקר בתמצית טורו על שער "ידיעות אחרונות". הטור מסתיים במחמאות לנתניהו ושטייניץ, שעשו "אקט נדיר. אקט אמיץ. לכן: מודה ועוזב ירוחם". פלוצקר הוא אולי פרשנו הכלכלי הבכיר של העיתון, אבל באג'נדה של "ידיעות אחרונות" כלפי נתניהו לא נכללים רחמים. הכותרת השנייה בגודלה על השער היא "מיני הקלות" ובכותרת המשנה נכתב כי נתניהו "נכנע ללחץ הציבורי". כותרת הדיווח בעמ' 4 היא "מעט מדי, מאוחר מדי".
"פתרון חברתי, שקול ואחראי" מכריזה כותרת הידיעה הראשית על הצעד של נתניהו ב"ישראל היום", עיתון הוגן ומאוזן. "נצחון ההיגיון", לשון כותרת טורו של הפרשן הכלכלי חזי שטרנליכט. "עיני, ברוש ובוחבוט – שלושת הצבועים", כותרת טורו של הפרשן הכללי דרור אידר.
"נתניהו: 'יש קמפיין מתוזמר ומאורגן לפגוע בממשלה", נכתב בכותרת על שער העיתון. "רה"מ ל'ישראל היום': המהלך – בסיוע גורמים מסוימים בתקשורת. 'לא ניכנע לפופוליזם'". באופן אירוני, העדרם של תזמור וארגון הוא הטענה העיקרית המוטחת בנתניהו ב"ידיעות אחרונות" וב"מעריב". וב"הארץ", העיתון היחיד מלבד "ישראל היום" שאינו אוטומטי בשלילתו את ראש הממשלה, מאשימים היום את נתניהו, כאמור, בכניעה לפופוליזם.
המכתבים המרגשים ביותר
"הצדעה אחרונה", נכתב בכותרת במעלה שער "ידיעות אחרונות", המפנה ל"פרויקט מיוחד" ב"מוסף לשבת" של העיתון: "שיקום הצבא, ההצלחות המבצעיות והמחשבות על התפטרות בשיאה של המלחמה שהכריז עליה ברק". כותרת ההפניה לטורו של נחום ברנע באותו מוסף היא "קנאת ברק". בסך-הכל נראה שלא את הפרידה מאשכנזי מציינים ב"ידיעות", אלא את ההזדמנות להיפרע מברק.
"רות, סוף", נכתב בכותרת המפנה ל"מוספשבת" ומודפסת במעלה שער "מעריב", לצד תמונת קלוז-אפ מעט גרוטסקית (המאפילה בגודלה אפילו על ראשו של מובארכ בתצלום הצרוב בגסות מתחתיה). צמוד לאוזנו של אשכנזי נכתב: "רוצים לכתוב לרמטכ"ל? קוראי 'מעריב' וגולשי nrg שולחים מכתבי פרידה לגבי אשכנזי. המכתבים המרגשים יפורסמו כאן".
כן, כך באמת כתוב ב"מעריב", זו אינה פארודיה. בשנת 2011, עיתון בישראל קורא לאזרחים לשלוח מכתבי פרידה לראש הצבא היוצא, ואף דוחק בהם לכתוב מכתבים "מרגשים". מה בדיוק עובר במוחותיהם של עורכי "מעריב"? האם הם רואים בדמיונם נשים בשלות בקומבניזון תחרה כשהן אוחזות קסת ונוצה רוטטת? או ילדים עטויי חאקי שכותבים בעיפרון לא מחודד על שולחן שעליו מפוזרים דגמי מטוסים ושפופרות דבק פלסטי?
מהיכן מגיע הפטריוטיזם הדביק הזה, בעיתון שאך לפני רגע הוביל מתקפה אגרסיבית, פרועה ומשתלחת בקצין בכיר אחר, והביא בסופו של דבר לביטול מינויו לרמטכ"ל? הרי האופן שבו טיפל "מעריב" ביואב גלנט הוכיח שיראת הצבא נוסח שנות ה-50 אינה נחלתו של העיתון. אין מנוס מלאבחן כי "מעריב" אינו אוהב את הצבא, שונא את הצבא או מפחד מהצבא. "מעריב" אוהב את הסנסציה, שונא את שיקול הדעת ופוחד מהטעם הטוב.
על שער "ישראל היום" אין זכר לאשכנזי. אחרי הכל, "ישראל היום" הוא העיתון היחיד מבין היומונים שאהדתו נתונה לברק, שותפו הקואליציוני הקרוב של נתניהו ויריבו העיקש עד כדי תמיהה של אשכנזי. "ישראל היום" הוא העיתון היחיד שסיקר את פרשת קרקעות גלנט בנימה התומכת בגלנט (ובפטרונו אהוד ברק), ושפרשנו הבכיר, דן מרגלית, עסוק בכתיבת ספר ביקורתי על אשכנזי. אבל "ישראל היום" הוא גם עיתון פטריוטי, שאף פעם אינו שוכח שהוא ישראלי (למרות היותו מודפס במכונות הדפוס הליברליות של "הארץ").
אל דאגה, ישראלים, לכל יש פתרון: במקום להיפרד מראש הצבא היוצא, נברך את זה הנכנס, שעדיין לא נקשר במחנה זו או אחר. "ועדת טירקל אישרה מינוי גנץ לרמטכ"ל", מכריזה כותרת על שער "ישראל היום", "הוועדה קבעה: 'מועמד ראוי מאוד'". לא כמו הזה.
על שער "הארץ" מודפסת ההפניה "גבי אשכנזי, ימים אחרונים". "המונחים השגורים בפרשת גלנט, שיש לקוות כי תסתיים ביום שני הקרוב בהשבעתו של האלוף בני גנץ לרמטכ"ל ה-20, לקוחים היישר מסרט טורקי סוחט דמעות", כותב עמוס הראל במוסף "השבוע", "זה סיפור על כבוד וחוסר כבוד, המלווה בהטחה הדדית של טענות על עוול, השפלה ועלבון. הרמטכ"ל היוצא גבי אשכנזי נעלב מההשפלות שספג משר הביטחון אהוד ברק; ברק נפגע מחוסר הכבוד שמפגינים הרמטכ"ל וקצינים נוספים כלפי הדרג הממונה; כבודו של האלוף יואב גלנט נרמס בתקשורת. העדה הפולנית, מתברר, עדיין שולטת בכללי ההתנהגות כאן, גם אם חלקה היחסי באוכלוסייה הצטמצם לאורך השנים".
חדשות רעות
"השאלה שצריכה להישאל היא איך תשפיע הרכישה על החדשות, והתוכן בכלל, באינטרנט. התשובה, לצערי, היא: כנראה שלא לטובה", כותב דרור פויר על רכישתו של האתר "הפינגטון פוסט" ב-315 מיליון דולר על ידי AOL. "אתרי האינטרנט הגדולים מעדיפים באופן מובהק כמות על איכות, מהטעם הפשוט שככה קל יותר לתפוס מקום גבוה בדירוג של גוגל ולמכור יותר פרסומות. הדבר הוביל ליצירתם של מה שמכונה 'חוות תוכן', אתרים המייצרים אלפי מאמרים גרועים ביום. התוצאה: המשתמש מוצף בזבל וקשה לו הרבה יותר למצוא את מה שהוא מחפש. שתי החברות, הפינגטון ו-AOL, הפכו את הצפת התכנים הזו לאומנותם העיקרית. הן עדיין לא 'חוות תוכן', אבל הן לא רחוקות מכך", כותב פויר.
"העיקר ליצור גודש, העיקר להביא עוד ועוד גולשים שילחצו על עוד ועוד לינקים וייצרו לאתרים עוד ועוד מזומנים. כך, אגב, עובדים גם רוב האתרים האחרים שרכשה AOL. רובם, כמו 'הפינגטון', התחילו כאתרי בוטיק והפכו עם הזמן והמזומנים לשוק. העסקה של AOL והאפינגטון, אם כך, סוחבת את האינטרנט למקום לא טוב. AOL צריכה למכור עוד ועוד פרסומות על מנת להמשיך ולגדול, זה נכון, אבל מה שהמשתמשים באמת צריכים הוא תוכן אמין המיוצר בקפידה".