שר התקשורת שלמה קרעי ממשיך במאמציו לחסל את תאגיד השידור הישראלי, עם דגש על חטיבת החדשות. ביום ראשון הקרוב עתידה לעלות לדיון בוועדת השרים לענייני חקיקה הצעת חוק פרטית של ח"כ טלי גוטליב, שהוגשה במקור על ידי השר קרעי, ואשר מטרתה הפרטת תאגיד השידור.
אם תאושר הצעת החוק של ח"כ גוטליב, אחרי 76 שנה יבוא הקץ לשידור ציבורי ישראלי שאינו תלוי בבעלי הון ומפרסמים. לפי התהליך המוצע בחוק, יועבר תאגיד השידור לידיים פרטיות של בעלי הון.
הצעת החוק הנוכחית מצטרפת לשורת חוקי ההפיכה המשטרית שמקדמת ממשלת נתניהו, כשאת החזית התקשורתית בחוקי ההפיכה מוביל השר קרעי. על אף העובדה שראש הממשלה עומד בימים אלה לדין בשל התערבותו הדורסנית בשוק התקשורת, ולמרות שהסכם ניגוד העניינים הנוכחי שלו קובע כי חל עליו איסור להתערב בשוק זה, היועמ"שית גלי בהרב-מיארה מאפשרת לזרועו הארוכה של נתניהו, השר קרעי, לקדם רפורמות עומק בשוק אשר מטרתן שינוי כללי המשחק מן היסוד.
מחקרים בינלאומיים הראו כי קיים קשר הדוק בין שידור ציבורי חזק ועצמאי לבין איכות הדמוקרטיה במדינה. מבחינת השר קרעי וח"כ גוטליב, דומה שזו בדיוק המטרה: חיסול השידור הציבורי כחלק מהמאבק להחלשת המוסדות הדמוקרטיים של מדינת ישראל.
"תלחצו גם עליהם. תמיכתי מובטחת"
מוקדם יותר השבוע צייץ השר ציוץ חריג שבו מנה שלל חוקים שברצונו לחוקק. בין היתר כתב: "נתתי למספר חברי כנסת את החוק שלי להפרטת התאגיד אבל עד כה לא העלו אותו לוועדת שרים לחקיקה. אולי גם זה יקרה בקרוב. תלחצו גם עליהם. תמיכתי מובטחת". כעת נראה כי ח"כ גוטליב לקחה על עצמה את המשימה.
"מביך לשאול אם מופעל עלי לחץ", מסרה ח"כ גוטליב בתגובה לפניית "העין השביעית". "החוק הועבר לטיפולי עם מינויו של ד"ר קרעי לשר. לכבוד הוא לי לקדם חוק שיחסוך מילונים לקופה הציבורית ויהפוך את התאגיד לערוץ תקשורת ככל הערוצים".
לפי הצעת החוק של ח"כ גוטליב, שלושה חודשים אחרי האישור בכנסת תעביר מועצת תאגיד השידור לידי שר התקשורת, שר האוצר ומועצת הרשות השנייה, רשימה הכוללת את כל נכסי תאגיד השידור וההתחייבויות שלו. בתום שנה מקבלת הרשימה, תפרסם הרשות השנייה מכרז לבחירת בעלי הרישיון לשידורי טלוויזיה שיפעילו את שידורי הטלוויזיה באותם הערוצים שבהם שידר תאגיד השידור.
בהצעת החוק של ח"כ גוטליב נקבע כי על הגורם או הגורמים שיבחרו יחולו ההוראות לפי חוק הרשות השנייה, אולם ההצעה מסייגת זאת בכך ש"השר רשאי לקבוע הקלות במחויבויות בעל הרישיון". סייג זה מעניק לשר קרעי אפשרות בלעדית להעניק, ללא פיקוח ובקרה של גורם מקצועי, הטבות לבעל ההון שיזכה במכרז, בדומה להקלות שניתנות כבר שנים לערוץ 14 וממשיכות להינתן לו גם בימינו, כשהערוץ הוא השני הכי נצפה בישראל.
"בעידן של טלוויזיה רב-ערוצית, הנותנת התייחסות מגוונת ופרטנית לכל חלק באוכלוסייה, ובעידן של אינטרנט בנגישות גבוהה במיוחד, הטענה שנדרש שידור ציבורי כדי לתת מענה לרב תרבותיות הקיימת בישראל – אינה רלבנטית יותר", נכתב בדברי ההסבר להצעת החוק. זאת, תוך התעלמות מוחלטת מרציונל בסיסי נוסף של כל שידור ציבורי - סיקור חדשותי המשוחרר מאינטרסים מסחריים.
"בנוסף, על אף תקציב גדול במיוחד, תאגיד השידור לא מציע תכנים רב-גוניים ייחודיים, ויעידו על כך אחוזי צפייה נמוכים במיוחד בתכניו", נכתב עוד בדברי ההסבר להצעת החוק, תוך התעלמות מוחלטת מההצלחה המסחררת של תכני תאגיד השידור בפלטפורמות הדיגיטליות. דווקא העובדה שהתאגיד מפיץ חינם את תכניו לציבור בקלות וביעילות מרבית, ועקב כך נפגעים שיעורי הרייטינג שלו במדידת ועדת המדרוג, משמשת את השר קרעי וח"כ גוטליב לטעון כי אין בערוץ הציבורי עוד צורך.
הצעת החוק קובעת גם כי לרשות הגורם שיזכה במכרז יועמדו כל נכסי תאגיד השידור הציבורי, כולל האפיקים שבהם שודרו שידורי הטלוויזיה. ארכיון התאגיד, הכולל את הארכיון ההיסטורי של רשות השידור, יועבר לידי המדינה, אך לפי החוק חומרי הארכיון יועמדו לשירות הזוכה במכרז לצורך שידוריו.
בנוסף לכך נקבע כי בתום שנתיים מיום כניסת החוק לתוקף יחדל תאגיד השידור מכל פעילות הקשורה לשידורים, כשסעיף 10 בהצעת החוק מעניק לשר סמכות בלעדית לקבוע הוראות לעניין פירוק תאגיד השידור הציבורי.
גם גורמי המקצוע יהיו בשליטה פוליטית
פרק ג' בהצעת החוק עוסק בהפרטת שידורי הרדיו של תאגיד השידור כשגולת הכותרת היא הפרטת רשת ב', המתמקדת בשידורי חדשות ואקטואליה. שנתיים אחרי כניסת החוק לתוקפו יופסקו שידורי הרדיו של התאגיד הציבורי, למעט השידורים ברשת ב' שימשיכו לפעול בתדר הארצי על ידי בעל רישיון שייבחר במכרז פומבי.
בדומה לשידורי הטלוויזיה, גם בשידורי הרדיו יהיה הזכיין כפוף להוראות לפי חוק הרשות השנייה, אולם במקרה זה תוסמך מועצת הרשות השנייה לקבוע בכללים הוראות שונות הקשורות לשידור הזכיין בשידור הארצי. החוק מאפשר לזכיין להמשיך להשתמש בשם המותג "רשת ב'" אם ירצה בכך.
הסעיף האחרון בהצעת החוק, סעיף 18, קובעת כי "השר ממונה על ביצוע הוראות חוק זה, והוא רשאי להתקין תקנות בכל עניין הנוגע לביצועו, ובכלל זה לעניין הפסקת פעילותו של תאגיד השידור".
למרות שבסעיפים שונים בהצעת החוק נדמה כי הוכנסו לכאורה סייגים לשליטת שר התקשורת קרעי על התהליך, בפועל מקדם קרעי השתלטות פוליטית על מועצת תאגיד השידור הציבורי, על ועדת האיתור בתאגיד ועל מועצת הרשות השנייה לשידורי טלוויזיה ורדיו, כך שהוא יהיה המחליט הבלבדי.
השבוע כבר חדלה לתפקד מועצת התאגיד המוזכרת בהצעת החוק כתוצאה ישירה ממהלכי השר קרעי לקעקוע התאגיד ולניסיון להנחית את עושי דברו למועצה. הרשות השנייה המוזכרת גם היא בהצעת החוק אמורה לעבור מן העולם עם חקיקת חוק התקשורת הממשלתי שהשר קרעי הבטיח להעביר במושב הכנסת הנוכחי. במקומה אמור לקום גוף רגולטורי שצפוי להיות גם כן תחת השפעה ישירה של השר.
המשמעות, אם כן, היא שגם הגופים המקצועיים שאמורים לקחת חלק במימוש ההפרטה של תאגיד השידור הציבורי יהיו בפועל נתונים לשליטת השר.
בתשובה לפניית "העין השביעית" נמסר מתאגיד השידור: "פרץ נסיונות החקיקה המתוזמר נגד תאגיד השידור והידיעות המסולפות, שמפיצים גורמים משוק הטלוויזיה, שיש להם עניין בסגירת התאגיד ובהשתלטות על תקציבו הציבורי - לא ירתיעו אותנו להמשיך לעשות את עבודתנו העיתונאית והמקצועית - ללא מורא וללא משוא פנים".
תולדות הצעת ההפרטה
"הצעת חוק הפרטת תאגיד השידור הציבורי הישראלי, התשפ"ג–2022" הוגשה לראשונה בכנסת ה-24 על ידי מי שהיה בזמנו ח"כ מהשורה ובימנו מכהן כשר התקשורת – שלמה קרעי. חבר כנסת נוסף שהגיש את הצעת החוק בכנסת הקודמת היה ח"כ ניר אורבך (ימינה).
עם תחילת פעילות הכנסת הנוכחית שב קרעי והגיש את החוק, כשבמקביל הגישה אותה ח"כ שרן השכל (הימין הממלכתי) המזוהה עם האג'נדה הכלכלית של 'פורום קהלת', הדוגלת בהפרטה קיצונית ובחיסול השירותים הציבוריים שהמדינה מעניקה לאזרחיה, לא רק בתחום השידור אלא גם בחינוך, רווחה ועוד.
שני מגישי הצעת החוק מונו לתפקידים בממשלה בשלבים שונים בכהונת הכנסת הנוכחית. בשל כך הם נאלצו להעביר את הצעת החוק לידי חברי כנסת אחרים, אחרת הצעת החוק היו מוסרות מסדר היום של הכנסת.
שבוע אחרי שהניח אותה על שולחן הכנסת ב-2022 העביר קרעי את הצעת החוק לידי ח"כ טלי גוטליב, ואילו השכל העבירה את הצעת החוק שלה לידי ח"כ דן אילוז מוקדם יותר החודש. ח"כ אילוז נמצא כעת בתקופת ענישה שבה נאסר עליו להגיש לאישור ועדת השרים הצעות חוק שלו, זאת בשל התנגדותו לחוק ההשתמטות. משום כך לעת עתה הצעת החוק שלו לא תעלה לאישור ועדת השרים.